1. העותר הגיש עתירה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק חופש המידע"). במסגרת עתירתו ביקש העותר לקבל מידע אודות המשיבים 9,10,11 מארבעה משרדי ממשלה, לאחר שהללו לא נעתרו לבקשותיו בכתב אליהם לקבלת מידע אודות המשיבים 9,10,11.
2. לטענת המשיב 9 כי דין העתירה להידחות בשל שיהוי, ואף לגופו של עניין.

כל המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות .

עיקר העובדות

1. כאמור, פנה העותר לארבעה משרדי ממשלה בבקשה לקבל מידע אודות המשיבים 9- 11.
2. ביום 13.8.12 פנה העותר למשרד החינוך בבקשה לקבל מידע אודות המשיב 11.

ביום 21.8.12 נענה העותר ע"י הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד החינוך כי בקשתו לקבלת מידע נדחית בשל כך שמסירת המידע המבוקש תהווה פגיעה בפרטיות המשיב 11, כמשמעות המונח בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). בסיום המכתב הודעה לעותר זכותו לפנות לבית משפט זה בהתאם לסעיף 7 (ו) ו- 17 (א) לחוק חופש המידע.

1. ביום 8.8.12 פנה העותר למשרד התמ"ת בבקשה לקבל מידע אודות המשיב 9.

ביום 4.9.12 קיבל העותר תשובה מטעם הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד התמ"ת, אשר בו הודעה לעותר ההחלטה לדחות את בקשתו והנימוקים להחלטה. גם במכתב זה הודעה לעותר זכותו לפנות לבית המשפט על פי סעיף 17 לחוק חופש המידע.

1. ביום 19.8.12 פנה העותר למשטרת ישראל בבקשה לקבל מידע אודות המשיבה 10.

ביום 5.9.12 השיבה הממונה על חופש המידע במשטרת ישראל לעותר כי בקשתו לקבלת המידע המבוקש נדחית, וכי רשאי הוא לעתור כנגד החלטה זו תוך 30 יום מיום קבלת ההודעה.

1. ביום 19.8.12 פנה העותר לצה"ל לקבל מידע אודות המשיב 9, לאחר שהמשיב 9 הסכים כי יימסר לעותר מידע אודותיו, המציא צה"ל לעותר ביום 9.12.12 מידע אודות המשיב 9.
2. קודם לעתירה מושא פסק דין זה, אשר הוגשה ביום 19.3.13, הגיש העותר ביום 10.10.12 עתירה קודמת (עת"מ 9898-10-12) אשר אליה לא צורפו המשיבים 9-11. העתירה נמחקה, משלא צורפו אליה הצדדים הרלבנטיים, על פי החלטת בית המשפט מיום 24.12.12 לאחר שהעותר הודיע כי הוא מסכים למחיקת העתירה.
3. לטענת המשיב 9 לוקה העתירה בשיהוי. אכן, למועד הגשת העתירה הנוכחית לוקה גם לוקה העתירה בשיהוי, שכן על פי תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהלים (סדרי דין), התשס"א – 2000, עתירה תוגש בהקדם ולא יאוחר מ- 45 ימים מהיום שההחלטה אותה מבוקש לתקוף הודעה לעותר. מועד זה, עבר זמן לא מבוטל בטרם הוגשה עתירה דכאן, בשים לב למועדים בהם נמסרו לעותר הודעות הדחייה למתן מידע שהן מושא העתירה. העותר אמנם הגיש, כאמור, עתירה ביום 10.10.12, ואולם, היא כאמור נמחקה. לאחר חלוף המועד להגשת העתירה, וללא בקשה להארכת מועד להגשת העתירה, תוך מתן נימוקים לאיחור בהגשתה, דין העתירה להידחות בשל השיהוי בהגשתה, וכך הנני מורה.

יחד עם זאת, מאחר שטענת השיהוי לא הועלתה ע"י המשיבים 1-8 ו- 10, מצאתי לדון, מעבר לנדרש, אף לגופה של העתירה.

הרקע להגשת העתירה

1. כעולה מהעתירה עצמה הרקע להגשת העתירה הינו, כלשון העתירה, "... המידע שמבקש העותר הינו אודות אנשים פוליטיים אשר הם בעצמם (או בן משפחתם מדרגה ראשונה) השתמשו בחוק חופש המידע כדי לבקש מידע על העותר עצמו אך ורק בשל היותו גיסו של ראש העיר קריית גת ובמטרה לבוא חשבון עם ראש העיר קרית גת על אשר בתקופת כהונתו הסתיימה עבודתו (בנסיבות לא מחמיאות בלשון המעטה) של מר לאון לדרמן, משיב מס' 11 כמנהל בית ספר תיכון בעיר קרית גת". ובהמשך "... המידע המבוקש ע"י העותר חשוב מאוד מבחינת זכות הציבור לדעת הואיל ומדובר במידע על אנשים העוסקים בפעילות פוליטית ואשר קיבלו כספים מגופים ציבוריים, כספי משלם המיסים הישראלי". וכן "ויודגש, סירובן של המשיבות לספק מידע על אותם אנשים אשר הם בעצמם (או באמצעות קרוביהם) משתמשים בחוק חופש המידע כקרדום לחפור בו במסגרת פעילותם הפוליטית תמוהה עד מאוד".

