פתח דבר

1. לפניי תביעה למתן צו עשה בה עתרו התובעים לבצע חליפין באדמות שבכפר ג'ת הגלילית בגוש 18749 (להלן: "המקרקעין") תוך כדי חיוב מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקק"ל (להלן: "נתבעת 1") וחברת הימונתא בע"מ (להלן: "נתבעת 2") בכל העלויות בגין חליפין זה עד הרישום בטאבו.

רקע

2. בין הצדדים התקיימו בעבר הליכים משפטיים, במסגרתם ניתנו פסקי דין כמפורט להלן:

א. בתאריך 07.02.1983 ניתן פסק דין במסגרת תיק הסדר 641/ירכא (להלן: פסק דין 1") בבית המשפט המחוזי בחיפה אשר הורה על רישום 18 דונם מחלקה 33 על שם ארבעת האחים (להלן: "האחים"): נמר סאלח ביסאן ת.ז. 2092294, סעיד סאלח ביסאן ת.ז. 2092018, מחמד סאלח ביסאן ת.ז. 2092286 והאני סאלח ביסאן ת.ז. 20921227.

ב. בתאריך 29.12.1983 ניתן פסק דין במסגרת תיק 742/ירכא (להלן: "פסק דין 2") בבית המשפט המחוזי בחיפה בו בוטל פסק דין 1. הסיבה לכך היא שבמועד שבין פסק דין 1 לפסק דין 2, בחודש יולי 1983, ניתן פסק דין נוסף במסגרת בקשתה של נתבעת 2 לביטול הרישום מכוח סעיף 93 לפקודת הסדר מקרקעין.

בפסק דין 2 הורה בית המשפט כי שטח של 15 דונמים בחלקה 3 גוש 18915 יירשם בבעלות האחים. שטח של 15 דונמים נוספים בחלקה 3 גוש 18915 יירשם על שם נתבעת 2. שאר קטע חלקה 3 גוש 18915 יישאר רשום על שם מדינת ישראל.

כמו כן, ניתנה לצדדים אפשרות לערוך פעולת חליפין בקרקע אחרת תמורה קטע הקרקע שניתן לאחים באדמות הכפר ג'ת, מאותו סוג וטיב, תוך 3 חודשים מיום מתן פסק הדין (29.12.1983).

עוד נאמר כי האחים הסכימו לביטול בקשתם לגבי חלקה 8 בגוש 18915 אשר לגביה נשאר הרישום בלוח הזכויות בעינו.

ג. ביום 16.03.1998 ניתן פסק דין במסגרת תיק הסדר ירכא/742 (להלן: "פסק דין 3") בבית המשפט המחוזי בחיפה אשר תיקן את פסק דין 2. הוחלט כי לפסק דין 2 תצורף מפה אשר תאפשר את ביצועו ותהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין האמור. כמו כן, בהסכמת הצדדים הוסדרו שמות הבעלים בהסתמך על צווי ירושה ועל צווי קיום צוואה.

טענות הצדדים

טענות התובעים

3. טענתם העיקרית של התובעים היא, כי הם הרימו את נטל ההוכחה לעניין חליפין במקרקעין מאותו סוג וטיב ובאותה כמות, מאדמות כפר ג'ת הגלילית בגוש 18749, כפי שנקבע בפסק דין 3, תוך חיוב נתבעות 1 ו-2 בכל העלויות בגין חליפין זה.

4. נטען כי התובעים הינם בעלי זכות הבעלות ו/או הבעלים החוקיים הזכאים להירשם כבעלים של הקרקע בשלמותה, כמפורט להלן:

• המנוח סעיד ביסאן ז"ל שנשא בחייו ת.ז. מס' 2092018, אביהם של תובעים 1-3, היה בעלים של 1/4 מהקרקע. הלה הוריש חלק זה לתובעים 1-3, שהם יורשיו הבלעדיים בהתאם לצוואה מאושרת.
• התובעים 1-3 רכשו 2/4 אחרים מהקרקע, הן מיורשי המנוח האני ביסאן ז"ל והן מיורשי המנוח מחמד ביסאן ז"ל.
• 1/4 מהקרקע הינו מנת חלקם של תובעים 4-8.

