<#2#>

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד אבנר גולוב

ב"כ המשיבה עו"ד שגיא שגב

פרוטוקול

ב"כ המערער:

המערער הורשע במהירות דימיונית של 182 קמ"ש. לא מדובר במהירות רגיהל, אלא במהירות חריגה ויוצאת דופן כך שאין ספק שמבחינת השוטרים שביצעו את האכיפה מדובר בתיק שלא רואים בכל יום. כשאנחנו בודקים את ראיות התביעה, נוהלה שם פרשת התביעה, נוהלו הוכחות בתיק זה, אנו למדים שלא היה מקום להרשיע את המערער כלל וכלל בעבירה המיוחסת לו.

מילה הקסם, קשר עין, אותה מציין השוטר לא יכלה להיות ולא סביר שהייתה ולא יכול שהיה קשר . השופטת בהכרעת הדין שבחרה להאמין לשוטר ולקבוע שהיה קשר עין משמיטה את היסוד מכל הכרעת הדין.

נקודת ההפעלה הייתה בק"מ 26 הוא נעצר במרחק רב לאחר מכן, כ – 10 ק"מ, מדובר בשעת לילה, נוהל אחריו מרדף של שעות ארוכות, השוטר שאנו מעיינים בגב הדוח לא מציין דבר כמעט, הוא לא מציין באיזה נתיב נסע הרכב, אף סימן זיהוי של הרכב, לא אומר אם מדובר בתנועה מתקרבת או מתרחקת, ובסעיף 4 הוא אומר שנתוני המדידה נאמרו לנהג ובעדות שלו הוא אומר שהוא סירב.

אנו למדים שהשוטר עשה שם וי לכל אורך גב הדוח, אין ספק שהוא לא השקיע שום תשומת לב במילוי גב הדוח. מדובר במהירות חריגה, אתה נוסע אחריו זמן כה רב, מה היה מצב התנועה, מה היה מצב התנועה בנתיבים האחרים, בכביש באופן כללי.

אי אפשר היה לתת אמון בגרסת התביעה, כיוון שהגרסה נתמכה עלך שני שוטרים, הנהג של הניידת, המאשימה בחרה לא להביא אותו, הוא לא בא לתת עדות, הוא בא בשלב מאוחר יותר כעד הגנה, כיצד יכול להיות שני שוטרים, שהם כל העדים בתיק הזה, כשאחד לא מופיע, ובחקירה הנגדית מתגלות סתירות בין שני השוטרים.

פרשת ההגנה נסמכת על עדות המערער ונוסע שישב איתנו והם אומרים בכלל לא באנו מהכביש הזה. המומחה אומר שאין ספק שאחרי 500 מ' נותק קשר עין. לא מדובר בקטע כביש שהוא סגור. בזמן שהוא עצר אותו, רואים רכב אחר שמסתובב שם, שהוא זהה.

על מה בחרה השופטת להרשיע את המערער?

האם אפשר להגיד שלא היה ספק בזיהוי? איך נראה הרכב בלילה? שתי מנורות אדומים. האם הוא בלם? כיצד הוא בלם? כיצד ניתן לשמו ר על קשר עין 10 ק"מ.

מה היה המרחק מהניידת? באיזה מרחק הוא נסע אחריו? למה הוא היה צריך לדלוק אחריו 10 ק"מ, הוא יכל להדליק את הכחולים שלו .

גם לגבי עצירה, אומר המפעיל עצרנו אותו ברמזור אדום, נהג הניידת אומר לא היה רמזור. השופטת קודם ירתה את החץ ואז עשתה את העיגולים, לא ניתן לקבל הרשעה על סמך עדות השוטר והסתירות.

מציג פסק דין של 180 קמ"ש במקום 90 קמ"ש, של בית משפט מחוזי באר שבע, 45527-12-12.

תיק של 195 במקום 90 קמ"ש – מדובר על שמונה חודשי פסילה.

מהירות של 175 במקום 90 על 5 חודשי פסילה.

