1. בפני תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 10.10.11 בעת שנהגה ברכב מסוג שברולט (להלן: "הרכב").

לטענת התובעת, הנתבע אשר נהג ברכב הסעות (להלן: "רכב ההסעות") והסיע ילדי גן לביתם, נסע לאחור במהירות ,מחניון או דרך עפר המהווה חניון בית ,אל הכביש הראשי ופגע ברכב אשר נסע בכביש הראשי.

2. הנתבע טען כי דין התביעה להידחות שכן בעבר כבר תבעה התובעת את הנתבע ואולם התיק נסגר והיא הודיעה כי תתבע את חברת הביטוח שלה.

לגופם של דברים טען הנתבע כי בעת שרכב ההסעות עמד בעצירה מליאה בכביש צדדי אשר הוביל לביתו של אחד מתושבי הכפר, הגיח הרכב מכוון הכביש הראשי, איבד שליטה, סטה לעבר רכב ההסעות ופגע בו.

3. בתאריך 19.6.14 העידו בפני: התובעת, אב התובעת וכן הנתבע.

דיון

4. לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים ושקלתי את טענותיהם, שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע.

ראשית אציין כי אין במחיקת התביעה הקודמת שהגישה התובעת כדי להוות מעשה בי-דין ולפיכך הייתה רשאית להגיש תביעה זו. יחד עם זאת ועל מנת להסיר חשש שהתובעת אכן פנתה לחברת הביטוח שלה וכבר פוצתה על נזקיה, יותנה התשלום בתביעה זו בהצגת אישור אי הגשת תביעה מטעם חברת הביטוח.

5. המדובר ב-2 גרסאות סותרות. אולם, אל מול גרסת התובעת ,אשר עדותה נמצאה מהימנה בעיני ואף נתמכה בעדות אביה, נמנע הנתבע מלהעיד את אשתו אשר הייתה עימו ברכב בעת התאונה. אי העדת אשתו, עומדת כנגד גרסתו של הנתבע ומצביעה על כך שחשש כי תיחקר על גרסה זו. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).

6. זאת ועוד, בכתב ההגנה לא טען הנתבע כי המדובר היה בעת שהוריד את הילד האחרון מההסעה והטענה הועלתה לראשונה בחקירתו. טענה זו סותרת את עדות התובעת ועדות אביה על כי ברכב ההסעות היו עוד מס' ילדים שהנתבע מיהר להסיעם לביתם. ברי כי גם בטענה זו יכולה הייתה אשת הנתבע לתמוך ואולם, הנתבע בחר כאמור שלא להביאה להעיד.

7. זאת ועוד,עיון בחוות הדעת השמאית שהגישה התובעת מעלה כי הפגיעה ברכב הייתה בדלת אחורית ימנית ובכנף אחורית ימנית.

אילו גרסת הנתבע הייתה נכונה והתובעת היא שסטתה מהכביש הראשי אל שביל צדדי מימין,הייתה הפגיעה ברכב צריכה להיות בחזית הרכב, או לכל הפחות בצידו הימני קדמי. העובדה שהפגיעה הינה בצד ימני אחורי מעידה על כך שרכב ההסעות הוא זה שהתפרץ בנסיעה אחורנית לכביש בו נסעה באותה עת התובעת ופגע ברכב בצידו הימני אחורי.

8. הנתבע לא המציא חוות דעת שמאית מטעמו ולא סתר את הנזקים ע"פ חוות הדעת שהגישה התובעת. לפיכך,בכפוף להמצאת אישור אי הגשת תביעה מחברת הביטוח,אשר יומצא לתיק ע"י התובעת תוך 14 יום,אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 16,154 ₪ (נזקים+ירידת ערך-ע"פ חוות דעת+שכ"ט השמאי) ובתוספת הוצאות משפט בסך 300 ₪.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ד, 20 יוני 2014, בהעדר הצדדים.