<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

אנו לא מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה לעניין הוראה 2. לחילופין נטען כי קיים כרסום. מדובר במשיב שמכיר את הבן שהוא הבן של בעלת הדירה. מדובר בחברים שמכירים על רקע עבודה במפעל אקרשטיין. עולה מחומר החקירה שבעבר ובסמוך לאירוע ביקש מס' פעמים המשיב מאותו חבר ללון בביתו. לדבריו הוא אמר לו, גם לפני כן, שהוא יכול לישון שם, וזאת לגרסתו. כאשר אמא שלא תדע. האמא אמרה שלא הרשתה. הוא היה אצלם כמה פעמים בבית. יש אדם שככל הנראה חיפש מקום לישון. האנשים לא היו בבית. הוא מבחינתו ידע שהוא יכול להיות שם. ניסה כביכול להיכנס למקום. גם החבר לא חולק על כך שהוא היה נותן לו לישון שם לפעמים. יש מחסן או מקלט ויש את הדירה. הוא היה שיכור ואמר שהוא ראה את המחסן מול העיניים. מדובר באדם שלא היה צלול באותו רגע. לגבי היזק יש נזק לתריסים ולא אחלוק על כך. זה התיק. כאשר מדובר במי שיש לחובתו הרשעה אחת בעבירות שלא קשורות לרכוש. עבירה של תקיפה סתם וסמים עבירות משנת 2008 ו-2011. אני לא סבורה שהתיק היה צריך להיות מוגש בדרך של בקשה למעצר. גם אם ביהמ"ש יקבע שיש ראיות אין עילת מעצר. מדובר בהתפרצות ובעבירה יחידה שלא עומדת ברף הפסיקה של אדם שיכור שיש מה שנקרא לפחות ספק סביר לעניין אם יכל להיכנס לבית או לא. ודאי שלא הייתה לו כל כוונה לבצע את הסיפא של עובדה 1, קרי לבצע גניבה אלא למצוא מקום שינה. לפני האירוע היה לו ריב המשפחה ושיתף את החבר שאין לו איפה לישון. אפשר להסתפק בתנאים שיבטיחו התייצבותו לדיונים. המשיב מתגורר בפזורה של שבט אלעזזמה ליד ירוחם.

ב"כ המבקשת:

אנחנו חוזרים על הבקשה. נראה לנו שקיימות ראיות לכאורה גם לעבירה של ניסיון התפרצות לבצע גניבה. לא נראה לנו סביר שמי שרוצה להיכנס לבית צריך לעשות את זה דרך החלון. הטענה של המשיב לפיה יש לו אישור "פתוח" לשהות בבית אינה נכונה זאת ניתן לראות מעדות האם והבן. הבן אומר שבעבר הסכים שישן אצלו חד פעמי. יש מאסר על תנאי בן 7 חודשים בגין הרשעה אחרונה. לכן הגם שמדובר בעבירות רכוש, שאינן באורח שיטתי או בהיקף ניכר, בשילוב של חוסר מקום מגורים קבוע ועבר פלילי נראה כי קיימת עילת מעצר. גם לא הוצעה חלופה קונקרטית ואנו נבקש להיעתר לבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

<#2#>

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, וזאת על רקע כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון התפרצות.

ב"כ המשיב סבורה כי אין המדובר במי שכוונתו הייתה להתפרץ לבית. מדובר במי שמכיר את בעל הדירה, עובד יחד עימו, ואף קיבל אישור בעבר לישון בדירה. בנסיבות המתוארות לעיל, ישנו קושי להוכיח כי מטרת שבירת התריסים הייתה לצורך גניבה. למשיב הרשעה אחת שאינה ממן העניין ועל כן עילת המעצר אינה קיימת. מדובר במעשה שבוצע גם על רקע שתיית אלכוהול וניתן להורות על שחרורו של המשיב בתנאים שיבטיחו התייצבותו לדיון.

ב"כ המבקשת, מנגד, סבור כי גם אם בעבר המתלונן אישר למשיב ללון בדירה, אין פירוש הדבר כי מכאן ולהבא יש לו אישור קבוע לעשות כן. אביו של המתלונן מכחיש גם כן שאישר לו לישון בביתו, וכך גם קטריאל וקנין מכחיש אישור שכזה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי קיומן של ראיות לכאורה לעבירת ניסיון ההתפרצות, אולם מצאתי חולשה ביחס למטרת הכניסה אל הבית, שכן למקרא חומר החקירה עולים סימני שאלה בדבר מטרת כניסתו של המשיב אל הדירה.

בעניין זה אין מחלוקת כי המשיב והמתלונן, קטריאל, מכירים אחד את השני מעבודתם המשותפת. כך גם אין מחלוקת כי בעבר המתלונן אפשר למשיב להתגורר במקלט, אשר נמצא ברשותו, וכך גם המתלונן מאשר כי המשיב מסר לו כי זרקו אותו מביתו, אין לו היכן לישון וביקש ממנו לישון בדירתו, אולם זה סרב תוך שמסר לו שאמו מסרבת שהדבר ייעשה.

בנסיבות המתוארות לעיל, על רקע ההיכרות המוקדמת בין המשיב למתלונן, על רקע שבפועל לא בוצעה התפרצות ועל רקע העדר עבר רלבנטי, עילת המעצר גבולית וניתן להורות על שחרורו של המשיב, בלבד שימצא בכתובת מדויקת מוגדרת במעצר בית לילי יחד עם תנאים שיבטיחו התייצבותו לדיון.

לאור האמור לעיל מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים:

א. מעצר בית לילי, בין השעות 22:00 עד לשעה 06:00 למחרת, בפזורת אלעזזמה, בביתו של עלי אלוג.

ב. הפקדה כספית בסך של 3,500 ₪. תנאי לשחרור הפקדה בסך 2,000 ₪. ניתנת אורכה של 7 ימים להפקדת יתרת הסכום.

ג. ערבות עצמית וערבות צד ג', ע"ס 8,000 ₪ כל אחד.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תשע"ג, 03/04/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיב:

הקראתי למשיב את כתב האישום והוא מבין את תוכנו. אנו נבקש למסור מענה מפורט בפני המותב הדן בתיק העיקרי.

<#4#>

החלטה

בוצעה הקראה.

מענה מפורט יימסר בפני כב' השופט ברסלר גונן ליום 22.4.13 שעה 13:30.

הודע למשיב על מועד הדיון וכי לא יקבל כל זימון נוסף.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תשע"ג, 03/04/2013 במעמד הנוכחים.