לפני: כב' הנשיאה דבורה ברלינר, אב"ד

כב' השופט ג'ורג' קרא, ס"נ

כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

<#2#>

נוכחים:

המערער וב"כ - עו"ד גלאון קפלנסקי

ב"כ המשיבה – עו"ד רותי שביט

מערער 1 - נאשם מרון מרקו לזר

פרוטוקול

עו"ד קפלנסקי : אני שוחחתי רבות עם התביעה. אני לא ייצגתי את המערער בבית משפט קמא. זה אחד התיקים העצובים שיש לי. לא יאמן שבית משפט קמא לא ראה מסמכים, מסמכי טאבו, חוזה מכירת דירה, מסמכי בנק. לו בית משפט קמא היה רואה את המסמכים הוא לא היה פוסק את מה שפוסק.

אני מציג לכבודכם ספרון בו ריכזתי את ה טיעונים שלי. יש פה למעשה פסיקה בענין של הענישה, גם של כבודכם בין השאר.

אני מכיר את הפסיקה לגבי סעיף 211 וכשאני קורא את הפסיקה, אני חושב שמה שחשוב זה הצדק והאמת, עם כל הכבוד לכלל סופיות הדיון.

המערער קיצר את כל ההליכים כשהוא עלה על דוכן העדים ונחקר ונקבע שהוא יביא מסמכים פשוטים, מסמכים על זה שהוא בעל דירה ומכר אותה, מסמכים על ההכנסות של אשתו. ב"כ הגיש לבית המשפט מסמכים. לפי מיטב ידיעתי, רק תלושי שכר של האישה, דו"ח שומה שלו מ- 2010 והמסמך על התינוק שנפטר באותה שנה.

בהכרעת הדין עמ' 20 ש' 28 נכתב שהוא לא הביא מסמכים (מצטט). המדובר באישה שעובדת 9 שנים ברציפות ואין לי מושג איך בית משפט קמא הגיע למסקנה שאין רצף תעסוקתי.

יותר מכך, יש לי מסמכים המעידים על כך, שהמערער ירש דירה בגיל 3 ובזמן ביצוע העבירות הם מכרו את הדירה ב- 700,000 ₪. הצגתי את הכל לחבריי. לתביעה יש יתרון על כבודכם, היא רואה את המסמכים. המדובר באישה שמרוויחה 12,000 ₪ בחודש. אין מחלוקת שהמערער היה בעלים של דירה שהוא מכר ונכנס לחשבון הבנק שלו כתוצאה מכך סכום של 400,000 ₪.

המערער לא יכול היה להביא שניים שלושה מסמכים, המדובר במסמכים שאני והוא נברנו ומצאנו, הכוונה לחוזה הדירה. נסח טאבו מופיע בכל מחשב וניתן לראות שהמערער בעלים של דירה. המערער אמר בעדותו שהוא בעלים של דירה וכב' השופט קמא אמר לו שהוא לא הוכיח שהוא בעלים של דירה.

חבריי ראו מסמך על הכנסה משכירות ואחרי זה מסמך על הכנסה לבנק של 370,000 ₪ בתאריך של האירוע. בעדותו הוא לא נקב בסכום שנכנס לבנק, אבל הוא אמר שמכר את הדירה ושנכנס לו סכום לבנק.

בשנת 2014 שאלו את המערער כמה מרוויחה אשתו והוא השיב 10,000 ₪. בפני בית המשפט לא היה מסמך המעיד על כך שהיא מרוויחה סכום זה, כי לבית המשפט הוגשה אסופת תלושים משנת 2010 וב- 2010 אשת המערער הרוויחה 7,000 ₪.

עו"ד שביט: התלושים שהוגשו, מלבד התלוש החריג של ה- 17,000 ₪ שהיה בונוס, התלושים הנוספים לא הראו על רצף תעסוקתי ודיברו על ממוצע של 5,000-6,000 ₪ בחודש.

יכול להיות שב- 2014 היא מרוויחה הרבה מאוד כסף אבל זה לא רלוונטי.

עו"ד קפלנסקי: אני מפנה ל-נ/3 שם הכנסות אשת המערער 84,000 ₪, הממוצע זה 7,000 ₪ לחודש.

אני מפנה לענין חנה גורן, מס' 2 ברשימת הפסיקה שהגשתי, החזיקה 2 ק"ג, עוה"ד ביקש להמיר זאת לאי הרשעה, אומרת התביעה שטווח העונש הוא בין מספר חודשים בעבודות שירות למאסר בפועל, כבודכם מפחית את העונש מעבודות שירות לשל"צ. כל זאת אחרי תיקון 113.

העסק של המערער מגלגל 480,000 ₪ בשנה. המערער הרוויח 40,000 ₪ לחודש.

המערער לא היה בקיוסק וכשהגיעה המשטרה, המערער הגיע למשטרה ולקח אחריות מלאה.

המדובר בתיק מ- 2010 כשכתב האישום הוגש ב- 2013.

