16 יוני 2013

לפני: כב' השופט אילן סופר

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין שירותים מיוחדים מיום 3.3.13 אשר דחתה את ערר המערער והשאירה על כנה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון אשר קבעה כי המערער "תלוי בעזרה רבה מהזולת בבצוע כל פעולות היום- יום ברוב שעות היממה" (קביעה המעניקה קצבה בשיעור 105%).

2. בפתח הדברים יצוין כי בהודעת הערעור אשר הוגשה מטעם המערער נטען כי הוועדה קבעה למערער קצבה בשיעור 50% ואולם, ביום 20.5.13 הוגשה הודעה מטעם המשיב בה צויין כי הקצבה המשולמת למערער בפועל הינה בשיעור 105% ומכתב פקיד התביעות בו נרשם כי הזכאות הינה בשיעור 50%, מקורו בטעות.

לאור האמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי הזכאות שנקבעה למערער בהתאם לקביעת הוועדה הינה בשיעור 105%.

טענות הצדדים

3. טענות המערער בתמצית-

א. בוועדת ערר אשר נערכה בעניינו של המערער ביום 29.5.01 נקבע כי המערער "תלוי לחלוטין" בעזרת הזולת בפעולת ההלבשה ואילו בוועדה מושא ערעור זה נקבע כי המערער "זקוק לסיוע במידה רבה" בלבד ומשכך, הוועדה היתה צריכה לנמק ולהסביר מדוע היא סוטה מההחלטה של וועדה קודמת.

לטענתו, העובדה כי חלפו 12 שנים מיום הוועדה שקבעה כי המערער "תלוי לחלוטין" בהלבשה וכי הוועדות מהשנים 2003 ו- 2006 לא קבעו כי המערער "תלוי לחלוטין" בהלבשה אינה רלוונטית שכן, לא היתה משמעות לערעור על הוועדות מהשנים 2003 ו- 2006 כיוון שבהתאם לאותן וועדות, תוספת של נקודה בעניין ההלבשה לא היתה משנה את שיעור הקצבה.

המערער הוסיף כי הקביעה של הוועדה מיום 29.5.01 היתה של אותו רופא שישב בוועדה מושא ערעור זה.

ב. לא ברור מדוע הוועדה קבעה כי המערער אינו "תלוי לחלוטין" בענין ההלבשה. המערער אינו יכול ללבוש מכנסיים, לגרוב גרביים ולנעול נעליים ולכן יש להגדירו כ"תלוי לחלוטין" בהלבשה.

4. טענות המשיב בתמצית-

בוועדת ערר מיום 29.5.01 נקבע כי המערער "תלוי לחלוטין" בהלבשה ואולם, בוועדות הערר הבאות מיום 24.3.03 ומיום 27.12.06 נקבע כי המערער זקוק לסיוע "במידה רבה" בהלבשה, להבדיל מ"תלוי לחלוטין".

הואיל וחלפו מספר וועדות ערר ולמעלה מ- 12 שנים ממועד הוועדה אשר קבעה כי המערער "תלוי לחלוטין" בהלבשה, לא מוטלת על הוועדה החובה לנמק את ה"סטייה" הלכאורית לעניין ההלבשה.

דיון והכרעה

5. סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק" קובע את זכאותו של הנכה לקצבה בגין שירותים מיוחדים, המוגדרים כ"שירותים לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו".

השר, מתוקף הסמכות שהעניק לו המחוקק, תיקן תקנות להשתתפות המוסד במתן השירותים המיוחדים - תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט- 1978 (להלן: התקנות).

בתקנה 3 לתקנות נקבעו שיעורי הזכאות לקצבה מיוחדת כדלקמן-

"3. (א) ...

(ב) נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היומיום ברוב שעות היממה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-105% מקיצבת יחיד מלאה.

(ג) נכה התלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היומיום בכל שעות היממה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-175% מקיצבת יחיד מלאה".

6. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995.

7. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213) .

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי.

8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה מצאתי כי דין הערעור להתקבל .

9. הלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי, חייבת הוועדה הרפואית לקיים את עיקרי הצדק הטבעי ואת כללי המשפט המינהלי. בין היתר, חלה על הוועדה חובת ההנמקה המחייבת גם התייחסות מפורשת להחלטה שקיבלה ועדה קודמת לה, בעניינו של הנכה. הדברים אמורים במיוחד כאשר הוועדה מוצאת כי יש לשנות, לקולא או לחומרה, משיעורי נכות שקבעה הועדה הקודמת - בין שמדובר בנכות זמנית ובין שמדובר בנכות צמיתה.

הלכה פסוקה היא כי "כאשר הוועדה בוחרת לסטות מהחלטה קודמת, ראוי וסביר הוא שתתייחס להחלטות קודמות, בהן נפלה הכרעה שונה" (בג"צ 363/84 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי ואח' פ"ד לט (1) 427,727).

עוד נפסק כי על הוועדה לבחון, האם חל שינוי במצב בריאותו של הנבדק או אם בקביעה הקודמת נפלה טעות על פניה (ראו דב"ע (ארצי) שם/ 2255-01 משה איש שלום נ' המוסד, פד"ע י"ג 169; עב"ל (ארצי) 113/03 דורית פישר מדר נ' המל"ל (10.2.04) ׂ

10. מכאן לענייננו: וועדת ערר לשירותים מיוחדים אשר דנה בעניינו של המערער ביום 29.5.01 קבעה כי המערער "תלוי לחלוטין" בעזרת הזולת בעניין ההלבשה. הוועדה מושא ערעור זה קבעה כי המערער "זקוק לסיוע במידה רבה" בעניין ההלבשה.

שעה שהוועדה סטתה Nממצאי קודמותיה, הרי שחובה עליה לנמק זאת.

אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה הואיל והתכנסו שתי וועדות ערר וחלפו למעלה מ- 12 שנים ממועד הוועדה אשר קבעה כי המערער "תלוי לחלוטין" בהלבשה, לא מוטלת על הוועדה החובה לנמק את הסטייה מהחלטת הוועדה מיום 29.5.01.

לענין זה אבהיר, כי גם הוועדות אשר התכנסו ביום 24.3.03 וביום 27.12.06 לא הסבירו ולא נימקו את סטייתן מהחלטת הוועדה מיום 29.5.01. העובדה כי המערער לא הגיש ערעור על אותן וועדות, אינה פוטרת את הוועדה מחובת ההנמקה המוטלת עליה.

הדברים אמורים במיוחד בשים לב לכך כי ממצאי הבדיקה הרפואית בוועדה מושא ערעור זה אינם מעידים, לכאורה, על הטבה ביחס לבדיקה מיום 29.5.01 ובשתיהן צויין כי המערער מרותק לכסא גלגלים עקב שיתוק בגפיים תחתונות, כאשר בשתי הוועדות ישב אותו רופא- פרופ' יובל הרישנו.

בנסיבות המתוארות, לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה בקביעתה לפיה המערער תלוי במידה רבה בזולת בענין ההלבשה ולא תלוי לחלוטין כפי שנקבע בעניינו בעבר.

11. זאת ועוד, בשים לב לקביעת הוועדה לפיה המערער משותק בגפיים תחתונות מזה כ- 30 שנה וכי בשל השיתוק בפלג הגוף התחתון הוא זקוק לעזרה בלבישת חלק מפרטי הלבוש העיקריים, לא ברור מדוע הוועדה קבעה כי המערער אינו "תלוי לחלוטין" בענין ההלבשה.

12. אשר על כן, ולאור הפגמים אשר נפלו בהחלטת הוועדה כמפורט בסעיפים 10-11 לעיל, הנני מורה כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים לעניין שירותים מיוחדים על מנת שתבחן מחדש את קביעותיה ביחס למידת היזקקותו של המערער לעזרת הזולת בעניין ההלבשה ותסביר האם יש לקבוע כי המערער "תלוי לחלוטין" בעזרת הזולת בפעולת ההלבשה בשים לב לכך שהוא זקוק לעזרה בלבישת חלק מפרטי הלבוש העיקריים.

ככל שהוועדה סבורה כי המערער אינו "תלוי לחלוטין" בעזרת הזולת בעניין זה, הוועדה תסביר את סטיתה מהחלטת הוועדה מיום 29.5.01.

13. נוכח תוצאת הערעור- יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 1,500 ₪. ככל שלא ישולם הסכום האמור לעיל בתוך 30 ימים ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

14. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ג, (16 יוני 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.