בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ"ר 7781874, שהוטל ע"י קצין משטרה למשך 30 ימים.

הרכב אוחסן בתאריך 21.3.13.

על פי החשד, בתאריך 20.3.13 סמוך לשעה 16:00 בכביש 65 נהג מוסא אמארה (להלן: "הנהג") ברכב הנ"ל וביצע עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה, תוך חציית קו הפרדה רצוף.

המבקשת הנה בעלת הרכב והנהג הוא בנה.

בעדותה בבית המשפט, מסרה המבקשת כי אישרה לבנה לנהוג ברכב. עוד הוסיפה, כי טרם הנסיעה הזהסבירה לו שמחובתו לא לנסוע מהר, לא לעקוף ולנהוג בזהירות.

ניתן לראות שוני משמעותי בין האזהרה לה טענה בעמ' 2 ש' 2 לפרוטוקול לבין נוסח האזהרה לה טענה בעמ' 3 ש' 4 לפרוטוקול עדותה. בעוד בחקירתה הראשית טענה כי הזהירה מפני עקיפה, בחקירתה הנגדית טענה כי הזהירה את הנהג מפני נהיגה במהירות.

בתצהיר שצורף לבקשה לא הוזכר דבר אודות האזהרה כאמור. הטענה כי הזהירה את הנהג נשמעה לראשונה בעדות בבית המשפט.

בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, לא מסר הנהג כי הוזהר ע"י אמו. לאורך עדותו הביט פעם אחר פעם לעבר הוריו שישבו מאחוריו וסתר עצמו ללא הרף. מעדותו לא ברור ממי ביקש רשות לנהוג ברכב ובחלקים שונים בעדותו נראה כי שוחח דווקא עם אביו, ולא עם אמו, טרם הנסיעה.

למשמע עדות המבקשת ובנה-הנהג התרשמתי שאין ממש בטענה לפיה הזהירה המבקשת את הנהג, עובר לנהיגתו ברכב, כי עליו לנהוג בזהירות ולא לעקוף. עפ"י התרשמותי, הטענה אינה כנה.

בנה של המבקשת הנו "נהג חדש" שקיבל רישיון לפני כשנה וחצי ולכן חיוני היה להזהירו, בין השאר, מפני ביצוע עבירה חמורה דוגמת זו שביצע לכאורה במקרה דנן, נוכח חוסר ניסיונו בנהיגה.

בנסיבות אלו, הנני קובעת כי המבקשת לא עשתה כל שביכולתה למניעת ביצוע העבירה באמצעות רכבה ולכן אינה עומדת בתנאי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

המבקשת טענה כי הרכב דרוש לה לשם נסיעה לטיפולים רפואיים תכופים, על רקע מחלת הסוכרת בה היא לוקה ובעיות רפואיות נוספות. עוד טענה כי הרכב הנו הרכב היחיד במשפחתה, המונה 10 נפשות, ומשמש את כל בני המשפחה ואת העסק המשפחתי. לטענתה, ללא הרכב עלול העסק להינזק, דבר שיפגע קשות במשפחתה מבחינה כלכלית.

העסק המשפחתי הנו מסעדה בכפר כנא, המבקשת ובני משפחתה מתגוררים בכפר כנא ושלושת בניה עובדים בעסק המשפחתי. לא הובאה בפניי כל ראיה לחשיבות רכב כלשהו ולחשיבות הרכב הספציפי בפרט, לשם קיום העסק המשפחתי.

יחד עם זאת, הוגשו מסמכים רפואיים מהם עולה כי המבקשת חולת סכרת מורכבת, עם סיבוכים, בשילוב עם אנמיה קשה וזקוקה לתמיכה ולטיפול רפואי צמוד ועקבי. מן המסמכים הרפואיים עולה נחיצות הרכב למבקשת על רקע מצבה הרפואי. המסמכים מצביעים על בדיקות תכופות ועל צורך במעקב רפואי צמוד.

בהתאם לסעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה, על רקע נסיבותיה האישיות של המבקשת, ותוך איזון בינן לבין חומרת העבירות שבוצעו באמצעות רכבה, הנני מורה על קיצור תקופת איסור השימוש כך שתעמוד על 20 ימים, שמניינם מיום 21.3.13.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.