פסק דין

א. ההליך

1. עניינה של התביעה שלפני בעסקת מכר מקרקעין, שנעשתה בין התובע והנתבע. לטענת התובע, הסכים למכור לנתבע את זכויותיו במקרקעין תמורת הסך 600,000 ₪. ואולם, כשבוע לאחר שהחוזה נחתם בין הצדדים, זומן התובע למשרדו של עורך הדין שטיפל בעסקה, ושם הוחתם מחדש על חוזה מכר, בו נרשם שהתמורה עבור המקרקעין היא 240,000 ₪ בלבד.

2. על כן, בתביעתו שלפני עותר התובע לסעדים הבאים:

(א) להצהיר כי ההסכם המאוחר יותר בטל, באשר כל תכליתו הייתה להונות את רשויות המס.

(ב) להצהיר כי ההסכם שנחתם בין הצדדים בתאריך 22.11.2011 הוא ההסכם האמיתי שנכרת בין הצדדים, ולחייב אותם לפעול לפיו (ובו התמורה המוסכמת עבור המקרקעין היא בסך 600,000 ₪).

(ג) לחילופין, להצהיר כי הנתבע הפר את החוזה המחייב בין הצדדים הפרה יסודית, ועל כן עסקת המכר בטלה, בכפוף לחובת התובע להשיב לנתבע סכומי כסף שקיבל ממנו.

ב. המקרקעין

3. התובע הוא בעלים רשום של 1/8 (שמינית) חלקים במקרקעין המזוהים כחלקה 45 בגוש 19353, המצויים בתחום השיפוט של המועצה המקומית עראבה. שטחה הכללי של החלקה הוא 8,096 מ"ר, ומכאן, שזכות הבעלות של התובע בחלקה, מייצגת שטח של 1,012 מ"ר.

4. כעולה מנסח הרישום (מוצג נ/6), בתאריך 10.7.2007 נרשמה הערת הפקעה, לגבי חלק מהחלקה, לטובת המועצה המקומית עראבה, ובנוסף לכך נרשמו שלוש הערות, כמפורט להלן:

(א) בתאריך 5.12.2011 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע, על חלקו של התובע.

(ב) בתאריך 5.6.2012 נרשם צו עיקול שניתן על ידי ראש לשכת ההוצאה לפועל בעכו, על חלקו של התובע.

(ג) בתאריך 10.10.2012 נרשמה הערת אזהרה לטובת אדם בשם אנואר ח'רבוש, אף זאת על חלקו של התובע. תצוין העובדה, כי אנואר ח'רבוש הוא קרוב משפחתו של התובע.

ג. תמצית טענות התובע

5. לטענת התובע, בתאריך 22.11.2011 נכרת בין הצדדים חוזה מכר, ולפיו מכר התובע לנתבע 500/8096 חלקים במקרקעין (דהיינו – 500 מ"ר). החוזה נכרת במשרדו של עו"ד סלאח גנאים מהעיר סכנין. כאמור לעיל, טענת התובע היא, כי בין הצדדים הוסכם שהתמורה עבור הזכויות הנמכרות תעמוד על סך 600,000 ₪. עם זאת, לכתב התביעה צרף התובע העתק מחוזה מכר, שנכרת בתאריך הנזכר, ולפיו התמורה עבור המקרקעין היא בסך 240,000 ₪ בלבד.

6. התובע מסביר את השתלשלות העניינים בכך, שבעת חתימת החוזה, אמר לו עו"ד גנאים, כי מכונת הצילום במשרדו התקלקלה, אך הבטיח כי ימסור לו עותק מההסכם בהקדם. ואולם, שבוע לאחר מכן, בתאריך 29.11.2011, הזמין עו"ד גנאים את התובע למשרדו, ושם ביקש ממנו לחתום על הסכם שהתמורה הנקובה בו היא 240,000 ₪ בלבד, והסביר זאת בכך, שהדבר נועד להפחית מחבות המס של הנתבע.

7. לטענת התובע, הנתבע שילם לו סך 118,840 ₪ בלבד, ולא נעתר לשלם לתובע את היתרה המגיעה לו, לפי החוזה האמיתי שנכרת בין הצדדים (סך 600,000 ₪). על כן, בתביעתו עותר התובע לסעדים הנזכרים לעיל, שבבסיסם ההצהרה, שהוסכם בין הצדדים, כי מחיר המקרקעין הוא 600,000 ולא 240,000 ₪.

