בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ"ר 4876559, שהוטל ע"י קצין משטרה למשך 30 ימים.

הרכב אוחסן ביום 23.3.13.

המבקשת הנה בעלת הרכב.

לפי החשד, בתאריך 23.3.13 בשעה 04:00 נהגה טליה יעקב, בתה של המבקשת, ברכב הנ"ל, וזאת בהיותה שיכורה, כשבגופה נמצא ריכוז של 300 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

לאחר עיון בתיק החקירה ובהתאם להצהרת ב"כ המבקשת, שהסכים לקיומן של ראיות לכאורה, הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנהגת בכתב האישום.

אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירה של נהיגה בשכרות, המקימה סיכון ממשי לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך.

יחד עם זאת, יש ליתן את הדעת לנסיבות ביצוע העבירה ולכמות האלכוהול בה עסקינן, העולה אך במעט על הרף שנקבע בפסיקה.

בהתאם לתצהיר המבקשת ולעדותה בבית המשפט, המבקשת נתנה הסכמתה לשימוש שעשתה בתה ברכב. יחד עם זאת, לפני מסירת הרכב לנהגת, הזהירה המבקשת את בתה כי עליה לנהוג בזהירות ולהימנע מנהיגה לאחר שתיית אלכוהול.

המבקשת הסבירה כי בתה הנה נהגת זהירה בדרך כלל ולמרות זאת נוהגת היא להזהירה כמפורט לעיל לפני כל שימוש שעושה בתה ברכב.

מעיון בגיליון המרשם התעבורתי של הנהגת, טליה יעקב, עולה כי ברשותה רישיון נהיגה משנת 2007 ולחובתה עבירת קנס אחת משנת 2010. עברה משקף נהיגה זהירה בשגרה.

אזהרת המבקשת, שכללה הן דרישה כללית לנהוג בזהירות והן דרישה ממוקדת יותר להימנע מנהיגה בשכרות, עומדת ביחס ישר לעבר של הנהגת המצביע על נהיגה זהירה בשגרה. בנסיבות תיק זה, אזהרה כאמור עונה לדרישות סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

מתצהיר המבקשת עולה כי הרכב נדרש למבקשת לצורך נסיעה מביתה לאוניברסיטה בה היא לומדת.

הנהגת נפסלה מנהלית מלנהוג למשך 30 ימים.

בנסיבות האמורות, סבורני כי יש מקום לקיצור תקופת איסור השימוש כך שתסתיים היום.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.