רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן ב-2 עבירות של כניסה לדירת מגורים, 2 עבירות גניבה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה וכן היזק בזדון לפי סעיפים 406(א), 384, 447(א)(1), 452 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") בהתאמה.

על פי האמור באישום הראשון ביום 30.3.13, שעה 1:00, נכנס הנאשם לביתה של המתלוננת דרך החלון. במעמד זה גנב הנאשם תיק. על פי האמור באישום השני, הסיג הנאשם גבול לחצר ביתה של מתלוננת נוספת, באותו רחוב, ואף קרע את רשת החלון. על פי האמור באישום השלישי נכנס הנאשם לדירה הנמצאת גם כן באותו הרחוב, דרך הדלת, ונטל ארנק בו נמצאו סך של 1,200 ₪. בשלושת האירועים היה הנאשם שרוי בגילופין.

על פי האמור בהסדר הטיעון, בטרם נשמעו הטיעונים לעונש נשלח הנאשם לקבלת תסקיר כאשר כל צד חופשי בטיעוניו לעונש.

תסקיר שירות המבחן

מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר בנאשם כבן 28, רווק, אשר עלה ארצה בשנת 1992, בהיותו בן 7, ביחד עם אמו, אביו החורג ואחיו . בטרם מעצרו התגורר בדירה שכורה בדימונה ועבד בחברת הדברה במשך כשנה וחודשיים.

שירות המבחן מציין את נסיבות חייו הקשות והחריגות של הנאשם אשר מצנעת הפרט לא יפורטו במלואן. בתמצית יצוין כי התרשמות שירות המבחן היא כי המסגרת המשפחתית הבעייתית בה גדל, (בה האם פאסיבית ואביו החורג מתעלל ופוגע בנאשם פיזית ונפשית)בצירוף מאפייניו האישיותיים המורכבים - הובילו אותו לחסך במיומנויות חברתיות בסיסיות ולאגירת כעס ותסכול בתוכו אשר התקשה במהלך חייו לווסתו. נוכח כל אלו ונוכח הבדידות והחסך בדמות הורית מכוונת וסמכותית, הפנים הנאשם דפוסי התנהגות שוליים אשר התעצמו במהלך מאסריו הממושכים אשר ריצה.

עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם סובל לאורך חייו מהתמכרות כפולה, הן לאלכוהול והן לסמים. המשיב מסר לשירות המבחן כי עוד בהיותו בן 10, בפנימיות השונות בהן שהה, החל לצרוך סמים מסוג קנאביס ובשנים האחרונות צירף לכך גם שתיית אלכוהול. למעשה הנאשם מוצא באלו כאמצעיים להדחקת הקשיים הפוקדים אותו, החל באובדן אחיו וכלה בפרידה מבת הזוג.

במסגרת הליך המעצר נעשו מספר ניסיונות לשלבו בהליך טיפולי - אשר העלו חרס. כבר עתה יאמר לזכותו של הנאשם כי זה הביע נכונות להשתלב במסגרות שהציע לו שירות המבחן, אולם הקהילות עצמן סירבו לקבלו בשל חוסר התאמה וזאת בעיקר נוכח מאפייניו הנפשיים והסכנה לאובדנות במסגרת הקהילה. בסופם של הדברים, נוכח העדר אפיק טיפולי מתאים לצרכי הנאשם, הומלץ על הטלת עונש מאסר וכן הטלת מאסר על תנאי, תוך התחשבות בתקופה הממושכת בה שוהה הנאשם במעצר.

טענות הצדדים

בדיון שנערך ביום 20.11.13 הפנה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי המונה 4 הרשעות בגינם ריצה מאסרים ממושכים. בהתאם לתיקון 113 זה ציין את הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, בכללם, פגיעה בפרטיות וכן פגיעה ביטחון הציבור וברכושו. זה עתר לקביעת מתחם ענישה בגין עבירת הכניסה לדירה הנע בין 12-24, בגין עבירת הגניבה מתחם הנע בין מאסר מותנה לבין 6 חודשי מאסר ובגין עבירת היזק בזדון עתר לענישה של מאסר מותנה. נוכח נסיבות ביצוע העבירה טען כי יש להטיל בתוך המתחמים את העונשים ברף הגבוה. בנסיבות אלו, עתר לגזירת עונש שלא יפחת מ-24 חודשי מאסר, מאסר מותנה, פיצוי למתלוננים וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד.