ד. תמצית טענות הנתבע

8. הנתבע מכחיש את טענת התובע, כי שבוע לאחר חתימת החוזה, התבקש התובע לחתום על חוזה נוסף, שהתמורה בו נמוכה מהתמורה שהוסכמה. לטענת הנתבע, כבר בתאריך 23.11.2011 (יום לאחר כריתת החוזה) העסקה דווחה למנהל מיסוי המקרקעין (מוצג ת/7), וכבר באותו מועד דווח על תמורה בסך 240,000 ₪. מטעם זה טוען הנתבע, כי אין לקבל גרסת התובע, שהוזמן למשרדו של עו"ד גנאים שבוע לאחר חתימת החוזה, כדי לחתום על הסכם למראית עין, שנועד להונות את שלטונות המס.

9. לגרסת הנתבע, מלכתחילה התמורה עליה הוסכם בין הצדדים עמדה על סכום של 240,000 ₪, והתובע הפר את החוזה שנכרת בין הצדדים משבחר שלא לקיים את חיוביו.

ה. הליכים נוספים שהתקיימו בין הצדדים

10. ההליכים בתביעה שלפני אינם ההליכים היחידים שהתקיימו בין הצדדים, ולהלן אסקור ההליכים הנוספים שהתקיימו ביניהם:

(א) בתובענה שהוגשה על ידי הנתבע נגד התובע, על דרך המרצת הפתיחה (ה"פ 19901-11-12), עתר הנתבע להצהיר כי הוא זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין שבמחלוקת. התובע לא התייצב לישיבה שנקבעה לתאריך 13.1.2013, ובא כוח הנתבע ביקש מבית המשפט, כי יתן פסק דין על פי כתב התובענה. בית המשפט (כב' סגן הנשיא, השופט שמואל ברלינר) נעתר לבקשת בא כוח הנתבע, והצהיר כי הנתבע זכאי להירשם כבעלים של 500/8096 חלקים במקרקעין.

לאחר דברים אלה הגיש התובע בקשה לבטל את פסק הדין, בטענה שכלל לא קיבל את ההזמנה לדין (ואזכיר כי בתובענה המתנהלת על דרך המרצת הפתיחה, אין הנתבע נדרש להגיש כתב הגנה). במהלך הדיון שהתקיים בתאריך 20.2.2013, הביא בית המשפט את הצדדים להסדר דיוני, ולפיו פסק הדין ישאר על כנו, אך התובע יהיה רשאי להגיש תביעה נגד הנתבע, בתוך 30 ימים, ושאלת הבעלות תוכרע בתביעה שתוגש.

התובע אכן הגיש את התביעה, והיא התביעה המונחת עתה לפני.

(ב) בתביעה אחרת שהוגשה מטעם הנתבע, והפעם לבית משפט השלום בעכו (תיק א' 4031-12-13), עתר הנתבע לחייב את התובע לשלם לו סך 86,122 ₪. לטענת הנתבע, הוא שילם במקומו של התובע את סכומי המיסים שהתובע היה חייב לשלם על פי החוזה שנכרת בין הצדדים. סכום התביעה כלל את תשלומי מס שבח המקרקעין שהתובע לא שילם בגין העסקה, היטל השבחה החל על התובע, תשלום שהיה דרוש לשם הסרת הערת העיקול שנרשמה על המקרקעין, ובנוסף לכל אלה הפרשי הצמדה וריבית.

ו. העדים מטעם התובע

11. כאמור, התובע טוען כי הסכים למכור לנתבע את המקרקעין תמורת הסך 600,000 ₪. לצורך הוכחת טענתו זו, העידו מטעם התובע מספר עדים, ולהלן אסקור את עדותם:

(א) עדותו עו"ד טארק עאסלה:

עו"ד טארק עאסלה העיד, כי נתקל במודעה בעיתון ערבי, על מכירת קרקע לבניה, והתקשר למספר הטלפון שצוין במודעה. התובע היה זה שהשיב לשיחת הטלפון, ובשיחה ביניהם דרש התובע סך 600,000 ₪. עו"ד עאסלה העיד, כי הציע לתובע סך 550,000 או 560,000 ₪, אך התובע לא הסכים למכור לו את הקרקע במחיר זה.

