בפניי תביעה כספית.

התיק היה קבוע להוכחות ליום 9.2.14, אך הצדדים השכילו לסיים את התיק על פי טיעונים וביהמ"ש הפך את ישיבת ההוכחות לישיבת קדם משפט.

בנסיבות אלה מורה ביהמ"ש על החזר מחצית שנייה של אגרת בימ"ש, אשר אם שולמה תוחזר לב"כ התובע תוך 30 יום.

לחילופין ניתן פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.

לגבי אגרה ראשונה ששולמה – מעמיד ביהמ"ש את האגרה על אגרת מינימום, מורה להחזיר את החלק היחסי באגרת בימ"ש ראשונה ששולמה ע"י התובע ואת ההפרש, באופן שהתובע לא יישא בשום עלות של אגרה, אני מורה לנתבעת לשלם כחלק מהוצאות ביהמ"ש.

לגבי התביעה עצמה:

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מורה כדלקמן:

בתוך 30 יום ממועד פס"ד זה על התובע להחזיר את הרכב נשוא כתב התביעה לידי הנתבעת, תוך תיאום איתה. מדובר ברכב מסוג טויוטה, מס' רישוי 7881266.

במעמד החזרת הרכב וכנגד החזרת הרכב, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

1. סך של 45,500 ₪ אשר שולם ע"י התובע, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום 12.9.12 ועד התשלום המלא בפועל, ללא קיזוז סכום כלשהו כעמדת הנתבעת אשר טענה כי צריך לקזז את עלות השימוש ברכב ע"י התובע.

2. סכום גלובאלי בגין הוצאות אשר נגרמו לתובע בגין טירחה ונסיעות וצורך בהעברת הרכב בטסט בסכום כולל של 2,500 ₪.

לא מצאתי הצדקה לפסוק סכום נוסף בנוגע להוצאות משפט.

3. החזר החלק היחסי באגרת בימ"ש ראשונה כנגד קבלה אשר שולם ע"י התובע.

4. שכ"ט ע"ד בשיעור 3,500 ₪ + מע"מ.

סכומים אלה, על פי ומכוח פסה"ד, תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

עלי לציין, כי לא נתבעה עוגמת נפש גם על פי כתב התביעה עצמו, ולכן אין הצדקה לפסוק סכומים שלא נתבעו, גם אם ההתייחסות אליהן היתה לפי אומדן.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ד, 09 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.