לפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו למנוח אשר נהרג בהיותו נהג רכב בתאונת דרכים מיום 10/4/2006. המנוח שירת בצה"ל במסגרת שרות קבע במשך 22 שנים עד שמצא את מותו הטרגי בתאונה. הרכב המעורב בתאונה היה רכב השייך לצה"ל ואשר נמצא בבעלות הנתבעת. (להלן: "המנוח", "התאונה").

עזבון המנוח, באמצעות יורשיו החוקיים, באים בנעליו ותובעים את הפיצויים בגין פטירתו כתוצאה מהתאונה.

התביעה הוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן:"חוק הפיצויים"). אין מחלוקת בנוגע לסוגיית החבות וקיומו של כיסוי ביטוחי תקף לתאונה. משכך, הדיון להלן יעסוק אך ורק בשאלת גובה הנזק, סביבו ניטשה מחלוקת קשה בין הצדדים.

עוד יצוין בהקשר זה כי מאחר ומדובר ברכב מעסיק (רכב בבעלות צה"ל ומדינת ישראל), אין לתובעים זכאות ל- 25% מגובה הנזק במקרה של בליעת הנזק בגמלאות מל"ל ופנסיית מדינה.

רקע כללי והצגת הצדדים

1. המדובר בתביעת עיזבון של המנוח יליד 1/3/1964 אשר נהרג בתאונת דרכים מיום 10/4/2006. המנוח, בן 42 במותו, הותיר אחריו אישה ובן (מנישואין שניים) וחמישה ילדים מנישואיו הראשונים. כאן המקום לציין כי אשתו מנישואיו הראשוניים נפטרה בשנת 2000, ועד לנישואיו השניים בשנת 2004, היה המנוח אלמן וגידל בגפו את חמשת ילדיו.
2. להלן נתוניהם של תלויי המנוח ויורשי עזבונו:
   1. התובעת 2, אלמנת המנוח הינה ילידת 10/5/77, בת 29 במועד התאונה ובת 43 כיום, אימו של התובע מס' 8. האלמנה לא עבדה עובר לתאונה ואינה עובדת מאז ועד היום (סעיף 14 לתצהיר האלמנה).
   2. התובעת 3, ביתו הבכורה של המנוח מנישואיו הראשונים, ילידת 5/6/87 בת 19 במועד התאונה כיום בת 33 נישאה בשנת 2000 וכיום נשואה ואם לילדים.
   3. התובעת 4, ביתו השניה של המנוח מנישואיו הראשונים, ילידת 14/6/91 בת 15 במועד התאונה כיום בת 29 נישאה בשנת 2002, התגרשה ונישאה בשנית וכיום נשואה ואם לילדים.
   4. התובע 5, בנו השלישי של המנוח מנישואיו הראשונים, יליד 18/1/93 בן 13 במועד התאונה כיום בן 27.5.
   5. התובעת 6, ביתו הרביעית של המנוח מנישואיו הראשונים, ילידת 28/2/95 בת 11 במועד התאונה כיום בת 25.5, סטודנטית.
   6. התובעת 7, ביתו החמישית של המנוח מנישואיו הראשונים, ילידת 14/1/2000 בת 6 במועד התאונה כיום בת 20.5. אמורה להתחתן השנה (עמ' 24 לפרוטוקול).
   7. התובע 8, בנו היחיד של המנוח מנישואיו השניים, יליד 11/7/2005 בן 8 חודשים במועד התאונה כיום בן 15, בנה של התובעת 2.
3. התובע 9 הינו אחיו של המנוח, דודם של התובעים 3-8, וגיסה של האלמנה, ואשר מונה לשמש כאפוטרופוס הן על התובעים 4-7, ארבעה מתוך חמשת ילדיו של המנוח מנישואים ראשונים עד הגיעם לגיל בגרות, והן כאפוטרופוס משותף על התובע 8 בצוותא עם אימו, התובעת 2. צו אפוטרופסות ניתן על ידי בית הדין השרעי בעכו מיום 24/5/2006. (נספח א' לתצהירו של התובע 9).
4. התובעים 2-8 הינם היורשים החוקיים של עזבון המנוח בהתאם לצו ירושה מבית הדין השרעי בעכו מיום 8/6/2006 (מוצג ג' למוצגי התביעה).
5. כאן המקום לציין כי תובענה זו הוגשה יום אחד בלבד לפני חלוף תקופת ההתיישנות, קרי שבע שנים פחות יום ממועד קרות התאונה. עניין זה יש לזקוף לחובת התביעה. מרגע הגשת ההליך ועד שהתיק הבשיל לשמיעת ראיות, חלפו להן עוד שש שנים במהלכן דשדש ההליך במקום בשל אי השלמת הליכים מקדמיים בין הצדדים. עובדה זו יש לזקוף בעיקר לחובת ההגנה שכן מרבית התקופה התארכה בשל התנהלות דיונית המיוחסת לנתבעת, כפי שפורט בהרחבה בהחלטתי מיום 4/7/18, בעטיה לא ניתן היה להשלים את חישוב הפסדי ההשתכרות לעזבון בשנים האבודות ולמעשה הדבר התאפשר לראשונה רק במהלך ניהול ושמיעת הראיות. ויוזכר, הנתבעת במקרה דנן חובשת "שני כובעים": הן כמבטחת בביטוח חובה של הרכב המעורב בתאונה והן כמעסיקתו הישירה של המנוח במשך 23 שנות עבודתו עד לתאונה ועל כן מלוא נתוני ההשתכרות ופנסיית השארים נמצאים בידיה, כפי שיבואר להלן.
6. והינה אנו מוצאים עצמנו במצב בו שלב שמיעת הראיות, במסגרתן מתבררת לראשונה התמונה העובדתית לאשורה, החל דרכו רק ב- 4/19 התנהל עד 3/20, קרי 14 שנים לאחר התאונה. דומני כי לא יכול להיות ספק כי התארכות זו של ההליך על ציר הזמן, דהיינו חלוף 14 שנים ממועד קרות התאונה ועד בירור התובענה לגופה בבית המשפט, הינה בלתי מידתית ומשוללת כל הכרח או הסבר המניח את הדעת.
7. יריעת המחלוקת בין הצדדים מתמקדת, אפוא, סביב סוגיית נתוני ההשתכרות המשוערים של המנוח אלמלא התאונה לרבות מועד פרישתו לפנסיה מצה"ל מחד גיסא, וגובה ניכויי קצבאות פנסיית שארים המשתלמים לתלויי המנוח מאידך גיסא. נושאים אלו ידונו על פי סדרם להלן;

