גזר דין

ביום 25.11.2014 הורשעו הנאשמים, לאחר שהודו בעובדות כתב האישום, בעבירות לפי סעיפים 15 ו-17 לפקודת היערות, 1926. על-פי כתב האישום, ביום 21.12.2012 הנאשמים הובילו בול עץ אורן, שהוא עץ מוגן, ברכב מיער ברעם לגוש חלב, ללא רישיון.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו כל נאשם ישלם קנס בסך 500 ₪ ויחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה למשך שנה.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין. על רקע שיקולים אלה יוחלט האם לקבל את הסדר הטיעון. מטבעו של הסדר טיעון מלא ללא טיעונים לעונש, אין בפני בית המשפט נתונים בענין חלק מהשיקולים הללו.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

"תכלית הפקודה, כפי שמצוין ברישא שלה, היא 'להגן על היערות וליצור ולנהל מקומות מיוחדים ליערות'. תכלית זו עולה גם מדברי ההסבר להצעת חוק לתיקון הפקודה (מס' 5), ה"ח 574, במסגרתם מודגש האינטרס הציבורי שיש בנוגע לצורך בשימור עצים על היבטיו הסביבתיים, הנופיים וההיסטוריים" (עפ"ג (מרכז) 43474-06-12 בן שלמה נ' קרן קיימת לישראל (15.9.2013)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה מתונה יחסית בערך החברתי הנפגע: מדובר בהובלה (ולא בכריתה) של בול עץ אחד, ולא נטען בכתב האישום מהיכן ניטל.

ג. מדיניות הענישה

1. ב-ת"פ (נת') 1075/07 מדינת ישראל נ' פנחסוב (29.5.2012) הושת על הנאשם 3, בגין הובלת 5 עצי אקליפטוס ללא רישיון, קנס בסך 5,000 ₪ והתחייבות בסך 10,000 ש"ח. הנאשמים ערערו, בין היתר על חומרת העונש, אך הוסכם במסגרת הערעור כי עונש זה יוותר על כנו (ע"פ (מרכז) 22197-07-12 ג'רבי נ' מדינת ישראל קרן קיימת לישראל (4.11.2012)).

2. ב-ת"פ (צפת) 29055-09-09 המשרד לאיכות הסביבה קרן קיימת לישראל נ' רוטנברג, (5.6.2013) והושת על נאשם, בגין הובלת בולי עץ אורן ברכב סובארו, קנס בסך 2000 ₪ והתחייבות בסך 3000 ₪.

3. ב- פ. (טב') 3242/06 מדינת ישראל נ' ראייק (1.3.2007) הושת על נאשם קנס בסך 1500 ש" והתחייבות בסך 9000 ₪, בגין הובלת 4 עצי זית ללא רישיון.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – אין נתונים.

2. חלקו היחסי של כל הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – אין נתונים.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – אין נתונים.

6. יכולתו של הנאשם להבין – הנאשמים לא טענו לענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – הנאשמים לא טענו לענין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטי.

9. קרבה לסייג לאחריות – הנאשמים לא טענו לענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס): הנאשם 1 טען כי הוא אב ל-6. כן טען כי הוא מתקיים מקצבת הביטוח הלאומי – אך לא הפנה לכל אסמכתא בענין זה.

ה. מתחם העונש ההולם בגין הובלת עצים ללא רישיון בהיקפים של עד 5 עצים מתבטא בקנס הנע בין 1500 ו-5000 ₪ וחתימה על התחייבות. אני קובע כי העונש המוסכם בין המאשימה לנאשמים – לכל נאשם קנס בסך 500 ₪ וחתימה על התחייבות - חורג ממתחם הענישה כפי שהובאה לעיל. אולם, מדובר בענייננו בהסדר טיעון. לפי דברי פרופ' אורן גזל, אשר אומצו בידי בית המשפט העליון –

"במקרים שיש בהם ספק אם ההסדר עומד במבחני האיזון, מצווה כיום בית המשפט לקבוע הן את מתחם הענישה ואת העונש בתוך המתחם שהיה נקבע אלמלא היה הסדר, על פי נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לאחר מכן עליו להשוות את העונש המוסכם לזה שצפוי היה להיות מוטל על הנאשם ללא ההסדר, כדי לבחון מה מידת ההקלה שהנאשם זכה לה ולהכריע אם הקלה זו עומדת במבחן האיזון" (אורן גזל "העונש ההולם לא תמיד יהלום" עורך הדין (אוקטובר 2013) 70, 72, מתוך ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 19 (4.12.2003)).

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – אין נתונים (ראו לעיל בענין מצבו הכלכלי של נאשם 1).

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – (ראו לעיל בענין מצבו הכלכלי של נאשם 1).

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – אין נתונים.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשמים נטלו אחריות על המעשה, בכך שהודו.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשמים לא טענו בענין זה.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשמים שיתפו פעולה וחסכו משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודו.

7. התנהגות חיובית – אין נתונים.

8. נסיבות חיים קשות – אין נתונים.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – אין נתונים.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – לא חריג.

11. עבר פלילי או העדרו – אין נתונים.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

בנסיבות ענייננו, שבו מדובר בהובלת בול עץ אחד בלבד, השוואת קנס בסך 500 ₪ זה לקנס על סך 1,500 עד 5,000 ₪ בגין הובלת כמות של עד 5 עצים, מובילה אותי למסקנה שהעונש המוסכם בנסיבות הענין עומד במבחן האיזון, כפי שהותווה בפסק דין פלוני  (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 577), בין ההקלה שניתנת לנאשם ובין התועלת הציבורית שהיתה כרוכה בעריכת ההסדר. על כן אני מקבל את הסדר הטיעון. בהתאם לכך, הנני מטיל על כל אחד מהנאשמים עונשים כדלקמן:

א. תשלום קנס בסך 500 ₪ או 14 ימי מאסר תחתיו.

ב. חתימה על התחייבות בסך 5000 ₪ להימנע מעבירה לפי סעיף 17 לפקודת היערות, 1926 במשך שנה. נאשם שלא יחתום על ההתחייבות תוך 7 ימים – ייאסר למשך 60 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ד טבת התשע"ה (5 בינואר 2015), במעמד הצדדים.