(ב) עדותו של מר סאמי חוראני:

מר סאמי חוראני הוא שמאי מקרקעין במקצועו, והוא מכיר את התובע "מעל 5 שנים". עדותו של מר חוראני לא ניתנה כעדות של מומחה, אלא כעדות ידידו של התובע, שהעיד על דברים שהוחלפו בינו ובין התובע.

לדבריו, בשנת 2011 התובע הגיע למשרדו וסיפר לו כי הוא מעוניין למכור 500 מ"ר, ושאל מה השווי של המקרקעין שהוא מעוניין למכור. מר חוראני העיד, כי אמר לתובע שמחיר הקרקע הוא 600,000 ₪, וכאשר התובע סיפר לו שקיבל הצעה לרכוש את הקרקע תמורת 500,000 ₪, השיב לו מר חוראני, שלא ימכור את הקרקע במחיר נמוך מ- 600,000 ₪.

(ג) עדות מר אנואר ח'רבוש:

מר ח'רבוש רכש את מלוא זכותו של התובע במקרקעין (1,012 מ"ר), וזאת לפי חוזה שנכרת בתאריך 10.8.2011 (מוצג ת/3). על פי חוזה זה התחייב לשלם עבור המקרקעין סך 260,000 דולר (לפי השער היציג של הדולר באותה עת, הסכום בש"ח הוא 913,900 ₪). במעמד כריתת החוזה שילם מר ח'רבוש לתובע סך 180,000 דולר (שהם 632,700 ₪ לפי השער היציג של הדולר באותו מועד), אך לא יכול היה לשלם את היתרה. על כן, מר ח'רבוש והתובע הסכימו שהחוזה יבוטל, והתובע השיב למר ח'רבוש את סכום הכסף שקיבל, בניכוי סך 5,000 ₪.

אציין, כי חרף העובדה שחוזה המכר שהתובע כרת עם מר ח'רבוש בוטל, בתאריך 10.10.2012 התובע דאג לרשום הערת אזהרה לטובת מר ח'רבוש, לפי ההסכם שבשעתו נכרת (ואשר בוטל). התובע הסביר כי עשה את הדבר בהסכמת מר ח'רבוש, שכן רצה להגן על זכותו מפני הנתבע.

ברור הדבר, שהערת האזהרה שנרשמה לטובת מר ח'רבוש היא הערה שנרשמה למראית עין, ועל כן אין לתת לה נפקות כלשהי, ודינה להתבטל.

(ד) עדות מר מחמוד בדארנה

מר מחמוד בדארנה העיד, כי מכר חלקת קרקע בשטח 600 מ"ר בישוב עראבה. בעדותו הציג מר בדארנה מסמך, המתיימר להיות חוזה, ולפיו מכר את המקרקעין תמורת הסך 750,000 ₪.

אציין, כי לא שוכנעתי שהמסמך שמר בדארנה הציג הוא חוזה מכר שנערך על ידי עורך דין, כפי שטען מר בדארנה, ולפיכך אינני מוכן לבסס ממצאים עובדתיים על עדותו של מר בדארנה.

12. עד נוסף שהעיד מטעמו של התובע היה בנו של התובע, אחסאן (ג'ואד) בדארנה. בנו של התובע העיד כי נכח בפגישה שהתקיימה בין התובע והנתבע במקרקעין, במהלכה שילם הנתבע לתובע מקדמה בסך 10,000 ₪.

בתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/2) בנו של התובע תיאר את מהלך המו"מ שלטענתו התנהל בין השניים, וכן תאר כי הסכימו שמחיר הקרקע יהיה 600,000 דולר. נראה הדבר, כי במהלך החקירה הנגדית נזהר בא כוח הנתבע שלא לשאול את בנו של התובע שאלות ישירות בנוגע לסכום שהוסכם, ורק שאל אותו שאלה כללית, האם ידוע בכמה אביו (התובע) היה מוכן למכור את הקרקע. לשאלה זו השיב בנו של התובע בחיוב, אך לא נקב בסכום (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 31 עד 33), ובא כוח הנתבע לא שאל אותו במפורש מה היה הסכום.