נתוני שכרו של המנוח עובר לתאונה במסגרת עבודתו כאיש קבע בצה"ל

1. המנוח היה איש קבע ושירת בצה"ל כגשש 23 שנים עד למותו הטרגי בתאונה. במועד התאונה היה המנוח בן 42 נגד בדרגת רס"ב (רב סמל בכיר) ותכנן, כך לטענת התובעים, לסיים את שירותו הצבאי ולצאת לפנסיה לאחר שצבר את מלוא הזכויות בתום שירות הקבע. כאן המקום לציין כי נכון למועד התאונה המנוח אמנם טרם החל את תהליך הפרישה מצה"ל וטרם הגיש בקשה לפרישה כאמור, ברם כפי שיוצג להלן, בהתאם לתנאים שהיו לאנשי קבע בעת ההיא בשנת 2006, היה המנוח זכאי לצאת לפנסיה החל מגיל 42 ואילך, דהיינו במועדים הסמוכים לקרות אירוע התאונה.
2. התובעים צירפו לראיותיהם שלושה תלושי שכר בלבד לשלושת החודשים שקדמו לתאונה, הא ותו לאו. במסגרת זו, לראיות התביעה לא צורפו נתונים פנסיוניים כלשהם, קרי: מהו שיעור הפנסיה שנצברה לזכות המנוח עד למועד התאונה, ומה גובה גמלת השארים אשר השתלמה ומשתלמת לתלויי המנוח מאז ועד היום. מיותר לציין כי אין די בשלושה תלושי שכר ספורדיים, כדי לערוך חישובים מושכלים כלשהם של הפסדי השתכרות לעזבון בשנים האבודות. על כן, בעקבות צווים שחייבו את הנתבעת, מדינת ישראל ומעסיקתו של המנוח במסגרת היותו איש קבע, להמציא את מלוא התיעוד אודות השתכרותו של המנוח עובר לתאונה מחד גיסא, וגמלאות שארים המשתלמים לתלוייו לאחר התאונה מאידך גיסא, התקבלו, בשעה טובה, וגם זאת רק במהלך שמיעת הראיות, נתוני השתכרות ופנסיה מלאים.
3. נתונים אלו, מצביעים על תמונת המצב המוצגת בטבלאות הבאות, המרכזות את נתוני הכנסותיו של המנוח עובר לתאונה ונתוני פנסיית השארים אשר השתלמה לתובעים 2 ו- 8 (האלמנה ובנה) לאחריה, כדלקמן:

