כאמור בהחלטתי מיום 17/4/2013 המאזכרת את החלטת רשם ההוצל"פ מיום 2/4/2013, ההתנגדות הוגשה באיחור כאשר המועד האחרון להגשתה בתוך המועד חל ביום 6/12/2012.

בקשת המבקשת (72 עמודים) נסמכת בתצהירה.

המבקשת מצהירה, כי קיבלה את התביעה בדואר רשום, כי חלתה בדצמבר 2012 בשפעת ומאז יש לה בעיות אישיות המזכות אותה בקצבת נכות בשל הפרעות פסיכוטיות.

מאז ינואר 2013 סובלת היא מאותה שפעת.

בהמשך מציינת המבקשת, כי היא מגישה את התנגדותה בגלל שאין לה כספים ובגלל שהיא רוצה להגיע להסדר תשלומים.

תשובת המשיבה מיום 24/04/2013 (9 עמודים) עוסקת בנושאים שונים שאינם רלבנטים כגון, המועד בו המציאה למשיבה מכתב דרישה לתשלום החוב, טרם פתיחת תיק ההוצל"פ.

מכל מקום, עפי האמור ב-6/11/2012 נמסרה אזהרה לחייבת למבקשת, והעתק אישור המסירה והעתק תצהיר המוסר צורפו לתשובה הגם שאין כל מחלוקת לעניין המצאת האזהרה לחייבת...

בחלוף 4 חודשים מן המועד האחרון להגשת ההתנגדות, הגישה המבקשת בקשתה יחד עם ההתנגדות אשר אינה מגלה טעם מיוחד כלשהו בכלל, ומודה המבקשת בחוב בפרט.

ביום 20/05/2013 הוגשה ע"י המבקשת (27 עמודים) ספק בקשה ספק הודעה בה מבקשת היא לתת לה הרשות להתגונן וכן לקצוב את החוב לסכום אחר נמוך יותר בשל מצבה הכלכלי הקשה.

בהמשך מתייחסת המבקשת לתשובת המשיבה תוך הבעת דעה על עובדות התביעה וצירוף עשרות עמודים שאינם מחויבי המציאות להגשת תשובה.

לאחר שבחנתי את מכלול הכתבים דין הבקשה להידחות:

המבקשת אינה מכחישה את החוב המיוחס לה,אלא אך עותרת לפריסתו לתשלומים כאלה או אחרים אשר בשיעורם כלל לא נקבה.

סעד זה אינו מקנה הארכת מועד להגשת התנגדות ואף אינו מקנה רשות להתגונן באשר כל כולו מסור לסמכותו של רשם ההוצל"פ בתיק השייך.

אין בפי המבקשת כל עילה מכוחה יוארך המועד להגשת התנגדות ולפיכך, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.

הליכי ההוצל"פ בתיק שבכותרת ישופעלו ככל שהם מעוכבים, וכל סכום האצור בהם וניתן לייחסו לזוכה ישוחרר לידי הזוכה.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013, בהעדר הצדדים.