5. באשר לפסק דין 2, נטען כי הסכמת התובעים ונתבעים 3-16 לצמצום חלקם בקרקע מ-18 דונם ל-15 דונם, וכן הסכמתם לבטל בקשתם לגבי חלקה 8 בגוש 18915, נבעה מהבטחה כי החליפין יבוצע במקרקעין מאדמות כפר ג'ת הגלילית בחלקה 7 גוש 18749 מאותו סוג ומאותו טיב.

6. התובעים טענו כי במסגרת פסק דין 3, התחייבו הנתבעים לבצע חליפין ללא הגבלה בזמן וזאת לאחר רישום הזכויות בטאבו. בסופו של דבר הרישום נעשה ביום 26.11.2007 לאחר פניות התובעים והנתבעים 3-16.

7. לאחר רישום הקרקע פנו התובעים לנתבעים לשם ביצוע חליפין כמצוות פסק דין 3, אך נענו כי החליפין יבוצע בדרך של שמאות וערכי אדמה.

טענות נתבעת 1

8. בהתייחס לטענות התובעים לזכויות בחלקה 33 בגוש 18915, טענה נתבעת 1, כי התובעים אינם הבעלים של חלקה זו בשלמותה. ממסמכי הירושה לא הוכח כי התובעים זכאים ליותר מחלקם בירושת סעיד ולחלק של האני, למעט חלקו של עפיף שלגביו לא הוגש צו ירושה.

9. לטענת נתבעת 1, בסיכום פסק דין 2 נקבע כי מחצית מהחלקות שייכות לנתבעת 2 וכי בטעות זכות זו לא קיבלה ביטוי בפסק הדין. לפיכך, האחים הסכימו לביטול בקשתם לגבי חלקה 8 בגוש 18915 שלגביה נשאר הרישום בלוח הזכויות בעינו. כמו כן נקבע כי לאחר החלוקה מחדש של החלקה נשוא התביעה, ניתנה לצדדים האפשרות לערוך פעולת חליפין בקרקע אחרת מאדמות הכפר ג'ת, מאותו סוג וטיב וזאת תוך שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין (29.12.1983).

משכך, אין בסיס לטענת התובעים לפיה נעשה ויתור על חלקה 8 לטובת הסדר פשרה. כמו כן, לאחים ניתנה אפשרות לבצע חליפין מהחלקה שניתנה להם, ולא הייתה כל הוראה לבצע כן. בשום מקום לא נאמר דבר בקשר להבטחה למסירת זכויות בחלקה 7 בגוש 18749. הואיל וכך, על בית המשפט לדחות את בקשת התובעים למתן צו עשה.

10. לעניין פסק דין 3, הרי שטענות התובעים לגבי הסכמות אחרות הינן טענות חסרות בסיס שאינן מגובות במסמכים. המדובר בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, כאשר המחייב הוא מה שנאמר בפרוטוקול הדיון ואין להוסיף לו פרשנות כזו או אחרת. בפסק דין 3 לא נאמר דבר בקשר להבטחה למסירת זכויות בחלקה 7 בגוש 18749, וטענת התובעים כי בזמן ההפסקה שהתקיימה בעת הדיון סוכמו דברים נוספים לא הוכחה בכל דרך.

11. נתבעת 1 הדגישה כי אין בכל פסקי הדין כל ציון לפיו יש לבצע את החליפין מחלקה 7 בגוש 18749.

12. בבקשת התובעים כי בית המשפט יורה לבצע חליפין מאותו סוג וטיב ובאותה כמות יש משום הטעייה, מאחר והחליפין צריכים להיבחן על פי שומה ולא מטר למטר.

13. לבסוף נאמר כי מאז שניתן פסק דין 3 חלפה תקופת זמן משמעותית של 17 שנה וממנה אין להתעלם.

טענות נתבעת 2

14. באשר לפסק דין 1, הרי שנתבעת 2 כלל לא הייתה להליך זה. מכל מקום, אין בו ולו רמז אחד לפיו מחויבת הנתבעת 1 לבצע חליפין עם התובעים.

15. באשר לפסק דין 2, הרי שנתבעת 2 צורפה להליך זה כצד שלישי בשל רכישת זכויות שביצעה. במסגרת פסק דין זה התובעים הסכימו לבטל בקשתם לתיקון לוח זכויות לגבי חלקה 8 בגוש 18915 והרישום נותר בשם מדינת ישראל. כמו כן, לא הייתה בו התחייבות לבצע עסקת חליפין, אלא אפשרות לביצועה. עוד צוין כי אפשרות זו תוחמה למועד של שלושה חודשים, ואין מחלוקת על כך שאפשרות זו לא נוצלה במועד כאמור.

16. באשר לפסק דין 3, הרי כל שהוסכם בו היה צירוף מפה שתאפשר את ביצוע הרישום כפי שנקבע בפסק דין 2. פסק הדין לא כלל הוראה על ביצוע עסקת חליפין ובוודאי שלא ניתנה הסכמה לכך מטעם הנתבעות.

טענת התובעים להתחייבות שלא נרשמה בפרוטוקול הדיון למסור להם זכויות בחלקה 7 בגוש 18749 מהווה טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב. נתבעת 2 הינה הבעלים של חלקה זו, ואילו נתבעת 1 אינה מוסמכת להתחייב בביצוע חליפין על מקרקעין ששייכים לנתבעת 2.

17. מיום מתן פסק דין 3 חלפו 17 שנים, במהלכן לא הוסכם על ביצוע החליפין. משכך, אין לתובעים עילה כנגד הנתבעות ביחס לשלושת פסקי הדין הנ"ל.

דיון והכרעה

18. סבורני כי יש ממש בטענת הנתבעות, על אף שלא הועלתה מפורשות, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. זאת משום שפסק דין 2 (אשר העלה לראשונה את האפשרות לערוך פעולת חליפין בקרקע) ניתן בשנת 1983, ואילו פסק דין 3 אשר תיקן את פסק דין 2 ניתן בשנת 1998. דהיינו, מאז שניתן פסק הדין האחרון בעניין עוד בשנת 1998 ועד למועד הגשת התביעה, חלפו 15 שנים. על אף האמור לעיל, אין בשיהוי זה כשלעצמו כדי לחרוץ גורל התובענה.

19. כאמור, התובעים טענו כי הם זכאים לערוך חליפין במקרקעין מאותו סוג וטיב ובאותה כמות, מאדמות כפר ג'ת הגלילית בגוש 18749, זאת מכוח פסק דין 3.

20. תחילה, אתייחס לקביעותיו של פסק דין 2, אשר מאוחר יותר תוקן במסגרת פסק דין 3. מדובר היה בבקשה לתיקון לוח הזכויות לפי סעיף 59 לפקודת ההסדר, בסופו של הליך, קבע בית המשפט כי שטח של 15 דונמים בחלקה 3 גוש 18915 יירשם בבעלות האחים, ואילו שטח של 15 דונמים נוספים בחלקה 3 גוש 18915 יירשם על שם נתבעת 2. שאר קטע חלקה 3 גוש 18915 יישאר רשום על שם מדינת ישראל.

באשר לקביעות שבמחלוקת, דהיינו ביצוע חליפין בקרקע וויתור האחים על בקשתם לגבי חלקה 8, אביא את הדברים כלשונם, מפאת חשיבותם:

"ניתנת אפשרות לצדדים לערוך פעולת חליפין בקרקע אחרת תמורת קטע 2 מן החלקה 3 בגוש 18915 באדמות כפר ג'ת, מאותו סוג וטיב וזה תוך 3 חודשים מהיום.

המבקשים מסכימים לביטול בקשתם לגבי החלקה 8 בגוש 18915 אשר לגביה נשאר הרישום בלוח הזכויות בעינו."

21. באשר לטענה כי מפסק הדין עולה כי ויתור התובעים על בקשתם לגבי חלקה 8 נבע מהבטחה כי החליפין יבוצעו במקרקעין מאדמות כפר ג'ת הגלילית בחלקה 7 גוש 18749 מאותו סוג ומאותו טיב, דין הטענה להידחות.