17 חודשי פסילה שהוטלו על המערער נשוא תיק זה, זה הטל עונש לחומרה שאין ברקוקד שלו שיש בו דבר להצביע על הטלת עונש כה חמור. אני סבור שלא ניתן היה לשמור על קשר עין. אם בית המשפט יחליט שאין להתערב בהכרעת הדין, אני אבקש שבית המשפט יתערב בגזר הדין.

ב"כ המשיבה:

חברי אמר שבית המשפט בחר להאמין לשוטר. הערעור חולק על ממצאי מהימנות וכידוע בית המשפט של ערעור אינו נוהג להתערב בממצאים כאלה.

לענין הכרעת הדין, בית המשפט נימק את הכרעת דינו ומדוע העדיף את עדותו של השוטר, שלא נסתרה בשום פרט מעדותו של המומחה מטעם ההגנה, המומחה לא היה באירוע לכן לא יכול להעיד על מהירות, ולכן לא יכול לקבוע אם השוטרים יכולים או לא יכולים לשמור על קשר עין כי אינדיקציה על מהירות המערער מלבד המכשיר שמדד אותו.

בית המשפט אומר את זה בעצמו. בית הצמשפט אומר שהמומחה ביקר במקום שנה לאחר האירוע, לאחר שנעשו שינוייים בכביש, לכן חוו"ד לא משקפת את המצ בכפי שהיה בעת האירוע. השוטר חי ציין כי נהג בצמוד לרכב הנמדד ושמר על קשר עין עימו עד לעצירה. עד התביעה הנוסף לא זומן וזומן ל אחר מכן כעד הגנה, בינו לבין השוטר חי אין סתירות מהותיות. גם הוא ציין כי החלו בנסיעה צתמודה לרכב, גם הוא ציין שהרכב נסע בודד בצד השמאלי לכן היה קל לשמור על קשר עין, וזה מחזק את את דברי השוטר חי.

לעניין המחדל שציין חברי לעניין אי בדיקת הרכב הנוסף שציין המערער, בית המשפפט קמא שלא היה בכך צורך כי אימץ את עדות השוטר חי, שהוא שמר על קשר עין ולכן לא היה ספק ברכב שהוא מדד ולכן לא היה צורך בבדיקת רכבים אחרים. חוזר ואומר עיקולים בכביש לא פוסלים שמירה על קשר עין כשאורות הרכב בולטים מולך.

לענין העונש: אנחנו נטען שלא נפלה שגגה בידי בית המשפט. העונש סביר ואינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

מגיש את העבר התעבורתי של המערער. אני מפנה לרע"פ 5250/12 אבו גוידר, שם נדחתה בקשתו של המבקש, מדובר במערער שנהג במהירות של 195 קמ"ש, נגזרו עליו 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל עונש פסילה של שש שנים ועונשים נלווים, בערעור במחוזי עמדה הפסילה על כנה.

מגיש פסיקה.

האמירות של בית המשפט לגבי מהירות ברורות, ורואים שבעבירות מהירות דומות, נפסקים עונשי מאסר בפועל כך שהעונש שהוטל על המערער בעניינו אינו חמור כלל ועיקר.

אני מפנה לאמירה של בית המשפט העליון שכך שמדובר במהירות קצה, 195 בגימטריה, זה מהירות קצה, המלמד על בהירות הדעת.

לענין עברו התעבורתי של המערער, לחובתו 10 הרשעות קודמות, מתוכן 3 על עבירות מהירות, זו עבירת המהירות הרביעית שלו בה הורשע. לא פעם ראשונה שהמערער נשפט בבית משפט לתעבורה. הוטלו עליו 30 ימי פסילה בנובמבר 2008. פעם אחרי פעם נתפס נוהג במהירות גבוהה. מדובר בעבריין מהירות רצידיביסט שאולי מחכה שייגרם אסון חלילה לפני שיפסיק לטוס .

ב"כ המערער:

עבירת מהירות אחרונה היא מ 2008, לא מדובר בעבר מכביד.

אומר חברי שמר על קשר עין נסע צמוד, אני אומר שזו הטעות, אם היה נוסע צמוד אליו היה עוצר אותו לפני כן. צריך היה לעצור אותו מיד. אין חולק שהמרחק הרב והיציאה שהוא נעצר במקום אחר מעידים שאי אפשר היה שיישמר קשר עין. הוא נפל למקום לא נכון בזמן לא נכון.

