פסק דין

1. בתאריך 31/12/11 רכש התובע מחנות הנתבעת, הנמצאת בקיבוץ שמרת, מערכת ישיבה מדגם הרמוני (להלן: "מערכת הישיבה") ושילם בתמורה סך של 9,600 ₪.

מערכת הישיבה סופקה לתובע בסוף חודש ינואר 2012.

2. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, למרות שהזמין מערכת ישיבה שצבע העץ שלה אגוז בהיר, סופקה לו מערכת ישיבה שצבע העץ שלה אגוז כהה. בנוסף, התגלה כי הכריות של מערכת הישיבה אינן תקינות, כי יש שריטות מאחורי הכריות וכי חוטים יוצאים מהריפוד ופגמים אלה אף נרשמו בתעודת המשלוח. הנתבעת הבטיחה לתקן את הפגמים אולם למרות הבטחותיה לא עשתה כן. בשלב מאוחר יותר, בעקבות קבלת פניה בכתב מעו"ד שאדי משעור (להלן: "עו"ד משעור"), עוה"ד של התובע, בה נדרשה הנתבעת להגיע ולהחליף את מערכת הישיבה בהתאם להזמנת התובע, קוימה שיחה בין הגב' אורלי, מנהלת שירות הלקוחות של הנתבעת (להלן: "אורלי"), לבין עו"ד משעור, בה הובטח, לטענת התובע, כי התובע יכול להגיע לחנות ולהחליף את מערכת הישיבה למערכת חדשה אותה יבחר כאוות נפשו, ללא כל תוספת תשלום. בעקבות כך הגיע התובע, מלווה בבני משפחה, לחנות, בחר מערכת ישיבה חלופית (מדגם אחר) ובניגוד למובטח נדרש לשלם תוספת תשלום בסך של כ- 2,400 ₪. בהמשך, לאחר משא ומתן, הוסכם בין הצדדים, לטענת התובע, כי הנתבעת תספק לתובע, במקום מערכת הישיבה שהוזמנה ב- 31/12/11, מערכת ישיבה מסוג נאפולי, זאת בתמורה לתשלום תוספת בסך 1,479 ₪. בקשר לכך נכתבה הזמנה ביום 4/7/12 (הזמנה מס' 14325). עוד נטען ע"י התובע כי כעבור מס' ימים התקשרה אליו אורלי, טלפונית, ואמרה לו שההזמנה מ- 4/7/12 מבוטלת, שכן נציגת הנתבעת שהנפיקה הזמנה זו טעתה, ותוספת התשלום הנדרשת הינה 4,000 ₪ ולא 1,479 ₪ כפי שנרשם בהזמנה.

התובע, שלא היה מוכן לשלם את התוספת של 4,000 ₪, הגיש את התביעה שבפניי, בה הוא עותר להורות על ביטול העיסקה ולחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 9,600 ₪ ₪ (עלות רכישת מערכת הישיבה) וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ולבני משפחתו, לטענתו, כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת.

3. לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, לאחר קבלת תעודת המשלוח בה צוינו הפגמים שהתגלו במערכת הישיבה, נאותה הנתבעת "לפעול לתיקון הליקויים", אולם התובע סירב לאפשר לנתבעת לאסוף את מערכת הישיבה מביתו ולבצע בה את התיקונים הנדרשים. עוד נטען ע"י הנתבעת, כי לאחר דין ודברים בין הצדדים, היא הסכימה "לקבל את בקשתו של התובע ולבצע הזמנה של מערכת ישיבה מאותו הדגם שנרכש ב- 31/12/11". היא הכחישה נמרצות כי הסכימה לאפשר לתובע להחליף את מערכת הישיבה למערכת ישיבה אחרת, כפי שיבחר התובע, ללא כל תוספת תשלום (כנטען בסעיף 13 לכתב התביעה). הנתבעת הכחישה כי בהמשך הוסכם לספק לתובע מערכת ישיבה מסוג נאפולי בתוספת תשלום של 1,479 ש"ח וטענה כי כל שהסכימה הוא לספק לו מערכת ישיבה חדשה מדגם "הרמוני" ועבור שינוי קטגוריית הבד נדרש התובע לשלם תוספת תשלום בסך 1,497 ₪, אולם התובע ניצל את טוב ליבה של נציגת המכירות של הנתבעת, שלא היתה מודעת למה שהוסכם, אמר לה שהוסכם כי יבחר ויזמין כל מערכת ישיבה שימצא לנכון בתמורה לתוספת תשלום של 1,479 ₪ והוא בחר מערכת ישיבה מדגם נאפולי. נציגת המכירות של הנתבעת, שהאמינה לתובע, כתבה הזמנה בהתאם. משנודע הדבר למחלקת שירות לקוחות של הנתבעת נאמר לתובע כי מערכת הישיבה מדגם נאפולי אותה בחר יקרה יותר והנתבעת הסכימה לספק לו אותה בתוספת תשלום של 4,000 ₪.

