לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן על ידי ביהמ"ש לתביעות קטנות בחדרה (כבוד השופטת רקפת סגל מוהר) ביום 19.2.13 והתקבל אצל המבקשת, לפי הצהרתה, ביום 1.1.13.

הבקשה להארכת המועד הוגשה יום לפני חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור ונטען בה כי בשל עומס לימודים זקוקה המבקשת למספר ימים נוספים לשם הגשת הבר"ע. לבקשה לא צורף פסק הדין של בימ"ש קמא ואף לא הובהר מהם נימוקי הערעור ומהם הסיכויים לזכות בערעור.

מוצאת אני לדחות את הבקשה אף ללא צורך בקבלת תשובה.

ראשית - הנימוק המובא על ידי המבקשת להארכת המועד אינו מהווה "טעם מיוחד", כנדרש בתקנות לשם הארכת מועד הקבוע בחיקוק.

שנית - עיינתי בפסק הדין אשר בנט המשפט ונוכחתי לדעת כי מדובר בפסק דין מנומק ומבוסס. בימ"ש קמא דחה - ונראה כי בצדק דחה - את "פרשנותה" של המבקשת לפסק דין קודם אשר ניתן בין הצדדים ואשר חייב את המבקשת לשלם את סכום פסק הדין הקודם, בניכוי ההוצאות שנפסקו שם לזכותה.

לא מצאתי כי נפל פגם, לכאורה, בקביעותיו של בימ"ש קמא.

לאור כך, ומשהמבקשת לא עמדה בתנאים הנדרשים להארכת מועד, אני דוחה את הבקשה.

עם זאת, מאחר שלא נדרשה תשובה, לא אחייב את המבקשת בהוצאות.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.