נתוני פנסיית השארים מצה"ל המשתלמת לאלמנה ובנה מאז התאונה ועד היום

גובה הפנסיה הצהלית אותה היה זכאי המנוח לקבל אילו היה בחיים היום אלמלא התאונה

1. לשם קבלת נתון זה, התבקשה הנתבעת הן על ידי התביעה והן באמצעות צווי בית המשפט, להמציא נתונים מסודרים לגבי גובה הפנסיה לה היה זכאי המנוח אלמלא התאונה ומתוך הנחת מוצא, המוכחשת על ידי הנתבעת, כי היה פורש לגמלאות במועד סמוך לתאונה, כפי שתכנן לעשות, כך לטענת התביעה. ואכן, נתונים אלו הומצאו על ידי הנתבעת רק לאחר שתמה פרשת התביעה, וזאת באמצעות רמ"ד גמלאות של צה"ל, רס"ן יבגני גויזנברג, במסגרת שני מסמכים שצורפו לראיות הנתבעת: האחד מכתב מיום 30/5/19 (סומן נ/1) והשני מכתב מתקן מיום 15/7/19 (סומן נ/2).
2. במכתב נ/1, צויין כי המנוח היה רשאי לפרוש מצה"ל בגיל 42 ואילו היה מבקש לפרוש במועד הסמוך לתאונה, ניתן היה להוציאו לפרישה שנה לאחר שהיה מגיש בקשה כאמור, או אז היה פורש עם זכאות של 46.33% מהמשכורת הקובעת לפנסיה. במסמך נ/2 ולאחר בדיקה מחודשת ומדוקדקת, תיקן רמ"ד גמלאות את שיעור אחוזי הזכאות ל- 50.33%. (ראה הסברו של רמ"ד הגמלאות בעמ' 8 לפרוטוקול כיצד הגיע לחישוב אחוז צבירה זה). לפיכך החישוב לפי נ/2 (מיום 15/7/19) הינו כי אילו היה המנוח פורש שנה לאחר התאונה ובשים לב להסכמי השכר, שיעורי ההצמדה שהתעדכנו מעת לעת נכון למועד הנפקת המכתב נ/2, היה המנוח זכאי לפנסיה בסך של 8,300 ₪ (נכון ל- 30/4/17). עוד מסביר רמ"ד גמלאות במכתב נ/2, אשר נערך במענה לשאלות שהפנה אליו ב"כ התובעים בעקבות המכתב הראשון נ/1, כי גובה הפנסיה של פורש משירות קבע נגזר מהשכר הקובע לפנסיה וזאת להבדיל משכר ברוטו שוטף הכולל רכיבי שכר נוספים. בחקירתו של רמ"ד גמלאות ולאחר שבחן את תלוש פנסיית השארים לחודש 6/2019, השיב כי נכון ל- 6/19 ובהתחשב בתוספות שחלו במהלך השנים לרבות הצמדות ורכיבי שכר שהתווספו החל משנת 2012, גובה הפנסיה החודשית לה היה זכאי המנוח עומדת על 10,658 ₪. (עמ' 10 לפרוטוקול).
3. הגם שהתובעים לא הגישו כל חוות דעת עצמאית מטעם התביעה של מומחה פנסיוני בנוגע לאחוז שיעור הצבירה לה היה זכאי המנוח אילו פרש לגמלאות במועד הסמוך לתאונה, ואשר לטענתם גבוה בהרבה מהאחוז בו נקב רמ"ד גמלאות צה"ל במכתב נ/2, מיאנו התובעים לקבל את הדין ואת הנתונים שהוצגו בסעיף 12 לעיל, וביקשו לזמן את רמ"ד גמלאות צה"ל לחקירה נוספת על הנתונים שצויינו במכתביו נ/1- נ/2, הגם שהעד כבר נחקר עליהם בדיון שהתקיים ביום 16/7/19 לקראתו הוגש מכתב נ/2 כהשלמה לנתונים אותם שב וביקש ב"כ התובעים. בקשה זו לחקירה חוזרת של רמ"ד הגמלאות, נדחתה על ידי בהחלטה מפורטת מיום 27/10/19. מאחר ובמסגרת סיכומיהם מעלים התובעים טרוניה כנגד בית המשפט בנוגע להחלטה דיונית זו, ולמען הסדר הטוב, מצאתי לנכון לחזור על עיקרי הדברים ועל השתלשלות העניינים הדיונית שקדמה להחלטה:
   1. כאמור, מלכתחילה התובעים לא הגישו ראיות כלשהם מטעמם בנוגע לאחוז שיעור הצבירה לו היה זכאי המנוח אילו פרש לגמלאות במועד הסמוך לתאונה, ולמצער, לא ביקשו לזמן נציג כלשהו מצה"ל כעד מטעם התביעה בסוגיה זו. כל שביקשו התובעים הוא לזמן גורם מוסמך מטעם צה"ל לצורך המצאת תע"צ כראיה מטעמם, המשיבה על שתי שאלות בלבד: מהו מועד זכאות לפרישה מצה"ל אלמלא התאונה, וגובה גמלת הפנסיה החודשית לה היה זכאי המנוח בעת פרישה אלמלא התאונה. צו המחייב את הנתבעת להמציא נתונים אלו, אשר אכן נחוצים למען חישוב הפסדי השתכרות לעיזבון, ניתן בעיצומן של שמיעת הראיות בתיק.
   2. מאחר והתע"צ בוששה להגיע, והנתונים התקבלו והוגשו במכתב, להבדיל מתע"צ, רק ביום 31/5/19 (נ/1), כחודש לאחר ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 30/4/19, עתרו התובעים בבקשה לזמן את החתום על המכתב, רמ"ד גמלאות רס"ן יבגני גויזנברג, לחקירה על מכתבו והשלמת נתונים נוספים, הגם שהללו כלל לא התבקשו בבקשה המקורית לקבלת התע"צ. את בקשתם נימקו התובעים בנימוק פרוצדורלי לפיו המכתב אינו ערוך כתע"צ כדין.
