1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בת.א. 36952-09-11 (כבוד השופטת יעל ייטב) שלא לבטל את החלטתו לפיה עוכב ביצועם של הליכי ההוצל"פ שפתח המבקש כנגד המשיב ושלא להגדיל את סכום העירבון שהפקיד המשיב.
2. עניינה של התובענה המתבררת בפני בית המשפט קמא בטענות של המשיב כי המבקש מונע ממנו לקיים הסכם שנחתם ביניהם בעניין פרעון חובו של המשיב למבקש, וכי כתוצאה מהתנהלות המבקש נגרמו למשיב נזקים שנאמדו על ידו בסכום של 2,500,000 ₪ (התובענה הועמדה על סכום של 500,000 ₪ לצורכי אגרה). בד בבד עם פתיחת ההליכים הגיש המשיב בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ שפתח נגדו המבקש. הבקשה נקלטה במערכת ביום 19.9.11, ובו ביום נעתר לה בית המשפט קמא, בכפוף להפקדת סכום של 5,000 ₪. בית המשפט קמא קבע באותה החלטה כי המשיב ימציא העתק מהבקשה למבקש בתוך 7 ימים. הוא הציע, במסגרת ההחלטה, כי הדיון בבקשה לסעד הזמני ייערך יחד עם הדיון בתובענה לגופה, וקבע כי על המבקש להודיע בתוך 7 ימים מקבלת ההחלטה אם יש טעם של ממש מדוע לא לעשות כן. למחרת היום, ביום 20.9.11, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר, בגדרה ביקשה להפחית את סכום ההפקדה כשהוא מציין שהפקיד בתיק ההוצל"פ סכום של 78,000 ₪ לצורך דומה. בו ביום נעתר בית המשפט לבקשה והפחית את סכום העירבון ל- 2,000 ₪.
3. לאחר שלא הוגש כתב הגנה במועד, ניתן פסק-דין בהעדר הגנה. על יסוד פסק-הדין הגיש המשיב בקשה לראש ההוצל"פ לביטול הליכי ההוצל"פ. המבקש טען וטוען כי רק עם קבלת הבקשה נודע לו על ההליכים בתובענה. בהמשך להתנהלות זו בוטל פסק-הדין שניתן בהעדר הגנה, הוגש כתב הגנה מטעם המבקש והוגשה בקשה מטעמו לבטל את ההחלטה בעניין עיכוב הליכי ההוצל"פ. בבקשה ובדיון שנערך ביום 10.3.13 טען המבקש, בין היתר, כי הבקשה וההחלטה לא הומצאו למבקש, ובודאי לא הומצאו בתוך שלושה ימים כמצוות התקנות; בית המשפט קמא לא פעל בהתאם להוראות התקנות ולא קבע דיון בבקשה; מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש; המשיב פועל בחוסר נקיון כפיים בכך שאינו ממשיך לפרוע את חובו; אין בסיס להנחה כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה; ולא היה מקום להביא בחשבון את טענת הקיזוז שהועלתה לראשונה בדיון. המשיב טען כי הבקשה נמסרה למבקש, והגיש אישור מסירה חתום על ידי משרדו של ב"כ המבקש, והשיב ליתר טענות המבקש לגופן.

לאחר שמיעת טענות הצדדים הגיע בית המשפט קמא למסקנה לפיה אין מקום להורות על פקיעת הסעד הזמני. הוא הבהיר כי מאזן הנוחות נוטה באופן בולט לטובת המשיב, וציין כי יש להביא בחשבון גם את הסכום שהופקד במסגרת הליכי ההוצל"פ. עוד קבע בית המשפט קמא כי לאחר שיוגשו התצהירים והתחשיבים המדוייקים "ניתן יהיה לשקול פעם נוספת את עיכוב ההליכים ואת החיוב בהפקדת ערובה נוספת". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

1. לאחר עיון בבקשה, ובתיק בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על דחיית הבקשה ללא צורך במתן תגובה. כידוע, התערבות ערכאת הערעור בקביעות בעניין סעדים זמניים תיעשה במשורה ובצמצום (ראו לאחרונה רע"א 1629/13 גראבלה נ' חסונה, מיום 30.4.13, בפסקה 4 להחלטה; רע"א 2047/13 אניפ בע"מ נ' אילן אופיר, מיום 5.5.13, בפסקה 9 להחלטה; רע"א 559/13 מוחמד עבדאלקאדר בע"מ נ' עו"ד יניב, מיום 7.5.13, בפסקה 3(א) להחלטה). במקרה דנא לא נראה כי נפל בהחלטתו של בית המשפט קמא פגם מהמין המצריך או המצדיק התערבות. לגוף העניין יש לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה, אכן, על פני הדברים לטובת המשיב; ומכל מקום – בית המשפט קמא סייג את קביעתו והבהיר כי אין המדובר בקביעה סופית וכי העניין עשוי להישקל בעתיד לאחר שהעובדות יוצגו באופן מלא יותר לפניו, וגם מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטה.
2. בשולי הדברים אציין כי אין בטענותיו הדיוניות של ב"כ המבקש כדי להביא למסקנה לפיה בטלה ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים. אף אם לא הומצאו המסמכים למבקש בתוך שלושה ימים, בניגוד לקביעת תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ועל אף שלא התקיים דיון בבקשה בתוך ארבעה עשר יום, בניגוד לקביעת תקנה 367(א) לתקנות, הרי שבכל אלה אין כדי להביא לבטלות הצו שניתן או לביטולו. לעניין זה כבר נקבע בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, מיום 16.11.04 (בפיסקה 5(ח) להחלטתו של השופט א' רובינשטיין), כי "גם אם שגגה נפלה מלפני בית המשפט בקבלת הבקשה בלא תצהיר, באי פירוט טעמים מיוחדים ובאי קביעת דיון במעמד שני הצדדים, נותר הצו בעינו... צוי בית משפט, אף אם היו ליקויים בעניינם, אינם מתאיידים". קיום הדיון במעמד שני הצדדים, ולו באיחור, מאיין את אותה תוצאה קשה לה חותר המבקש ואת האפשרות כי החלטתו של בית המשפט "התאיידה" בשל אי עמידה בסד הזמנים שקבע המחוקק.

דברים אלה נאמרו מעבר לצורך, שכן בשלב זה מצוי אישור מסירה בתיק בית המשפט קמא המעיד לכאורה על מסירת הבקשה למשרד ב"כ המבקש, ובית המשפט לא היה מחוייב לקיים דיון בעניינו כבר בשלב זה של הדיון בתובענה. מכל מקום, לנוכח הקביעות בהחלטה מיום 19.9.11, הן בעניין מועד ההמצאה ובן בעניין ההצעה הדיונית באשר למועד שמיעת הבקשה למתן סעד זמני, הרי שלא היה מקום להורות על בטלות הסעד הזמני בשל אי העמידה במועדים שנקבעו בתקנות.

1. אף שהדבר אינו נדרש להכרעה אעיר שנראה כי לא היה מקום גם לטענות בעניין העלאת טענת הקיזוז. אף אם המילה "קיזוז" לא נרשמה במפורש בכתב התביעה, דומה כי ההבנה הפשוטה של טענות התביעה היא כי מדובר בטענות הכוללות טענת קיזוז.
2. סוף דבר – הבקשה נדחית.

רק מאחר ולא נדרשה תגובה לא אחייב את המבקש בהוצאות.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים.