1. תביעתם של התובעים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב השייך לתובע 2 שהיה נהוג בידי אביו-התובע 1 (להלן: התובע), כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 15.8.12.

2. התאונה ארעה בכביש המוליך לצומת יגור מכיוון מזרח לכיוון מערב, מרחק קצר מהצומת (כפי שהסדרי התנועה היו במועד התאונה שכן לעת הזו חל שינוי מהותי בהסדרי התנועה במקום).

לטענת התובעים, רכבם נסע במסלול הימני של הכביש, המשאית – השייכת לנתבעת 1 ומבוטחת על ידי נתבעת 2- הייתה במסלול השמאלי ונהגה רצה לפנות ימינה ולהשתלב במסלול הימני, הוא סטה למסלול הימני, או אז, פגע ברכבם ושפשף את הרכב בצדו השמאלי.

לטענת הנתבעים, המשאית הייתה במסלול הימני. במקום היה גודש תנועה. התובע רצה לעקוף את טור הרכבים מצד ימין בשוליים ותוך כדי כך הוא פגע במשאית בחלקה האחורי.

3. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים וטענות הצדדים ועיינתי במסמכים ובתמונות שהוצגו בפני, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה. אפרט את הנימוקים למסקנתי:

4. גרסת נהג המשאית הגיונית, סבירה ומשכנעת יותר מאשר גרסת התובע, והיא מתיישבת עם הנתונים הנוספים המצויים בפניי. מלבד טענה בעלמא כי המשאית סטתה שמאלה, התובע לא פירט מה היו הנסיבות לאותה פניה (כגון שהשמאית עקפה רכב וחזרה לנתיב הימני, נקרה מכשול בדרכה, היה גודש תנועה לפניה וכו'), זאת כשמנגד, לפי גרסת נהג המשאית, פניו היו מועדות לנסיעה ישר לכיוון חיפה. לפי דברי התובע, הוא התכוון לפנות ימינה. על פי נהג המשאית, הוא רצה לעשות כן תוך עקיפת הרכבים שהיו במסלול הימני מהשוליים (שאין ספק שרוחבם מאפשר מעבר כלי רכב), כשמנגד פניו של התובע היו מועדות לפניה שמאלה לכיוון צפון.

5. ברכב התובע נסעה אשתו וילדיו. התובע לא הביא לעדות את אשתו, ויש לזקוף זאת לחובתו. הצדדים טענות להתרחשויות כאלה ואחרות שאירעו לאחר התאונה, לא ראיתי לייחס דברים אלה משמעות כלשהי או להסיק מהן מסקנות כלשהן.

6. גרסת נהג המשאית מתיישבת יותר עם הפגיעות שנגרמו לרכב התובעים. עיון בתמונות מלמד כי עיקר הנזק לרכב התובעים: שפשופים לאורך הצד השמאלי החל מהקצה האחורי של הכנף הקדמית-שמאלית וכלה בחלק מהכנף האחורית-שמאלית. ובכן, נזק זה, המשתרע על פני כל החלק הצדדי-שמאלי של רכב התובע, מלמד כי רכב התובע הוא שחלף תוך כדי פגיעה באחד מחלקי המשאית. אילו גרסת התובע הייתה נכונה, סביר למצוא ברכבו נזק מעיכה ממוקד ולא רק נזקי שפשוף, בשים לב לכך שהמדובר במשאית שמשקלה כבד, אשר לפי טענת התובע, סטתה ופגעה ברכבו תוך כדי נסיעה.

7. לגרסת התובע, המשאית פגעה ברכבו עם החלק האמצעי שלה. תיאור זה אינו מתיישב עם תנועתם הרגילה של כלי רכב. אילו המשאית סטתה ימינה, הייתה פוגעת בחלקה הקדמי יותר ברכב התובע. יתירה מזו, הנתבע טען כי הפגיעה במשאית הינה בחלק האחורי של המשאית, חלק אותו כינה "מדרגה" שאינו חורג מדפנות המשאית, והציג תמונה שלו. בין אם "המפגש" הראשון בין שני כלי הרכב היה באמצע המשאית ובין אם בחלקה האחורי, הדבר מחזק את גרסת נהג המשאית.

8. המסקנה אפוא, כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת כולה על התובע ומכאן שדין התביעה להידחות.

9. אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה ולחייב את התובע לשלם לכל אחת מהנתבעות סך של 250 ₪, תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.