לפני תביעה כספית בסכום של 6,104 ₪ בצרוף "הוצאות עקיפות בהתאם להחלטת בית המשפט" בגין נזקי תאונה שארעה בתאריך 17.10.12 בכביש 6 בין רכבה של התובעת לבין אוטובוס בו נהג הנתבע 2. הנתבעת 1 הינה מבטחת האוטובוס כמו גם מבטחת רכבה של התובעת.

1. לטענת התובעת, במועד האירוע נהגה בכביש 6 מכיוון צפון לדרום, בנתיב הימני. במהלך נסיעתה נהג מאחוריה הנתבע 1, באוטובוס, כאשר בינה ובינו מפריד רכב. הנתבע 2 ביצע עקיפה במהלכה עבר לנתיב השמאלי, אך משניסה לחזור לנתיב הימני פגע בצד האחורי שמאלי של רכבה ו"דחף" אותה הצידה לעבר שולי הכביש, שם קיבלה מכה מגדר הבטיחות בצידו הימני קדמי של רכבה (לתמונות הנזקים ראו ת/1-ת/3) (תמונות ממקום האירוע הוגשו גם כן).

2. הנתבע טוען כי נסע במהירות 80-90 קמ"ש כשהוא מסיע ילדים באוטובוס. אכן, הוא נסע בנתיב הימני מאחורי רכב התובעת, ולאחר שהסתכל היטב במראה יצא לעקיפה. כאשר ביקש לחזור לנתיב הימני, בעוד הוא מודע לכך כי רכבו הינו אוטובוס אשר זקוק למרחק של 50-60 מטרים כדי לחזור - אותת ימינה. עוד הוא מציין כי באוטובוס מראות המיועדות לשטח מת ועל כן אינו יכול "לפספס" כדבריו. עוד הוסיף וטען כי התובעת היא זו אשר פגעה בו ומצביע על הנזק לאוטובוס – ניפוץ שמשת הדלת הקדמית (תמונות נ/1-נ/2) על ידי המראה של התובעת - שיכול היה להיגרם רק מתיאור התאונה כפי שהוא מתארה.

3. מבין שתי הגרסאות לקרות התאונה ראיתי להעדיף את גרסת התובעת. גרסה זו נתמכת גם בעדותה של החיילת שישבה לצידה ברכב, הגב' אמונה ספירא שהעידה לפני. גב' ספירא העידה כי התובעת נהגה בנתיב הימני ללא שום סימן לעבור לנתיב אחר, "ומשום מקום הרגשנו חבטה מצד שמאל". מאחר שאין מחלוקת כי הנתבע 1 ביקש להיכנס לנתיב בו נסעה התובעת, לפני רכבה, על מנת להשלים עקיפה, מסקנתי הינה כי התובע נהג בחוסר זהירות עת עשה כן – חרף קיומם של אמצעי בטיחות לדבריו באוטובוס - ופגע ברכבה. משום כך הוא אחראי לקרות התאונה.

4. אשר לנזקים שנגרמו לרכבה של התובעת; התובעת צרפה לכתב תביעתה אישור על אי הגשת תביעה. כמו כן צרפה חשבון שכ"ט שמאי (605 ₪) וחוות דעת שמאי באשר לנזק שנגרם לרכבה (5,499 ₪).

5. אלא שבמועד הדיון, ביקשה התובעת לתקן את תביעתה ולהוסיף גם הוצאות בגין נסיעות, דלק, ימי חופש שנטלה ונזק בגין "ירידת ערך". לטענתה, הספיקה בינתיים למכור את הרכב אך קיבלה עליו כ - 5,000 ₪ כשערכו כפי שנקב השמאי בחוות דעתו היה 10,192 ₪. על כן עותרת היא, לסכום ביניים כלשהו.

אינני מקבלת את ראשי הנזקים הנוספים. סכומים אלו לא נתבעו מלכתחילה ולא שולמה עליהם כל אגרה. לא ניתנה לנתבעים הזדמנות להתגונן מפני נזקים 'חדשים' אלו שלידתם ביום הדיון, בשלב הסיכומים. יתרה מכך, חוות דעת השמאי שהגישה התובעת במצורף לכתב תביעתה איננה נוקבת בנזק בגין 'ירידת ערך'. התובעת אף תיקנה את רכבה (ראו חשבוניות מס קבלה מיום 9.11.12 של מוסך ז'וז'ו) ואין חוות דעת שמאי מאוחרת כי לאחר התיקון קיים נזק שכזה. מכאן, שהתובעת ממילא לא הוכיחה דבר שהיה חובה להביא עליו חוות דעת שבמומחיות. אין די באמירה בעלמא.

6. סוף דבר;

הנני מחייבת את הנתבעים 1-2, יחד ולחוד, לשלם לתובעת בתוך 30 ימים סכום של 6,104 ₪ כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן יישאו הנתבעים 1-2, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעת בסכום של 300 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים.