ב"כ המאשימה: עוה"ד תמיר גינדין ונדב רייכמן

ב"כ הנאשם 3: עו"ד ליהי גוטמן בשם עו"ד איהב ג'לג'ולי

רקע

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן באישומים הבאים:

א. באישום הראשון הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות:

(1) גניבת רכב בצוותא, לפי סעיף 413ב יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

(2) קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

(3) חבלה במזיד לרכב בצוותא, לפי סעיף 423ה יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

ב. באישום השני הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות:

(1) גניבת רכב בצוותא, לפי סעיף 413ב יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

(2) קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

(3) החזקת כלי פריצה בצוותא, לפי סעיף 413ז יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

ג. באישום השלישי הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות:

(1) סיוע להסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952, יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

ד. באישום השביעי הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות:

(1) תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמים ואחר הינם חברי כנופיה, אשר קשרו קשר לבצע עבירות של גניבת אופנועים מהעיר ראש העין. יחד הם היו מגיעים אל היעד בו נמצא האופנוע וגונבים אותו, תוך חלוקת תפקידים בין חברי הכנופיה. הנאשם 2 והנאשם 3 (להלן: "הנאשם") היו מסיעים את האחר ואת הנאשם 1 אל היעד בו נמצא האופנוע, מסייעים להם ומובילים את האופנועים הגנובים אל כפר קאסם. לשם מימוש הקשר וקידום מטרתו, עשו הנאשמים והאחר פעולות בצוותא חדא וכל אחד לחוד, לרבות בדיקת אופנועים פוטנציאליים באתר האינטרנט "יד 2", וכן ביקור בזירות שבהן גנבו את האופנועים, מבעוד מועד. את האופנועים היו הנאשמים והאחר אמורים למכור תמורת סכומים הנעים בין 1,500 ל- 3,000 ₪ לאופנוע. במועד הרלוונטי לכתב האישום החזיק הנאשם 2 ברכב מסוג אאודי (להלן: "הרכב").

3. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, באישום הראשון, בתאריך 16.3.13, בשעה 01:30, החנה המתלונן 1 אופנוע מסוג הונדה (להלן: "האופנוע 1") בסמוך לביתו בראש העין (להלן: "המקום 1"). עובר לשעה 04:00, הגיעו האחר והנאשמים למקום 1 ברכב, הורידו את האחר ואת הנאשם 1 במקום 1 וחזרו חזרה ברכב לעבר כפר קאסם. בנסיבות אלו, שברו האחר והנאשם 1 בצוותא את מערכת ההצתה של האופנוע 1, נטלו בצוותא את האופנוע ועזבו את המקום. בנסיבות אלו, העבירו הנאשם 1 והאחר את האופנוע 1 אל יער סמוך וניסו להתניעו. לאחר שהתקשו הנאשם 1 והאחר להתניע את האופנוע 1, התקשרו לנאשם לטלפון הסלולארי כדי שיסביר להם כיצד להתניע את האופנוע 1. לאחר שלא הצליחו להתניע את האופנוע 1, נטשו הנאשם 1 והאחר את האופנוע ביער.

4. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, באישום השני, בהמשך למתואר באישום הראשון, עזבו הנאשם 1 והאחר את היער בו נטשו את האופנוע 1, והלכו רגלית לרחוב בראש העין (להלן: "המקום 2"). בנסיבות אלו, נטלו הנאשם 1 והאחר אופנוע מסוג ג'וי מקס (להלן: "האופנוע 2"), אשר בבעלות המתלונן 2. מיד ובהמשך, נסעו הנאשם 1 והאחר לכיוון כפר קאסם. סמוך לכיכר אורנית החליק האופנוע 2 (להלן: "התאונה"), והנאשם 1 והאחר נמלטו מן המקום. בזירת התאונה, נמצא מברג עם ידית בצבע כתום- אפור המשמש ככלי פריצה.

5. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, באישום השלישי, בתאריך 16.3.13, בשעה 06:45, הבחין צוות משטרתי ברכב ובו הנאשמים, כאשר הוא נוסע על כביש 5 לכיוון מזרח. במועד זה שהה הנאשם 1 בישראל שלא כדין. בנסיבות אלו, הסיעו הנאשם 2 והנאשם בצוותא את הנאשם 1 שלא כדין.

6. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, באישום השביעי, כשבוע עובר לתאריך האמור באישום הראשון, ישבו הנאשמים ב"זולה" בכפר קאסם (להלן: "המקום 3") בה נהגו לשבת עם אחרים אשר זהותם אינה ידועה. בנסיבות אלו, חשד הנאשם בנאשם 1 כי גנב מחשב השייך לו. הנאשם 1 הכחיש זאת. בתגובה לאמור, לקח הנאשם בלוק שהיה במקום וזרק על רגלו השמאלית של הנאשם 1. כתוצאה מכך, נפתחה תחתית כף רגל שמאל של הנאשם 1.

תסקיר שירות המבחן

7. בעניינו של הנאשם נתקבל תסקיר שירות המבחן מיום 25.6.13. על-פי התסקיר, הנאשם רווק, כבן 19, טרם מעצרו התגורר בכפר קאסם עם הוריו. מגיליון רישומו הפלילי עולה כי הנאשם נעדר הרשעות קודמות. הנאשם סיפר לשירות המבחן כי נשר ממסגרת הלימודים בהיותו בגיל 16. על רקע זה, יצא לעבוד מגיל צעיר בעבודות מזדמנות. לדבריו, משך כשנה וחצי טרם מעצרו עבד בתחום פחחות הרכב. במהלך התקופה, שיפר יכולותיו ומקצועיותו בתחום תעסוקתי זה. הנאשם ביטא את שאיפותיו לפתוח מוסך כעצמאי לאחר שחרורו.

בשיחה טלפונית עם אביו של הנאשם (להלן: "האב"), תיאר האב משפחה נורמטיבית ומתפקדת, אשר נעדרת כל חשיפה לעבריינות ולמעורבות בפלילים. האב שיתף בתחושותיו הקשות, אכזבתו ומצוקתו נוכח מעצרו של הנאשם. על רקע תחושות אלו, אף נמנע מלבקר את הנאשם בבית המעצר. האב שיתף כי בכוונתו לסייע לנאשם להתמקד בתחום עבודתו לאחר שחרורו. שירות המבחן התרשם כי האב מתייחס בכובד ראש למעורבותו של הנאשם בפלילים ולעובדת היותו נתון במעצר.

ביחס לעבירות הנוכחיות, באשר לעבירת האלימות (אישום שביעי), הנאשם הודה כי תקף את הנאשם 1 בשל חשדו כי הנאשם 1 גנב ממנו ציוד. השניים פתרו את הסכסוך, ובהמשך לכך, שוכנע על ידי הנאשם 1 להצטרף לנסיעה בליל האירוע. לטענתו, כאשר גילה כי מטרת הנסיעה הייתה לגנוב את האופנועים, יצא מהרכב וחזר לביתו. עוד לטענתו, בלילה בו בוצעה העבירה, לאחר המרדף המשטרתי חזר הנאשם 1 לשטח ביתו של הנאשם, כשהוא פצוע ברגלו. הנאשם הסביר כי במטרה לספק לנאשם 1 סיוע רפואי, סייע בהסעתו של הנאשם 1. הנאשם תיאר עצמו כפאסיבי ומובל, אשר הושפע על ידי יתר הנאשמים. ניכר כי הנאשם מתקשה לתפוס את עצמו כבעל שליטה והחלטה על בחירותיו, התנהלותו וחייו. אף על פי כן, ביטא הנאשם חרטה על חלקו בביצוע העבירות.

