כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לאות עצור שנתן שוטר במדים בניגוד לתקנה 23(א)(2) וכן נהיגה ברכב בקלות ראש בניגוד לתקנה 62(2) לתקנות התעבורה.

ע"פ הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח - ת/1) – בתאריך 24.2.13, ביום א', בשעה 10:09, נהג הנאשם ברכב פרטי, מ.ר. 1435011, בכביש 40, בכניסה הצפונית ללוד, ולא ציית לאות עצור שניתן לו ע"י שוטר במדים, וכן נהג בקלות בראש בכך שנסע במהירות, עקף רכבים, סטה בין הנתיבים ונסע בפראות.

בדיון הקראה מיום 8.5.13 כפר הנאשם באישום וטען, כי השוטרים כרזו לו, אך הוא לא שמע, ניידות משטרה חסמו אותו ושלפו אותו החוצה.

מטעם התביעה העיד השוטר בני אלישקוב, עת/1, אשר במסגרת עדותו הוגשו הזמנה לדין וכתב אישום (ת/1) ודו"ח פעולה (ת/2). התביעה וויתרה על עדותו של העד הנוסף, שנכח בניידת, אולם לא ערך דבר בנושא, אם כי פרטיו רשומים בכתב האישום.

מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו. הוגש באמצעותו מסמך בדבר תגובת מח"ש בגין תלונה שהגיש נ/1.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר הראיות שוכנעתי מעבר לספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מהנימוקים כדלהלן:

אי ציות לשוטר

אין מחלוקת כי הנאשם הבחין בניידת משטרה נוסעת אחריו (עמ' 3 ש' 16 ועמ' 4 ש' 18) ואין מחלוקת, כי בהגיעו לצומת באור אדום נחסם ע"י הניידת (עמ' 4 ש' 22).

הטענה לפיה רכב הנאשם שהיה אטום והמוזיקה שהתנגנה בו, מנעה ממנו מלשמוע הוראות השוטר, איננה מקובלת עליי.

לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט אגרנט, בע"פ 77/61 צורבל נ' היועמ"ש:

"לפי דעתי, משמעותה של התקנה היא, שכל אדם המשתמש בדרך, ואשר אינו מציית לאות שקיבל מאת השוטר העומד בה עובר על התקנה, בין אם הוא ראה את האות בפועל, ובין אם הוא לא ראה אותה, ובלבד שהסיבה לאי ראיית האות על ידיו נעוצה ברשלנותו ובאי תשומת ליבו למה שמתרחש במסלול נסיעתו. סבור אני שכל פירוש אחר יסכל את מטרתו של המחוקק, שאם לא תאמר כן, יוכל גם נהג שלא ראה את האות של השוטר מפני שנהג בעיניים עצומות להשתחרר מהחובה לציית לאות"

וכבוד השופט ויתקון קבע:

"היינו מרוקנים את הוראתו של המחוקק מכל תוכן, אילו היינו גורסים שאין הוראה זו מטילה חובה על הנהג להיות ער להימצאו של שוטר, הנמצא בשדה ראייתו, ולסימני האות הניתנים על ידו. לכן התעלמות רשלנית מן השוטר, וממתן סימני אות על ידו, כמוה כהתעלמות זדונית או מכוונת לעניין חוק זה. "

עת/1 מסר עדות מפורטת, מדויקת ואמינה באשר להתרחשות האירוע וציין בת/2, כי כאשר נהג בניידת המשטרה ובהגיעו לצומת, הבחין ברכב הנאשם נוסע במהירות מופרזת ובפראות. כשפנה אחריו ונסע לצידו של הנאשם הורה לו לעצור עם היד בצד וגם כרז לו במכשיר הכריזה, אולם הנהג, שהיה לבדו ברכב, הסתכל עליו, הבחין בו, הפנה את מבטו והמשיך בנסיעה מהירה מאד. העד המשיך וציין, כי המשיך בנסיעה מהירה אחריו, בהגיעו לצומת גינתון כרז שוב לנאשם לעצור אחרי הרמזור בצד הדרך, אולם לאחר שהרמזור התחלף, הנאשם שוב נסע במהירות. העד ציין, כי נסע אחר הנאשם עם כחולים ואמצעים נוספים, ורק לאחר שסגר את נתיב הנסיעה שלו עם הרכב המשטרתי יצא הנאשם מרכבו וטען, כי לא ראה אותו, וכי הרכב אטום ולא שמע את הוראותיו.

כך עולה מתיאורו של העד בת/2 :"במהלך סיור שגרתית ...הבחנתי ברכב הנ"ל...עובר בצומת במהירות מופרזת ובנהיגה פרועה, ...אני עדיין בקשר עין רצוף עם הרכב....אני בנסיעה אחרי הרכב בנתיב הימני והרכב נוסע מהר מהירותי הייתה בכביש כ 120 קמ"ש כאשר אני אחריו. פניתי לנתיב השמאלי והמשכתי בנסיעה לצידו והוריתי לו עם ידי לעצור וגם כרזתי לו במכשיר הכריזה לציין כי הנ"ל נהג לבדו ברכב הסתכל עליי והבחין בי הנ"ל הפנה את מבטו והמשיך בנסיעה מהירה מאד....לציין כי הגענו לצומת גינתון הרכב נעמד ברמזור ואני אחריו אני עדיין כורז לו בכריזה שיעצור אחרי הרמזור בצד הדרך כאשר הרמזור התחלף הנ"ל נסע משם במהירות לכיוון צפון.... לציין כי נסיעתי הייתה עם כחולים ואמצעים אחרי הרכב הנ"ל..." (הדגשות שלי שאינן במקור – א.א).

