ע"י ב"כ עו"ד ברינט

ערעור על פסק דין של בימ"ש השלום בחיפה בת"א 2736/08 (כב' השופט רמזי חדיד) מיום 16/1/13.

התובע/המשיב, בנק דיסקונט, סניף בית הקרנות [הבנק] הגיש נגד המערער תביעה לתשלום סך 125,745 ₪ בגין ערבותו לחברת סטארגפס בע"מ [החברה].

התביעה הוגשה גם נגד החברה ובעל מניותיה, אחיו של המערער [תמיר]. נגדם ניתן פס"ד בהעדר הגנה.

ביום 15/6/07 פתחה החברה חשבון בבנק ובאותו מעמד, חתמה גם על בקשה להקצאת מסגרת אשראי בחשבון בסך 110,000 ₪. תמיר חתם על כתב ערבות ללא הגבלה ואילו המערער חתם על כתב ערבות מתמדת לכל חוב, המוגבלת בסך 100,000 ₪ נומינלית וכן על דף מידע לערב.

בימ"ש קמא קבע כי הואיל ובחשבון הצטברה יתרת חוב, פנה הבנק לחברה ולערבים במכתב התראה, ומשלא סולק החוב הוגשה התובענה.

על אף שרשות להתגונן ניתנה בנושאים מצומצמים, התיר בימ"ש קמא למערער לפרוס את מלוא הגנתו. בסופו של הליך, בימ"ש קמא דחה את גרסת המערער לפיה פקידת הבנק מסרה את כתב הערבות לעיונו ולא השיבה לשאלותיו המפורשות באשר לתנאי האשראי, דרישות הבנק לגבי פרעונו, שיעור הריבית ובאלו תנאים ידרוש הבנק פירעון מיידי. בימ"ש קמא בין יתר נימוקיו, הפנה לגרסתו הסותרת של המערער בחקירתו הנגדית ולפיה השיב: "'חתמתי מכיוון שהפקידה הסבירה לי לאחר שביקשתי ממנה הסברים כמו שכתוב בתצהירים שלפני הזרמת הכספים לחשבון נתנו לי הסברים על תנאי החזר ההלוואה על ריביות ועל מה שקשור להלוואה כפי ששאלתי אותה'. (שם עמ' 20 ש' 2 לפרוטוקול הדיון). (ההדגשה הינה במקור – ר.ח.)" – (עמ' 10 לפסק הדין).

עוד קבע בימ"ש קמא, כי טענות המערער לפיהן היה על הבנק להודיע לו על עיקולים בחשבונו הפרטי של אחיו, תמיר, מעוררת קושי, שכן "הטלת חובה גילוי מורחבת על הבנק גם ביחס למידע המצוי ברשותו אודות הערבים עלולה לפגוע ולכרסם בעקריון הסודיות הבנקאית המוטל עליו והמעוגן בחוק הגנת הפרטיות..." (עמ' 12 לפסק הדין). כמו כן קבע בימ"ש קמא כי במקרה דנן, אין צורך בהכרעה עקרונית, כיוון שממכלול הוראות כתב הערבות, עליהם חתם המערער, (וצוטטו בהרחבה בפסק הדין), "(ו)מתחייבת המסקנה כי ביחסים שבין התובע לנתבע, כתב הערבות עומד בפני עצמו ללא קשר לערבותו של תמיר. בהתאם לכך, התובע רשאי לפנות לנתבע למימוש כתב הערבות וזאת מבלי לפנות במקביל בדרישה דומה לאחיו תמיר, יהא מצבו הכלכלי והסיכויים להיפרע ממנו אשר יהיו" (עמ' 13 לפסק הדין).

המערער טוען בערעורו כי לא ניתנו לו, עובר לחתימתו על כתב הערבות, הסברים לגבי תנאי האשראי ופרעונו. הוא מצביע על כך שהבנק נמנע מלהביא את הפקידה בפניה חתם על כתב הערבות. לטעמו, אי מתן ההסבר והפרת הבנק את חובתו להסביר לערב באופן יזום, ללא קשר למקצועו ומיהותו, מצדיקים לפטור אותו מערבותו. עוד טען, כי לא היה מקום לייחס לחובתו משמעות בגין אי העדת אחיו תמיר, שכן בפני הבנק עמדה האפשרות להגיש בקשה ולזמן את תמיר כעד מטעמו, בתום הראיות וכי יש להניח שבימ"ש קמא היה נעתר לכך.

עוד טען המערער, כי בימ"ש קמא התעלם מכך שהבנק הציע מיוזמתו את מתן האשראי, מבלי שהמערער או תמיר ביקשו זאת; כן טען כי אי גילוי לגבי העיקולים בחשבונו הפרטי של תמיר, יש בהם משום הפרת חובת תום הלב והנאמנות מצד הבנק; העמדת האשראי לפרעון מיידי, יש בה משום הפרת חובת תום הלב והמהימנות מצד הבנק; העמדת אשראי לפרעון מיידי הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד; אי שליחת מכתב התראה גרמה לו נזק, העולה עד כדי מלוא סכום הערבות; סכום הערבות הינו 100,000 ₪ ולכן לא היה מקום לחייבו מעבר לסכום זה.