מנגד, ב"כ הנאשם הפנה לכך שעל פי ההסדר אליו הגיעו הצדדים אין המדובר בהתפרצויות לדירה אלא לכניסה לדירה והסגת גבול. בשעה שבדרכו אל תוך הדירה לא התגבר הנאשם על מכשול שהוצב בפניו, יש בכך כדי להקהות מחומרת מעשיו. לדבריו, שלושת האישומים מפרטים אירוע אחד אשר התרחש באותו מועד ובאותו מקום ולפיכך יש לקבוע מתחם ענישה יחיד. כמו כן, בתוך המתחם יש לקחת בחשבון את העובדה שלא קדם תכנון למעשי הנאשם הואיל וזה עשה את שעשה בהיותו שיכור. כמו כן, הלכה למעשה לא נגרם נזק ממשי לדירות המתלוננים. מעבר לכך, יש לקחת בחשבון את נסיבות חייו הקשות כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר.

ב"כ הנאשם ביקש ליתן משקל לעובדה שמעשה הנאשם בוצעו בקרבה לסייג אחריות פלילית נוכח שתיית אלכוהול ונוכח מצבו הנפשי. אשר לשיקולי השיקום- זה הפנה לנכונות הגבוהה אותה מביע הנאשם לאורך כל תקופת מעצרו ומנגד, פעם אחר פעם נמנע ממנו להשתלב באפיק טיפולי כזה או אחר. הואיל ומדובר בעבירות של כניסה לדירות ולא התפרצות אליהן, סבור ב"כ הנאשם כי ניתן לקבוע מתחם עונש הנע בין מס' חודשים שירוצו בדרך של עבודות שירות, לבין תקופה קצרה של מאסר של כחצי שנה לריצוי בפועל. בענייננו, ניתן להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

הנאשם ביקש להוסיף על דבריי בא כוחו ומסר כי בטרם מעצרו עבד בעבודה מסודרת, דבר המלמד כי לא ביצע את העבירות לשם השגת בצע כסף ולמעשה הוא בעצמו אינו יודע מה הובילו להתנהג כך. עוד ציין כי בתקופת המעצר הוא שומר על ניקיון מחומרים משני תודעה.

ריבוי עבירות

כאשר אין המדובר בעבירה יחידה, בשלב הראשוני, על בית המשפט לקבוע האם מדובר באירוע אחד או בכמה אירועים נפרדים (ר' בעניין זה ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13), פיסקה 22 לפסק דינו של כב' השופט סולברג).

בעניינו בשים לב לכך שמדובר בשלושה קורבנות שונים כאשר כל אישום ואישום עניינו כניסה נפרדת לדירה שונה, יש לראות כל אישום כאירוע נפרד, וזאת חרף סמיכות הזמנים והסמיכות הגיאוגרפית {ראו בעניין זה רע"פ 4522/13 נימר נעיסי נ' מדינת ישראל (16.7.13)}. כאמור בסעיף 40יג (ב) לחוק משקבעתי שעסקינן בשלושה אירועים שונים כעת נדרש לקבוע מתחם ענישה לכל אירוע בנפרד. יצוין כבר עתה כי המתחם באישום הראשון והשלישי מבוססים על אותם פרמטרים ומשכך מתחם הענישה בהם יהיה זהה בשניהם.

מתחם הענישה ההולם

על פי סעיף 40ג (א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש בהתאם לעקרון ההלימה, על בית המשפט להתחשב "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".

במקרה בכגון דא, פגע הנאשם בערכים החברתיים של ביטחון הציבור, הזכות לפרטיות וכן הזכות לקניין. מלבד הפגיעה בשגרת החיים ועוגמת הנפש אשר קיימת בכל עבירות הרכוש, בעבירות של הסגת גבול וכן כניסה לבית מגורים אשר הינו מבצרו של האדם, קיים גם סיכון אינהרנטי להתדרדרות האירוע לפגיעה פיזית בחיי אדם.