בעניין זה יצויין כי המשיב 9 פנה ביום 9.5.12 למשרד האוצר בקשר לעותר, המשמש בתפקיד מנהל מרכז להב"ה בקרית גת. ביום 2.7.12 השיב משרד האוצר למשיב 9 מהי שיטת ההעסקה לפיה מונה העותר לתפקיד מנהל מרכז להב"ה וכי במהלך הראיון שנערך לעותר בזמנו, לא היה ידוע למראיינים או לנציגי משרד האוצר דבר הקשר בין העותר לבין ראש העיר ולפיכך הדבר לא היווה שיקול לצורך קבלתו לתפקיד. עוד נמסר למשיב 9 כי העותר נמצא מתאים למילוי התפקיד וגיוסו אושר על ידי סגן בכיר לחשב הכללי והממונה על חטיבת הטכנולוגיות דאז. כמו כן, הגיש המשיב 9 עתירה, מכוח חוק חופש המידע, כנגד גיסו של העותר ובעלי תפקידים נוספים בעיריית קריית גת, על מנת לקבל מידע בגין הקצאות של מבנים וקרקעות בקריית גת לעמותות ותאגידים. בעקבות הסכמה אליה הגיעו הצדדים, העתירה נמחקה ללא צו להוצאות.

1. מכתב התשובה של המשיב 9 וטענות המשיבים 9 ו- 11, במהלך הדיון, עולה תמונה שונה מזו שצייר העותר באשר לרקע להגשת העתירה. לטענת המשיבים 9 ו- 11 הרקע להגשת העתירה הינו מאבק ציבורי אשר מנהל המשיב 9 מזה זמן מה כנגד "השחיתות אשר פשה בעיריית קרית - גת על זרועותיה הארוכות". מאבק ציבורי זה התנהל אף כנגד ראש העיר, גיסו של העותר, והגיע לכך שהוגשה תלונה על ידי המשיב 9 כנגד ראש העיר למבקר המדינה, אשר בחלקה נמצאה מוצדקת.

הוגש ע"י המשיב 9 בג"צ כנגד ראש העיר ואחרים (בג"צ 5195/12 לדרמן נ' ראש עיריית קרית גת ואח').

ביום 5.4.12 נשלח מכתב לראש העיר ע"י יועציו המשפטיים של המשיב 9, ובו התראה על הגשת תביעה לפי חוק לשון הרע, בשל השמצות שנטען כי גיסו של העותר ראש העיר השמיץ את המשיב 9, אשתו והוריו – תביעה אשר הוגשה בסופו של דבר לפני כחודש לבית המשפט.

המשיב 9 טען כי במסגרת מאבקו הציבורי אף פנה בעניינו של העותר בראשית 2011 כאשר התריע על ניגוד עניינים לכאורה שבו מצוי ראש העיר כאשר גיסו העותר קיבל את ניהול מרכז להב"ה בקרית גת – מרכז אשר ממומן ב- 500,000 ₪ מתקציב העירייה. בתשובה שקיבל המשיב 9 מהממונה על התקשוב הממשלתי צויין, בין היתר, כי היותו של העותר מקורב לגורמים בעיריית קרית גת לא היה ידוע לנציגי פרויקט להב"ה. יחד עם זאת, צויין כי "כל טענה בדבר תקינותו של ההליך או תוצאותיו (מינויו של העותר לתפקידו בלהב"ה– ר.א.), איננה במקומה".

המשיב 9 פנה ביום 18.7.12 למשרד האוצר בבקשה לקבל מידע בקשר למינויו של העותר, כאמור. ביום 25.10.12 נשלחה תשובה למשיב 9 לבקשתו לקבלת מידע. זאת ועוד, בעקבות פניית המשיב 9 ביום 10.3.13 הודע למשיב 9, עם עותק למר יוסי טובול, מנהל להב"ה במשרד האוצר, כי פנייתו בנושא מינוי מנהל מרכז להב"ה בקרית גת הועבר לבדיקה במשרד מבקר המדינה.

האמור לעיל הינו אך חלק מטענות המשיב 9 וטענות אביו המשיב 11 באשר לרקע שבעטיו הוגשה העתירה. יצויין, כי המשיב 9 אף הוא מצידו הגיש עתירה לפי חוק חופש המידע, אשר נמחקה בעקבות בקשתו למחיקתה.

