<#2#>

נוכחים:

תובע נסים בן דוד

נציג הנתבעת 1 מר משה רנד

נתבעת 2 אליענה שוורץ

פרוטוקול

התובע לאחר שהוזהר כדין והתחייב:

ש.ת. אני נהג מונית, שכרתי מספר ממאיר קדוש. שילמתי את התאונה מכיסי, חברת הביטוח שלי הפעילה את הביטוח, שילמתי את כל הסכומים שאני תובע מכיסי.

התובע: אני מצהיר כי ככל שהבעלים הרשומים של המונית "טריידאין השרון בע"מ" יתבעו את מי מהנתבעים בקשר עם התאונה הנדונה אני מתחייב לשפות אותם על כל סכום שישלמו.

נציג הנתבעת: בכפוף לאמור לעיל איננו עומדים על טענותינו בעניין היריבות.

המשך עדות התובע:

ש.ת. אני גר בסמוך למקום התאונה, מציג תמונה לבית המשפט. הגעתי לצומת לעשות פרסה לאחר מכן מצד ימין הבית שלי. אני מציג לבימ"ש תמונה שסומנה 1 זה המקום שביצעתי פרסה. מציג לבימ"ש תמונה שמספרה 2 היא הגיעה מהמקום הזה ופנתה משם ימינה. אי התנועה שהוקף בעיגול בתמונה מס' 2 זה אי התנועה שמוקף בעיגול גם בתמונה מס' 1.

ש.ת. ביצעתי את פניית הפרסה. בכלל לא ראיתי אותה כשהיא עולה מלמטה.

הנתבעת 2: אין מחלוקת שבנקודה שממנה אני באתי הייתי צריכה לתת זכות קדימה לתנועה בכביש הראשי.

התובע: כשעשיתי את הפנייה לא ראיתי אותה, ווידאתי שהכביש ריק, הסתכלתי לכל הכיוונים גם לרחוב שממנו היא הגיעה. בזמן שביצעתי את הפנייה במלואה היא כבר יצאה ופגעה בי. הכביש שממנו היא באה זה עלייה. אבא שלה ישב לידה עם טאבלט, היא נכנסה להלם. מדגים לבימ"ש את התאונה באמצעות שתי מכוניות. בכל פרק הזמן שביצעתי את פניית הפרסה לא ראיתי אותה, זה מולי אני לא יכול שלא להסתכל, השלמתי את הפנייה ב 97 אחוז. מציג לבימ"ש את מנח הרכבים בעת הפגיעה. היא פגעה בי בפינה הימנית קדמית של הרכב, היא נפגעה בעצמה בפינה השמאלית קדמית של הרכב שלה. הייתי זהיר אף אחד לא היה בצומת. אני עושה את זה עשרות פעמים ביום. אני 25 שנה נוהג מעולם לא תבעתי איש ולא הגעתי לבימ"ש לתעבורה. זה השנה הראשונה שאני הייתי עצמאי, הייתי אובד עצות וחברת הביטוח אמרה לי להיוועץ עם עו"ד. אבא שלה יצא החוצה היא הייתה בהלם, הוצאתי מזכר רשמתי מה שקרה, בלי לחץ.

הנתבעת 2: לשאלת בימ"ש, אין לי בעיה בשפה העברית. אני חתמתי על המזכר שהתובע הציג לבימ"ש.

הצדדים: אנו מסכימים ומסמיכים את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984, ללא נימוקים ולאחר שמיעת הצדדים.

הובהר לנו כי בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את כל התביעה או לדחות את כל התביעה, או לקבלה לשיעורין, הכל על פי שיקול דעת בית המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק, ללא קביעות וללא נימוקים. עוד הובהר כי בנסיבות אלה, הסיכוי לדיון בערעור הוא קלוש.

התובע: לאחר שבימ"ש שב והסביר לי, אני משיב שאני מסכים.