מדו"ח העובדת הסוציאלית של בית המעצר עולה כי הנאשם שולב בתחילה באגף עצורים כללי, ובהמשך, התקדם במדרג האגפי. כיום הנאשם שוהה באגף עצורים מתקדם. הנאשם לא צבר לחובתו הפרות משמעת, אינו פעיל בתחום החינוך והתעסוקה ולא הביע נזקקות להתערבות טיפולית עד כה.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור בלתי בשל ודל משאבים, אשר נמצא בשלבי גיבוש זהות עצמית. כמו כן, הנאשם מתמודד עם תחושת דימוי עצמי נמוך, לצד קושי בלקיחת אחריות על התנהגותו ובחירותיו. שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור צעיר, אשר נעדר מעורבות קודמת בפלילים, אשר מבטא שאיפות לעתיד ביחס למצבו התעסוקתי ורצון להינשא. הוריו של הנאשם מייצגים עבורו דמויות משמעותיות ומכוונות, ומהווים גורם מפחית סיכון להישנות מעורבותו בפלילים בעתיד. לאור התרשמות שירות המבחן ולאור שלילתו של הנאשם בעייתיות בתפקודו במישורי חייו בכלל ובנוגע למעורבותו בפלילים בפרט, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.

טיעוני הצדדים

8. לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד עמית מיכלס וקרן פינקלס, אין צורך להכביר במילים על חומרת העבירות שביצע הנאשם. בנוגע לעבירות הרכוש, מדובר בעבירות שהינן קלות לביצוע, אך קשות לאכיפה. עבירות אלו מבוצעות למען בצע כסף. הנאשמים הודו כי התכוונו למכור את האופנועים. מדובר בכנופיה, במספר רב של עבירות רכוש מסוג פשע. העבירות נמצאות ברף גבוה, ולכן מתחם העונש ההולם הינו בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל. במקרה של הנאשם, מדובר לא רק בעבירות רכוש, אלא אף בעבירות אלימות. כאשר הנאשם חשד שהנאשם 1 גנב לו מחשב, הוא לא היסס לפגוע בו. הנאשם גרם לנאשם 1 נזק, שעל מנת לטפל בו, לא הספיק אך טיפול מקומי, והנאשם 1 נלקח לשטחי הרשות לקבלת טיפול. על-פי תסקיר שירות המבחן, הנאשם תקף את הנאשם 1 מכיוון שחשב שגנב ממנו ציוד, דבר אשר מוכיח כי הנאשם נוהג לפתור סכסוכים בדרך של אלימות. לעניין עבירות הרכוש, הנאשם רואה עצמו כפאסיבי, אך הדבר עומד בסתירה לראיות בתיק, שמצביעות על הנאשם כשותף פעיל. הנאשם לא הביע נכונות לקבלת טיפול, הוא מגלה קושי בהתמודדות עם מסגרות, הוא אימפולסיבי. שירות המבחן התרשם ממי שיש לו קושי בלקיחת אחריות על התנהגותו ובחירותיו. על אף העובדה ששירות המבחן הינו גוף ששם לנגד עיניו את טובת הנאשם ואת הרצון לשקמו, לא בא שירות המבחן בהמלצה בעניינו של הנאשם. המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש ברף הגבוה של המתחם, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

9. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד איהב ג'לג'ולי, לא מדובר במקרה זה בארגון פשיעה שמטרתו לגנוב אופנועים. מדובר בתקופה של פחות משבוע, מיום 12.3.13 ועד ליום 16.3.13. מדובר בצעיר שלא הבין את השלכות התנהגותו. בנוגע לאישום הראשון, כל חטאו של הנאשם בעבירת קשירת הקשר הוא שהנאשמים האחרים התקשרו אליו. בכתב האישום ישנה עמימות בנוגע לשאלה האם הנאשם ענה כשהתקשרו אליו ואם לאו. בנוגע לאישום השלישי של סיוע להסעת שב"ח, הנאשם סייע לאותו שב"ח בהסעתו מחוץ לגבולות המדינה כדי לקבל טיפול רפואי. הנאשם נעדר עבר פלילי, בעל מוטיבציה בתחום התעסוקתי, מנהל אורח חיים נורמטיבי. הנאשם מבטא שאיפות לפתוח עסק בעתיד ולהינשא. מדובר בנאשם שאינו מתכוון לשוב לכלא. הנאשם חווה על בשרו במשך ארבעת חודשי מעצרו את הכלא ואין לו רצון לשוב לשם. משפחתו של הנאשם הינה משפחה שומרת חוק. הנאשם אמנם טעה, אך יש לגזור את דינו בפרופורציה למעשיו. מתסקיר שירות המבחן ניתן להבין כי לא מדובר בנאשם שיש לו פוטנציאל עברייני. הנאשם אינו השותף הפעיל מבין הנאשמים. מדובר באדם צעיר, אשר הודה במעשיו בהזדמנות הראשונה בפני המשטרה ובפני שירות המבחן. ב"כ הנאשם עתר להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

10. הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו.