על כן, למעשה תצהיר עדותו הראשית של בנו של הנתבע לא נסתר. עם זאת, כיוון שבנו של הנתבע הוא צד מעוניין, הנני מחליט, מטעמי זהירות בלבד, שלא לבסס ממצאים עובדתיים על עדותו, למעט העובדה שהתובע קיבל מקדמה בסך 10,000 ₪.

ז. העדים מטעם הנתבע

13. מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו ועו"ד סאלח גנאים, שערך את החוזה בין הצדדים.

הנתבע הכחיש את טענות התובע, כי הוסכם שהתמורה עבור הקרקע תעמוד על סך 600,000 ₪, ולדבריו המחיר שהוסכם עליו היה 240,000 ₪. הנתבע טוען, כי עו"ד גנאים ערך את החוזה לפי התנאים שהוסכמו בין הצדדים, ובשעת החתימה על החוזה "עו"ד גנאים הקריא לנו את ההסכם והסביר לנו את תנאיו בטרם החתימה עליו" (סעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית – מוצג נ/18).

לטענת הנתבע, שילם לתובע מקדמה בסך 10,000 ₪ ("אצלו, כאשר סיכמנו את כל הדברים"), ובמעמד חתימת החוזה מסר לתובע שלושה שיקים והשלים במזומן את התמורה לסכום של 240,000 ₪. לטענת הנתבע, שלושת השיקים שמסר לתובע לא נפרעו, אלא הוחלפו על ידו בשלושה שיקים אחרים שהנתבע קיבל מאחיו ("בכל פעם שהוא הביא לי שיק החלפתי לו בשיק אחר כדי שהוא יוכל לפרוע בקופה של הבנק כי הוא הסביר שאין לו חשבון" – עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 29 - 30).

אציין, כי מעדות הנתבע עולה, ששילם לנתבע את מלוא התמורה עבור הקרקע, עוד לפני שהתובע שילם את המיסים החלים עליו (אם כי נראה, שבעניין זה הכשל הוא כשל בעריכת החוזה, ואין לזקוף אותו לחובת הנתבע דוקא).

14. עו"ד גנאים העיד, כי ערך את החוזה על פי התנאים שנמסרו לו, ובתאריך 22.11.2011 התייצבו במשרדו התובע והנתבע, "ולאחר שהקראתי בפניהם את ההסכם והסברתי את תניותיו,חתמו הצדדים על ההסכם" (סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/19). עו"ד גנאים הוסיף (בסעיף 7 לתצהירו) כי "באותו מעמד העביר הנתבע לידי התובע את יתרת התמורה המוסכמת ביניהם בסך 240,000 ₪". בחקירתו מסר עו"ד גנאים, שהתשלום בוצע בנוכחותו, אם כי הצדדים לא ספרו את הכסף במשרדו ("אצלי הם לא ספרו"), והתובע אישר שהוא קיבל את מלוא הסכום. ושאלתי את עצמי: היתכן שהתובע אישר שקיבל את מלוא התמורה המוסכמת מבלי שספר את סכום הכסף שקיבל במזומן? ועוד: היתכן, שבאותו מעמד, לא טרח עורך הדין לערוך קבלה, ולהחתים עליה את הנתבע, כדי לסלק כל מחלוקת אפשרית בעתיד בעניין עדין ורגיש זה, ובמיוחד כאשר דווקא הנתבע הוא לקוחו הקבוע?

כפי שכבר הערתי לעיל, בחוזה לא נרשמה תנייה בדבר הפקדת חלק מהתמורה בנאמנות כלשהי, כדי להבטיח את תשלום המיסים החלים על התובע. בחוזה אף לא נקבע המועד לתשלום התמורה, כגון, שהתשלום יבוצע במעמד חתימת החוזה או במועד עתידי כלשהו. כל שנקבע בעניין התמורה הוא כך (בסעיף 6 לחוזה): "תמורת מכלול זכויות המוכר בקרקע מתחייב הקונה לשלם למוכר סך 240,000 ₪ (מאתיים וארבעים אלף שקלים חדשים)".