אכן, צודק ב"כ הנאשם כי ישנו הבדל בין עבירת הכניסה לבית מגורים לבין עבירת ההתפרצות וזאת ניתן לראות בראש ובראשונה בעמדת המחוקק אשר קבע עונש מאסר חמור יותר בעבירה האחרונה (שבע שנים אל מול חמש שנים). יחד עם זאת, אין להקל ראש כהוא זה בחומרת העבירה דנן. על הסכנות הטמונות בעבירת הכניסה לבית מגורים אפנה לת"פ 7641-02-11 מדינת ישראל נ' אלכסנדר גלילוב (29.1.12):

"אכן, בנסיבות מסוימות עלולה העבירה של כניסה לבית מגורים לצורך גניבה להתלוות לעבירות של אלימות עם תוצאות קשות. העבירות הללו, שאכן קשות לגילוי וקלות לביצוע, פוגעות בביטחון האישי של אזרחי המדינה ובאמון שהם נותניםב גורמי החוק "

וכך מציין כב' השו' יחזקאל ברקלי ביחס לעבירת הכניסה לדירת מגורים בת"פ 4037/00 מדינת ישראל נ' דהן דוד (3.11.02):

"אין ספק שכניסה לדירת מגורים ללא רשות רשות המתגורר בה מהווה התנהגות אלימה"

עוד ראה בעניין זה במסגרת ת"פ 24844-12-09 מדינת ישראל נ' רפי פור (30.11.10) (להלן: "פרשת רפי פור"):

"הנאשם ביצע עבירות חמורות. במיוחד חמורה העבירה של כניסה לדירת מגוריו של אדם, בתאריך 20.12.09 וגניבת כספו של אותו אדם, תכשיטים רבים, פלפון, וכרטיס אשראי. עבירה זו כלפי רכושו של אדם, חמורה היא במיוחד משום הפגיעה הקשה שיש בה לאדם אשר בעמל כפיו וזיעת אפו עבד ופרנס עצמו, צבר לעצמו רכוש מועט ואף צנוע מיגיע כפיו, והנה בא אדם, שאינו מפרנס עצמו, חי על חשבון הזולת על חשבון עמלו של האחר, וגונב לו את רכושו".

אשר למדיניות הנוהגת בעבירות הכניסה לבית מגורים וגניבה-

במסגרת ע"פ 27618-06-12 שלום נ' מדינת ישראל (26.11.12) – התקבל ערעור מטעם הנאשם על חומרת העונש ולפיכך עונשו הופחת מ-14 חודשי מאסר בפועל ל-10 חודשים וזאת בגין עבירה יחידה של כניסה לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה. יצוין כי עיקר התערבות ערכאת הערעור נסובה סביב פציעתו של הנאשם במהלך ביצוע העבירה.

במסגרת ת"פ 7641-02-11 מדינת ישראל נ' אלכסנדר גלילוב (29.1.12) נידון הנאשם ל-24 חודשי מאסר בפועל בגין 6 עבירות של כניסה לדירות לצורך ביצוע גניבה, 4 עבירות של גניבה, החזקת סכין וכן הסגת גבול (בסה"כ הוטל על הנאשם 30 חודשים בצירוף המאסר המותנה).

במסגרת ת"פ 13595-08-10 מדינת ישראל נ' גבריאלי משאלי (14.7.11) – בגין עבירות של כניסה לדירת מגורים וכן גניבה, נידון הנאשם, בין היתר, ל-6 חודשי מאסר מתוכם 3 חודשים בחופף למאסר אותו מרצה ו-3 במצטבר (בסה"כ הוטל 4 חודשי מאסר הואיל והופעל חודש במצטבר מהמאסר המותנה שהוטל בתיקו הקודם).

במסגרת ת"פ 19779-08-10 מדינת ישראל נ' אלברט מנשירוב (30.1.11) – נדון הנאשם ל-8 חודשי מאסר בפועל בגין 3 עבירות של גניבה ועבירה אחת של כניסה לדירת מגורים.