תחילה, לפרשנות התובעים אין כל עיגון לשוני ולו מינימאלי בלשון פסק הדין. אכן, פסק הדין מציין את האפשרות לערוך פעולת חליפין בקרקע, וכן ביטול התובעים את דרישתם לגבי חלקה 8, אולם בין שתי הקביעות אין ולא כלום. הפרשנות המוצעת על ידי התובעים, לפיה יש קשר סיבתי בין הקביעות, אינה מתיישבת עם לשון פסק הדין וכמוה כיצירת יש מאין.

גם לגופו של עניין, עיון במסמכים שהוגשו, לרבות במקבץ פסקי הדין שניתנו בעניין מעלה כי אין ממש בטענה זו של התובעים. פסק הדין מיום 15.07.1983 מבהיר את הרקע העובדתי שקדם לפסק דין 2, וכך גם את הסיבה לוויתור התובעים על בקשתם לגבי חלקה 8. למעשה, התברר כי נתבעת 2 לא הייתה צד להליך ההסדר ולא נודע לה על ההליכים אלא לאחר שניתן פסק דין 1 ביום 07.02.1983. הוכח כי לנתבעת 2 מחצית מהחלקות ובטעות זכות זו לא קיבלה ביטוי. לפיכך, התיק נקבע לשמיעה מחדש, וביום 29.12.1983 ניתן בעניין פסק דין 2.

משאלו הם פני הדברים, אין כל בסיס לטענה כי הוויתור על החלקה נעשה לטובת הסדר פשרה.

22. אין מחלוקת על כך כי בפסק דין 2 אין כל חיוב לבצע עסקת חליפין, אלא כל שנאמר הוא כי לצדדים ניתנת ה"אפשרות" לעשות כן. נוסף על כך, אין מחלוקת כי האפשרות לא נוצלה במועד שנקצב לכך, קרי, בשלושת החודשים שלאחר מתן פסק הדין, ובמהלכם בלבד ניתן היה לבצע חליפין " באדמות כפר ג'ת, מאותו סוג וטיב".

במצב דברים כאמור, נותרה לבחינה השאלה האם מכוח פסק דין 3 התובעים זכאים לביצוע החליפין כמבוקש על ידם?

23. בשל חשיבותו הרבה של פסק דין 3, הוא יצוטט בשלמותו:

"על יסוד הסכמת הצדדים ובקשת המבקשות, אני מחליט לתקן את פסק דינו של בית משפט זה מיום 29/12/83 (כב' השופט א. כהן) באופן שלפסק הדין תצורף המפה שאני מסמנה כת/1 והיא תהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין האמור.

בהסכמת הצדדים אני מחליט לתקן את שמות המשיבים בבקשה זו שיהיו כפי שצויינו ע"י עו"ד ביסאן בתגובתו לבקשה מיום 29/12/87 המסתמכת על צווי ירושה ועל צווי קיום צוואה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות."

24. הנה כי כן, גם פסק דין 3 לא כלל הוראה לבצע עסקת חליפין כנטען על ידי התובעים. כל שנקבע בו היה צירוף מפה שתהווה חלק מפסק דין 2, וכן תיקון שמות המשיבים בבקשה בהתאם לצווי ירושה וצווי קיום צוואה.

25. אין בידי לקבל את טענות התובעים לגבי הסכמות נוספות שעל פי הנטען נתגבשו ביום הדיון שבו ניתן פסק דין 3. האמור בפסק הדין אשר ניתן לפני שנים רבות, משקף את ההסכמות שנתקבלו שם, ואין כל עיגון להסכמות נטענות אחרות, לא בפסק הדין ולא במסמך אחר, ועל כן לא אוכל להעניק לטענות אלה – טענות בעל פה – אותו משקל משמעותי ומכריע מכוחו ניתן לקבוע כי פסק הדין אינו משקף נאמנה את שסוכם שם.

26. סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

מחייב את התובעים לשלם לכל אחת מהנתבעות 1 ו-2, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ו, 18 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.