   3. בהחלטה מיום 1/7/19 נקבע דיון במעמד הצדדים ואף הוריתי לרמ"ד הגמלאות החתום על המכתב להתייצב לדיון שנקבע, וזאת ככל שהמידע שהתבקש בבקשה לזימון העד, לא יוגש באמצעות תע"צ, אשר על קבלתה ערוכה כדבעי עמד ב"כ התובעים. תע"צ ערוכה כדין אמנם לא הוגשה, ברם ערב הדיון הוגש מכתב ההסבר/השלמה נושא תאריך 15/7/19 אשר נערך ונחתם ע"י רמ"ד גמלאות רס"ן יבגני גויזנברג (נ/2).
   4. עיון במכתבים נ/1-נ/2 מעלה כי השאלות שהופנו מטעם התובעים לנציג המוסמך מטעם צה"ל, נענו על ידו ולמעשה מהשלב הזה ואילך לא הייתה לתובעים כל זכות קנויה לעמוד על חקירתו של רמ"ד הגמלאות, שהרי הנתונים הומצאו לבקשתם. אדרבא, גם אם המסמך היה נערך מבחינה פורמלית כתעודת עובד ציבור, בל נשכח כי היא הוזמנה על ידי התובעים לצורך הגשתה כראיה מטעמם, ואזי ממילא הזכות לחקירת עובד הציבור קנויה לצד שכנגד ולא לצד מגיש התע"צ. במקרה דנן ולנוכח התנהלות הדיונית של התובעים באמצעות בא כוחם, למעשה התהפכו היוצרות: התובעים אשר היו אלו שעמדו על המצאת הנתונים באמצעות תע"צ ולא הסתפקו במכתב גרידא, היו גם אלו שביקשו לחקור את עורך המסמכים בניסיון להתעמת עימו על תוכנם.
   5. מכל מקום, למועד הדיון שנקבע ל- 16/7/19 טרח והתייצב רס"ן גויזנברג בעצמו, וגם זאת למעלה מן הצורך כאמור לעיל, והשיב לשאלות בית המשפט בהתייחס לנתונים אותם בדק והעלה על הכתב בשני מכתביו נ/1-נ/2 אשר אף הוגשו באמצעותו באותו מעמד כראיה לבית המשפט. למותר לציין כי בשלב זה אין נפקא מינה לדרישה לקבל תע"צ ערוכה כדין, שהרי עצם מסירת המידע המבוקש באמצעות מתן עדות בלתי אמצעית על דוכן העדים, מייתרת מאליה את הצורך להגיש נתונים אלו באמצעות תע"צ, אשר יוזכר כי זו הייתה הסיבה המקורית בעטיה מלכתחילה זומן הנציג לבית המשפט. במסגרת זו ניתנה, ושוב למעלה מן הצורך, הזדמנות גם לב"כ התובעים להפנות לעד שאלות, הגם שנשוב ונבהיר כי הדבר היה מעל ומעבר לזכותו אשר מוצתה עם המצאת המכתבים נ/1-נ/2 באמצעות עורכם.
   6. הזדמנות זו, הגם אם תחת מחאה, נוצלה על ידי ב"כ התובעים עד תום, עת חקר את הנציג על נושאים החורגים מעל ומעבר לעילת התביעה דנן והפלוגתאות שכוללת בחובה, עד כדי כך שב"כ התובעים הפליג בחקירתו למחוזות רחוקים וחקר בקשר לסוגיות הקשורות לזכויות סוציאליות ופנסיוניות של אנשי קבע מול צה"ל, הלקוחות מעולם התוכן של יחסי עובד-מעסיק, בכללן: זכויות אנשי קבע לנוכח הגדלת כללי הרמטכ"ל בהתאם לחוק שירות הקבע (גמלאות), דו"ח מבקר המדינה בנוגע להגדלות הרמטכ"ל, שאף צורף משום מה לסיכומי התובעים מבלי שהוגש כראיה בהליך ועוד.
4. להווי ידוע כי "דרך המלך" להוכחת נתונים אלו הינה באמצעות הגשת חוות דעת מומחה פנסיוני. הלכה למעשה, מה שמתואר לעיל הינו ניסיון להימנע מהגשת חוות דעת כאמור, על מנת להוכיח נתוני זכאות שונים מאלו שנקבעו על ידי רמ"ד גמלאות בצה"ל וזאת באמצעות ניסיון להתווכח ולהתעמת עם הגורם המוסמך מטעם צה"ל בנוגע לזכויות (תיאורטיות) של המנוח אילו היה עודנו בחיים אלמלא התאונה. אם לא די בכך, ניסיון זה נעשה במסגרת תביעה שעילתה חוק הפיצויים וככזו, כלל לא כוללת חזית או יריבות או עילת תביעה כלשהי הנוגעת לזכויות פנסיוניות של איש קבע מול צה"ל במסגרת יחסי העבודה ביניהם. עם כל הכבוד, לא ניתן לקבל התנהלות זו, שאך האריכה את הדיון שלא לצורך. אילו רצו התובעים להוכיח מהו אחוז הצבירה הקובע את גובה הפנסיה לה היה זכאי המנוח, או להוכיח כי הינו שונה מזה שקבע רמ"ד גמלאות, לא כל שכן, אילו רצו להוכיח נתונים עובדתיים כלשהם, הקשורים במערך היחסים שבין המנוח לרשויות הצבא, בכללן זכויות הכספיות של המנוח ושאריו כמשרת בשירות קבע, לא היו מסתפקים בהמצאת תע"צ בהתייחס לסוגיות נקודתיות כפי שהתבקשה, אלא היו מגישים חוות דעת של מומחה פנסיוני מטעמם, או למצער, עומדים על זימונו של גורם מוסמך מצה"ל כעד ראשי מטעמם. לא זה ולא זה נעשה במקרה דנן.
5. לאור האמור לעיל, הריני קובעת כי אלמלא התאונה, ובהנחה כי המנוח היה פורש על פי זכאותו בגיל 43 כשנה לאחר התאונה, היה שכר הפנסיה לו זכאי המנוח נכון להיום בסך 10,658 ₪ ברוטו לפי שיעור צבירה של 50.33% כפי שקבע רמ"ד גמלאות. במסגרת זו, הריני דוחה את הטענה שהועלתה בסעיף 17 לסיכומי התובעים לפיה אחוז הצבירה הפנסיונית גבוה ב- 10% מזו שקבע רמ"ד הגמלאות, מאחר וטענה זו חסרת תימוכין במסד הראייתי שהונח לפניי ונטענת כטענה בעלמא.

