בפני תביעה אשר ההכרעה בה התייתרה וכל שנותר להכריע בו לפיכך, הנה המחלוקות לעניין ההוצאות שהוציאו המבקשים בהגשת המרצת הפתיחה.

1. במסגרת המרצת פתיחה זו עתרו המבקשים לפסק דין המצהיר על חובת המשיבות לפעול להעתקת צינור מים העובר במגרש המבקשים, וכן לצו המתיר להם פיצול סעדים.

המבקשים הינם בעלי הזכויות במגרש במתחם "המשתלה" בתל אביב , חלקות 319 – 327 בגוש 6615 (להלן: "המגרש"). במועד הגשת המרצת הפתיחה חצה את המגרש קו צינור מים ראשי ("קו צינור מים מגיסטריאלי"; להלן: "הצינור").

לפי הנטען בהמרצת הפתיחה, מנע הצינור כל אפשרות לפיתוח המגרש, שכן ועדות התכנון התנו מתן היתרי בנייה במגרש בהעתקת הצינור אל מחוץ לשטח המגרש. כבר ב- 1993 אושרה תכנית מפורטת אשר כללה תניות שמשמעותם העתקת הצינור כתנאי למתן היתרי בנייה במגרש; כך גם בתכנית עיצוב שאושרה רק ב- 2004 ולפיה חייבות היו המשיבות לפעול להעתקת הצינור אל מחוץ למגרש.

על אף הוראות אלו, כך נטען, השתהו המשיבות בקיום חובתן להעתקת הצינור. כך משיבות 1 ו- 2, וכך גם המשיבה 3 שנוסדה ב- 2010 והתחמקה מקיום ההתחייבות. מאז נוסדה המשיבה 3 ומאז היה ברור שעליה האחריות לדאוג להעתקת הקו, התנהלו התכתבויות רבות בין הצדדים, אך המשיבה 3 מיאנה לנקוב במועד קצוב בו יועתק הצינור, מועדים צפויים להעתקתו חלפו, ובפגישה ביום 12.9.12 נמסר למבקשים במפורש שאין לוח זמנים להעתקת הצינור.

בנסיבות אלו סברו המבקשים שאין מנוס מהגשת המרצת פתיחה זו לחיוב המשיבות לפעול להעתקת הצינור וזו הוגשה ביום 24.3.13.

1. בתגובה להמרצת הפתיחה הגישו המשיבות 1 ו- 2 בקשה לסילוקה כנגדן על הסף.

לטענת המשיבות 1 ו- 2, המשיבה 2, הועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב יפו, הינה גוף תכנוני בלבד שאיננו מוסמך ליתן הוראות ביצוע דוגמת אלו שנתבקשו, ואילו המשיבה 1, עיריית תל אביב יפו, חדלה עוד ביום 1.1.10 לשמש כספק מים וכל סמכויותיה הועברו למשיבה 3, היא תאגיד המים.

המשיבות 1 ו- 2 לא הגישו תגובה מפורטת המתייחסת לטענות המבקשים בהמרצת הפתיחה.

1. המשיבה 3 הגישה תגובה לטענות המבקשים ובמסגרתה גם טענה שיש לדחות את המרצת הפתיחה.

לטענת המשיבה 3, מאז הפנייה הראשונה אליה בעניין העתקת הצינור במחצית 2010, שיתפה המשיבה 3 פעולה עם המבקשים ואף הציעה למבקשים לשלם להם עבור העתקת הצינור שיבצעו המבקשים בעצמם. כאשר דחו המבקשים הצעה זו הובהר להם בתחילת 2011 שהמשיבה 3 מקדמת את ביצוע העתקת הצינור. בפועל, התעכבה העתקת הצינור בשל עיכוב בהשלמת קו צינור מים חדש שקדמה חברת נתיבי איילון בע"מ, אך הליכי העתקת הצינור מטופלים ומקודמים באופן נמרץ.

עוד טענה המשיבה 3 כי אין ממש בטענות המבקשים לעיכוב בקבלת היתרי בנייה, שכן במגרש ניתן לבנות 28 יחידות דיור, רק לגבי אחת מהן יש הפרעה בשל מיקום הצינור, וממילא שבסך הכל הוגשו בקשות להיתרי בנייה ל- 3 יחידות במגרש שאף לא אחת מהן מושפעת מהצינור. לכן, מוסיפה המשיבה 3, בפועל עד מחצית 2012 גם לא התנהלו המבקשים כמי שרואים בצינור מכשול.

לפיכך, טענה המשיבה 3 כי הגשת המרצת הפתיחה הייתה מיותרת וממילא היא פועלת להשלמת העתקת הצינור.