1. לטענת העותר המשיבים 9 ו- 11 "הם אנשים פוליטיים המבקשים את אמון הציבור" ואילו המשיבה 10 הינה "תובעת משטרתית אשר אמון הציבור בעניינה נדרש הרבה יותר מאשר בעניינו של העותר". לטענה זו השיבו המשיבים 9 ו- 11 כי מעורבותם הפוליטית הסתכמה בכך כי התמודדו במסגרת הבחירות הפנימיות בסניף מפלגת העבודה בקרית גת, המונה כ- 300 מתפקדי המפלגה, ולא נבחרו למשרות שלגביהן התמודדו.
2. מיותר לציין כי אין בדעתי להיכנס לגופן של הטענות של הצדדים אלה כנגד אלה. הרושם המתקבל מהטענות, המפורטות לעיל ואחרות הנזכרות בכתבי בי-דין ואשר לא פורטו, הוא כי לא "זכות הציבור לדעת הואיל ומדובר במידע על אנשים העוסקים בפעילות פוליטית... " עומד לנגד עיני העותר.

פגיעה בפרטיות

1. כידוע, ככל זכות חוקתית אחרת, הזכות לחופש המידע אינה זכות מוחלטת, ובמקרה זה ניצבת מולה הזכות לפרטיות של המשיבים 9-11. לעניין זכות האזרח לקבל מידע מהרשות, נקבע בפסיקה כי "זכותו של האזרח למידע מרשויות השלטון, ככל זכות אחרת, אינה בלתי מוגבלת. חוק חופש המידע מציג שלוש מסננות לקביעת גבולותיה של הזכות לחופש מידע בהתייחס לנתוניו של מקרה קונקרטי (עניין הוצאת עיתון הארץ, בעמ' 472 - 474). המסננת הראשונה היא זו שבסעיף 1 לחוק חופש המידע הקובע את זכותם של כל אזרח או תושב לקבל מידע מרשות ציבורית על-פי הוראות החוק ותוחם בכך את גבולות הזכות. המסננת השניה בוחנת האם מדובר במקרה בו רשאית הרשות הציבורית לדחות בקשה לקבלת מידע (סעיף 8 לחוק חופש המידע), האם המידע המבוקש הוא מידע שגילויו אסור (סעיף 9(א) לחוק חופש המידע) או מידע שאין הרשות חייבת במסירתו (סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע). מסננת זו עניינה אפוא בסייגים לזכות, אשר מבטאים נקודות איזון שונות בינה לבין זכויות ואינטרסים אחרים. המסננת השלישית מאפשרת לבית המשפט להורות על מסירתו של מידע גם אם מדובר במידע שלפי סעיף 9 לחוק אין למסרו או שאין חובה למסרו (סעיף 17(ד) לחוק)."

(עעמ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות, פורסם בנבו, 19.05.2009, (סעיף 16), להלן: "פסק הדין התנועה לחופש המידע").

1. בהתאם לסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, חל איסור על מסירת מידע אשר גילויו מהווה פגיעה בפרטיות.

הזכות לפרטיות מעוגנת בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות האוסר שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה. המושג "עניניו הפרטיים של אדם" הוגדר בפסיקה "כביטוי מסגרת שאת תוכנו הקונקרטי בכל עניין ועניין יש לצקת בהתאם לנסיבות הדברים ולהקשרם."...."...ותוך מחויבות להגנה על יכולתו של האדם לקיים את האוטונומיה שלו ואת המרחב הפרטי הנתון לו." (סעיף 23 לפסק הדין התנועה לחופש המידע).

וכן- "השכלתו ורקעו המקצועי של אדם, כישוריו, קשריו החברתיים והכלכליים, כל אלה הם מענייניו הפרטיים של האדם, גם כאשר נבחנים הם בקשר למילוי של תפקיד ציבורי" (סעיף 24 לפסק הדין התנועה לחופש המידע). וכן "ניתן לסבור כי פרטים אודות השכלתו וניסיונו המקצועי של אדם, קשריו החברתיים וזיקותיו העסקיות-כלכליות מצויים בגרעין הקשה של מושג הפרטיות ולכן פרסומם בלא הסכמתו פוגע בפרטיותו." (סעיף 41 לפסק הדין התנועה לחופש המידע).