התובע משיב לשאלות נציג הנתבעת 1:

ש.ת. בכיוון התנועה ההפוך לכיון שממנו אני באתי, יש שני נתיבים אני רוצה לציין שכל הזמן חונים שם רכבים בנתיב הימני באופן שחוסם חלק ממנו. בקרבת הצומת לא חונים רכבים. אני ביצעתי את הפרסה מהנתיב השמאלי המותר לפניה שמאלה. אני ביצעתי את הפניה לתוך הנתיב הימני, אני רוצה להסביר שהאופן שבו ביצעתי את הפניה לא מאפשר כניסה אל תוך הנתיב השמאלי באופן מלא ולכן הגעתי למצב שאני באמצע בין שני הנתיבים הימני והשמאלי של הצד שכנגד.

ש. ז"א שאתה ביצעת פניית פרסה מהנתיב השמאלי לימני?

ת. אני חוזר על תשובתי הקודמת.

ש.ת. התכוונתי להגיע לבית שלי שהוא מצד ימין 300 מטר בהמשך.

ש. אמרת שביצעת פניית פרסה ובסופה אז היא הגיעה פתאום, אם היא הגיעה בסוף היא הייתה אמורה לפגוע בחלק האחורי של הרכב שלך?

ת. אני סיימתי 97 אחוז. כל הזמן העיניים שלי הסתכלו, כשעמדתי לסיים את הפניה לא האמנתי שהיא תצא בלי להסתכל.

התובע: מציג לבימ"ש אישור שקיבלתי מחברת הביטוח שלי על הנזקים שנגרמו לי בגין התאונה הזו ואני מסכים שצריך לקזז את הסכום הזה מהסכום שאותו תבעתי.

הנתבעת 2 לאחר שהוזהרה כדין והתחייבה:

ש.ת. אני עליתי לפניה שם פניתי ימינה. עצרתי בצומת, אותתי אני נהגת כבר 5 שנים. אני גם עושה את זה, פעם בשבועיים אני נוהגת שם. ראיתי את התובע עומד בנתיב מעבר איפה שפונים שמאלה, פניתי ימינה ופתאום שמעתי "בום" ושם עצרתי. הייתי בהלם. מדגימה את התאונה באמצעות שתי מכוניות. כשאני התחלתי לפנות הוא עוד לא פנה.

ש.ת. לשאלת בימ"ש, כשאני עצרתי ואותתי ראיתי רכב עומד, כשהתחלתי לפנות לא ראיתי מישהו נוסע. לשאלת בימ"ש אני בטוחה שעצרתי כי אני תמיד עוצרת שם.

ש.ת. לשאלת בימ"ש חתמתי על המזכר הזה כי הייתי קצת בשוק ולא הייתי אף פעם בתאונת דרכים. חתמתי כי הייתי תחת לחץ.

ש.ת. בזמן אמת הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו והוא כתב את זה. הרגשתי שהייתי מספיק זהירה. המשפט שכתוב "הגברת לא זוכרת.." באמת אבא שלי ביקש להוסיף, כנראה שבאותו רגע באמת לא זכרתי.

מר אדם שוורץ לאחר שהוזהר כדין והתחייב:

ש.ת. אני אביה של הנתבעת 2. הייתי עם הנתבעת בתוך הרכב ליד הנהגת, בתי.

לא הסתכלתי כל כך כי אני סומך על הילדה שלי, אבל עלינו ברחוב השושן ופנינו ימינה ואז הרגשתי "בום". לא ראיתי את התואנה הייתי עסוק בטלפון שלי.

ש.ת. אני זוכר שהבת שלי עצרה כי ככה היא עוצרת, ככה היא נוהגת. זה היה לפני שנה וחצי אף אחד לא זוכר.

ש.ת. כשיצאנו מהרכב ראינו שיש נזק לשני הרכבים. דיברנו הנהג הציע במקום להזמין משטרה לחתום על המזכר.

ש.ת. אני לא מחשיב את המזכר כי הבת שלי הייתה בהלם וגם אני הייתי. כי לא הייתה לי תאונה לפני כן.

ש.ת. המשפט "הגברת לא זוכרת" כי רציתי הסתייגות.

<#3#>

החלטה

פסק הדין ישלח לצדדים בדואר.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ג טבת תשע"ד, 26/12/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נעמי שמואל