דיון וגזירת הדין

11. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה ממשית.

12. בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע בעבירות הרכוש הינו הגנה על קניינו של אדם. בנוסף לכך, הנאשם ביצע עבירת אלימות, ובכך פגע בזכותו של הנפגע לשלמות גופו. כן סייע הנאשם לשהייה בלתי חוקית, ובכך פגע בזכותה של מדינה ישראל לקבוע את זהות הבאים בשעריה.

13. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי בכל הנוגע לעבירות הרכוש מדובר בפגיעה משמעותית. אף בנוגע לעבירת האלימות מדובר בפגיעה של ממש. בנוגע להסעת השב"ח, מדובר ברף נמוך של הפגיעה בערך המוגן, בשים לב לכך שהנאשם ביקש להוציא את הנאשם 1, ששהה בישראל שלא כדין, לשטחי האזור כדי שיקבל טיפול.

14. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר, החל ממאסרים בעבודות שירות וכלה במאסרים בפועל לתקופות ממושכות, כמפורט להלן:

א. ברע"פ 1749/13 דשן נ' מדינת ישראל (14.3.13), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית ובעבירות נלוות, ונדון ל-8 חודשי מאסר בפועל.

ב. בעפ"ג (מח' מרכז) 26049-12-12 אל טורי נ' מדינת ישראל (24.2.13), נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע בביצוע עבירות של גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונדון ל-12 חודשי מאסר בפועל.

ג. בת"פ (י-ם) 53069-01-13 מדינת ישראל נ' גרייב (12.6.13), הורשע הנאשם, בשני אישומים, בביצוע עבירות של גניבת רכב, כניסה לישראל שלא כחוק ונהיגה ללא רישיון, ונדון לעונש מאסר בפועל למשך 11 חודשים.

ד. בת"פ (כ"ס) 24564-08-11 מדינת ישראל נ' דעאס (3.7.12), הורשע הנאשם 1 בביצוע עבירות של ניסיון גניבת רכב בצוותא, חבלה במזיד בצוותא, החזקת כלי פריצה בצוותא, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות נלוות, ונדון ל-9 חודשי מאסר בפועל.

ה. בת"פ (פ"ת) 4613-11-12 מדינת ישראל נ' אבו סנינה (12.3.13), הורשעו הנאשמים, שהינם נעדרי עבר פלילי, בביצוע עבירות של גניבת רכב ושהייה בלתי חוקית. הנאשם 2 הורשע אף בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ובנהיגה ללא ביטוח רכב. על כל אחד מהנאשמים נגזר עונש מאסר בפועל למשך 8 חודשים.

ו. בת"פ (ב"ש) 38101-07-11 מדינת ישראל נ' ססונקר (9.4.12), הורשע הנאשם, ללא עבר פלילי, בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ובעבירות נלוות, ונדון למאסר בפועל למשך 8 חודשים.

ז. בת"פ (ת"א) 57279-01-12 מדינת ישראל נ' כהן (26.6.13), הורשעו הנאשמים בביצוע עבירות של גניבת רכב בצוותא ובסיוע לגניבת רכב בצוותא. הנאשם 1 נדון ל-3 חודשי מאסר בעבודות שירות. הנאשם 2 נדון ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

ח. בת"פ (נת') 38855-07-11 מדינת ישראל נ' פארס (24.6.12), הורשעה הנאשמת, ללא עבר פלילי, בביצוע עבירות של גניבת רכב, קשירת קשר לביצוע פשע ונהיגה ללא פוליסה, ונדונה ל-6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.