1. המשיבים בענייננו מסרבים למסור את המידע המבוקש על ידי העותר מכוח הוראת סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, האוסר מסירת מידע המהווה פגיעה בפרטיות כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות. לעניין זה נקבע בפסק הדין התנועה לחופש המידע כי-

"לשונו של סעיף-קטן (א) – והדבר אמור כמובן גם לגבי כל יתר החלופות המנויות בסעיף 9(א) לחוק חופש המידע - מלמדת כי מדובר באיסור קטגורי, גורף, שבהתקיימו אין נתון לרשות שיקול דעת האם למסור את המידע לידי הציבור. סעיף זה מציג את נקודת האיזון שקבע המחוקק בין הזכות לקבלת מידע מהרשות הציבורית לבין זכותו לפרטיות של אדם. באיזון בין השתיים בחר המחוקק להעניק את הבכורה לזכות לפרטיות." (סעיף 18).

יחד עם זאת, אף הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת. אם כן אימתי תתאפשר הפגיעה בזכות יסוד זו? כאשר אדם נוטל על עצמו תפקיד ציבורי, חושף הוא את עצמו ל"עינו הפקוחה של הציבור" (בג"ץ 2481/93 יוסף דיין נ' ניצב יהודה וילק, מפקד מחוז ירושלים, פ"ד מח(2) 456, 487). אדם שאינו נושא בתפקיד ציבורי, אם כן, אינו חב בחשיפת פרטיו האישיים לביקורתו של הציבור. אין חולק כי פרטיהם האישיים של המשיבים 9-11 לא נימסרו למשיבים 1-8 על מנת שיימסרו לידיו של העותר. משכך, מסירת הפרטים להם עתר העותר, מהווים פגיעה בפרטיותם של המשיבים 9-11.

1. אף אם מהווה המידע המבוקש על ידי העותר פגיעה בפרטיות המשיבים 9-11, עדיין עומדת לבית המשפט האפשרות לפרסמו, ובלבד שקיים עניין ציבורי בגילוי המידע (סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע). החוק אינו מגדיר מהו עניין ציבורי, אך "מקובל כי "עניין ציבורי" קיים כאשר מדובר בעניין שפרסומו עשוי להביא תועלת לציבור, לגיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ולשיפור אורחות חייו של הציבור (עניין ונטורה, בעמ' 826, וההפניות שם; ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, פסקה 8 (2002))." (סעיף 36 לפסק הדין התנועה לחופש המידע).

יש להכריע אם כן בין שתי זכויות חוקתיות, וכדברי כבוד השופטת ארבל בפסק הדין התנועה לחופש המידע-

"שתי הזכויות אינן זכויות מוחלטות כי אם יחסיות. שתיהן מנויות על יסודותיו של המשטר הדמוקרטי ועל אדניה של חברה ליברלית ושוחרת חירות. עניין לנו אפוא באיזון אופקי בין זכויות אדם שוות מעמד. ביטויו של האיזון בין השתיים ב"מתן מרחב מחיה של זכות אחת לרעותה" (סגל, עמ' 184)." (סעיף 31 לפסק הדין התנועה לחופש המידע).

1. העותר לא העלה בענייננו כל עניין ציבורי במידע אותו ביקש לחשוף, מלבד ענייניו האישיים.

תכליתו של חוק חופש המידע הינו לאפשר שקיפות מלאה על מנת להפעיל ביקורת יעילה על מוסדות השלטון. מקריאת העתירה והתגובות לה ומהדיון שנערך, עולה כי התכלית שלשמה ביקש העותר את המידע אודות המשיבים 9-11 אינה למטרת הפעלת ביקורת על מוסדות ציבור אלא לצרכיו האישיים בגין מערכת היחסים שבינו וגיסו מצד אחד לבין המשיב 9 מהצד האחר.

1. יודגש כי הרשות הציבורית אינה אמורה לשקול את המניע אשר הוביל את מבקש המידע להגשת הבקשה אלא אם היא שוקלת לדחות את בקשתו לפי סעיפים 8.9 לחוק. סעיף 10 לחוק חופש המידע מעניק לרשות הציבורית את האפשרות לשקול, בטרם תסרב לבקשה, את עניינו של המבקש במידע וכן את העניין הציבורי בגילוי המידע. היינו, מלכתחילה, אין עניינו האישי של המבקש בקבלת המידע אמור לפעול לדחיית בקשתו. וכפי שנקבע בפסיקה- "הנטל על הרשות להצדיק את אי העברת המידע, ואין היא יכולה להסתפק בתקיפת המניע." (עע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד יפית מנגל (פורסם בנבו, 15.11.2012 סעיף 11)).

וכן- "אומנם המבקש מידע לפי חוק חופש המידע אינו נדרש להראות אינטרס אישי בקבלת המידע, אולם קיומו של אינטרס אישי מהווה שיקול רלבנטי במסגרת האיזון המתבצע לפי סעיף 8(1)." (עתמ (י-ם) 48992-05-10 התנועה לחופש המידע נ' משרד המשפטים (פורסם בנבו, 06.07.2011 סעיף 17)).