ראה פרשת רפי פור - שם נדון הנאשם ל-24 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של כניסה למגורים בכוונה לבצע גניבה, גניבה וכן הפרת הוראה חוקית.

במסגרת ת"פ 4274-06-10 מדינת ישראל נ' יוסף מאיר ביטון (7.10.10) – כב' השו' אבו טהה גזר על הנאשם 12 חודשים על תנאי וכן הפעיל מאסר מותנה בן 6 חודשים לריצוי בפועל בגין עבירה בודדת של כניסה לדירת מגורים בכוונה לגנוב.

במסגרת ת"פ 9941-07-08 מדינת ישראל נ' מוחמד חאג' (19.2.09)- נידון הנאשם ל-6 חודשי מאסר בדין עבירות של כניסה לדירת מגורים, גניבה בצוותא, וכן ניסיון גניבה בצוותא.

במסגרת ת"פ 5111/05 מדינת ישראל נ' מתו אליהו (19.12.07)- בגין עבירת כניסה לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה וכן גניבה - הוארכו 12 חודשי המאסר שהיו תלויים ועומדים לנאשם מתיקו הקודם בשלושה חודשים נוספים.

ככל שהדבר נוגע לעבירות של הסגת גבול והיזק בזדון, הרי שהפסיקה נעה בין מאסר מותנה וקנס לבין עונשי מאסר בפועל קצרים למס' חודשים:

במסגרת ת"פ 38601-03-10 מדינת ישראל נ' דלברי (8.3.11)- כב' הנשיא א' דורון אימץ את ההסדר העונדשי אליו הגיעו הצדדים וגזר מאסר מותנה בן 3 חודשים בגין עבירות של גניבה, החזקת מכשירי פריצה והסגת גבול;

במסגרת ת"פ 2689-08 מדינת ישראל נ' בר מעוז (7.3.11) – אימץ בית המשפט את ההסדר העונשי אליו הגיעו הצדדים וגזר על הנאשם מאסר מותנה בן 6 חודשים, בגין עבירות של הסגת גבול והחזקת כלי פריצה;

במסגרת ת"פ 17975-08-10 מדינת ישראל נ' שאדי נסראללה (6.1.11) - בגין עבירות לפי סעיפים 407 (ב), 409, ו-452 לחוק העונשין אימץ בית המשפט הסדר עונשי לפיו יוטלו על הנאשם בין היתר, 12 חודשי מאסר;

במסגרת ת"פ 3333-09 מדינת ישראל נ' נביל כוויס (20.7.11) נגזר על הנאשם 8 חודשי מאסר בגין עבירות של הסגת גבול, גרימת נזק וגניבה;

במסגרת ת"פ 2505-07 מדינת ישראל נ' אהרון יהלומי- בוחבוט (2.5.10)- הוטל על הנאשם קנס בסך 2,000 ₪ בגין עבירות של הסגת גבול, היזק לרכוש במזיד והחזקת סמים לצריכה עצמית.

מידת הפגיעה בערכים המוגנים המפורטים אינה ברף העליון של עבירות בכגון דא אך גם לא ברף התחתון. המדובר במי שנכנס פעם אחר פעם לדירות פרטיות ללא כל רשות בסמוך לאחר חצות, כאשר מטבעם של דברים בשעה כזו יש לצפות שמי מדיירי המקום יימצאו בו. באישום הראשון הנאשם נוטל תיק (מבלי שמפורטת תכולתו) ואילו באישום השלישי נוטל מתוך הבית ארנק ובו 1,200 ₪. גם אם הנזק הממוני יחסית אינו גבוה הרי שבקביעת המתחם על ביהמ"ש לקחת בחשבון גם את הנזק הפוטנציאלי שיכול וייגרם, ובענייננו אין מחלוקת כי כניסה בשעת לילה לתוך דירה יכול ותביא את האירוע להידרדר לכדי אלימות.