ט. בת"פ (ב"ש) 5498-08; 2809-08 מדינת ישראל נ' קמנשצ'יקוב (14.7.10), הורשע הנאשם, שהינו נעדר עבר פלילי, בצירוף שני תיקים, בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, גניבה ודרישת נכס באיומים, ונדון ל-6 חודשי עבודות שירות.

15. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:

א. התכנון שקדם לביצוע העבירות; במקרה דנן, קדם תכנון מוקדם למעשים. כפי שעולה מכתב האישום, הנאשמים והאחר בדקו מראש באתר האינטרנט "יד 2" אופנועים פוטנציאליים לגניבה, וכן ביקרו בזירות הגניבה מבעוד מועד.

ב. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירות ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירות; בכל הנוגע לחלקו היחסי של הנאשם, סבורני כי חלקו בעבירות אינו מרכזי. עיון בכתב האישום מעלה לכאורה כי מי שהיה הדומיננטי והמרכזי בפרשה הינו הנאשם 1. כפי שעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם אף לא נכח מבחינה פיזית בחלק מן האישומים. באישום הראשון, חלקו של הנאשם הינו שהשתתף בכך שהורידו את האחר ואת הנאשם 1 במקום 1, ועזבו חזרה ברכב לעבר כפר קאסם. לאחר מכן, כאשר האחר והנאשם 1 התקשו להתניע את האופנוע 1, התקשרו לנאשם כדי שיסביר להם כיצד להתניע את האופנוע 1. מובן הדבר שמעשיו הללו של הנאשם עולים כדי ביצוע בצוותא, ואולם ניכר כי חלקו פחות מזה של האחרים, אשר השתתפו פיזית במעשה. כך גם באישום השני, מצוין כי האחר והנאשם 1 הגיעו למקום ונטלו אופנוע, וחלקו של הנאשם הינו בעיקרו מכוח דיני הביצוע בצוותא. באישום השלישי חלקו של הנאשם הוא במעמד של מסייע להסעת שוהה בלתי חוקי. לעומת זאת, באישום השביעי, עבירת התקיפה הגורמת חבלה של ממש מיוחסת אך ורק לנאשם, כאשר הוא זרק בלוק על רגלו השמאלית של הנאשם 1 וכתוצאה מכך נגרמה לנאשם 1 חבלה של ממש.

ג. הנזק שנגרם מביצוע העבירות; למתלונן 1 שברו הנאשמים והאחר את מערכת ההצתה של האופנוע. לאופנוע של המתלונן 2 גרמו הנאשמים לתאונה. בנוסף, בשל מעשיהם של הנאשמים נגרמה עוגמת נפש למתלוננים. כתוצאה מעבירת התקיפה, נפתחה תחתית כף רגל שמאל של הנאשם 1.

ד. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות; עבירות הרכוש בוצעו בשל בצע כסף. עבירת התקיפה בוצעה בשל חשדו של הנאשם כי הנאשם 1 גנב ממנו ציוד. עבירת הסיוע להסעה שלא כדין בוצעה, לפי דבריו של הנאשם, כדי לסייע לנאשם בקבלת סיוע רפואי, לאחר שהלה נפגע ברגלו בתאונה.

16. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם, לעבירות הרכוש הינו החל ממאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל, מתחם העונש ההולם לעבירת האלימות הינו החל מעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל ומתחם העונש ההולם לעבירת ההסעה שלא כדין בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן הינו החל ממאסר על תנאי ועד לעבודות שירות.

17. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור אינו ממין העניין. השיקול השיקומי מצדיק התייחסות, ואולם אינו מצדיק חריגה מהמתחם. בהקשר זה יש לציין כי על-פי תסקיר שירות המבחן, מחד גיסא, לנאשם קושי בלקיחת אחריות, בעל קווי אישיות אימפולסיביים ובלתי בשלים. מאידך גיסא, הנאשם מבטא שאיפות לעתיד והוריו מייצגים עבורו דמויות משמעותיות ומכוונות כגורם מפחית סיכון. בסופו של דבר לא בא שירות המבחן בהמלצה בעניינו של הנאשם.

18. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:

א. הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; הנאשם הינו צעיר לימים, יליד 1993, נעדר כל עבר פלילי קודם, אשר זהו מאסרו הראשון, וניכר כי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח במקרה זה אינו קל לנאשם. בית-המשפט העליון התייחס בפסיקתו לנאשמים בגירים-צעירים, כך למשל נאמר על ידי כב' השופט ג'ובראן בע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.13):

"בית משפט זה קבע פעמים רבות כי בקביעת עונשם של "בגירים צעירים", יש להעניק משקל נכבד לפוטנציאל השיקומי כעולה מתסקיר המבחן. כך, ציינתי בעבר כי: "אני סבור כי שיקולי השיקום מקבלים משנה תוקף, כאשר לפני גילו של המערער קרוב לגיל הקטינות ולפניו פרושים כל חייו" (ע"פ 8480/12 בלצאו נ' מדינת ישראל (23.1.2013), וראו בנוסף: בש"פ 2403/13 פרי נ' מדינת ישראל (8.4.2013); ע"פ 7515/08 מדינת ישראל נ' גורין (5.1.2009)). במסגרת זאת, עצם הקביעה בדבר חובת עריכת תסקיר מבחן ל"בגיר צעיר" בין הגילאים 21-18, למעשה מכירה במתן חשיבות לשיקולי שיקום בגזירת עונשו של "בגיר צעיר" עד לגיל 21. במסגרת שיקול זה, כעולה מתסקיר המבחן, לא מבחין הדין בין קטין ובין "בגיר צעיר".

ב. הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם; הטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם תפגע אף במשפחתו. הנאשם צעיר לימים, בן 19, השני מבין ששת אחיו. על-פי תסקיר שירות המבחן, אביו של הנאשם חווה תחושות קשות, אכזבה ומצוקה לנוכח מעצרו של הנאשם.

ג. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; הנאשם הודה ונטל אחריות מלאה למעשיו בשלב מוקדם של ההליך.

ד. עברו הפלילי של הנאשם או העדרו. אין לחובתו של הנאשם עבר פלילי קודם.

19. עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לכך שהנאשם, יחד עם הנאשמים והאחר ביצע מספר עבירות רכוש, גם אם במשך תקופה קצרה. כן יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם, בשים לב לקלות שבה מבוצעות עבירות הרכוש ולעוגמת הנפש הרבה שנגרמת כתוצאה מעבירות אלו לבעלי הרכוש.

20. באיזון בין השיקולים השונים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח לתקופה ממשית, לצד עונשים נלווים.

הרכיבים הכספיים

21. עסקינן בעבירה שבוצעה בעבור בצע כסף. במקרה של עבירה אשר מבוצעת מתוך מניע כלכלי, מן הראוי שאף העונש יכלול רכיב כלכלי של קנס. יחד עם זאת, בכל הנוגע לשיעור הקנס יש ליתן את הדעת אף למצבו הכלכלי של הנאשם.

22. כמו-כן, נגרם נזק למתלוננים, וזאת הן בדמות הנזק הישיר לרכושם, והן במובן של עוגמת נפש. נזק זה ראוי לפיצוי כעניין שבמדיניות. למתלונן 1 שברו הנאשמים והאחר את מערכת ההצתה של האופנוע. לאופנוע של המתלונן 2 גרמו הנאשמים לתאונה.

סוף דבר

23. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 8 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, 17.3.13.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת רכוש, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

ג. קנס כספי בסך של 2,500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.2.14. לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מידי.

ד. פיצוי בסך של 750 ₪ למתלונן 1, עד תביעה 1. הפיצוי יופקד במזכירות בית-המשפט עד ליום 1.1.14 ויועבר למתלונן בהתאם לפרטים שתמסור המאשימה.

ה. פיצוי בסך של 750 ₪ למתלונן 2, עד תביעה 7. הפיצוי יופקד במזכירות בית-המשפט עד ליום 1.1.14 ויועבר למתלונן בהתאם לפרטים שתמסור המאשימה.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים.