לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 15.10.2013.

לטענת המבקשת מעולם לא קיבלה הזמנה לדיון ועל התיק נודע לה לאחר שהמשיב שלח לה עותק מכתב התביעה. לפיכך טוענת כי אמנם הגישה כתב הגנה, אך לא קיבלה זימון לדיון.

לגופו של עניין טוענת המבקשת כי לא היה מקום להטיל עליה אחריות שכן מעבר לאחריות יצרן אין לה כל מחויבות כלפי התובע. לדידה, ההזמנה בוצעה דרך נתבעת 1 אשר משמשת כמפיץ ואשר הינה יישות משפטית עצמאית ונפרדת.

המבקשת התייחסה לפסק דין דומה בעניינה (ת"ק 32632-07-12) שם נקבע כי העובדה שסמלה של המבקשת מוטבע בפינה הימנית של ההזמנה אינה קושרת אותה להסכם ההתקשרות ועל כן האחראי הינה החברה עימה התקשר המשיב, כאמור נתבעת 1.

המשיב טוען כי יש לדחות את טענת המבקשת כי לא ידעה על הדיון שכן כתב הגנה הוגש בתיק ולכן היה עליה האחריות לבדוק את מועד הדיון.

לגופו של עניין טען כי בית המשפט כבר התייחס לטענת היעדר היריבות בפסק הדין ועל כן בשים לב שלמבקשת אין כל טענה מוצדקת באשר להעדרה מהדיון אין לפתוח את הדיון שנית.

דיון והכרעה

בפסק הדין כבר התייחסתי לטענת המבקשת באשר להעדר יריבות אשר הועלתה עוד במסגרת כתב ההגנה שהוגש לתיק וקבעתי כי אין בה ממש לאור הפרסום כפי שעולה מת/1 ות/2. די בכך ובעובדה כי הבקשה מוגשת שנה וחצי לאחר מתן פסק הדין כדי לדחות את הבקשה, אך אתייחס בקצרה לטענות שהועלו כמפורט להלן:

1. ראשית פסק הדין אליו התייחסה המבקשת הינו פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות ועל כן אינו בבחינת "תקדים מחייב".
2. לגופו של עניין, במקרה שלפניי בשונה מפסק הדין אליו התייחסה המבקשת סמלה של המבקשת אינו "רק מוטבע בפינה הימנית של ההזמנה", אלא מדובר בפרסום גדול וברור לפיו הנתבעת 1 הינה הסניף הראשי של המבקשת באילת. כפי שעולה מת/1 ות/2 הפרסום נעשה הן על ידי שילוט גדול בכניסה לחנות נתבעת 1 והן באתר האינטרנט של המבקשת עצמה. יתרה מזאת במקרה שלפניי, בשונה מהמקרה ההוא, המשיב תבע הן את המבקשת והן את הנתבעת 1 עמה התקשר ישירות.
3. בפסק הדין אליו מפנה המבקשת מדובר על מקרה בו היה איחור באספקת הדלתות ולא על מקרה בו היה פגם באיכותן כפי שנקבע במקרה שלפניי. גם המבקשת מסכימה כי אין מחלוקת בדבר אחריותה בנוגע לאיכות הדלתות, בשונה מאספקתן ועל כן איני מוצא להקביל בין שני המקרים.
4. כאמור טענת המבקשת לפיה לא קיבלה כל זימון לדיון למרות שידעה על התביעה ואף הגישה כתב הגנה בתיק אינה מקובלת עליי. משידעה על קיומה של התביעה היה עליה לבדוק את מועד הדיון, ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה.

מכל המקובץ בשים לב שהבקשה לביטול פסק דין מוגשת שנה וחצי לאחר מתן פסק הדין הנני מורה על דחיית הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ה, 16 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.