1. ביום 7.5.13 התקיימה ישיבת קדם משפט במסגרתה הועלו הצעות ליישוב המחלוקות, וביום 31.7.13 הודיעה המשיבה 3 כי הושלמה העתקת הצינור אל מחוץ למגרש. נוכח הודעה זו, ברור היה שאין עוד תכלית בעתירה למתן הצו שהתבקש בהמרצת הפתיחה ולאחר שורה של בקשות ותגובות, הגיעו הצדדים להסכמה שאין עוד טעם בהמשך בירור המרצת הפתיחה.
2. בדיון אשר התקיים ביום 4.12.13 הודיעו הצדדים על הסכמתם לפיה, למעשה, יופסק בירור המרצת הפתיחה ויוגשו סיכומים בכתב לעניין הוצאות ההתדיינות. בעקבות החלטה זו הוגשו סיכומי הטענות וניתן פסק דין זה.
3. לטענת המבקשים, הגשת המרצת הפתיחה הייתה פעולה סבירה בנסיבות העניין ולמעשה נראה שרק בגינה גם הועתק לבסוף הצינור.

המבקשים מדגישים כי למרות פניות רבות כלל לא החלו עבודות להעתקת הצינור עד לאחר הגשת המרצת הפתיחה; כי לא ניתנה כל התחייבות למועד בו יועתק הצינור לא לפני הגשת המרצת הפתיחה ואף לא לאחר שהוגשה; וכי רק לאחר חילופי הדברים בקדם המשפט ניתנה מצד המשיבה 3 התחייבות להעתקת הצינור עד לסוף 2013 והעבודות החלו כחדש לאחר מכן.

לפיכך, טוענים המבקשים, הייתה הצדקה מלאה בהגשת המרצת הפתיחה ויש להשית על המשיבות חיוב במלוא הוצאות המבקשים בגין הגשתה.

המבקשים מפרטים בטיעוניהם את עלויות ההתדיינות שהגיעו לסך כולל של 55,540 ₪, כולל תשלום שכר טרחת עו"ד ותשלום למשרד מהנדס שליווה אותם, ועותרים לחיוב המשיבים בתשלום הוצאות אלו.

1. לטענת המשיבות 1, 2, אין כל מקום לחיובן בהוצאות המבקשים. לטענתן, ממילא כלל אין זו סמכותן לפעול להעתקת הצינור שלכן גם בקשו את מחיקת המרצת הפתיחה נגדן על הסף, וכך גם לא התבקשו כלל סעדים נגדן. עוד מדגישות המשיבות 1, 2 כי כבר ב- 2009 אושרה על ידן בקשה להיתר לבניית 3 יחידות דיור במגרש בתנאים שאין להם כל קשר להעתקת הצינור וכלל לא הוגשה כל בקשה נוספת להיתרי בנייה בתחום המגרש, כך שהמבקשים לא יכולים לבוא בטרוניה כלפי משיבות 1, 2.
2. בתגובתה לעניין ההוצאות, חוזרת המשיבה 3 על אותן טענות שטענה בתגובתה להמרצת הפתיחה, על הטענות בדבר אי הגשת בקשות להיתרי בנייה במגרש, הטענות למגעים שהתנהלו בין הצדדים בשנים 2010 – 2012 וכללו אף דברי תודה מצד המבקשים, ועל הטענה שממילא פעלה במרץ להעתקת הצינור כך שלא היה כל טעם וצורך בהגשת המרצת הפתיחה.
3. נוכח טענות הצדדים אני מוצא להדגיש את העובדות הבאות, אשר התבררו מטיעוני הצדדים:

ראשית, מתברר כי המשיבות 1 ו- 2 מודעות מזה שנים רבות לקושי הניצב בפני המבקשים בפיתוח המגרש עקב הצינור העובר במגרש. כבר בישיבה ביום 19.9.04 הודיעו נציגי מנהל ההנדסה של המשיבה 1 כי יפעלו להעתקת הצינור (נספח 8 להמרצת הפתיחה). לא ניתן בידי משיבות 1, 2 כל הסבר לעיכוב בהעתקת הצינור מאז 2004, ועוד טרם נוסד תאגיד המים, משיבה 3.

שנית, מתברר כי מרגע שהועברה למשיבה 3 האחריות לפעול להעתקת הצינור, נוהלו מגעים בין המבקשים לבין המשיבה 3. כבר ביום 20.2.11 הודיעה המשיבה 3 כי היא פועלת להעתקת הצינור וכי "תעשה כמיטב יכולתה לזרז את ביצוע העבודות ע"י נתיבי איילון". ברור לפיכך שהמשיבה 3, לה הועברה האחריות לטפל בהעתקת הצינור, ידעה והצהירה למעלה משנתיים טרם הגשת המרצת הפתיחה כי היא פועלת להעתקת הצינור.

שלישית, מתברר שאף לא אחד מהמשיבות הסכימה ליתן למבקשים לוח זמנים או מועד נקוב להשלמת העתקת הצינור. כך בחילופי המכתבים טרם הגשת המרצת הפתיחה. כך גם בתגובת המשיבה 3 להמרצת הפתיחה, כשכל שנטען על ידה הוא שהיא פועלת "באופן נמרץ" להעתקת הצינור (סעיף 16 בתגובת המשיבה 3), בלא לוח זמנים, בלא מועד קצוב ובלא פירוט.

