1. ביום 26.12.13 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות בהתאם להוראות תקנות 10 ו 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976.

2. המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין מהטעם שלא קיבלו זימון לדיון. לא זו אף זו, המבקשים קיבלו הודעת צד ג' והעבירו את כתב התביעה ואת ההודעה לטיפולו של עו"ד. כאשר ביקשו להגיש כתבי הגנה, גילו שניתן פסק דין.

3. המשיבה 1 מתנגדת לבקשה כמפורט בתגובתה שהוגשה לבית המשפט. המשיבה 2 מסיכמה לבקשה.

4. מאחר ובתיק אישורי מסירה למבקשים, הם אינם זכאים לביטול פסק הדין משיקולי צדק.

5. ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:

"כפי שציין בימ"ש קמא, קיימים שני שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?", או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית ביהמ"ש לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך. לצד שיקולים מנחים אלה, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, והוא זכות הגישה לערכאות. זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט.

אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין שפסק הדין ניתן נגדו; זאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה ההזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכוי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה זו, של אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ומניעת גישה לערכאות, לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה. לעיתים יש גם לשקול במסגרת "משוואה" זו את האינטרסים המונחים על הכף. יצוין, כי הדברים יפים במיוחד למצבים בהם אי ההתייצבות היא של נתבע (או משיב בהמרצת הפתיחה), שאז מחיקת הגנתו נועלת בפניו את שערי ביהמ"ש באופן מוחלט. כשמדובר באי התייצבות תובע, יש בידי ביהמ"ש סנקציה פחות קיצונית, של מחיקת תובענתו, באופן שלא תיחסם דרכו לשוב ולהגישה. סנקציה אפשרית נוספת – פחותה בחומרתה – היא השתת הוצאות."

6. איני רואה בהתנהלותם של המבקשים שהביאה לאי הגשת כתב הגנה מטעמם ואי התייצבות לדיון כמי שמתעלמים מדעת מההליך השיפוטי. כמו כן, מעיון בטענות ההגנה שפורטו בבקשה, איני סבור שעסקינן במקרה של "הגנת בדים" וקמה למבקשים "הגנה לכאורה".

7. בנסיבות אלו ולאור "שיקול העל" של זכות הגישה לערכאות, הנני מורה בזאת על ביטול פסק הדין מיום 26.12.13, חרף התנגדותה של המשיבה 1, בכפוף לתשלום הסך של 500 ש"ח, ללא קשר לתוצאות ההליך. הסכום יופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום יופקד, פסק הדין יבוטל, המזכירות תקבע מועד דיון חדש ותזמן את כל הצדדים והמזכירות תעביר את הסכום שהופקד למשיבה 1/תובעת.

8. במידה והסכום לא יופקד במועד הנקוב לעיל, פסק הדין לא יבוטל.

9. ככל שיופקד הסכום, המבקשים יגישו כתב הגנה מסודר לתיק וזאת תוך 15 יום מיום ההפקדה.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.