בענייננו, בדין דחו המשיבים 1-8 את בקשותיו של העותר לקבלת מידע אודות המשיבים 9-11, הן בשל הפגיעה בפרטיותם והן בשל סיבות נוספות, כפורט להלן. לנוכח המניע אשר הוביל את העותר להגשת בקשותיו, לא היה מקום, לערוך האיזון אליו מתייחס סעיף 10 בחוק חופש המידע.

קושי בהקצאת משאבים ושיבוש תפקודה התקין של הרשות

1. סיבה נוספת אשר הועלתה על ידי המשיבים 1-8 לדחיית בקשותיו של העותר, הינה הקושי בהקצאת המשאבים הנדרשים להפקת המידע (סעיף 8(1) לחוק חופש המידע). נפסק "חשיבות המידע וחשיפתו, צריך אף הוא להילקח כמובן בחשבון, במסגרת השאלה אם הקצאת המשאבים היא בלתי סבירה." (עתמ (י-ם) 48992-05-10 התנועה לחופש המידע נ' משרד המשפטים (פורסם בנבו, 06.07.2011 סעיף 19)).

איתור המידע המבוקש על ידי העותר, כאשר חלק מהמידע מלפני למעלה מעשר שנים, היה מאלץ את הרשות להקצאת משאבים לא סבירה, ולפיכך, גם בשל כך, ניתן לשקול את הסיבות בעטיין הגיש העותר בקשותיו לקבלת מידע, אשר אינן מעלות כל צורך ציבורי חיוני להקצאת משאבים אלו.

1. סיבה נוספת בעטיה דחו המשיבים 1-8 את בקשתו של העותר לקבלת מידע מקורה בסעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע הקובע כי הרשות אינה חייבת למסור "מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה". בקשותיו של העותר ערוכות כשאלון אשר בו שאלות אודות אירועים שאירעו לפני שנים רבות הדורשות חקירה ונבירה במסמכים ישנים, אשר לא בטוח כי עדיין קיימים וכאשר ייתכן וקיים קושי באיתורם. חששם המוצדק של המשיבים 1-8 הינו כי היענות לדרישות העותר תוביל לפניות מרובות לרשויות כל אימת שיש סכסוך משפטי בין שני צדדים, דבר היוביל לשיבוש תפקוד הרשות. יתרה מכך, היענות לבקשות מעין אלו עלולה להוביל להצפת הרשות בבקשות דומות, אשר כל העומד מאחוריהן הן אך נסיונות הפחדה של אותו אדם אודותיו מבוקש המידע.

העתירה כנגד משטרת ישראל

1. בעתירה המופנית כנגד משטרת ישראל ביקש העותר את המידע הבא:
   1. פרוטוקול ועדת הקבלה שאישרה את קבלתה לעבודה במשטרה של התובעת המשטרתית עו"ד זיוה לדרמן. נא לצרף את מסמכי פרסום המכרז אם היה כזה וכן כל המסמכים שמילאה או צירפה עו"ד זיוה לדרמן לצורך קבלתה לעבודה במשטרה?
   2. האם היו מעורבים בתהליך שוטרים תושבי קריית גת ו/או תושבים שילדיהם מתחנכים בקרית גת?
   3. באיזה תקופה שהתה עו"ד זיוה לדרמן בחל"ת מהמשטרה - אבקש לקבל את

פרוטוקול אישור היציאה לחל"ת.

• 1. האם דיווחה עו"ד זיוה לדרמן למקום עבודתה כי בעלה קיבל מענקי המדען הראשי בישראל וכן מענקים מגופים אמריקאים? אם כן, אבקש לקבל את האסמכתאות הרלוונטיות.
  2. האם דיווחה עו"ד זיוה לדרמן למקום עבודתה כי בעלה עוסק בפעילות פוליטית ענפה זו תקופה ארוכה? אם כן, אבקש לקבל את האסמכתאות הרלוונטיות.
  3. האם דיווחה עו"ד זיוה לדרמן למקום עבודתה כי בעלה כותב עשרות (ואולי מאות) מכתבים וכתבי טענות משפטיים מבלי שיש לו השכלה משפטית רשמית? אם כן, אבקש לקבל את האסמכתאות הרלוונטיות.
  4. האם דיווחה עו"ד זיוה לדרמן למקום עבודתה כי בעלה מפיץ באינטרנט ובאמצעי התקשורת השונים מידע לכאורה פנימי המתרחש בחדרי החקירות במשטרת ישראל? אם כן, אבקש לקבל אסמכתאות רלוונטיות.
  5. האם דיווחה עו"ד זיוה לדרמן למקום עבודתה כי חמיה (מר ליאון לדרמן) נחקר במשטרה בגין תשלום שכר הוראה פיקטיבי תמורת קבלת ציוד ושירותים שונים? האם דיווחה עו"ד זיוה לדרמן למקום עבודתה כי חמיה הנ"ל רכש לרעייתו טלפון סלולרי על חשבון בית הספר אותו ניהל? האם דיווחה עו"ד זיוה לדרמן למקום עבודתה כי עיריית קריית גת הגישה תלונה במשטרה כנגד חמיה בגין הפקדת כספי תלמידים בחשבונות הפרטיים של משפחתו?
  6. האם דיווחה עו"ד זיוה לדרמן למקום עבודתה כי בעלה, ד"ר דרור לדרמן, היה עתודאי אשר מסיבה כלשהי ככל הנראה לא מילא את חובותיו למדינה כנדרש מעתודאי?
  7. האם דיווחה עו"ד זיוה לדרמן כי בעלה שותף בחברה (ואולי במספר חברות) אשר פעילותן מעוררת תהיות רבות באשר למניעי הקמתה ואופן תפעולה?

