1. האם המצאת התראת פשיטת הרגל למר דויד גילה (להלן: "המשיב") באמצעות עו"ד יששכר בר הלל (להלן: "עו"ד בר הלל" או "המשיב 2"), הינה המצאה כדין, בהתאם להוראות תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי")?

רקע עובדתי

1. המשיב הינו אזרח ישראל יליד 1957 המתגורר דרך קבע בחו"ל, החל משנת 1983.
2. ביום 3.5.11 ניתן פסק דין חלקי הקובע כי על המשיב לשלם למבקש סך של 760,000$ בצירוף ריבית פיגורים וכן הוצאות משפט בשיעור של 7,500 ₪ וביום 3.1.12 ניתן פסק דין משלים כנגד המשיב. בהתאם לכך, ביום 31.1.12 נחתמה פסיקתא לפיה על המשיב לשלם למבקש סך נוסף של 237,156$ בצירוף ריבית פיגורים.
3. המבקש פתח תיק הוצאה לפועל שמספרו 03-15705-11-7 (להלן: "תיק הוצל"פ") בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, לביצוע פסק דין חלקי שניתן כנגד המשיב. לאחר שהמשיב סירב לשלם את חובו, ניתן כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת תיק הוצל"פ. במקביל ולאור העובדה כי המשיב עודנו ממשיך להתעלם מפסק הדין החלוט כנגדו ומחובו, פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה להמציא התראת פשיטת רגל לחייב.
4. ביום 14.3.13 פנה המשיב, באמצעות עו"ד בר הלל, אל רשם ההוצל"פ בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בתיק הוצל"פ.
5. ההליך בתיק הוצל"פ עודנו מתנהל בין הצדדים בימים אלו ולפני חודש הגיש עו"ד בר הלל בשמו של המשיב ערעור לבית משפט השלום בירושלים על החלטת רשם ההוצל"פ שלא לבטל את צו העיכוב ולהטילו מחדש (עש"א 33247-04-13).

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש, לאחר שניתן אישורו של בית המשפט להמצאת פשיטת הרגל, המציא המבקש את ההתראה למשרדו של עו"ד בר הלל בהתאם לקבוע בתקנה 477 בתקנות. ברם, ב- 13.5.13 השיב עו"ד בר הלל את הבקשה להמצאת התראת פש"ר לידי בית המשפט בטענה כי ייפוי הכוח שניתן לו על ידי המשיב הינו אך ורק לעניין צו עיכוב יציאה מן הארץ ואינו מוסמך לקבל את כתבי בי דין בשם המשיב.
2. המבקש טען, כי צו עיכוב היציאה מן הארץ ובקשת התראת פשיטת רגל נובעים מאותו עניין והוא סירובו של המשיב לשלם למבקש את החוב הפסוק כנגדו. בנסיבות אלה, עו"ד בר הלל מוסמך לייצג את המשיב במסגרת ההליכים הנובעים מחובו הפסוק למבקש.
3. הוסיף המבקש וטען, כי בין המשיב לעו"ד בר הלל מתקיימים בימים אלה יחסי עו"ד- לקוח וכי הצדדים מצויים בקשר רציף.
4. עו"ד בר הלל הודיע כי אינו מוסמך לשמש ככתובת למסירת כתבי בי-דין עבור המשיב. לדבריו, הוא הוסמך לייצג את המשיב אך ורק בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ בהוצל"פ ובערעור על החלטת כב' הרשם ותו לאו.
5. לטענת עו"ד בר הלל, הוא אינו יודע את כתובתו של המשיב או מספר הטלפון שלו ואף לא דיבר אתו. הוא לא מייצג ואינו משמש כתובת להמצאת כתבי בי-דין למשיב ומכאן שהמצאתו למשרד אינה המצאה כדין.
6. בתגובת הכונס הרשמי, אשר הוגשה באיחור ניכר, הובהר כי ייפוי הכוח שניתן לעו"ד בר הלל הסמיך אותו לייצג את המשיב לא רק בבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוטל במסגרת תיק ההוצל"פ, אלא גם "בכל הליך אחר הנוגע או הנובע מההליך הנ"ל ללא יוצא מן הכלל", ולפיכך הפרדה בין הליך ההוצל"פ לבין בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוטל במסגרתו נראית, על פניו, הפרדה מלאכותית.
7. עוד טען הכונס הרשמי, כי קיימת קירבה עניינית מהותית בין הליכי גבייה באמצעות הליכי ההוצל"פ שלא צלחו לבין נקיטת הליכי פשיטת הרגל כנגד החייב שמתחמק מתשלום חובו לנושה.
8. עו"ד בר הלל הגיש תגובה לתגובת הכונס הראשי בעניין הבקשה להכיר בהמצאה שהגיש המבקש. לטענתו, הליך הערעור בו ייצג עו"ד בר הלל את המשיב החל ביום 18.4.13 ונסתיים ביום 17.6.13, וברי כי הוא לא מתנהל כעת. עו"ד בר הלל הדגיש כי ייצוג המשיב על ידי עו"ד בר הלל נסתיים ביום 31.7.13 עם מתן ההחלטה הסופית של בית משפט השלום בבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, שכן המשיב בחר שלא לערער על החלטה זו.