מועד הפרישה לפנסיה וגובה השכר המשוער אותו היה משתכר המנוח לאחר פרישתו ועד לסוף תוחלת חיי עבודה (67)

1. מועד הפרישה הצפוי- לטענת התובעים המנוח התעתד לפרוש במועדים הסמוכים לתאונה, בגיל 43. מנגד, טוענת הנתבעת כי כוונה זו לא יצאה מן הכח אל הפועל מאחר והמנוח כלל לא החל בתהליך של בקשה לפרוש לפנסיה ועל כן יש לקבוע כי אלמלא התאונה היה פורש בגיל 49. בסוגיה זו דין טענת הנתבעת להידחות. אכן, בתיקו של המנוח אין אינדיקציה כי הביע רצון לפרוש לפנסיה או כי החל בתהליך בכוון זה. ברם, רמ"ד הגמלאות העיד כי נכון לשנת התאונה, בשנים 2006-2007, נגדים דוגמת המנוח בוותק ובדרגה זהה לשלו, היו רשאים לפרוש לפנסיה בגיל 42 ואילך (עמ' 2 לחקירתו). על כן מדובר באופציה ממשית וברת קיימא, להבדיל מתיאורטית שעמדה לרשות המנוח, עת היה זכאי לפרוש לפנסיה ולהתחיל להתפרנס במקום עבודה חדש בשארית תוחלת חיי עבודתו. מנגד, הגיל בו נקבה הנתבעת (49) מבוסס על תכניות הפרישה העתידית של אחיו של המנוח (התובע 9) שאף הוא איש קבע בתפקיד גשש בצה"ל (ראה עמ' 20 לפרוטוקול). לא מן הנמנע כי תכניות האח השתבשו עם מות המנוח ומסיבה זו טרם התממשו, מה גם שהן אינן בהכרח מעידות על תכניותיו של המנוח אלמלא התאונה. על כן, חישובנו להלן ייערכו מתוך הנחה מוצא כי אלמלא התאונה היה המנוח פורש לפנסיה לפי תנאי הזכאות שצבר עד מועד התאונה, כאמור בעדותו של רמ"ד הגמלאות, מה שמוביל לדיון בשאלה מה היה צפוי להיות גובה שכרו בשוק החופשי ממועד פרישתו ועד גיל 67.
2. גובה השכר הצפוי בשוק החופשי- גם בסוגיה זו, בדומה לקודמתה, ניטשה מחלוקת בין הצדדים: גורסים התובעים בסיכומיהם כי המנוח היה עתיד להשתכר בקריירה החדשה שלו שכר של 22,310 ₪. נתון זה הינו, כפי שהתברר בחקירת רמ"ד הגמלאות, היה השכר אותו היה אמור המנוח להשתכר אלמלא נהרג בתאונה ומתוך הנחה כי היה ממשיך עד היום, 14 שנים לאחר התאונה, להיות איש קבע בצה"ל. לדידם של התובעים, בהיעדר נתונים ידועים לקביעת שכרו של המנוח בקריירה החדשה בה היה עתיד לפתוח אלמלא התאונה, יש לקחת כבסיס שכר המשקף את פוטנציאל ההשתכרות את השכר שהיה מרוויח בצה"ל אילו היה עודנו משרת בקבע נכון להיום. שכר זה מבקשים התובעים לצרף לגובה הפנסיה שהיה מקבל מצה"ל וכך מגיעים לבסיס שכר העולה על שילוש השכר הממוצע במשק.
3. מנגד, גורסת הנתבעת כי התובעים לא יכולים "לאחוז בחבל משני קצותיו" ולטעון כי בסיס השכר מורכב הן מהפנסיה הצבאית, על בסיס ההנחה כי היה פורש בגיל 43, והן מהמשכורת הצבאית אליה הגיע לאחר 34 שנות שירות בקבע, כאילו לא פרש כלל. על כן גורסת הנתבעת כי יש לקחת כבסיס שכר של המנוח לצורך חישוב ראשי הנזק של הפסדי השתכרות לעיזבון בשנים האבודות שכר של 14,000 ₪ נטו הכולל הן פנסיה והן שכר שעתיד היה להשתכר בשוק החופשי, שכן סכום זה הינו שווה ערך לשכרו כנגד בצה"ל לפני התאונה בערכים ריאליים להיום. (ראה טבלה לעיל).
4. לנוכח המסד הראייתי שהונח בפניי, באתי למסקנה כי דין הטענות של שני הצדדים גם יחד להידחות בכל הנוגע לרכיב זה; טענת התביעה לפיה בסיס השכר עולה על שילוש השכר הממוצע במשק הינה בבחינת משאלת לב (wishful thinking) ומתעלמת לחלוטין הן מההשקעה הכספית האדירה הכרוכה בפתיחת העסק כפי שחפץ המנוח להקים והן מהשנים שעתידות היו לחלוף עד אשר היה מחזיר ההשקעה ומתחיל להרוויח את הסכומים המיוחלים אותם הניח כמעשה גמור בחישוביו. ראה דברי האלמנה בעמ' 28 לפרוטוקול: " הוא עוד לא השתחרר. גם בגלל שלא היה לו כסף והוא חיכה לפנסיה לעשות את העסק". הוא הדין בנוגע לטענת הנתבעת המתעלמת מן העובדה כי ערב התאונה הגיע המנוח לגיל ואחוז צבירה שאפשר לו לפרוש מהשרות הצבאי וליהנות מפנסיה צהלית ובד בבד לפתוח בגיל 43, אמצע החיים, פרק ב' בקריירה התעסוקתית שלו ובכך, אולי, להגדיל את גובה הכנסתו, לא כל שכן כאשר המנוח היה בעל השכלה טכנולוגית אותה רכש במסגרת השרות הצבאי (טכנאי תעשיה וניהול) כנטען בתצהירי התביעה.
5. להוכחת טענת התביעה באשר לתוכניות המנוח לאחר פרישה, העיד התובע 9, אחיו של המנוח. במסגרת עדותו סיפר כי גם לו עצמו יש קריירה צבאית כגשש בצה"ל בדומה למנוח. עוד סיפר כי הוא עתיד לפרוש מצה"ל בשנה הבאה בגיל 49 וכי לו ולאחיו המנוח היו תוכניות לפתוח עסק לחומרי בניין וכי הוא התעתד לסייע בידו בעסק ובהמשך להצטרף לעסק. לפי עדותו האח, המנוח ואחיו החלו במגעים להשכרת שטח בכפר לרבות השכרת מנוף, ברם מאומה מזה לא הובא במסגרת המסד הראייתי שהונח בפני בית המשפט: לא הוגש תיעוד כלשהו לגבי כוונה לפתוח עסק ברשויות המס, לא הוזמן לעדות בעל השטח ממנו רצו האחים לשכור, לא הובאו ראיות בנוגע לחמשת הדונמים שהזכיר האח בעדותו הנמצאים בבעלות המשפחה ואשר עליהם היו אמורים לפתוח חלק מהעסק, האח לא ידע לומר מאומה לגבי פרטי ההסכם, מועדים לפתיחת העסק או השכרת השטח, לא הובאו כל נתונים, לא הובאה כל תכנית עסקית לגבי התוחלת או הייתכנות הכלכלית של העסק: מה גובה ההשקעה מול התשואה העתידית וכיוצ'. בהקשר זה, למותר לציין כי לא ניתן ללמוד כל ממצא רציני או נתון של ממש מן האמירה הסתמית של האח שאינה יותר ממשאלת לב לפיה: " זה עסק לכל החיים. זה עסק שמביא הרבה כסף. המון כסף" (עמ' 25 לפרוטוקול). באשר לאי זימון עד כלשהו אשר יוכל לשפוך אור על הדברים דוגמת אותו בעל מגרש מהכפר, אפנה להלכה בדבר משמעות אי הבאת עדים ולדברים שצוינו בעניין זה בספרו של קדמי, על הראיות - חלק שלישי (תשס"ד, 2003), 1649: "דין ההימנעות כדין ההודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע".
6. במצב דברים זה, לנוכח כישוריו והישגיו של המנוח עד לפטירתו מחד גיסא, אל מול התוכניות לפתוח עסק על כל המשתמע מבחינת ההשקעה והזמן עד שהעסק יניב פרי אם בכלל, מצאתי לנכון להעמיד את פוטנציאל ההשתכרות של המנוח בקריירה ב' על השכר הממוצע במשק נכות להיום בסך 10,948 ₪ ברוטו (6/20). סכום זה מצטרף לפנסיה צהלית נכון להיום על סך 10,658 ₪. סה"כ: 21,606 ₪ ברוטו ובניכוי מס ונקודות זיכוי 2.25= 17,733 ₪ נטו.