1. הממונה על חופש המידע במשטרה כי המשטרה מסרבת ליתן את המידע בשל פגיעה בפרטיותה של המשיבה 10, ולא מצאתי כי נפלה שגגה אצל משטרת ישראל כאשר השיבה לעותר כפי שהשיבה במכתב הממונה על חופש המידע אשר בו סורבה בקשת העותר (נספח יא' לעתירה).
2. מעבר לפגיעה בפרטיות רשאית היתה המשטרה לסרב לבקשת העותר אף מטעמים נוספים:

אשר למבוקש בתת סעיף 1 (פרוטוקול וועדת קבלה שאישרה את קבלתה לעבודה של המשיבה 10), מתברר כי משיבה 10 החלה את עבודתה במשטרה לפני למעלה מ- 10 שנים (סעיף 88 בתשובת המשיב 9 אשר אושר בתצהירו). מעבר לכך שהעובדות המבוקשות בסעיף זה, כפי שהודע לעותר ע"י הממונה על חופש המידע במשטרת ישראל כי המבוקש הינו פגיעה בפרטיות, הרי שבהתאם לסעיף 8(2) לחוק חופש המידע "רשות ציבורית רשאית לדחות בקשה לקבלת מידע" כאשר "המידע נוצר, או נתקבל בידה, למעלה משבע שנים לפני הגשת הבקשה ואיתורו כרוך בקושי של ממש;". אמנם שלא נטען ע"י המשטרה כי איתור המידע כרוך בקושי של ממש, ואולם, עסקינן בבקשה לקבלת מידע מלפני למעלה מעשר שנים, שכאמור פוגע בפרטיותה של המשיבה 10. אוסיף, כי העותר נתן הסבר כלשהו על שום מה מבקש הוא את המידע האמור.

אשר למבוקש בתת סעיפים 2-10, הרי שאין המדובר ב"מידע" כמשמעות מונח זה בחוק חופש המידע. "מידע" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק הוא "כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב". בסעיף 7(ה) לחוק נקבע "המידע יועמד לרשות מבקש כפי שהוא מצוי בידי הרשות הציבורית ואין הרשות חייבת לעבד את המידע לצרכיו של המבקש....". כן, כטענת ב"כ המשיבים 1 – 8, הרשות אינה חייבת למסור מידע הנוגע לענייני משמעת של עובד רשות ציבורית, כאמור בסעיף 9(ב)(9) לחוק חופש המידע.

העתירה כנגד צבא הגנה לישראל

1. בעתירה המופנית כנגד צבא הגנה לישראל ביקש העותר את המידע הבא:
2. האם מר לדרמן אכן סיים את התואר האקדמי הראשון שלו בשנת 1997 במסגרת העתודה?
3. אם כן, האם שירת שירות קבע כנדרש באופן בסיסי מכל עתודאי (1997-2003).
4. אם לא שירת בקבע כנדרש, אבקש לדעת מדוע? ומי אישר זאת? האם הנ"ל במקביל לשירות הקבע עסק בעבודה נוספת בתשלום?
5. באשר למידע אשר העותר ביקש לקבל מצה"ל, הרי שבעניין זה הודיע המשיב 9, לאחר פניה מצה"ל אליו (נספח 14 לכתב התשובה), אשר בו הודעו לו השאלות שהעותר הפנה לצה"ל, כי אין הוא (המשיב 9), מתנגד למסירת המידע המבוקש אודותיו. בעקבות הודעתו של המשיב 9, מסר צה"ל לעותר (נספח טז' לעתירה), תשובות לשאלותיו.

גם בעניין זה יצויין כי המדובר בבקשה למידע ישן. שירותו הצבאי של המשיב 9 הסתיים בשנת 2001 היינו שגם במקרה זה חלפו כ- 12 שנים, וכפי שצה"ל אכן הודיע לעותר לגבי חלק מהשאלות לא היה בידי הצבא אפשרות ליתן תשובות, כמפורט בנספח טז'.