נסיבות ביצוע העבירה מלמדות מחד, כי אין מדובר במעשה מתוכנן בשים לב לכך שהנאשם לא נעזר בכלי פריצה, ובשעה שהדבר נעשה על רקע שתיית אלכוהול. יחד עם זאת, לא מצאתי כי יש בנתון זה כדי לפעול לזכותו של הנאשם אשר כפי העולה מהתסקיר לא מצוקה כלכלית הביאה אותו לביצוע המעשים (שכן לדבריו עבד כעוזר מדביר והרוויח כ-7,000 ₪ לחודש), אלא שתיית האלכוהול וחוסר שיקול דעת. "סתמיות" המניע למעשיו של הנאשם, יש בה כאמור לפעול לחובתו.

קרבה לסייגים :

כאמור, על פי סע' 40 י'(ב)(2) וכן בהתאם להוראת סע' 40 י'(ג) לחוק העונשין, רשאי ביהמ"ש בשלב טיעונים לעונש להתיר לצדדים להביא ראיות הנוגעות לנסיבות ביצוע העבירה, ועל ביהמ"ש להשתכנע במאזן הסתברויות כי אכן התקיימו נסיבות אשר יש בהן לפעול להקל בעונשו של הנאשם.

בענייננו, לא הוגשה חוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה לנאשם במסגרת הליך המעצר אולם התסקיר לעונש נסמך על חוות הדעת ומצטט ממנה.

לגופם של דברים, ככל שהדבר נוגע סייג ה"אי שפיות הדעת" לא מצאתי ליתן לו משקל בגזירת העונש. כפי שעולה מהתסקיר: "אין עדות לפסיכוזה או דיכאון מג'ורי, לא הייתה התרשמות מסוכנות לעצמו או לסובבים אותו ולא נכרה מצוקה נפשית. כן ללא הפרעה פסיכיאטרית כלשהי, גורמי הרפואה לא ראו צורך במעקב, טיפול או השגחה פסיכיאטרית... דניס לא סובל ממחלת נפש או פיגור שכלי, בעל הפרעה באישיות עם קווים אנטי סוציאליים".(עמ' 2 פסקה 3):

על פי סעיף 34ח לחוק העונשין אחריותו הפלילית של הנאשם נמדדת בשעת המעשה. האמור בתסקיר מלמד כי בשעת ביצוע המעשה לא סבל הנאשם ממחלת נפש כלשהי וקיומם של קווים אנטי סוציאליים אין בהם כדי ללמד על קרבה לסייג לא כל שכן על סיבה להקלה.

אשר לקרבה לסייג השכרות- מצאתי ליתן לכך משקל מסוים חרף כך שלא הובאו ראיות להוכיח כי בשל מצב השכרות הנאשם לא שלט בהתנהגותו או הבין הפסול במעשיו. ביחס לכך בית המשפט לוקח בחשבון כי על פי האמור בכתב האישום, המעשים בוצעו תחת השפעת אלכוהול וכן את האמור בתסקיר ביחס להתרת הרסנים בעקבות שתיית האלכוהול.

לאור האמור לעיל, ובשים לב לערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלו וכן בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות אשר ביצע הנאשם באירוע הראשון והשלישי (אישומים 1 ו-3), בנפרד, ככזה הנע בין 9 חודשים לבין 18 חודשי מאסר. מתחם העונש ההולם ביחס לאירוע השני (אישום 2), יכול וינוע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין מאסר בן 6 חודשים.

כאמור בסעיף 40יג (ב) לחוק העונשין לאחר קביעת המתחמים רשאי בית המשפט לקבוע עונש נפרד לכל אירוע או לחילופין לקבוע עונש כולל לכל האירועים. בשים לב לפסיקה הנוהגת, מצאתי לקבוע עונש כולל בגין כל העבירות אשר יכלול מאסר בפועל בגדרי המתחם וכן מאסר מותנה, כפי שיפורט בהמשך. בעשותי כן נלקחה בחשבון העובדה כי מדובר במעשים, אשר גם אם כל אחד מהם מהווה אירוע, הרי שבוצעו בסמיכות זמן ומקום. כך גם כל הפרמטרים לקביעת עונשו של הנאשם בגדרי המתחם, אחידים הם לגבי שלושת האירועים.

אשר לקביעת עונשו של הנאשם בגדרי המתחם, בית המשפט נתן דעתו לקולא את הודאתו של הנאשם, החרטה שהביע, אשר יש בהם כדי לחסוך זמן שיפוטי וזאת בשים לב לרשימת עדי התביעה המונה 20 עדים.