4. בישיבת יום 18/6/13 קיבלו הצדדים את הצעת הפשרה שהעליתי, לפיה תספק הנתבעת לתובע תוך 30 יום מערכת ישיבה מדגם "נאפולי", מרופדת באותו סוג בד שהיה בהזמנה המקורית, והתובע ישלם לנתבעת תוספת תשלום בסך 2,000 ₪.

כדי לוודא שהצדדים קיימו את ההסדר לו הסכימו, נקבע התיק לתזכורת ליום 8/9/13.

5. בישיבת יום 8/9/13 טענה נציגת הנתבעת כי כאשר פנו אל התובע, לאחר הדיון הקודם, בבקשה לממש את ההסכם, אמר התובע שהוא אינו מוכן לכך וכי "ניפגש עוד פעם בבית המשפט".

ראוי לציין כי בתאריך 26/6/13 התקבל במזכירות ביהמ"ש מכתב מהתובע ממנו עולה, לכאורה, כי הוא חוזר בו מההסכמה אליה הגיעו הצדדים בישיבת יום 18/6/13.

בהחלטתי מיום 8/9/13 קבעתי כי אין ממש בטענות שהעלה התובע, במכתבו הנ"ל, כנימוק לחזרתו מההסכמה אליה הגיעו הצדדים וניתנה לצדדים אורכה של 30 יום נוספים למימוש ההסכמה הנ"ל.

כדי לוודא ביצוע, נדחה התיק לתזכורת ביום 13/10/13. לאותה ישיבה לא הופיע נציג מטעם הנתבעת והתיק נדחה ליום 20/10/13.

6. בישיבת יום 20/10/13 התברר כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים בישיבת יום 18/6/13 לא קוים. כל צד הטיל את האשמה לאי קיום ההסדר על הצד השני (דברי התובע בישיבת יום 13/10/13 ודברי נציגת הנתבעת בישיבת יום 20/10/13).

לאור התנהלות הצדדים מאז ישיבת יום 18/6/13 הגעתי למסקנה כי "הסיכוי שההסדר יקוים שואף לאפס" – לפי התרשמותי שני הצדדים תרמו את חלקם לאי קיום ההסדר – ולכן לא מצאתי לנכון להמשיך בנסיונות לגרום לצדדים לממש את ההסדר, והחלטתי ליתן פסק דין מחייב.

7. לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לעובדה שאין מחלוקת כי התגלו פגמים במערכת הישיבה ולעובדה שהתובע ובני משפחתו עושים שימוש במערכת הישיבה תקופה של קרוב לשנתיים (מאז שהיא סופקה להם בינואר 2012), הגעתי למסקנה שלא יהיה זה ראוי לבטל עתה את העיסקה, כפי שעותר התובע בתביעתו, אלא יש לפסוק לתובע פיצוי אותו אני מעריך בסכום של 1,750 ₪, נכון להיום.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,750 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות המקרה ולאור העובדה ששני הצדדים תרמו בהתנהלותם לאי קיום ההסדר עליו הוסכם בישיבת יום 18/6/13, אינני מחייב איש מהצדדים בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......

למזכירות: נא לשלוח את העתק פסה"ד לצדדים.