להתרשמותי, נושא התמורה עבור הקרקע, שהוא אחד הנושאים החשובים בכל חוזה, לא טופל בחוזה כראוי, שכן אין די בנוסח הכללי שנקבע בסעיף 6 לחוזה. גם אם אניח, שעו"ד גנאים מסר לצדדים הסברים כלשהם על התניות השונות בחוזה, לא התרשמתי שהצדדים התעכבו על נושא התמורה, ועל הסיכונים הטמונים בכך, שתשלום מלוא התמורה כבר במעמד חתימת החוזה, חושף את הנתבע לסיכון חמור. האמרות הכלליות, הנשמעות הן מפי התובע והן מפיו של עו"ד גנאים, כי עו"ד גנאים הסביר לצדדים את תניות החוזה, לא הטו את מאזן ההסתברות במידה הדרושה, ולהתרשמותי, התובע כלל לא ידע שהתמורה הנקובה בחוזה עליו הוא חותם, היא בסך 240,000 ₪.

על כן, ככל שהדברים נוגעים לעדותו של עו"ד גנאים, הנני מתקשה לבסס עליה ממצאים עובדתיים.

ח. דיון

15. מבין עדויותיהם של התובע והנתבע, הנני מעדיף את עדותו של התובע, אשר חרף סתירה בעניין מהותי בגרסתו, עליה אעמוד להלן, התרשמתי, שבנושא התמורה שהוסכמה עבור הקרקע, עדותו היא עדות אמת. כמו כן התרשמתי באופן חיובי מעדויותיהם של עו"ד עאסלה, מר חוראני ומר ח'רבוש. עדים אלה הם עדים חיצוניים, שהעידו על עובדות שאירועו לפני כריתת החוזה בין התובע והנתבע, והם אינם צדדים המעוניינים בתוצאות המשפט.

עדויותיהם של עו"ד עאסלה ומר חוראני, תומכות בעדות התובע, לפיה התובע לא היה מוכן למכור את הקרקע בשטח 500 מ"ר תמורת סכום נמוך מ- 600,000 ₪. לפיכך, ובהסתמך על עדות התובע, ועדויותיהם של עו"ד עאסלה ומר חוראני, הנני קובע, שהתובע והנתבע הסכימו, שהתובע ימכור לנתבע את הקרקע תמורת הסך 600,000 ₪.

16. כאמור, התובע טען, כי כרת עם הנתבע "חוזה ראשון" בו המחיר הנקוב היה 600,000 ₪, אך כעבור שבוע נקרא לעו"ד גנאים, שערך את החוזה, והתבקש לחתום על חוזה חדש, כדי להפחית את נטל המס מהנתבע. בחוזה זה המחיר שנקבע עבור הקרקע היה 240,000 ₪.

אל מול טענת התובע, עומדת העובדה, שיום למחרת כריתת "החוזה הראשון", העסקה דווחה לרשות מיסוי המקרקעין, והמחיר שצוין בהצהרה היה 240,000 ₪. עובדה זו סותרת לכאורה את טענת התובע, כי בין הצדדים נחתמו שני חוזים, כאשר רק בחוזה השני, שנכרת בתאריך 29.11.2011, נקבו הצדדים בתמורה המופחתת, דהיינו, 240,000 ₪.

אכן, התאריך שהטביעה רשות המיסוי בטופס ההצהרה (ת/7) סותר את טענת התובע. שקלתי את משמעות הסתירה אל מול עדותו של התובע, ועדיין נותרתי בדעתי, שהצדדים הסכימו שהתמורה עבור הקרקע תהיה בסך 600,000 ₪. דבריו של התובע בנושא התמורה נתמכו בעדויות חיצוניות, של אנשים אשר אינם מעוניינים בתוצאות המשפט (עו"ד עאסלה ומר חוראני).

17. לעומת עדות התובע, שהותירה רושם חיובי למרות הסתירה שבה, עדות הנתבע לא הותירה רושם חיובי. כך למשל טען הנתבע, כי פנה אל התובע ודרש ממנו, כי ישלם את המיסים החלים עליו, אך לטענתו התובע השיב פניו ריקם (ובתביעה לבית משפט השלום בעכו כתב, כי הנתבע "הפנה לו עורף"). אין אני מקבל את דבריו של הנתבע, שכן אם הנתבע היה פונה אל התובע, היה האחרון משיב לו שעל פי החוזה בין השניים, הוא עדיין חייב לו סכום כסף נכבד. נוסף לכך נשאלת השאלה, כיצד זה שילם הנתבע לתובע סכום כסף נכבד במזומן, כ- 128,000 ₪, ולא דרש ממנו שיתחום על קבלה המאשרת את ביצוע התשלום.