גם לגבי המידע המבוקש מהצבא, כפי שצויין בנספח טז', המדובר בניסיון לפגיעה בפרטיותו של המשיב 9, אך בשל ויתורו של המשיב 9 זכה העותר לקבלת התשובות כאמור.

העתירה כנגד משרד החינוך

1. בעתירה המופנית כנגד משרד החינוך ביקש העותר את המידע הבא:
2. באילו שנים כיהן מר ליאון לדרמן כמנהל ב"ס התיכון בקרית גת?
3. כמה שנים כיהן כמנהל קבוע (לא זמני)?
4. מי במשרד החינוך אישר את המינוי? האם ידע המאשר כי הנ"ל אינו מחזיק בתואר אקדמי? נא לצרף את פרוטוקול אישור מינוי הקבע.
5. כמה שנים קיבל מר לדרמן תוספת ניהול בתנאי שכרו? מי אישר את תשלום התוספת הנ"ל?
6. האם מר דרור לדרמן, בנו של המנהל מר ליאון לדרמן, למד בבית הספר שלאון ואף ניגש לבגרויות עם ציוני מגן מטעם ביה"ס אותו מנהל אביו?
7. האם מר דרור לדרמן, בנו של המנהל מר ליאון לדרמן, עבד בתשלום בבית הספר בתפקיד כלשהו בצורה ישירה או עקיפה בשנים בהם שימש אביו כמנהל ביה"ס?
8. האם מר ליאון לדרמן במסגרת תפקידו כמנהל ביה"ס שילם תשלומי שכר הוראה פיקטיביים לספקי ציוד ושירותים (מזגנים, דלתות)? אם כן, האם ידוע הדבר למשרד החינוך? אם כן, למי במשרד החינוך נודע הדבר? נא לצרף פרוטוקול המתאר את התנהלות משרד החינוך עם קבלת המידע הנ"ל (אם אכן התקבל המידע במשרד החינוך)?
9. האם בעת ששימש כמנהל ביה"ס התיכון הפקיד מר ליאון לדרמן כספי תלמידים (במסגרת פרויקט המחצית השלישית של משרד החינוך) בחשבונו האישי ו/או בחשבונה של רעייתו? אם כן, מה עשה משרד החינוך במסגרת אחריותו על הפרויקט עת נודע לו הדבר?
10. האם עם פרישתו מניהול ביה"ס התיכון המשיך מר לדרמן לקבל שכר או תשלום כלשהו בצורה ישירה או עקיפה מבית הספר? אם כן, אבקש לקבל את המסמכים הרלוונטיים.
11. לנוכח המידע המבוקש בדין הודיע משרד החינוך לעותר כי מסירת המידע אשר העותר ביקש תהווה פגיעה בפרטיות של המשיב 11. לפיכך, לא מצאתי כי טעה משרד החינוך בכך שסירב למסור לעותר את מבוקשו.
12. מעבר לנדרש, אוסיף כי לגבי המשיב 11 פנה העותר למשרד החינוך במספר שאלות, כמפורט לעיל, עבורן ביקש מענה אשר לדבריו "נוגעות לחייו של צד ג' מר ליאון לדרמן ולחיי בנו". משיב 11 פרש ממשרתו כמנהל בית ספר תיכון בקרית גת בשנת 2009, לאחר שעבד במערכת החינוך בקרית גת במשך 37 שנים, מתוכן ב- 19 השנים האחרונות, בטרם פרש, כמנהל בית הספר. בכל שנות עבודתו לא הואשם המשיב 11 בדין פלילי, ואף לא בדין משמעתי, כעולה מהאמור בסעיף 2 לכתב תשובתו, אשר אומת בתצהירו. משיב 11 אינו מעורב בכל פעילות ציבורית או פוליטית. במהלך הדיון ציין כי לאחר שבמהלך כל שנות עבודתו לא השתייך לשום מפלגה באופן רשמי, לאחר פרישתו היה בין המועמדים למועצת הסניף של מפלגת העבודה בקרית גת, אך לא נבחר.

העותר, כמצויין לעיל, פנה בשמונה שאלות למשרד החינוך, וכאמור לעיל, אין המדובר בבקשה לקבלת מידע כמשמעותו בחוק חופש המידע, והרשות אינה חייבת לעבד את המידע לצרכיו של העותר.

