1. לפניי תביעה כספית, על סך 3,367 ₪, במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 8.1.10. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג שברולט מ.ר. 27-170-14 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבעת 1 הייתה הנהגת בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מ.ר. 88-215-57 המבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח צד שלישי (להלן: "רכב הנתבעות").

2. אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת נסיעת רכב התובעת ברחוב מקור חיים בשכונת תלפיות בירושלים וכניסתו לצומת הרחובות עם רחוב צרת, רכב הנתבעים הגיח מצידו הימני מבלי לציית לתמרור "עצור" שהוצב בכיוון נסיעתו ופגע ברכב התובעת בחלקו הימני-אחורי (להלן: "התאונה").

3. אליבא דגירסת הנתבעות, כפי שנטענה בכתב ההגנה, בעת שרכב הנתבעות נכנס לצומת, לפתע, הגיח מצד שמאל של הצומת, רכב התובעת כאשר הוא נוסע נגד כיוון התנועה וכתוצאה מכך, פגע בצידו השמאלי של רכב הנתבעות.

4. ביום 20.09.12, התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה. נהגת התובעת, גב' אללאלה שפ, העידה בפניי אודות נסיבות קרות התאונה. לדבריה, היא יצאה ממוסך שהיה בקרבת מקום ונסעה ברחוב מקור חיים עד הגיעה לצומת הרחובות עם רחוב צרת כאשר רכב הנתבעות הגיח מצד ימין פגע ברכבה וגרם לה להסתחרר ימינה ולפגוע ברכב שחנה בסמוך. בחקירתה הנגדית ציינה נהגת התובעת כי לא היה שום תמרור המצביע על כך כי מדובר בכביש חד סטרי. כמו כן, ציינה כי היו רכבים לפניה ואחריה שנסעו באותו כיוון.

הנתבעת 1, גב' רינה איתן, העידה בפניי אודות נסיבות קרות התאונה. לדבריה, היא נסעה עם בעלה מתלפיות לרחוב הרכבים. בסמוך לצומת עם רחוב צרת בכיוון נסיעתה היה תמרור "האט ותן זכות קדימה". לדבריה, היא האטה את רכבה ונכנסה לצומת כאשר רכב התובעת הגיח מצד שמאל בעודו נוסע נגד כיוון התנועה.

כמו כן, העיד מר עוזי נחמיה אצלו תיקנה הנתבעת 1 את רכבה. לדבריו, הוא לא היה עד לקרות התאונה, אלא, הגיע מיד בסמוך לאחריה. העד אישר, כי התמרור המורה על היות הרחוב חד סטרי הוסר וכי בזמנים הרלבנטיים לא היה תמרור בכיוון נסיעת רכב התובעת.

5. בדיון מיום 2/9/14 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית באשר לסכום התביעה והותירו את שאלת האחריות להכרעת בית משפט. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לביהמ"ש ושמעתי את עדויות הצדדים, הנני מעדיף את גרסת נהגת התובעת על פני גירסת הנתבעת 1.

אין חולק, כי בכיוון נסיעת רכב הנתבעת הוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה". כמו כן, לא הוכח כדבעי, כי נהגת רכב התובעת נסע בניגוד לכיוון התנועה. כך, לא הוצגו שלטים המורים כן ובנוסף, העד מטעם הנתבעות אישר כי התמרור הוסר. מכל מקום, על הנתבעת 1 היה ליתן זכות קדימה לכל מי אשר נכנס לצומת ואין נפקא מינה באשר לכיוון נסיעתו.

מהעדויות שבאו בפניי עולה, כי שדה הראייה של נהגות הרכבים בסמוך לצומת היה מוגבל ביותר, זאת, נוכח קיומו של אתר בנייה או חומה בסמוך לצומת בו התרחשה התאונה. עוד עולה מעיון בתמונות מוקדי הנזק של הרכבים, כי רכב הנתבעות נפגע בחזית שמאלית כאשר רכב התובעת נפגע בצידו הימני אחורי. אף בכך יש ללמד על אחריות הנתבעות.

6. אין בידי לקבל הפניית ב"כ הנתבעות לפסיקת בית המשפט המחוזי (מרכז) בעת"מ 34405-06-10, מוסך הבירה בע"מ נ' עירית ירושלים ואח' (פורסם בנבו), זאת, הואיל ופסק דין בעניין אזרחי אינו משמש כראייה בהליך אזרחי אחר. כמו כן, אין בידי טענת השתק הפלוגתא שנטענה זאת נוכח העובדה שאין כל זהות בין הצדדים בתיק זה לצדדים בתיק דהתם.

7. נוכח האמור, הנני משית את האחריות לקרות התאונה אל כתפי הנתבעות ומשכך, הנני מורה לנתבעות לשלם לתובעת סך של 1,000 ₪. על פי הסכמת ב"כ הצדדים סך זה כולל אף את הוצאות ההליך ומשכך, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ד, 04 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.