לגרסת הנתבע, הצדדים הסכימו כי עבור הקרקע ישלם הנתבע לתובע סך 240,000 ₪, ועוד הוסיף, כי היה על התובע לשלם את המיסים החלים על מוכר מקרקעין. על פי כתב התביעה שהגיש הנתבע לבית משפט השלום בעכו, סכום המיסים החלים על התובע מגיע כדי סכום של כ- 80,000 ₪, ומכאן מתבקש, שלאחר המכר היה נותר בידי התובע, סכום של כ- 160,000 ₪. תוצאה זו, העולה מעדותו של הנתבע אינה מתיישבת עם עדויותיהם של עו"ד עאסלה ומר חוראני, עדויות לגביהן קבעתי, כי הן עדויות אמינות.

זאת ועוד: גישתו של הנתבע מתאפיינת בניסיונות לכפות על התובע את המכר תמורת 240,000 ₪, והביטויים הברורים ביותר לניסיונות אלה הן התביעות שהנתבע הגיש. תחילה הגיש הנתבע תובענה להצהיר על בעלותו במקרקעין, וקיבל פסק דין מבלי שכתב התביעה הומצא לתובע. לאחר מכן אץ רץ הנתבע לשלם את המיסים החלים לכאורה על התובע, כדי שיוכל לפעול לרישום זכותו במקרקעין על פי פסק הדין ש"חטף" ובשלב הבא, הגיש תביעה נגד התובע לבית משפט השלום בעכו, להשיב לו את סכומי הכסף ששילם. ושוב שאלתי את עצמי: היכן היא תביעתו של התובע כנגד עורך הדין שערך את החוזה, ולא הכניס בו את התניות הדרושות, על מנת להבטיח הפקדת סכום כסף בבנאמנות, כדי לשלם את המיסים החלים על התובע?

על יסוד הראיות שלפני, והתרשמותי מהעדים שהופיעו לפני (לרבות התובע והנתבע), הנני סבור, שבעת המו"מ לקראת כריתת החוזה, הנתבע הסכים לשלם לתובע סך 600,000 ₪ עבור הקרקע. ואולם, כאשר הצדדים התייצבו לפני עו"ד גנאים לחתום על החוזה, הסכום שנרשם בחוזה היה 240,000 ₪. התובע לא ראה שהסכום הנקוב בחוזה נמוך מהמוסכם, וההסברים שקיבל (אם בכלל קיבל), לא הפנו את תשומת ליבו לבדוק את סכום התמורה הנקוב בחוזה. על יסוד הראיות שלפני, הנני קובע, כי במעמד חתימת החוזה, התובע הוטעה לחשוב שהוא חותם על חוזה בו הסכום הנקוב הוא 600,000 ש"ח.

לעומת התובע, שהוטעה לחשוב שהוא חותם על חוזה, לפיו מחיר הקרקע הוא 600,000 ₪, כפי שהוסכם בין הצדדים קודם לכן, הנתבע ידע שהחוזה אינו משקף את המוסכם, וידע שהסכום הנקוב בו נמוך באופן משמעותי מהסכום המוסכם, ואף אינו משקף את ערכם האמיתי של המקרקעין. לאחר שהתובע נפל בפח, וחתם על חוזה לפיו הוא מוכר את הקרקע בסכום הנמוך באופן משמעותי מהסכום שהוסכם, פעל הנתבע לכפות על התובע את המכר, הגיש נגדו את שתי התביעות שהזכרתי לעיל, ואץ לשלם את המיסים החלים על התובע.

18. כיוון שהחוזה שנחתם בתאריך 22.11.2011 הוא תוצאה של הטעיית התובע, הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא, שהתובע זכאי לדרוש את ביטולו. על כן, יש להיעתר לעתירתו החלופית של התובע בכתב התביעה, ולהצהיר על בטלות החוזה, וזאת בכפוף לחיוב התובע להשיב לנתבע את סכומי הכסף שהנתבע שילם לתובע.

בנושא התשלומים שהנתבע שילם לתובע, קיימת מחלוקת בין הצדדים. לטענת התובע, הנתבע שילם לו סך 118,840 ₪ בלבד, ולעומת זאת הנתבע טוען, כי שילם לתובע את מלוא התמורה שהיה עליו לשלם, כלומר סך 240,000 ₪.