יש פה מסמכים שמשנים את התמונה ואני אשמח שכבודכם יתייחסו לכך.

עו"ד שביט: אם אנחנו מסתכלים על עדותו של המערער, הוא לא נידב פרטים, הוא לא אמר יש לי דירה ומכרתי אותה וקיבלתי סכום כזה או אחר. בעמ' 10 לפרוטוקול הוא נשאל:

"מתי מכרת את הדירה?

ת: לא זוכר. יש לי מסמכים...".

בעמ' 9 נשאל המערער:

ש: מה היתה ההכנסה בקיוסק?

ת: תמיד היה לי כסף במזומן. ידוע שבקיוסקים אנחנו לא מצהירים".

לבית משפט הוצגו נונים. המסמכים שאותם מבקש חברי להגיש היום זה מסמכים שהיו אמורים להיות בידי המערער, ניתן היה להגיש אותם ויש משמעות לאי ההגשה. אנחנו לא יכולים לחקור את המערער.

חברי נתלה בכך שאם המסמכים האלה היו בפני כב' השופט קמא התוצאה היתה אחרת לחלוטין ואנחנו סבורים שלא כך. בתיקים מהסוג הזה מה שמכריע למעשה לגבי החזקה זה באמת הנסיבות, מעבר לכמות, ובית משפט ציין שיש פה כמות מסחרית.

<#5#>

החלטה

איננו רואים לנכון לקבל את הראיות הנוספות שלקבלתן עתר הסנגור.

מדובר במסמכים, כך לטענת הסנגור, שיצביעו על כך שאכן המערער מכר דירה בתקופה הרלוונטית כאשר הכסף שקיבל תמורת הדירה יכול היה לשמש לקניית הסם, וכן מסמכים נוספים על הכנסתה של אשתו.

כל המסמכים שמדובר בהם היו בידי המערער או יכולים היו להיות בזמן הדיון. מדובר בדיון שהתנהל לאורך תקופה והמערער יכול היה להגיש אותם.

לא זו בלבד שהמסמכים היו יכולים להיות בידיו, אלא שלטענת הסנגור בפועל היו בידיו. מדובר, בין היתר, ורק לשם ההמחשה, במסמך שאותו ניתן להשיג בלחיצה על כפתור במחשבה, דהיינו אישור מהטאבו. משבחר המערער שלא לנהוג בדרך זו בבית משפט קמא, אין מקום לסטייה מהקו שנקט בו בערכאת הערעור.

איננו מחדשים מאום כשאנחנו אומרים שהדיון בערכאת הערעור אינו מקצה שיפורים. זוהי ההלכה מימים ימימה ואין מקום לסטות ממנה במקרה הנוכחי.

מעבר לכך, גם באמת המידה הנוספת של השפעת הראיות באשר לתוצאה בתיק זה, גם בנושא זה איננו סבורים כי יש ממש בטענה שהגשת המסמכים תשנה את התמונה. עיון בהחלטתו של בית משפט קמא מצביע על כך, כי מקורות המימון לקניית הסם היו רק אחד המרכיבים ולא בהכרח החשוב בהם לקביעה כי מדובר בסם שלא לצריכה עצמית, ובית המשפט מנה שורה של נימוקים נוספים.

לפיכך, ספק אם קבלת המסמכים יכולה להיות לה השפעה מכריעה על התוצאה.

אם כך ואם כך, אין כל סיבה אמיתית לקבל מסמכים בשלב זה ואנו דוחים את הקשה.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ב חשוון תשע"ו, 04/11/2015 במעמד הנוכחים.

עו"ד קפלנסקי: לגבי הכרעת הדין, אני מבקש להציג רצף תעסוקתי של אשת המערער ולא כפי שנכתב על-ידי בית משפט קמא ולענין זה אני מפנה לסכום שמופיע ב-נ/3.

מרכז הכרעת הדין בכך שבית משפט קמא כתב שאין הלימה בין ההכנסות להוצאות, מפנה לעמ' 20 שורות 23-32 (מצטט).

אני מפנה ל-נ/3, שם רואים מחזור עסקים של 480,000 ₪ ולנתונים הנוספים שבית משפט קמא טעה לענין הניתוח ואני חושב שיש הלימה.

אני לא מסתתר מאחורי סם שהוחזק בקיוסק, אבל בית משפט קמא נגע בזה בחצי שורה ויותר בענין ההלימה.

לענין הענישה:

בהסכמה המערער נשלח לתסקיר. הגשתי רשימת מסמכים וביקשתי תסקיר משלים כי חלו התפתחויות. אשת המערער ילדה תינוק מת. זהו משבר מאוד קשה למשפחה. מאז היא ילדה פעמיים, לצערי כל פעם עם דיכאונות אחרי לידה. אני מפנה למסמך מס' 2 ברשימת המסמכים, מסמך הפסיכולוגית, שם יש התייחסות למצב אשת המערער.