<#5#>

פסק דין

ערעור על הכרעת דין של בית משפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מ.כהן) מיום 25.2.13 אשר הרשיעה את המערער בעבירה של נהיגה במהירות של 192 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות מירבית של 100 קמ"ש וזאת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 וגזר עליו את העונשים הבאים: קנס בסך 2,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 17 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, מאסר לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים.

הערעור מכוון הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין.

בא כוח המערער טוען כי שגה בית משפט קמא משקיבל את עדות השוטר אברהם חי (להלן: "השוטר") בדבר שמירת קשר עין עם רכבו של המערער והעדיף את עדותו של השוטר על פני עדות הנאשם, עדות הנוסע ברכבו ועדות המומחה מטעם הנאשם ולא קיבל את הטענה בדבר טעות בזיהוי רכבו של המערער נוכח הטענה בדבר רכב נוסף הדומה לו בכל מאפייניו שעבר במקום ושעל פי הנטען הוא זה שביצע את העבירה.

מדובר בערעור על קביעות שבעובדה וקביעות מהימנות.

בית משפט קמא העדיף את עדות השוטר כי שמר על קשר עין רצוף עם רכבו של המערער מרגע המדידה ועד לרגע העצירה וכי רכבו של המערער היה יחידי בקטע הדרך הספציפי כאשר דובר בשעת לילה מאוחרת בה התנועה הייתה דלילה.

בית משפט קמא ראה להעדיף את עדות השוטר שלא נסתרה על פני גרסת המערער ועדות הנוסע ברכבו כי רכבו לא היה זה שביצע את העבירה, אלא רכב אחר שעבר במקום ועל פני עדות המומחה מטעם המערער וקבע כי חוו"ד של המומחה מבוססת על נתונים שלא התקבלו על ידי בית משפט קמא ועל תנאי דרך שנבדקו זמן רב לאחר ביצוע העבירה.

בית משפט קמא ציין במפורש כי אינו מקבל את קביעת המומחה לפיה אין אפשרות לשמור על קשר עין רצוף בשל עיקולים ומחלפים בדרך. בהקשר זה יצוין כי בית משפט קמא אף ציין שעד הגנה 3, העיד אף הוא כי באותו זמן התנועה הייתה דלילה והוא והשוטר נסעו אחרי או במקביל לרכבו של המערער.

הלכה היא כי בית משפט שלערעור לא יתערב בקביעות עובדתיות ובקביעות בדבר מהימנות עדים אלא במקרים חריגים ונדירים אשר איני סבורה כי מקרה זה בא בגדרם.

בית משפט קמא שמע את העדים והתרשם מהם ולא ראיתי כי יש מקום להתערב בקביעות עובדתיות וקביעות בדבר מהימנות העדויות שנעשו על ידי בית משפט קמא ונומקו בהרחבה בהכרעת הדין.

לפיכך, דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

אשר לעונש, מדובר במהירות גבוהה ביותר, 192 קמ"ש, מהירות כמעט כפולה מהמהירות המותרת. מדובר בעבירה חמורה אשר אין צורך להכביר מילים על הסיכון הטמון בה לעושים שימוש בדרך.

בית משפט קמא התייחס לעברו התעבורתי של המערער אשר נוהג משנת 2004 וצבר לחובתו 9 הרשעות קודמות מתוכן 3 עבירות עבירות מהירות, הגם שהאחרונה בהן משנת 2008. מסכימה אני כי בותק הנהיגה הקצר יחסית של 7 שנים מדובר בעבר תעבורתי יחסית מכביד ובהתחשב במהירות החריגה איני סבורה כי יש מקום להתערב בגזר הדין.

הערעור על כל חלקיו נדחה.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"ג, 07/07/2013 במעמד הנוכחים.

עו"ד גולוב:

אבקש ארכה לתשלום הקנס כפי שהוטל.

ב"כ המשיבה:

לא נתנגד.

<#7#>

החלטה

ארכה לתשלום הקנס עד ליום 1.9.13, כמבוקש.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"ג, 07/07/2013 במעמד הנוכחים.