המערער טען כי יש מקום לבטל את פסק הדין של בימ"ש קמא ולחייב את הבנק בהוצאות.

לחלופין, המערער גם הפנה למצבו הכלכלי הקשה ועתר לא לחייבו בהוצאות.

הבנק טען כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות, בקביעות מהימנות ובקביעות המשפטיות שנקבעו בפסק הדין וביקש לדחות את הערעור ולחייב בהוצאות.

דיון

כלל הוא שערכאת הערעור איננה מתערבת, אלא במקרים חריגים, בקביעות עובדתיות ובשאלות מהימנות.

קביעתו של בימ"ש קמא, לפיה המערער קרא את מסמכי הערבות, אין בפיו כל טענה שלא הבין את תוכנם ובסופו של דבר דחייתו טענת המערער' לפיה לא קיבל פרטים מהותיים ביחס לחיוב הנערב, טרם חתימתו על כתב הערבות, מבוססת כדבעי. לא מצאתי בנימוקי הערעור סיבה המצדיקה להתערב בקביעותיו אלו של בימ"ש קמא.

יש להזכיר שהמערער עורך דין במקצועו. המערער אף אישר כעורך דין את בקשת החברה לפתיחת חשבון בבנק ואף היה בעל זכות חתימה בחברה. המערער נלווה לאחיו בפתיחת החשבון, היה מודע לכך שהבנק יהיה מוכן ליתן לחברה אשראי רק כנגד חתימת ערב נוסף, מעבר לערבות המתמדת של תמיר, עיין במסמכים, קרא אותם והבינם ואישרם בחתימת ידו.

אכן יש בסיס לטענת הבנק כי הוא מנוע מלמסור פרטים על אודות חשבונות פרטיים של ערב נוסף. מכל מקום בנסיבות דנן, משמדובר באחים שהתגוררו יחדיו, המערער בתוארו כעורך דין היה כאמור מי שאישר את מסמכי פתיחת החשבון לחברה ואף היה בעל זכות חתימה בחשבונה, יש בסיס להנחה כי ידע על מצבה של החברה ומצבו של אחיו והסכים בחתימתו לערוב לחברה, על מנת שהאחרונה תקבל אשראי מהבנק. בהתאמה, ערבותו גם הוגבלה בסכום.

חובת הגילוי של הבנק והיקפה מושפעים מהנסיבות האופפות את מעמד חתימת הערב. לא דומה עולה חדש שאיננו יודע לקרוא עברית וכיו"ב, לעו"ד החותם על מסמך לטובת חברה, שיש לו בה זכות חתימה ושבעל מניותיה הינו אחיו. היקף החובה מושפע גם מאישיותו של החותם, ממידת ההסתמכות שלו על הבנק וממכלול הנסיבות. (ראו: ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח ואח', פד"י מ"ח (2)573, 575).

אין נפקא מינה לכך שלא הובאה פקידת הבנק, שיש להניח איננה יכולה לזכור אירועי חתימה ספציפיים שנעשים כשגרה במסגרת עבודתה.

במקרה דנן לא נסתרה החזקה לפיה "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם על המסמך לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא", כפי שצוטט מתוך ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פד"י נ"ד (2)559, 570.

בית משפט קמא דחה את עדותו של המערער וקבע: "גרסת הנתבע לעיל תמוהה ביותר, אינה סבירה ואני דוחה אותה בשתי ידיים" (ס' 24 לפסק הדין קמא). עוד קבע בס' 17 לפסה"ד: "גרסת הנתבע אינה אמינה בעיניי". הדברים נומקו כנדרש, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור. בית משפט קמא צדק ביחסו משקל לחובת גרסת המערער, לכך שלא הביא עד שבשליטתו, קרי אחיו.

לא מצאתי מקום להתערב בנימוקי בימ"ש קמא ובקביעתו, כי העמדת הסכום לפירעון מיידי, לאחר שנעשתה חריגה מהסכם האשראי ומאידך גיסא, לא התקבלו בחשבון תקבולים – בדין נעשתה. לא בוססה טענה של חוסר תום לב מצד הבנק בהעמדת האשראי לפרעון מיידי, על פי זכותו בהסכם ובדין.

לעניין הטענה בדבר אי משלוח מכתב ההתראה, די בכך שהמערער לא הוכיח שום נזק שנגרם לו עקב כך, כנדרש בסעיף 26 (א) לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967, ולפיו הערב יופטר אך ורק "כדי הנזק שנגרם לו בשל כך". לא די באמירה סתמית, לפיה נגרם לו נזק כדי מלוא סכום הערבות. היה עליו להביא ראיות או להצביע על עובדות ספציפות, המבססות נזק ושיעורו, שנגרמו לו. כפי שהצביע בימ"ש קמא, לא הובאו כאלו.

לפיכך הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

הפיקדון שהפקיד המערער יועבר למשיב ע"ח תשלום ההוצאות.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ד, 20 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.