דיון והכרעה

1. הוראת תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה- דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

המצאת כתבי בי-דין תהא לנמען גופו. בהעדר אפשרות לנמען גופו, ניתן להמציא את כתבי בי-דין למורשה או לעורך דינו של הנמען.

לגבי מורשה, דורשת התקנה שהוא יהא "מורשה לקבלת כתבי בי- דין". לעומת זאת, לגבי עורך דין, אין התקנה דורשת שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי בי-דין, אלא די בכך שעורך הדין פועל באותה העת כעורך דין של הנמען, על מנת שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי-דין בשמו.

לעניין זה יפה ההחלטה שניתנה ע"י כב' השופטת א' פרוקצ'יה ב רע"א 842/00 "רסקו" חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ' צויקל ([פורסם בנבו] (2.7.00), שם נקבע בסעיף 6:

"... מושכלות ראשונים הם כי בלא הרשאה פורמלית אין עורך דין מוסמך לייצג לקוח ולפעול בשמו ובמקומו לצורך כל ענין, לרבות לצורך הליך משפטי. שאלת קיומה של הרשאה כאמור הינה שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה. בענייננו טוען וחוזר וטוען עו"ד גולדברג כי אין הוא מורשה לייצג מי מן המשיבים וחזקה עליו כי הדברים המצויים בידיעתו המיוחדת הינם מהימנים. המבקשת לא הצליחה לסתור מצג זה גם במסמכים שהגישה, והקושי הפרוצדורלי אליו נקלעה עקב היות המשיבים תושבי חוץ ונוכח העובדה כי אינם מיוצגים על ידי עורך דין בישראל אינו יכול להוות עילה לעיקום הדין ועיוות המציאות בדרך של הפיכת עו"ד גולדברג לבא כוח המשיבים כאשר הוא אינו מורשה לכך, וכל זאת לצורך פתרון בעיה שנוצרה לענין מסירת כתבי-בי-דין".

כמו כן יפה לעניין זה פסה"ד שניתן בביהמ"ש המחוזי ע"י כב' הש' (כתוארה דאז) ה' גרסטל בע"א 2747/01 (ת"א) WOODWEST ENTERPRISES INC נ' מייקל [פורסם בנבו] (16.1.02) שם נקבע כי לצרכי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי על התובע להוכיח שבין עורך הדין לבין הנתבע קיימים יחסי עורך דין – לקוח וכי זהו תנאי שבלעדיו לא ניתן ליתן תוקף להמצאה. נקבע שם, כי נקודת המוצא היא, שיש לקבל את דבריו של עורך הדין כנכונים, והנטל על המבקש בענייננו, לשכנע את בית המשפט שההמצאה בוצעה כדין ולסתור את המצג שהוצג על ידי עורך הדין.

1. בבקשה נימק המבקש את המצאת כתבי בי-דין לעו"ד בר הלל, בכך שהאחרון הינו עורך דין של המשיב בערעור שהוגש לבית המשפט השלום בירושלים על החלטת רשם ההוצל"פ שלא לבטל את צו העיכוב.

כאמור, אין די בכך שעורך הדין הינו עורך דינו של הנמען, אלא נדרש שעורך הדין יהיה בא כוחו של הנמען בהתדיינות הספציפית. העובדה שעו"ד בר הלל יצג את המשיב בעניין אחר, אינה מספיקה כדי לראות בו עורך דינו של המשיב לצורך המצאת כתבי בי-דין. אמנם, מדובר באותו חוב, אבל מדובר בהליך משפטי נפרד. גם העובדה שייפוי הכוח אינו מוגבל רק להליך הספציפי, אלא גם לכל עניין הנובע ממנו, אין בה לסייע למבקש, שכן לא ניתן ללמוד ממנו על כוונה להסמיכו לשמש ככתובת למסירת כתבי בי- דין במקרים אחרים.

כאן המקום לציין, כי העובדה שעו"ד בר הלל הוסמך לייצג את המשיב במסגרת הליך ההוצל"פ והערעור לבית המשפט השלום על החלטת רשם ההוצל"פ, אין בה להוכיח שעו"ד בר הלל עורך דין המשיב לעניין זה. על אחת כמה וכמה, כאשר למעלה משנה עו"ד בר הלל לא מייצג את המשיב בכל נושא ועניין, ואין לו כל קשר אתו. בעצם קיומו של ייצוג בעבר אין כדי להצדיק כפיית ייצוג על עורך דין במצב שבו בפועל אין ייצוג, ואין כל קשר אחר עם הלקוח.

1. לאור האמור, אני קובע כי המצאת כתבי בי-דין למשיב באמצעות עו"ד בר הלל איננה המצאה כדין.
2. אני מחייב את המבקש לשלם לעו"ד בר הלל הוצאות משפט בסך של 3,000 ש"ח.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ד, 14 יולי 2014, בהעדר הצדדים.