03 דצמבר 2013

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 18/3/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות יציבה בשיעור 5% מיום 1/9/12 ("ההחלטה").

2. הוועדה התכנסה ביום 18/3/13 לדון בערר המערערת, ולאחר ששמעה את טענות המערערת, בדקה אותה ופירטה את ממצאיה, הגיעה למסקנה כי מדובר בהפרעה בתחושה בלבד, וקבעה למערערת נכות מותאמת בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 29(6)(I)-(II) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

עיקר טענות הצדדים בערעור:

3. טענתה העיקרית של המערערת היא שהוועדה לא התייחסה באופן מפורט ומנומק לחוות דעתו של ד"ר סלטי (מע/1), הן לעניין פריט הליקוי שיישם והן לעניין ממצאי בדיקתו.

4. לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן לוועדה מסור שיקול הדעת הרפואי לבחירת פריט הליקוי והתאמתו.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

6. הוועדה התכנסה ביום 18/3/13 בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואה פנימית. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, והתייחסה לבדיקות CT ברך ועמוד שדרה מותני, לבדיקת EMG, לחוות דעת ד"ר סלטי מיום 17/2/13 ולמכתב רפואי של ד"ר סווירי מיום 26/11/12. המערערת אובחנה כסובלת ממצב לאחר חבלת ברכיים וגב. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית וציינה כי "מתהלכת ללא עזרה של אביזרים אורטופדיים, מתפשטת ומתלבשת ללא עזרה, עולה ויורדת על מיטת הבדיקה ללא עזרה, כוח גס שמור, תנועות סיבוביות והטיה לצדדים של עמוד שדרה מותני מלאות, אך מלוות בכאב". הוועדה מצאה SLR דו צדדי שלילי, ופירטה היקף שרירי שוקיים וירכיים, דו צדדיים שווים. הוועדה ציינה כי אין חולשה בשרירי גפיים תחתונות, אין דלדול שרירים, החזרים בפיקות ובקרסוליים הופקו תקינים ושווים, ירידה בתחושה פרונאלית בשוק ירך רגל ימין.

7. באשר לחוות דעתו של ד"ר סלטי: הוועדה ציינה כי היא מסכימה עם מסקנותיו מבחינה נוירולוגית, לפיהן מדובר בהפרעה תחושתית בלבד. עם זאת, ציינה הוועדה כי אינה מסכימה עם קביעתו של ד"ר סלטי כי שיעור הנכות בגין הנזק התחושתי הקליני הינו 10%. אין לקבל את הטענה שהוועדה לא דנה בממצאיו של ד"ר סלטי. הוועדה ציינה כי בבדיקתה הדגימה המערערת כיפוף °90 בשתי הברכיים, וציינה כי ד"ר סלטי ציין כיפוף של הברך עד °130. דין הוא שממצאים שונים, מהווים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לחוות דעת או קביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. מכאן, שדין טענת ערעור זו להידחות.

8. באשר לנכות וליישום פריט ליקוי מותאם: אין לקבל את טענת המערערת לפיה היה על הוועדה לדון בקביעת הנכות לפי פריט ליקוי 37(7)(א), אותו יישם ד"ר סלטי בחוות דעתו. קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של המבוטח, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהוות בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. לפיכך, טענת ערעור זו נדחית אף היא.

9. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת.

10. אין צו להוצאות.

11. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ד, (03 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.