רקע

1. סוגיית העונש הראוי בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, כאשר לחובתו של הנאשם עבר פלילי מכביד בעבירות שוד ורכוש וכאשר תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה.
2. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").
3. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, בתאריך 23.3.13, בשעה 10:29, בבניין נטוש ברח' אפעל בקרית אריה, שהה הנאשם בישראל מבלי שהחזיק באישורי שהייה או תעסוקה כדין.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין ונדב רייכמן, נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי למשך 6 חודשים. לנאשם 3 הרשעות קודמות. בשנת 1992 הורשע הנאשם בעבירת מין וריצה עונש מאסר בפועל במשך 13 חודשים. הרשעה שנייה בגין עבירות רכוש, התפרצות, גניבה ושב"ח, שבגינן ריצה הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 24 חודשים. בשנת 2008 הורשע הנאשם בגין עבירות שוד, גניבה, פריצה, ושב"ח, אשר בגינן ריצה עונש מאסר בפועל במשך 50 חודשים. לטענת המאשימה, מתחם הענישה בעבירה בה מואשם הנאשם הוא בין חודש ל-6 חודשי מאסר בפועל. המאשימה עתרה לגזור על הנאשם עונש ברף העליון של המתחם, הפעלת המאסר על תנאי במצטבר וקנס.
2. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד ארז מושקוביץ, הנאשם בן 40, רווק, נכנס לישראל למטרת עבודה. לטענת ב"כ הנאשם, אמו של הנאשם הינה קשישה כבת 70, חולה בסוכרת, המצב הכלכלי של המשפחה קשה מאוד. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם ביצע עבירה של שב"ח ללא עבירות נלוות. לטענתו, לנאשם נסיבות חיים קשות והייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, ויש להתחשב בכך בעת גזירת העונש. ב"כ הנאשם עתר כי כל עונש שיוטל על הנאשם, יוטל בחופף למאסר על תנאי.
3. הנאשם טען כי הוא נכנס לישראל כדי לעבוד.