הפסד השתכרות לעזבון בשנים האבודות- תוחלת חיי עבודה עד גיל 67

1. חישוב הפסדי ההשתכרות לעיזבון בשנים האבודות לפי עיקרון "המשפחה הדינמית" (יציאה ממעגל התלות עם הגיע ילדיו התלויים לגיל בגירות) מתוך הנחה מוצא כי האלמנה אינה עובדת ועל כן החישוב אינו מבוסס על "קופה משותפת" אלא רק על הכנסת המנוח, בהתאם למקדם ההיוון כפי שחושב בחוות הדעת האקטוארית מיום 2/8/20 לפי 3% ריבית היוון, ייערך החישוב כדלקמן: 17,333 X 229.89= 3,984,4683 ₪.

הפסד השתכרות לעזבון בשנים האבודות- תקופת הפנסיה מגיל 67 עד גיל 80

1. בהיעדר נתונים כלשהם בנוגע לתקופת הפנסיה, יחושב ראש נזק זה לפי 70% מהשכר הקובע שצוין לעיל לפי 4 ידות (מנוח, אלמנה, חסכון ומשק בית), בניכוי ידת הקיום, לתקופה של 13 שנים שיחלו בעוד 11 שנים בעת "הגיע" המנוח לגיל 67, כדלקמן: 3/4 X 17,333 X 70% X 129.04 X 0.7224= 848,272 ₪.

הוצאות קבורה ומצבה

1. לטענת התובעים נגרמה להם הוצאה של 50,000 ₪ בראש נזק זה. עם זאת, לא צירפו קבלה כלשהי להוכחת הנטען. אם לא די בכך, הן האלמנה (עמ' 29 לפרוטוקול) והן אחיו של המנוח הודו בחקירתם כי צה"ל שילם על המצבה אך העלו טענה לפיה המשפחה, באמצעותו, נאלצה לשלם על כיתוב בערבית מהקוראן ברם הוא אינו זוכר את הסכום ואין בידיו ראיות לכך הגם שניתן להשיגן. ראה עמ' 19 לפרוטוקול:

"... ש. כמה שילמת? זוכר?

ת. לא זוכר בדיוק. אבל אני אבדוק עם מי שעשה לי את השיש. צה"ל שילם אבל הוא עושה קבר סטנדרט קטן ורושם בעברית. יש לנו פסוקים מהקוראן שצריך לרשום על המצבה של אחי ז"ל. הבאתי מישהו שעושה זאת ושילמתי הרבה כסף. לא זוכר את הסכום. אבל הבאתי אותו. אח"כ שילמתי עוד פעם. צה"ל עשה טעויות בכתובים שם.

ש. אתה לא זוכר כמה שילמת גם בערך?

ת. אני יכול לבדוק. עברו 13 שנה..."

1. על רקע האמור לעיל, בהיעדר ראיה כלשהי לסכומים הנטענים ובשים לב לעובדה כי אין חולק שמשרד הביטחון שילם על המצבה, מצאתי לנכון להעמיד ראש נזק זה על 15,000 ₪ בגין הפרשים כלשהם שנאלצה המשפחה לשאת, כנטען על ידם, אם בכלל.