המדובר במשפחה עם 4 ילדים קטנים ואישה שנמצאת בדיכאון לידה ואני מבקש 6 חודשים מאסר בעבודות שירות במקום 7 חודשים מאחורי סורג ובריח.

בנוסף, אני מפנה למס' 4 ברשימה, אלוני אמיר, שהחזיק 20 סוליות חשיש, 2 ק"ג, בית משפט שינה את העונש מ- 9 חודשים ל- 6 חודשים.

עו"ד שביט: לשאלת בית המשפט מדוע כתב האישום הוגש באיחור, אני משיבה שהמשטרה נדרשה להשלמת חקירה שנגעה לעבודה מול מעבדות, לקח זמן עד שהתקבלו הממצאים ולכן כתב האישום הוגש באיחור. העבירה בוצעה בדצמבר 2010 וכתב האישום הוגש ב- 24.3.13.

לגבי הכרעת הדין, נכון שבית משפט התייחס גם לנושא הכלכלי כי הוא היה לב לבו של עדות המערער והניסיון שלו לשכנע את בית המשפט שהוא מצליח לסתור את החזקה. אבל יחד עם זאת, בסופו של דבר, לאחר שבית משפט מוצא שהגרסה של המערער גם לענין המקורות הכלכליים היא בעייתית, מתייחס בית המשפט לנסיבות מציאת הסם והסלקת הסם וזה לב לבו של האירוע וזה למעשה מה שבסופו של דבר מכריע בתיקים מהסוג הזה. כשמדובר על קילו חשיש שמוסלק בצורה מקצועית בצינורות החשמל כשהוא מחולק ל- 10 פלטות בחודש דצמבר, סמוך לחגיגות הסילבסטר, אלה הן נסיבות שמעידות על כך שהכמות הזאת לא משמשת לצריכה עצמית. בית משפט קמא התייחס גם לכך שהמערער נמנע לתת אינפורמציה לגבי מי זה אותו ביג'ו.

אנחנו לא חושבים שנפל פגם שמצדיק התערבות ערכאת הערעור.

לענין העונש: הענישה שבית משפט הטיל, גם המתחם שבית משפט קמא קבע שהוא נע בין 7 ל- 18 חודשים זה מתחם על-פי מדיניות הענישה הנוהגת. כשבית משפט ממקם בסופו של דבר את המערער ברף הנמוך של 7 חודשים הוא לוקח בחשבון את כל הנסיבות האישיות שפורטו כבר אז בפניו, ולכן אני לא יכולה לומר לבית משפט שהוא טעה. גם אני מפנה לפסיקה שבכמויות כאלה, בנסיבות ללא עבר בתי משפט מטילים מאסרים בפועל וגם לענין גזר הדין אנו לא סבורים שבית משפט קמא טעה.

עו"ד קפלנסקי: אני מפנה לסעיף 40ד' לחוק העונשין. אני מפנה לפס"ד חנה גורן, שם דובר בהחזקה של 2 ק"ג חשיש ולמתחם העונש ההולם שעתרה לו התביעה שם.

היום יש פסיקה רחבה גם של בית המשפט העליון על האפשרות לסטות משיקול משפחתי. מדובר במערער שמגדל 4 ילדים ואשה בדיכאון שלאחר לידה.

המערער: בית המשפט, אני הודיתי בכל ושגיתי. שילמתי מחיר כבד. יש לי משפחה לגדל ואני צריך להמשיך להחזיק אותה שלא תתפרק. אשתי לא במצב טוב ואני ממש מפחד ומבקש רחמים מבית המשפט.

הפסקה

עו"ד קפלנסקי: בכאב לב גדול, לאחר ששמענו את דברי בית המשפט, אנו מקבלים את המלצת בית המשפט וחוזרים בנו מהערעור. אנו מבקשים שכבודכם ייתן ארכה חריגה לריצוי העונש.

<#6#>

פסק דין

הקדשנו לשמיעתו של תיק זה פרק זמן ממושך ובסופו המלצנו בפני המערער וב"כ לחזור בהם מהערעור. הנימוקים הן לענין הכרעת הדין והן לענין גזר הדין ניתנו בהרחבה במהלך הדיון בפנינו ואיננו רואים לפרטם.

משנתקבלה המלצתנו, הערעור נדחה.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ב חשוון תשע"ו, 04/11/2015 במעמד הנוכחים.

עו"ד קפלנסקי: אבקש פרק זמן ממושך יותר לצורך התארגנות עד לכניסתו של המערער למאסר. אשתו לאחר לידה ומצויה בדיכאון שלאחר לידה.

עו"ד שביט: משאירה לשיקול דעת בית המשפט.

<#7#>

החלטה

המערער יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 3.1.16. על המערער להתייצב בתאריך זה בכלא ניצן, אלא אם כן תהיה הוראה אחרת.

הסנגור ידאג להליכי המיון והשיבוץ.

ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ.

הערבויות הקיימות יישארו בעינן וישמשו להבטחת התייצבותו.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ב חשוון תשע"ו, 04/11/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימונה אלפסי