ורביעית, לא בתגובת המשיבה 3 להמרצת הפתיחה ולא בתגובתה לעניין ההוצאות הובאו פרטים כלשהם שיבהירו כיצד זה לא הושלמה העתקת הצינור במשך שנים כה רבות עד שהוגשה המרצת הפתיחה, והושלמה באחת בחלוף 4 חדשים בלבד מיום הגשת המרצת הפתיחה. אם אכן, כפי שטוענת המשיבה 3, ממילא היו העבודות מושלמות באותו המועד אפילו לא הוגשה המרצת הפתיחה – מן הראוי היה שיובא לכך הסבר מפורט וכזה - איין.

1. בסיכום העובדות כאמור, אין כל דרך לבוא בטרוניה למבקשים על פנייתם לערכאות. אכן, ניתן לצפות מבעל דין שימצה את האפשרות לשמור על זכויותיו בטרם פנייה לערכאות על כל העלויות הכרוכות בכך, אך כך בדיוק עשו המבקשים כשהמתינו בסבלנות שנים רבות. ולא זו בלבד שהמשיבות, בפרט המשיבה 1 והמשיבה 3, הם שהביאו על עצמם את הפנייה לבית המשפט בהשתהותם רבת השנים, אלא שנראה שהפנייה לבית המשפט, דווקא היא, היא היא שהביאה להשלמת העתקת הצינור בתוך 4 חדשים בלבד.

אינני מוצא איפוא כל הצדקה שבמצב זה, כשהעתירה למעשה הגשימה את תכלית הגשתה, לא יישאו המשיבים 1 ו- 3 בהוצאות המבקשים.

1. אשר להיקף ההוצאות, המבקשים הביאו בטיעוניהם אסמכתאות לעלויות הכוללות בהן נשאו בהגשת המרצת הפתיחה, עלויות המגיעות לסך כולל של 55,540 ₪. המשיבות מאידך, למעט התייחסות לרכיב "הבונוס" בשכר הטרחה, כלל לא התייחסו לתחשיבי המבקשים, לא כפרו בהם ולא טענו שאינם נכונים או אינם סבירים.

ככלל, השאיפה הינה לפסוק לבעל דין שזכה בתביעתו הוצאות ריאליות, דהיינו ההוצאות שהוציא בפועל ובכדי שלא ייצא בחסרון כיס. ועם זאת, אין זה השיקול הבלעדי ובנוסף לו, בין היתר, יש לבחון אם ההוצאות שהוצאו סבירות במכלול הנסיבות ויש אף לבחון את האופן בו נוהל ההליך (ראו למשל בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר ואח' [פורסם בנבו] 30.6.05, פסקה 19 בפסק הדין).

סבורני כי שכר טרחת עו"ד בו נשאו המבקשים בסך של 42,000 ₪ בצירוף מע"מ (49,560 ₪) סביר בנסיבות העניין, כשיש לקחת בחשבון גם את היקף החומר, את הקושי בארגון קבוצה כה גדולה ואת שווי נשוא העתירה. מאידך, לא שוכנעתי מה צורך היה בליווי מהנדס לבירור העתירה עצמה, בפרט כשהבירור הסתיים כה מהר, ואינני מוצא מקום להשתת ההוצאות בגינו על המשיבות.

עוד אני סבור שלא ניתן לנתק את אירועי השנים שחלפו מאז נוסדה המשיבה 3 ב- 2010 מהעיכובים בהעתקת הצינור בשנים שלפני כן ולא ניתן היה לצפות מהמבקשים לדעת את מערך יחסי המשיבות 1 ו- 3 בכל הנוגע לחבות בהעתקת הצינור. גם למשיבה 1 יד ורגל בעתירה ולכן גם המשיבה 1 ראוי שתישא בחלק מהוצאות. המשיבה 2 מאידך, הינה מוסד תכנוני ולכן איננה אחראית להעתקת הצינור ולהוצאות המבקשים.

1. אשר על כן אני קובע כדלהלן:

ניתן בזאת למבקשים היתר לפיצול סעדים בכל הנוגע לנזקים הכספיים שנגרמו להם, ככל שנגרמו, עקב אי העתקת הצינור.

המשיבה 1, עיריית תל אביב יפו, והמשיבה 3, מי אביב 2010 בע"מ, יישאו ביחד, בהוצאות המבקשים בסך של 49,560 ₪ וכן גם באגרת בית המשפט בסך של 645 ₪.

המשיבה 1 תישא בתשלום שליש מהוצאות אלו והמשיבה 3 תישא בתשלום שני שלישים מהוצאות אלו.

הוצאות המבקשים ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק דין זה.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.