למעלה מזאת, הנאשם בעדותו שלו מכחיש, כי שמע את הכריזה (עמ' 3 ש' 16), אולם עת חקר את השוטר הודה, כי השוטר כרז לו (עמ' 2 ש' 17). כך עולה מחקירתו של עת/1:

ש. אתה אומר שסימנת עם סירנות אבל אני טוען שרק כרזת לי? איך ניסית לעצור אותי (הדגשה שלי שאינה במקור – א.א).

ת. אם עושים הקבלה לדוח הפעולה מצוין כי בדוח הפעולה הנהג הסתכל עלי הביט בי ראה ניידת משטרתית שהיא יחסית גדולה מסוג טנדר עם אורות כחולים עובדים, ניידת סיור שגרתית עובדת עם אורות כחולים, כרזתי לו לעצור, הנ"ל הביט בי, מצד אחד הוא טוען שכרזתי לו."

הנאשם טוען, כי נסע ברכב חדש, אטום ומשוכלל, שמנע ממנו להבחין בשוטר, אולם אישר, כי ראה ניידות שמגיעות לכיוון נסיעתו (עמ' 4 ש' 2). גם כשנשאל מה היה קורה אילו היו צופרים לו בגלל אירוע חמור השיב "לא הייתי שומע הייתי מבחין" (עמ' 4 ש' 4).

עצם הודאת הנאשם, כי באופן בו נהג התקשה להיות קשוב וערוך למתרחש מסביב מדברת בעד עצמה!.

לטעמי הטענה לפיה נחסם בצומת מבלי שהספיק להבין מדוע, הרי שיש בה משום "עצימת עיניים" וגם סגירת אוזניים, והיתממות והנני דוחה אותה מכל וכל.

האמור לעיל, מלמד, כי הנאשם הבחין בניידת המשטרה ואף שמע את הכריזה, אולם בחר בהפגנתיות להתעלם ממנה ומההוראות שניתנו לו ע"י השוטר ובכך עבר את העבירה של אי ציות.

נהיגה בקלות ראש

כך עולה מדבריו של השוטר בת/2 לעניין קלות הראש: "במהלך סיור שגרתית...כאשר אני עומד בשד ירושלים בצומת של הקניון ואני ראשון בצומת הבחנתי ברכב הנ"ל אשר הגיע מרח' דויד המלך לכיוון רח' שד' הציונות עובר בצומת במהירות מופרזת ובנהיגה פרועה, ....לציין כי אני בנסיעה אחרי הרכב בנתיב הימני והרכב נוסע מהר מהירותו היתה בכביש כ 120 קמ"ש כאשר אני אחריו. ובהמשך "כאשר הרמזור התחלף הנ"ל נסע משם במהירות לכיוון צפון...לציין כי במהלך נסיעתו של הנ"ל הבחנתי כי הוא סוטה בין נתיבים בדרך פרועה ומהירה....נסיעתו הייתה מהירה ומסוכנת וסיכנה את משתמשי הדרך....לציין כי במהלך העיכוב שלי עם הרכב הנ"ל מצומת גינתון לצומת א.ת צפון לוד מהירות נסיעתי היתה כ 140 קמ"ש ועדיין לא הצלחתי להשיג את הנ"ל הוא היה רחוק ממני מאד" (הדגשות שלי שאינן במקור).

יתרה מכך, מעבר לתרשומת שערך העד בזמן אמת הוא העיד בבית משפט ותיאר באופן מעורר אמון את אופן נהיגתו של הנאשם. חיזוק לעדותו המפורטת והאמינה של עד התביעה ניתן למצוא אף בדברי הנאשם שהעיד בעצמו, כי נסע במהירות של 100-105 קמ"ש. הנאשם מתאר את נסיעתו כנסיעה רגילה, אולם מתרשם אני כי מדובר בנהיגה מסוכנת ומעדיף את תיאור אופן נהיגתו של הנאשם, כפי שמשתקף בעדותו ובתרשומות שערך עת/1, ורואה בסטייה שביצע הנאשם בין הנתיבים – נהיגה בקלות ראש.

אציין כי גם אם עת/1 ציין כי הנאשם עצר רכבו בצמתים מסוימות באור אדום הרי אין בכך לסייע לנאשם שכן הנהיגה בקלות ראש מתבטאת בסטיה בין נתיבים תוך סכנה.

לציין, כי הנאשם אף שלל היכרות מוקדמת עם השוטר, וכך שהשוטר כשוטר מקצועי על משמרתו אין כל אינטרס בתוצאות המשפט.

עוד יצוין, כי הנאשם הגיש תלונה במח"ש מיום 27.2.13 בגין התנהלות לקויה של השוטרים כלפיו, אולם אין כל קשר בין העבירות של אי ציות ונהיגה בקלות ראש לתלונות שהגיש הנאשם אם לעניין העיכוב, החיפוש ברכבו או התשאול במשטרה. טענות אלו אינן רלוונטיות לאישום כלל ואינן מפחיתות, כהוא זה, את אחריות הנאשם לעבירות שביצע.

כבר נפסק לא פעם, כי בעבירות התעבורה מסוג העבירה הנדונה, ניתן להרשיע הנאשם על סמך עדותו היחידה של השוטר, שהבחין בביצוע העבירה, אולם זאת בתנאי שאין סתירות בה ואין תמיהות וכאלו אין בעדותו של עת/1 שבוחר אני לקבל את גרסתו במלואה..

לאור האמור לעיל, ולאחר שהזהרתי את עצמי, כי מדובר בעדות יחידה במשפט פלילי קובע אני, כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום. לפיכך אני מרשיע אותו בכל המיוחס לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, במעמד הצדדים.