זאת ועוד, נלקחו בחשבון נסיבות חייו אשר כפי שעולה מהתסקיר אינן פשוטות כלל וכלל ויש להן תרומה ממשית למעשי הנאשם. המדובר בנסיבות חיים קשות גם על רקע תסקירים רבים שמוגשים לעיונו של ביהמ"ש מדי יום ביומו. לכאורה, אין זה מעניינם של המתלוננים הסיבה אשר הביאה את הנאשם לפרוץ ולגרם נזק לרכושם. אין דומה מקרה של פלוני אשר חייו האירו לו פנים וחרף כך מצא לחטוא בעבירות רכוש אל מול המקרה שבפני. מנגד, לא אתן את מלוא המשקל לנסיבות חייו הקשות של הנאשם, שכן ההתחשבות בנסיבות חייו הולכת ופוחתת ככל שמס' ההרשעות אותם צובר הנאשם הולך וגדל.

לחובת הנאשם עבר פלילי הכולל 4 הרשעות אשר בגינן ריצה תקופות ממושכות מאחורי סורג ובריח. כך בשנת 2000 הורשע בעבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב, אונס קטינה מתחת לגיל 14 במשפחה, מעשה סדום, מעשה מגונה, גידול הכנת סמים, סחיטה באיומים, כניסה למגורים לבצע עבירה וכן החזקת סמים לצריכה עצמית- בגינם ריצה 7 שנים מאסר בפועל. כמו כן, בשנת 2009 הורשע בעבירת חבלה כשהעבריין מזויין, איומים והפרת הוראה חוקית בגינם ריצה מאסר בפועל למשך 15 חודשים. בשנת 2008 הורשע בעבירות של התפרצות למגורים וגניבה בגינם הוטל על הנאשם מאסר מותנה בן 6 חודשים. בשנת 2010 הורשע הנאשם בעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית וכן החזקת כלי להכנת סמים בגינם הוטל עליו עונש של מאסר מותנה בן 6 חודשים למשך 3 חודשים.

אשר לשיקולי השיקום- הנאשם לא עבר כל הליך טיפולי וזאת נוכח כך שלא נמצא מתאים להליך טיפולי בקהילות השונות על רקע המורכבות הנפשית ומאפייניו האישיים. יחד עם זאת, מצאתי ליתן ביטוי מסוים לקולא בהקשר לרכיב זה, וזאת בשים לב לכך שהנאשם ביקש בכל שלב המעצר להיקלט בקהילה שכזו, רצון מילולי ששירות המבחן מצא למנפו. כך גם עולה כי הנאשם, במהלך שהותו בכלא, השתלב בתעסוקה ועובד במפעל לייצור קלסרים.

בשל רצף הסתבכויותיו של הנאשם בפלילים, בדגש על האמור בתסקיר לפיו מאחר והנאשם שהה תקופות ארוכות במאסר, זה מתקשה להתמודד עם קשיים מחוץ לכתלי הכלא, ובעל סיכון למעורבות פלילית חוזרת, מצאתי ליתן ביטוי לשיקולי הרתעת היחיד, וכך גם לשיקולי הרתעת הרבים, נוכח נפיצותן של העבירות בהן הורשע הנאשם.

בשים לב לטיב העבירות המיוחסות לנאשם, יש מקום שלעונש יתווסף רכיב עונשי כספי אם כי זה יהיה מתון.

סוף דבר

מכל המקובץ לעיל הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל לתקופה של 18חודשים מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו – 30.3.13.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירות רכוש מסוג עוון.

ג. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע.

ד. הנאשם ישלם למתלוננים לעדי תביעה מס' 1 , 2, ו-7 פיצוי בסך 750 ₪ לכל אחד. סה"כ 2,250 ש"ח. התשלום יבוצע לקופת בית המשפט, ב-3 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.4.14. הפיצוי יועבר למתלוננים על פי הכתובת שבכתב האישום. יש למסור במזכירות את הפרטים להעברת התשלום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי.