זוהי תביעה לשיבוב כספים ששילמה התובעת למבוטח שלה בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה מיום 22.7.12 בעיר חדרה בה היה מעורב רכבו של הנתבע.

המבוטח העיד כי נכנס לרחוב ירושלים ובצומת, פנה שמאלה לכיוון רחוב רחש, מהנתיב השמאלי לימני. לדבריו, הנתבע היה עם רכב לבן שעמד בצד השני של רחוב רחש עם הפנים מזרחה, וכאשר נכנס המבוטח לרחוב רחש, ביצע הנתבע פניית פרסה בתוך הצומת ואז פגע ברכב המבוטח בכנף השמאלית ובפגוש.

הנתבע סיפר כי כלי הרכב היו במהירות איטית וכי רכב הנתבע פגע ברכב המבוטח. לדבריו, הרחוב מאד צר וכי הוא כנראה לא נצמד מספיק טוב לימין. לאחר התאונה אמר הנתבע למבוטח, שהוא יסדר לו את הנזק ומסר לו את כל הפרטים.

המבוטח לא נחקר בחקירה נגדית. הנתבע אישר בחקירה הנגדית כי התאונה ארעה כפי שתיאר המבוטח בעדותו הראשית. מכאן, שגרסתו של המבוטח היא המשקפת את אופן התרחשות התאונה, ולכן האחריות היא על הנתבע אשר ביצע פרסה בתוך הצומת בעוד המבוטח פונה אליה כדין, ללא תשומת לב לרכב המבוטח.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת שמאי ומסמכים שלא נסתרו. בהקשר זה אמר הנתבע בעדותו כי סיכם עם המבוטח שילך למוסך לפי בחירתו וכי סוכם אח"כ כי תמורת 850 ₪ ייחשב כפיצוי בעד הנזק. הרכב נבדק יום למחרת התאונה על ידי שמאי במוסך בו תוקן, וזכותו של המבוטח להעמיד בעל מקצוע שיעריך אל נכון את היקף הנזק. סמיכות הבדיקה למועד התאונה דווקא מלמד כי המבוטח פעל בצורה סבירה עת ביקש ששמאי מוסמך יעריך את נזקו. נוכח היקף הנזק לפי חוות דעתו של השמאי (כ – 8,000 ₪) נראה בלתי סביר לקבל את גרסת הנתבע כאילו מדובר בנזק שהיקפו 850 ₪ בלבד.

אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 8772 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלום תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות שנפסק לעד התובעת בסך 350 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 1553 ₪, וכל זאת בתוך 30 יום.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ה, 06 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.