על פי עדות התובע (סעיפים 14 עד 16 לתצהיר עדותו הראשית. מוצג ת/1), קיבל התובע מאת הנתבע התשלומים הבאים:

(א) תשלום מקדמה - 10,000 ₪

(ב) בתאריך 28.2.2012 - 39,500 ₪.

(ג) בתאריך 30.4.2012 - 41,500 ₪ .

(ד) בתאריך 30.4.2012 - 27,840 ₪.

------------------

סך הכל 118,840 ₪.

19. במהלך שמיעת הראיות, הונחו לפני שלושה שיקים (מוצג ת/5, וכן המוצגים נ/1 עד נ/3), שהסכומים הרשומים בהם שונים מהסכומים הנזכרים לעיל, וסכומם הכולל מגיע כדי הסך 102,080 ₪. כמו כן הוצג מסמך, לפיו הנתבע משך בתאריך 22.11.2011 (יום כריתת החוזה) תכנית חסכון בסך 151,428 ₪ (מוצג נ/4). סכומי השיקים שהנתבע טוען שמסר לתובע, בצירוף סכום המשיכה, מסתכמים כדי סכום של 253,508 ₪, וסכום זה מתיישב יותר עם טענת הנתבע, כי שילם את מלוא התמורה.

ככל שהדברים נוגעים לחסכון שנמשך על ידי הנתבע, הרי שגם אם בתאריך 22.11.2011 הנתבע משך חסכון בסך 151,428 ₪, לא ברור אם סכום כסף זה שימש אותו לתשלום לתובע, או אם שימש אותו למטרות אחרות. כזכור, לטענת הנתבע, חלק מהסכום שולם לתובע במזומן במעמד החתימה על החוזה, והגם שהדבר נעשה במעמד החתימה על החוזה, ובמשרד עורך הדין, אין בידי הנתבע להציג מסמך בו מאשר התובע שקיבל את הסכום המזומן. חישוב פשוט מראה, שהסכום שהיה על הנתבע להשלים לתובע, לפי גרסת הנתבע, עמד על כ- 128,000 ₪ (שכן המקדמה והשיקים שלטענתו מסר, מגיעים כדי סכום של 112,000 ₪), ואין זה מתקבל על הדעת, שאדם ישלם סכום כה נכבד במזומן, ולא יטרח לקבל מבעל דברו אישור בכתב שהסכום שולם לו.

על גרסת הנתבע מתקשה אני לבסס ממצאים עובדתיים, מסתבר הדבר בעיני, שהשיקים שבסופו של דבר נפרעו הם השיקים נ/1 עד נ/3. עם זאת, התובע מודה שהסכום שקיבל מהנתבע היה גבוה מסכומי השיקים נ/1 עד נ/3 בצירוף המקדמה, הוא נתפס על הודאתו. על כן, חישוב הסכום להשבה יעשה לפי הסכום בו נקב התובע, שכן סכום זה הוא הסכום הנוח יותר מבחינתו של הנתבע.

20. כיוון שהנני נותן אמון בעדות התובע, והנני מעדיף את עדותו על פני עדות הנתבע, הנני קובע, שהנתבע שילם לתובע סך 118,840 ₪, כפי שטען התובע. בצירוף הפרשי הצמדה מתאריכי התשלומים הנזכרים לעיל, ועד תאריך פסק דין זה, הסכום המשוערך מגיע כדי הסך 125,777 ₪.

חישוב הסכום נעשה על ידי באמצעות תוכנת "המשערכת" ותדפיס החישוב תויק בתיק המוצגים, וסומן "במ/1".

ט. סוף דבר

21. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני מצהיר, כי החוזה שנכרת בין התובע והנתבע בתאריך 22.11.2011 בטל.

(ב) בתוך 90 ימים מהיום, ישלם התובע לנתבע סך 125,777 ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה.

(ג) היה והתובע לא ישילם לנתבע הסכום האמור לעיל בתוך 90 ימים, יתווספו לסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית, כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961, החל מתאריך פסק דין זה ועד לתשלום בפועל.

(ד) הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע תוסיף לעמוד על כנה עד אשר התובע ישיב לנתבע את מלוא הסכום הנקוב לעיל.

ניתן היום, י"א בחשוון, תשע"ה, 4.11.2014, בהעדר הצדדים.