העתירה כנגד משרד התמ"ת

1. בעתירה המופנית כנגד משרד התמ"ת ביקש העותר את המידע הבא:
2. פירוט מלא של כל המענקים אשר קיבל ד"ר לדרמן ו/או מי מטעמו מהמדען הראשי בישראל.
3. שמות החברות ופרטיהן המלאים הרלוונטיים למענקים הנ"ל.
4. פירוט מלא של כל הבקשות (כולל כל המסמכים והנספחים שצורפו אליהם) שביקש ד"ר לדרמן ו/או מי מטעמו מהמדען הראשי.
5. פרוטוקול הועדה שהחליטה על הענקת המענקים הנ"ל.
6. פרוט מלא של כל התשלומים שהעביר בפועל המדען הראשי הקשורים למענקים הנ"ל.
7. האם דיווח ד"ר דרור לדרמן למדען הראשי כי הוא שוהה בארה"ב לתקופה ממושכת בזמן קבלת המענקים? אם כן למי הועבר הדיווח?
8. האם דיווח ד"ר דרור לדרמן כי במקביל לקבלת מענקי המדען הראשי הועסק ע"י אוניברסיטת פיטסבורג? וקיבל מענקי מחקר מגופים אמריקאים אם כן למי הועבר הדיווח?
9. כאמור לעיל, העותר ביקש, בין היתר, שימסרו לו שמות החברות אשר "רלבנטיים למענקים" שהמשיב 9, או מי מטעמו, קיבל מהמדען הראשי. מתשובת המשיב 9 עולה כי התשובות לשאלותיו של העותר, בעיקרן, אינן מתייחסות למשיב 9, כי אם לחברת "טיוב-איי מדיקל בע"מ" שכן, כאמור בסעיף 54 לכתב התשובה, "...כל ההתנהלות מול המדען הראשי ומשרד התעשייה והמסחר, לרבות הבקשות לתקצוב תוכנית המחקר, תוכנית עסקית, וכיוצא בזאת, וזו מטעמה של החברה. כל הבקשות שהוגשו למדען הראשי הוגשו מטעם החברה ובאמצעותה מכילות חומר עסקי ומסחרי, לרבות תוכנית עסקית, פטנטים, וכיוצא בזאת, כולן רכושה וקניינה של החברה!" (הדגש במקור). משהעותר לא ביקש לצרף את החברה האמורה כצד לעתירה, הרי שבהתאם לסעיף 17(ג) לחוק חופש המידע, דין בקשתו של העותר להידחות, שכן כאמור בסעיף 17(ג) לחוק "לא יורה בית המשפט על מסירת מידע העלול לפגוע בזכויות צד שלישי אלא לאחר שנתן לצד השלישי הזדמנות להשמיע טענותיו, בדרך שיקבע".
10. בקשת העותר לקבלת תשובות לשאלות שהציג למשרד התמ"ת אינן מבחינת "מידע" כאמור בחוק חופש המידע ואף אך בשל כך דין הבקשה לקבלת התשובות להידחות.
11. משרד התמ"ת הודיע לעותר כי לא ניתן להעביר לידיו את המידע המבוקש על ידו משהדבר מהווה הפרה של הוראות סעיפים 9(ב)(4), (6), (7) לחוק חופש המידע.

סעיף 9(ב)(4) קובע כי אין הרשות חייבת למסור מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות וכד'. המידע המבוקש על ידי העותר מהווה תרשומות והתייעצויות פנימיות כאמור וכן המלצות אשר מסירתן עלולה לפגוע במקצועיות הדיונים המתנהלים אצל המדען הראשי במשרד התעשיה והמסחר (להלן: המדע"ר) ובקבלת החלטות.

בהתאם לסעיף 9(ב)(6) לחוק, מסירת המידע המבוקש תהווה פגיעה בסודות עסקיים ומסחריים של החברה. וכפועל יוצא מכך, בהתאם לסעיף 9(ב)(7), הדבר יהווה הפרה של התחייבות המדע"ר לשמירה על הפרטים האישיים שנמסרו לה שלא למטרת העברתם הלאה לעותר.

1. המשיבות 1-8 טענו כי בנוסף לכך, חל איסור במסירת המידע המבוקש על פי סעיף 9(א)(4) לחוק משמסירתו של המידע אסור לגילוי בהתאם לחוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשיה, התשמ"ד-1984. סעיף 14 לחוק זה אוסר גילוי חומר שנמסר לוועדת המחקר, ומכאן שמסירת הפרטים אודות מענקים אותם ביקש המשיב 9 בהתאם לחוק הנ"ל, הינה אסורה.

סיכום

1. אשר על כן העתירה נדחית.
2. העותר יישא בהוצאות המשיבים 1-8 ושכר טירחת עורך דין כולל בסכום של 4,500 ₪.

העותר יישא בהוצאות המשיב 9 בסכום של 3,500 ₪.

העותר יישא בהוצאות המשיב 11 בסכום של 1,500 ₪.

הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומם המלא בפועל, כאשר המדד הבסיסי הוא זה הידוע היום.

1. המזכירות מתבקשת לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ג, 05 מאי 2013, בהעדר הצדדים.