דיון וגזירת הדין

1. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי מן הראוי לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, לצד הפעלת עונש מאסר על תנאי במצטבר. להלן יפורטו הנימוקים לכך:
2. ככלל, סבורני שבעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, ללא עבירות נלוות, מן הראוי להקל בעונשם של נאשמים. ככלל, יש לקבל את טענתם של שוהים בלתי חוקיים כי נכנסו לישראל לצרכי עבודה בלבד וכדי לשבור שבר וזאת בשל מצבם הכלכלי הקשה. סבורני כי יש להתחשב בעת גזירת הדין בשוהים הבלתי חוקיים, וזאת מתוך ראיית האחר ומצוקתו. גישה זו ראויה בעיקרה כלפי שוהים בלתי חוקיים נעדרי עבר פלילי קודם או שעברם הפלילי מינורי. כלפיהם, סבורני כי מן הראוי להסתפק בענישה ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם, או ברף קרוב לכך.
3. ברם, מדיניות מקלה זו אינה יכולה לחול על הנאשם במקרה דנן. הנאשם נדון בשנת 2008 לחמישים חודשי מאסר בפועל בגין עבירות שוד וסדרת עבירות רכוש, וכן הוטל עליו מאסר על תנאי. באותו מקרה הורשע הנאשם על-פי הודאתו בארבעה אישומים, כאשר אחד מהם הינו בגין עבירת שוד, והאחרים בגין עבירות התפרצות וגניבה. במקרה השוד, התפרץ הנאשם לדירה של קשישה, ילידת 1929 (כבת 80 באותו מועד), כאשר זו נכחה בדירה. הקשישה הבחינה בנאשם בסלון ביתה וזעקה לעזרה. או אז, חנק הנאשם את הקשישה בשתי ידיו, הושיבה בחוזקה על הרצפה, הוריד בכוח צמיד זהב מכל אחת מידיה של הקשישה, וכתוצאה מכך נגרמו לה שריטות בידיה (ר' גזר דינה של כב' סגנית הנשיא, השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר בת"פ (מח' ת"א) 40096/08 מדינת ישראל נ' עודה (26.5.08) בעניינו של הנאשם). הנאשם שוחרר ממאסר זה רק ביום 1.3.12 (ת/2).
4. אם לא די בכך, הרי שלחובתו אף הרשעה נוספת בגין עבירות של תקיפה כדי לגנוב, התפרצות, גניבה וכניסה לישראל שלא כדין, בגינה נדון למאסר בפועל של 24 חודשים, וכן הרשעה קודמת בבית משפט צבאי בגין עבירה של מעשה סדום, בגינה נדון למאסר בפועל של 13 חודשים.
5. סבורני כי כאשר זהו עברו הפלילי של הנאשם, ולא היה בעונשים שהוטלו על הנאשם בעבר, לצד עונשי מאסר על תנאי, כדי להרתיעו, הרי שאין מנוס אלא להחמיר בעונשו של הנאשם במקרה דנן.
6. מכאן, שיש לבחון את המקרה בהתאם למבחנים אשר נקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין.
7. בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו זכותה של מדינה ריבונית לקבוע את זהות הבאים בשעריה.
8. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן הינה ברף נמוך, בהעדר עבירות נלוות.
9. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי הוטלו על נאשמים עונשי מאסר שבין חודש לבין שישה חודשים. כמפורט להלן:
10. בעפ"ג (מח' מרכז) 6303-12-09 קנאזע נ' מדינת ישראל (23.2.10), נדחה ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית משפט השלום גזר על הנאשם מאסר בפועל למשך 6 חודשים, הפעלת מאסר מותנה בן 4 חודשים, וכן קנס. בית המשפט המחוזי ביטל את עונש הקנס, אך הותיר את עונש המאסר על כנו.
11. בעפ"ג (מח' ת"א) 18471-01-10 מדינת ישראל נ' פדה (15.2.10), התקבל ערעורה של המדינה והוחמר עונשו של נאשם שהורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק. בית משפט השלום גזר על הנאשם חודש מאסר בפועל, וכן הפעיל מאסר על תנאי של 6 חודשים בחופף. בית המשפט המחוזי החמיר את העונש וגזר על הנאשם חודשיים מאסר בפועל, וכן הפעיל את המאסר על תנאי במצטבר, כך שסך הכול ירצה הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל.
12. בעפ"ג (מח' מרכז) 48260-05-10 רדואן נ' מדינת ישראל (15.7.10), נדחה ערעורו של הנאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, ונדון ל-6 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והותיר את העונש על כנו.
13. בת"פ (חי') 46151-02-10 מדינת ישראל נ' אבו (2.3.10), הורשע הנאשם, על-פי הודאתו, בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, ונגזרו עליו 5 חודשי מאסר בפועל, וכן הפעלת מאסר על תנאי, סך-הכל 9 חודשי מאסר בפועל.
14. בת"פ (י-ם) 14699-03-10 מדינת ישראל נ' וגדי (17.6.10), הורשע הנאשם, על-פי הודאתו, בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל למשך 3 חודשים, וכן הפעלת מע"ת למשך 5 חודשים נוספים, סך הכול 8 חודשי מאסר בפועל.
15. בת"פ (ראשל"צ) 52614-08-10 מדינת ישראל נ' מלחם (20.10.10), הורשע הנאשם, על-פי הודאתו, בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, ונגזרו עליו חודשיים מאסר בפועל, וכן הפעלת מאסר על תנאי, סך-הכול 6 חודשי מאסר בפועל.
16. בת"פ (ת"א) 24890-10-10 מדינת ישראל נ' עזה (28.10.10), הורשע הנאשם, על-פי הודאתו, בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, ונגזר עליו עונש של חודשיים מאסר בפועל, וכן הפעלת מאסר על תנאי למשך 4 חודשים נוספים, סך הכול 6 חודשי מאסר בפועל.
17. בת"פ (פ"ת) 48259-03-13 מדינת ישראל נ' דויכאת (2.4.13) הורשע הנאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונדון לחודשיים מאסר בפועל, לצד הפעלת מאסר מותנה, כך שסך הכל הושתו על הנאשם שישה חודשי מאסר בפועל.
18. נתתי דעתי אף לפסיקה נוספת שהגיש ב"כ הנאשם, ובכלל זה לת"פ 41714-03-13 מדינת ישראל נ' קטראוי (21.3.13) שם הורשע נאשם, בעל עבר פלילי מכביד, בעבירה של שהייה בלתי חוקית, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 6 ימים.
19. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:
20. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; הנאשם נכנס לישראל, ללא שהיה לו אישור כדין לכך, לטענתו, למטרות עבודה.
21. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם, הינו בין חודש לשישה חודשי מאסר בפועל, כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי מרכז (ר' למשל, עפ"ג (מח' מרכז-לוד) 46768-04-13 מדינת ישראל נ' אלהרוש (28.4.13)).
22. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור, לנוכח עברו הפלילי המכביד של הנאשם בעבירות שוד, התפרצות ועבירת מין, מצדיק גזירת עונש ברף הגבוה של המתחם, אך אינו מצדיק חריגה מהמתחם. השיקול השיקומי אינו ממין בעניין. הנאשם שב ומבצע עבירות, ולא נראה כי קיים סיכוי של ממש שישתקם.
23. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:
24. הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; מובן הדבר כי עונש מאסר בפועל ממושך יפגע בנאשם, אם כי כתלי בית הסוהר אינם זרים לנאשם.
25. הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם; ניכר כי מאסרו של הנאשם יפגע במשפחתו, וזאת בשים לב לנסיבות המשפחתיות, כפי שהוצגו על-ידי בא-כוח הנאשם, לרבות אמו הקשישה שהינה חולה, ולאור העובדה שהנאשם נכנס לישראל לצרכי פרנסה.
26. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו; הנאשם נטל אחריות על מעשיו והודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה.
27. נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; ניכר כי הנאשם נכנס לישראל עקב מצוקה כלכלית קשה.