אובדן שירותי אב ובן זוג

1. בסיכומי התובעים נקבו בסכום של 2.34 מיליון ₪ בראש נזק זה, לפי חישוב אקטוארי המבוסס על פיצוי חודשי של כ- 4,000 ש"ח לחודש ועוד סכום של כ- 600 ₪ עד גיל 28 לילדים הבגירים, מעבר לגיל התלות כפי שנקבע בפסיקה מקדמת דנא. מנגד, מציעה הנתבעת סכום גלובלי ומינורי של 100,000 ₪. דומני כי זה כמו זה, הינם סכומי קצה, משוללי תימוכין במסד הראייתי שהונח לפני בית המשפט ורחוקים לשקף את ניסיון החיים ואת הפסיקה הנוהגת.
2. מעדויות בני משפחת המנוח מצינו כי מדובר באדם שעבד מרבית שעות היום מחוץ לביתו ובמקומות רחוקים מהבית במסגרת תפקידו כגשש, נעדר מביתו ימים ארוכים במסגרת שירותו הצבאי. לעיתים לא חזר ימים ארוכים לביתו שכן פרנסת המשפחה הייתה מוטלת אך ורק עליו (עמ' 19 לפרוטוקול). חלק מילדיו היו בגיל התבגרות במועד התאונה אשר יש להניח כי סייעו בגידול אחיהם הקטינים. הבן מנישואיו השניים שהיה תינוק במועד התאונה טופל על ידי אמו, עקרת בית כל השנים, לא עבדה מעולם ואף הצהירה כי אין בכוונתה להשתלב במעגל העבודה בעתיד. מכאן כי עיקר זמנה ומרצה השקיעה ועודנה משקיעה האלמנה בגידול בנה יחידה ובניהול משק הבית (לשאלה האם בכוונתה להשתלב במעגל עבודה כאשר הבן יגדל השיבה: "לא מקובל אצלנו" עמ' 29 לפרוטוקול).
3. מנגד, לא ניתן להתעלם גם מן העובדה כי המנוח היה אלמן והורה יחידני לחמשת ילדיו מנישואיו הראשוניים, אשר במועד פטירתו היו בגילאים: 6,11,13,15,19 לפי סדר יורד. נכון להיום כולם בגירים כך שעיקר העזרה ביחס אליהם מתמקדת בעבר. לגבי העתיד ראש נזק זה כולל את האלמנה והבן הקטין בלבד. אין חולק כי לא נשכרו שירותים בשכר עבור רכיב זה. משכך ראש נזק זה מוערך בעיקרו על אומדנה.
4. בהתחשב בכל האמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק סכום גלובלי כדלקמן: לתובעים 3-7- חמשת ילדיו מנישואין הראשונים- סכום גלובלי של 220,000 ₪, לפי מיצוע של 1,500 ₪ לחודש מיום התאונה ועד הגיע התובעת 7, הבת הצעירה ביותר מנישואיו הראשונים לגיל 18 בשנת 2018, במשך 12 שנים. באשר לתובעים 2,8 (האלמנה ובנה הקטין) סכום גלובלי בסך 400,000 ₪ לעבר ולעתיד גם יחד.

הוצאות אפוטרופוס- אחיו של המנוח (התובע 9).

1. התובע 9 מונה לשמש כאפוטרופוס לחמשת ילדיו הקטינים של המנוח מטעם בית הדין השרעי. עם זאת, השרות שתואר מפיו בחקירתו ובחקירת האלמנה למעשה עוסק בהגשת שירותי אב בדאגה לילדים עת שימש כדמות אב, חיתן את הבנות הבגירות ודאג לקנות מצרכים לביתם ודאג לצרכי הילדים עד בגרותם. למעשה, מדובר בהטבת נזק החופפת לראש הנזק של תלות ואובדן שירותי אב או דמות אב ואין המדובר בראש נזק נפרד וייחודי לאפוטרופוס הכולל בחובו שירותים כגון: לשמש איש קשר מול הרשויות, דווחים שוטפים לאפוטרופוס הכללי, ביצוע פעולות משפטיות המאפיינות עבודת אפוטרופוס כגון טיפול בכספים, נכסים, זכויות משפטיות, הגשת דיווחים מול בית הדין השרעי וכיוצ'.
2. במסגרת הסיכומים נוקב התובע מס' 9 בסכום עתק המגיע ל- 540,000 ₪ רק בראש נזק זה. בסיכומי התשובה גורס התובע 9 כי הינו זכאי "לשכר ראוי בגין הטבת נזקי היתומים". עם זאת, התביעה לא צירפה כל הוכחה לביסוס מסד ראייתי אודות מהו אותו "שכר ראוי" לאפוטרופוס. לא ניתן לקבל חישובים אלו המשוללים כל תימוכין במסד הראייתי שהוגש לבית המשפט וככאלו נטענים בעלמא. אשר על כן, ועל דרך האומדנה מצאתי לנכון להעריך את נזקיו של התובע 9 בגין מינויו לשמש כאפוטרופוס לילדיו הקטינים של אחיו המנוח סכום גלובלי בסך 50,000 ₪ המשקף את העזרה השולית הנוספת שהגיש לאלמנה בכובעו כאפוטרופוס משותף לבנה וכן לארבעת ילדיו הקטינים של המנוח מנישואין קודמים. סכום זה מגיע לתובע 9 ללא כל ניכויים שכן התובע 9 אינו יורש ואינו תלוי ולא "נהנה" מהגמלאות ששולמו לאלו האחרונים.

