1. התובע הגיש את התביעה בגין אירוע מיום 19.11.12 בו נגרם, לטענתו, נזק לרכבו בשל פגיעה שפגע בו רכב הנתבע.

2. התובע טען שבעת היותו מחוץ לרכב ראה את הנתבע נוהג, בנסיעה לאחור, פוגע ברכבו ומנסה לברוח מהמקום. בעדותו ציין התובע כי הנתבע החל לנסוע ורק לאחר שדפק לו על החלון נעצר הנתבע, ואף הציע לתקן את רכב התובע. התובע חזר בעדותו על הטענה כי הנתבע התחיל לברוח.

3. הנתבע טען בכתב ההגנה וכן בעדותו, כי נסע מעט לאחור ואז הגיע התובע והחל להכות על הרכב וכי הוא כלל לא פגע ברכב התובע. בדיון הסבירו התובע והעדה מטעמו כי ברכבו מותקנים מצלמת רוורס וחיישני רוורס, ולא יכול להיפגע רכב מאחור ללא שיבחין בכך. הנתבע ציין כי לאחר האירוע ירד מרכבו ולא ראה נזק כלשהו ברכב התובע, אך הציע כי התובע יביא את הרכב למקום עבודתו של הנתבע לבדיקה נוספת. הנתבע הכחיש כי הציע לשלם עבור תיקון רכב התובע.

4. בדיון העיד עד מטעם התובע אשר לטענתו ראה את התאונה בעת שעמד על המדרכה לצד הרכב.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם יש בדעתי לדחות את התביעה וזאת כפי שיפורט להלן.

5. התובע לא הוכיח את גרסתו. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בהן ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע והנזק שנגרם לו בגין האירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

6. הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע,  הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן  שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו.

6. בעלי הדין אינם חלוקים באשר לעובדה ששני כלי הרכב היו כבר במקום האירוע לפני שהנתבע נסע מעט לאחור ופגע – או לא פגע – ברכב התובע.

העד מטעם התובע - שנתבקש להדגים עם מכוניות צעצוע את האירוע - הדגים את בואו של רכב הנתבע מאחור, לדבריו "אני ראיתי אותו מגיע כמה שניות לפני שהוא פגע באוטו. הוא רצה להיכנס לחנייה אני חושב, הוא לא יכול להגיע ממקום אחר, רק משם".

בנסיבות אלה, עדות העד מטעם התובע אינה יכולה לסייע לו מאחר וככל הנראה העד כלל לא ראה את התאונה, ועדותו היא בבחינת סברה וניחוש לגבי האירועים שהתרחשו בקרבתו.

7. לטענת התובע הן בכתב התביעה והן בבית המשפט היו עדים נוספים לתאונה אולם אלה לא הובאו על ידו למתן עדות בבית המשפט.

8. מכאן שנותרנו עם גרסת התובע מחד וגרסת הנתבע והעדה מטעמו מאידך. בנסיבות אלו כאשר לכל היותר כפות המאזניים שקולות באשר לגרסאות האמורות ועל כן אין בידי לקבל את עמדת התובע.

9. למעלה מן הצורך, ולעניין הנזקים: התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת שמאי לעניין הנזקים שנגרמו לרכבו. על פי חוות הדעת ניזוק מכסה המנוע, הגריל הקדמי, המגן הקדמי ולוחית הרישוי. התובע לא הגיש תמונות הממחישות את הנזק בריכבו ובהעדר תמונות כאלו לא ניתן לקבוע כי כל חלקי מרכב אלו נגרמו כולם מנסיעה איטית לאחור, של מרחק קצר שבין שני כלי רכב חונים, מוו הגרירה שבחלקו האחורי של רכב הנתבע.

10. סוף דבר, התביעה נדחית.

11. מאחר והנתבע לא חלק על כך שהוא הציע לתובע להגיע למקום עבודתו לשם בדיקת הרכב לאחר התאונה, אני סבורה שהתביעה הוגשה בתום לב. לאור דחיית התביעה בשל אי עמידת התובע בנטל השכנוע בלא שנמצא ממצא פוזיטיבי השולל את סבירות גרסת התובע מצאתי כי, לפנים משורת הדין, אין לחייב את התובע בהוצאות המשפט חרף דחיית התביעה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.