ה. עברו הפלילי של הנאשם או העדרו. כאמור לעיל, לנאשם 3 הרשעות קודמות. הרשעה ראשונה בעבירת מעשה סדום, בגינה ריצה 13 חודשי מאסר בפועל; הרשעה שנייה בעבירות תקיפה כדי לגנוב, התפרצות, גניבה ושב"ח, בגינן ריצה 24 חודשי מאסר בפועל; הרשעה שלישית בעבירות שוד, גניבה, פריצה ושב"ח, בגינן ריצה 50 חודשי מאסר בפועל. נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי למשך 6 חודשים.

1. עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לכך שנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה, שלא היה בו כדי להרתיעו מלבצע את העבירה. גם מאסרים קודמים ממושכים שהושתו על הנאשם בעבר לא הועילו כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות.
2. באיזון בין השיקולים השונים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, שהינו ברף הגבוה יחסית של המתחם, אם כי לא ברף העליון. בנוסף, יש להפעיל את עונש המאסר על תנאי במצטבר. כל זאת, לצד מאסר מותנה ממושך.
3. לאור מצבו הכלכלי של הנאשם סבורני כי יש לגזור עליו קנס כספי, תוך התחשבות במצבו הכלכלי.
4. סוף דבר
5. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
6. מאסר בפועל למשך 4 חודשים, שמניינו החל מיום מעצרו, 23.3.13.
7. אני מורה על הפעלת עונש המאסר על תנאי של שישה חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת"פ (מח' ת"א) 40096/08 מיום 26.5.08. המאסר על תנאי יופעל במצטבר לעונש שמוטל בגין תיק זה כך שסך הכול ירצה הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו.
8. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.
9. קנס כספי בסך של 1,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון שבהם ביום 1.6.13. לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מידי.
10. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ג, 07 מאי 2013, במעמד הצדדים.