גמלאות שארים מהמל"ל וצה"ל

1. הנתבעת הגישה חוות דעת אקטואריות בנוגע להוון גמלאות השארים המשתלמים לתלויי המנוח, התובעים 2-8 בקשר סיבתי עם מותו בגין התאונה כדלקמן: גמלאות שארים מל"ל בסך 1,509,448 ₪, גמלאות שארים מדינה (אלמנה+ תובע 8) בסך 3,942,353 ₪ בהתאם לחוות הדעת האקטואריות העדכניות נכון ל- 7/8/19. בנוסף, וכאמור בסעיף 3.2 לחוות הדעת האקטוארית בנוגע להוון גמלאות שארים של המדינה/צה"ל, עתידים להשתלם גם לתובעים 3-7 גמלאות שארים מדינה בסך של 50,000 ₪ במעוגל. חוות הדעת לא כללה את הגמלאות מדינה ששולמו בעבר לחמשת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשוניים, מאחר ונתונים לגביהן לא הומצאו לאקטואר.
2. התובעים מכחישים את סכום ההיוון של גמלאות התלויים המשתלמות לאלמנה ובנה מטעם המדינה בטענה כי גיל תוחלת החיים לאלמנה (88.63) אשר היווה בסיס לחישוב של האקטואר נלקח מלוחות התמותה של מקבלי קצבאות הפנסיה בישראל להבדיל מלוחות התמותה הכלליים של הלמ"ס. לדידם, שומה היה על האקטואר לקחת בחשבון תוחלת חיים צפויה לפי לוחות התמותה של הלמ"ס, שם גיל תוחלת חיי האלמנה נמוך מזה שנלקח בחישוביו (82.32) , כשש שנים פחות של קבלת קצבאות שארים, מה שמקטין את גובה הניכוי בכ- 16%.
3. טענה זו יוצאת מתוך הנחת מוצא כי האקטואר שגה בבחירת לוחות התמותה אשר שימשו אותו בחישוביו. ואולם, להנחת מוצא זו אין כל בסיס במסד הראייתי. התובעים לא הגישו חוות דעת אקטוארית מטעמם התומכת בקו טיעון זה. חלף זאת, ביקשו לחקור את האקטואר מטעם ההגנה. בחקירת האקטואר מטעם הנתבעת, מר אייל בוכבינדר, הסביר זה האחרון מדוע יש דווקא לערוך החישוב לפי לוחות התמותה הספציפיים והייעודיים של מקבלי הקצבאות. ראה דבריו בעמ' 37-38 לפרוטוקול:

ש. אם היינו בודקים את תוחלת החיים של הלמ"ס האם היינו מקבלים תוחלת חיים ארוכה או קצרה יותר?

ת. קצת יותר קצרה בלמ"ס. אני לא יודע לענות בכמה אחוזים.

ש. כלומר זה היה מקטין את הסכום הכללי של חו"ד האקטוארית הזה?

ת. נכון. באופן כללי הלמ"ס זה כלל האוכלוסייה. הלוחות של מקבלי הפנסיה זה למקבלי הפנסיה וזה יותר מתאים לאלמנה כי היא מקבלת פנסיית שארים. יש טבלאות מיוחדות למקבלי פנסיית שארים. זה הלוחות שעשיתי בהם שימוש.

ש. בלוחות התמותה שאתה משתמש בהם, לא מתפרסמות בשום אתריים רשמיים כלשהם שניתן לראות את זה ולבדוק אותם?

ת. בטח שכן. אגף שוק ההון במשרד האוצר מפרסם את ההסתברויות תמותה, מזה אקטואר גוזר את תוחלת החיים.

ש. אני אומר לך שלוחות של הלמ"ס מייצגים נכונה יותר את תוחלת החיים של נשים. מה עמדתך?

ת. אין שום סיכוי. הלמ"ס בהגדרתו זה לוחות של כלל האוכלוסייה. לוחות הפנסיה זה לוחות של מקבלי פנסיה. לעולם לוחות של מקבלי פנסיה יהיו מתאימים יותר למקבלי פנסיה.

ש. משמע שבלמ"ס אין התייחסות נפרדת לנשים?

ת. יש התייחסות לנשים, יש התייחסות לגברים. לשאלת ביהמ"ש, מה הקשר בין היותה של אלמנה מקבלת קצבת שארים מצה"ל לבין תוחלת חייה? אני משיב: אחד הדברים שמתברר זה שרפואה מאוד משפיעה על תוחלת חיים. כשאני מקבל פנסיה של 10,000 ₪ עד 12,000 ₪, אני יכול להרשות לעצמי לקבל טיפול רפואי טוב יותר, הולם יותר ומתברר שבדיקות של קרנות הפנסיה שתוחלת החיים של מקבלי הפנסיה ארוכה יותר מאלו של האוכלוסייה הכללית, המיוצגים בלוחות הלמ"ס..." (הדגשה שלי- א.ב)

1. במסגרת זו, לא הובאה כל אסמכתא משפטית לטענה כי האקטואר עשה שימוש בלוחות תמותה שגויים או שאינם מתאימים, מה שעשוי היה להוביל למסקנה כי האקטואר שגה בחישוב. אין זאת אלא כי מדובר בטענות שבמומחיות ולא בידיעה שיפוטית ולא נותר אלא לאמץ את הסברו של האקטואר היחיד שהגיש חוות דעת ונחקר עליהן. על כן דין הנטען בעניין זה בסיכומי התביעה להידחות מניה וביה.

סיכום ראשי הנזק של תביעת עזבון המנוח

1. לאור כל המקובץ דלעיל, להלן סיכום ראשי הנזק כדלקמן:
   1. הפסד השתכרות לעזבון עד סוף תוחלת חיי עבודה עד גיל 67: 3,984,683 ₪.
   2. הפסד השתכרות לעזבון בתקופת הפנסיה (עד גיל 80): 848,272 ₪
   3. כאב וסבל לעזבון (לא במחלוקת): 56,000 ₪.
   4. הוצאות קבורה ולוויה: 15,000 ₪.
   5. אובדן שירותי אב ובן זוג: 620,000 ₪.
   6. סך הכל: 5,523,955 ₪.
   7. ניכוי גמלאות שארים מל"ל: 1,509,448 ₪-
   8. ניכוי גמלאות שארים מדינה (אלמנה+תובע 8): 3,942,353 ₪-
   9. ניכוי גמלאות שארים מדינה (תובעים 3-7): 50,000 ₪-
   10. סך הכל לאחר ניכויים לתובעים 1-8: 22,154 ₪.
   11. סכום הפיצוי לתובע 9- 50,000 ₪.
2. על סכום פסק הדין יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק ואגרה.
3. סכום פסק הדין, ישולם לתובעים בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו אב תש"פ, 16 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.