תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף.

1. התובעת ילידת 1955. בכתב תביעתה נטען כי בתאריך 6.6.10 בשעה 18:30 (או בסמוך לכך), בעת שיצאה ממרכול הנתבעת 1 (להלן: "המרכול"), תוך ירידה בשיפוע בטון שלידו סככה בה נמכרו פירות וירקות, החליקה על קליפת בננה שהיתה מוטלת על הרצפה. כתוצאה מנפילתה נחבלה בברך וירך שמאל, בגב התחתון ובמרפק שמאל (להלן: "האירוע"). בחלוף יומיים מקרות האירוע, היא ניגשה לקופ"ח שם בוצע צילום של הברך, ניתנו לה תרופות והומלץ על מנוחה. לטענתה טופלה באמצעות פיזיותרפיה, ועד היום היא סובלת מחולשה, מכאבים בגב ובברך, ועוברת טיפולים פיזיותרפיים ללא הועיל.

לטענת התובעת, היא נפגעה בשל רשלנותה של נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בין היתר בכך שלא נקטה אמצעי זהירות למניעת אירועים מסוג זה, לא סיפקה ללקוחותיה מעבר בטוח, ולא דאגה לניקוי שיפוע הבטון. על כל אלה ועוד עליה לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה.

לכתב תביעתה לא צרפה התובעת חוות דעת רפואית, ומכאן שלא הוכח כי לתובעת נותרה נכות כלשהיא בגין האירוע. עם זאת, אין באמור כדי לשלול מהתובעת פיצוי בגין ראשי נזק שונים, ככל שתוכיח תביעתה.

2. הנתבעת ומבטחתה, נתבעת 2, הכחישו את אופן התרחשות האירוע והסיבה להתרחשותו, זאת בנוסף להכחשת אחריותן והנזקים שלכאורה נגרמו לתובעת.

3. מאחר שהצדדים לא הגיעו לעמק השווה, נשמעו עדים והובאו ראיות. התובעת העידה בעצמה. מנגד העידו מי שהיה השומר במרכול במועד הרלוונטי (מר עזרא סלמאן, להלן: "השומר"), מנהלת המשמרת (גב' אסתר וקנין, להלן: "מנהלת המשמרת") וכן אחד ממנהלי המרכול (מר מאיר אבקסיס).

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את העדים וקראתי בעיון את סיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבל את גרסת התובעת לפיה קליפת בננה היא שהביאה לכך שהחליקה ונפלה ברחבת הפירות והירקות שבחזית המרכול. לפיכך, דין התביעה להדחות. להלן נימוקיי;

4. בתצהיר עדותה הראשית, פרשה התובעת את גרסתה; היא הגיעה למרכול ביום הארוע על מנת לרכוש משקפי תלת-מימד לצפייה בתוכנית טלוויזיה אך המוצר לא היה במרכול. ביציאה מהמרכול קיימת "רמפה" מבטון שלידה סככה לממכר פירות וירקות. וכך, ביציאתה מהמרכול לכיוון הסככה היא החליקה על קליפת בננה שהיתה מוטלת על הרצפה, ונחבלה.

יודגש כבר עתה, כי אין מחלוקת שהתובעת נפלה, המחלוקת נטושה סביב השאלה – מדוע ?

5. לטענת התובעת בתצהיר עדותה הראשית, השומר שהיה בכניסה למרכול סיבר את אוזנה כי "האישה הזאת נתנה לילד שלה בננה וזרקה את הקליפה". לאחר שנפלה אנשים סביבה עזרו לה לקום והושיבו אותה על כסא. אחראית המשמרת שהוזעקה למקום אף היא עזרה לה, חיטאה וחבשה את הפצע בברכה, ושליח המרכול הסיע אותה לביתה (ראו סעיפים 6-7 לתצהיר).

6. מתצהיר עדותה הראשית נדמה היה כי התובעת ראתה את קליפת הבננה שהיתה לדידה הגורם לנפילתה. אלא שבעדותה לפני התברר כי היא לא ראתה את קליפת הבננה – לא לפני האירוע ולא לאחריו (פרוטוקול מיום 22.9.14 [להלן: "הפרוטוקול"] בעמ' 4 שו' 11-15 ובעמ' 5 שו' 23-24. כל ההפניות מכאן ואילך הן לפרוטוקול זה). מקור ידיעתה נעוץ בשומר, ובו בלבד.

7. למרות שלטענת התובעת התקהלו סביבה אנשים נוספים שסייעו לה לקום והושיבו אותה על כסא, היא לא הביאה למתן עדות כל עד נוסף מטעמה שיכול היה לשפוך אור על נסיבות אירוע החלקתה.

8. למעשה, אף לא אחד מהעדים שהעידו לפני ראה את אותה קליפת הבננה. גם השומר שלכאורה סיפר לתובעת אודות קיומה, הכחיש זאת בתצהירו ובעדותו.

9. השומר הצהיר כי בעת נפילתה של התובעת עמד כשפניו לכיוון קופות המרכול. לאחר ששמע רעש של נפילה, הסתובב וראה את התובעת יושבת על הרצפה בסמוך ליציאה מהחנות והוא ניגש להושיט לה עזרה. פציעתה היתה קלה – שפשוף קל בברך. הוא לא יודע מה גרם לתובעת ליפול, הוא לא ראה כל אישה שנותנת לילדה בננה וזורקת את הקליפה, הוא לא ראה כל קליפת בננה בסמוך למקום נפילתה של התובעת, ולאור כל האמור – ברי כי לא אמר לתובעת דבר אודות אותה קליפת בננה.

10. בחקירתו הנגדית, לא חזר בו השומר מגרסתו זו. יצוין כי מספר חודשים לאחר האירוע עזב השומר את עבודתו במרכול לאחר 6 שנות עבודה. לדבריו, הוא עזב בהסכמה, ברוח טובה ומפאת גילו המבוגר (פרוטוקול בעמ' 7 שו' 14-17). על פניו, אין לו מניע כזה או אחר בעטיו יבקש להעיד בניגוד לדברים שלכאורה אמר לפני שנים לתובעת.

11. מנהלת המשמרת הצהירה אף היא כי עמדה לצידו של השומר כשפניהם לכיוון הקופות כאשר שמעה את התובעת אומרת כי נפלה, שאז ניגשה להושיט לה עזרה. מנהלת המשמרת הצהירה כי לא שמעה את השומר אומר לתובעת דבר הקשור לקליפת בננה, היא עצמה לא ראתה כל קליפה, ובכל זאת חיפשה אותה. בחקירתה הנגדית הקשה ב"כ התובעת – איך בכל זאת נעשה "חיפוש" בזמן אמת אחר אותה קליפה עלומה אם לא שמעה את השומר מספר לתובעת אודות האישה שזרקה אותה. מתברר כי מנהלת המשמרת חיפשה אחר הקליפה מאחר שהתובעת טענה בפניה כי החליקה על בננה (עמ' 13 שו' 7-10, שו' 30-31, עמ' 14 שו' 1-2).

12. שתי תמונות של סככת הפירות והירקות שבחזית המרכול הוגשו לתיק בית המשפט [נ/1, נ/2].

התובעת ומנהלת המשמרת סימנו באופן דומה את מקום עמידתו של השומר במועד הארוע - בפתח היציאה מהמרכול (ראו התובעת בעמ' 4 שו' 20-22 ומנהלת המשמרת בעמ' 11 שו' 22-23). השומר עצמו סימן את המקום בו עמד דווקא מעט רחוק יותר, מתחת לסככת הפירות והירקות עצמה, אך מעדותו התרשמתי כי כאשר עיין בתמונות לא ידע בדיוק למקם את עצמו ביום הארוע שהתרחש כחמש שנים קודם לכן ("אתה מראה לי תמונה שאני לא יכול לדעת בדיוק איפה זה נמצא... אולי לא צילמו את זה... לך לחנות ותסתכל. אז היה דלת זזה ועכשיו גם ישנה דלת אני לא זוכר אני חושב..." עמ' 8 שו' 20 – עמ' 9 שו' 2) לפיכך יש להעדיף בהקשר זה את עדותן של התובעת ומנהלת המשמרת כי השומר עמד בפתח היציאה של המרכול.

התובעת העידה כי נפלה בסמוך ליציאה, אחרי השומר (עמ' 4 שו' 21, סימון בעיגול על גבי נ/1). מנהלת המשמרת העידה כי התובעת נפלה מעט רחוק יותר, בשטח מרוחק מספר מטרים מהיציאה (עמ' 12 שו' 9, סימון על גבי נ/2). בכל מקרה, מעדויות שתיהן עולה כי התובעת נפלה אחרי המקום בו עמד השומר, לאחר שיצאה מפתח היציאה של המרכול.

התובעת טוענת כי מנהלת המשמרת היתה בתוך המרכול והגיעה אליה רק כמה דקות אחרי שנפלה (עמ' 5 שו' 26-27). אך הן מנהלת המשמרת הן השומר העידו כי עמדו אחד ליד השני, ועדותם לא נסתרה (שומר, בעמ' 7 שו' 31-32, עמ' 8 שו' 20; מנהלת המשמרת בעמ' 11 שו' 23, עמ' 13 שו' 1-2). אמנם לא קיבלתי את עדותו של השומר כי עמד מחוץ למרכול מתחת לסככה, אך זאת מהטעם שציינתי, ולא מאחר שעדותו לא נמצאה אמינה. לפיכך, מקובלת עליי עדותו ועדות מנהלת המשמרת כי עמדו אחד ליד השני, כשפניהם לכיוון הקופות שבתוך המרכול, ולא אל מחוצה לו. הם לא ראו את התובעת בנפילתה, לא ראו קליפת בננה וממילא לא יכול היה השומר לומר לתובעת דבר.

13. כאמור, גם אחד ממנהלי המרכול – מר אבקסיס הגיש תצהיר והעיד. עם זאת, לברור הסוגייה - האם היתה או לא היתה קליפת בננה - אין בעדותו כדי להועיל, שכן דבר נפילתה של התובעת הובא לידיעתו רק כשנה לאחר האירוע, כשקיבל מעורכת דינה (דאז) של התובעת מכתב דרישה לפיצוי כספי.

14. הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (2007), בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" - "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)). התובעת עצמה לא ראתה את אותה קליפת בננה, אם לפני האירוע ואם לאחריו, יתר העדים הכחישו את קיומה של הקליפה, והמסקנה היא כי קיומו של "מפגע" כלשהוא ביציאה מהמרכול לא הוכח במידה הדרושה במשפט האזרחי.

15. משלא הצליחה התובעת להוכיח כי החליקה על קליפת בננה שהיתה במקום, מתייתר הדיון באחריותו של המרכול למפגע (שלא הוכח) ובנזק.

16. סוף דבר;

מהנימוקים המפורטים לעיל, דין התביעה להדחות.

באשר להוצאות; התובעת מקבלת הבטחת הכנסה ומתפרנסת מעבודה חלקית כעובדת נקיון. ייצוגה בתיק זה הוא מכוח מינוי של הסיוע המשפטי. היה מי שנטע בה את המחשבה כי היא החליקה על קליפת בננה, ולא מן הנמנע כי היה זה אחד מהנוכחים במרכול. בנסיבות אלו לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

זכות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום ההמצאה.

המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ה, 21 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.