<#2#>

נוכחים:

ב"כ העוררת: עו"ד שמואלי

ב"כ המשיב: עו"ד אבו סייף

המשיב לא הובא

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

נמסר לי עתה כי לא הוצא זימון לש"ס והמשיב לא הובא. אני מסכים לקיים את הדיון בהעדרו של המשיב.

ב"כ העוררת:

משאיר לשיקול דעת.

אנחנו היום בהודעת ערר על החלטת שחרור של בית משפט קמא בעניינו של דאר מוסא. אנו סבורים כי החלטת בית משפט קמא הייתה שגויה ומכמה סיבות.

ראשית, מתקיימת עילת מעצר כפולה והפנינו לפסיקה הרלבנטית. זאת נוכח ביצוע עבירות רכוש במקביל לשהייה בלתי חוקית בארץ.

שנית, מפנים לעובדה כי התקבלו בעניינו של המשיב שני תסקירי מבחן, האחד נגע למהות ולמיהות. מפנה לעמ' 3 להודעת הערר ולעניין העובדה ששיקר לשירות המבחן כשנשאל לגבי מטרת ביקורו בארץ. מפנה לתסקיר הראשון, שקובע שיש רמת סיכון להפרת התנאים ולהישנות התנהגות פורעת חוק. קובע שירות המבחן כי לא ניתן ליתן בו אמון במידה וישוחרר ונוכח העובדה ששיקר גם לשירות המבחן כל חלופה לא תהיה רלבנטית. יחד עם זאת בוחן שירות המבחן חלופה בדמות הוריו של המשיב, שלא נמצאו מתאימים. שירות המבחן לא נוקט בלשון העדר אלא בלשון המלצה, הוא ממליץ שלא לשחרר. אנו רואים בכך נחרצות של שירות המבחן.

לגופה של בקשה, מיד לאחר מכן התקבל תסקיר משלים שבו באופן די מפת התהפכה התמונה ביחס למשיב ונבחנה חלופה בדמות הדוד, הגם שאין הלימה בין שני התסקירים, הרי שהחלופה שנבחנה בסופו של דבר לא תואמת בדרישת שירות המבחן לאיון המסוכנות.

נקבע כי לא ניתן לאיין מסוכנות ומכך אנו גוזרים שגם אם כן סבור בית המשפט שכן, הרי זה צריך להיות בחלופה הדוקה, ואז מגיע התסקיר השני הקובע כי ניתן לשחרר את המשיב לתחומי מגוריו וללא חלופה כלל. הפתרון האידיאלי מבחינתם לשחרר אותו בערבויות גבוהות.

בבית משפט קמא, בהחלטה מנומקת, חוזר בו בית המשפט קמא מהחלטתו לעניין המסוכנות. אנו סבורים כי בית משפט קמא שגה ושינה החלטתו בגלל אותו דוד שנבחן כמפקח.

לדיון, ככל הנראה, בגלל הנגזרת הכלכלית, הוא התייצב, אך מה יקרה ביתרת הזמן כאשר הוא בתחום מגוריו, יכול להיכנס ולצאת באין מפריע ולבצע עבירות רכוש נוספות.

לעניין הפסיקה בבית משפט קמא, בית משפט קמא התייחס בעיקר לפס"ד טללקה אנו סבורים כי פירוש פסה"ד צריך להינתן באופן אחר, נתנו את המשקל לנסיבות המיוחדות ונקודה זאת לא ניתן לה דגש בבית משפט קמא.

נכון שאפשר לשחרר בערבויות כספיות אך ההלכה היא בנסיבות מיוחדות. סקרנו את עניינו של המשיב ולמעט העובדה שהוא נעדר עבר פלילי וגילו צעיר, כבן 21, לא מצאנו נסיבות מיוחדות וגם המשיב עצמו לא הציג נסיבות מיוחדות כלשהן. לנו יש נסיבות מיוחדות לחומרה כפי שדורש פס"ד טללקה. מדובר על שלושה אישומים של התפרצויות לדירות ורכב, רציפים בזמן, באחד האישומים גם נכחו בני הבית והפנינו להלכה בעניין זה. מפנים גם לפס" 4418 העוסק בדיוק בנושא כזה, היכולת של מפקח למנוע מהמשיב לבצע עבירות נוספות בתחומי המדינה. גם במקרה זה שוחרר המשיב לידי הערב.

אין ביכולת הערב למניעת סיכון ואם נכנסים לעילות המעצר, הרי עילת המעצר, ייתכן והעילה הראשונה של התחמקות מתקיימת.

עילת המעצר השנייה, המסוכנות, לא ניתן לה ביטוי בערב. לא יתכן כי הערב ידאג לכך כי הערב יתייצב לדיונים אך אין לנו כל פיקוח אחר מכל סוג שהוא על המשיב.

סקרתי פסיקה רבה שהגיש גם חברי בבת משפט קמא, שהשופט קמא מצא כלא רלבנטית. הבעיה העיקרית כרגע היא הגושפנקא מבחינת המשיב אך לפני כן, מתן גושפנקא מסוג זה ניתן מקום שנותנים אמון במשיב ומלכתחילה המשיב שלפנינו לא ניתן ליתן בו אמון משום התנהלות בחקירה, ומשום התנהלותו בשירות המבחן ומשום ההפנמה של שירות מבחן ואני מפנה לתסקיר. ניתן לו בעבר אישור שהייה בארץ ואדם כזה שרשויות צה"ל נותנים לך אישור, פג התוקף צריך להוציא אישור חדש. ולא רק שלא עשית זאת, אתה מגדיל ופורץ לדירות, ואני סבור כי למשיב כזה לא ניתן לתת גושפנקא ומפנה לשני פסה"ד שציינתי.

ב"כ המשיב:

מבקש לדחות את הערר.

אני סבור בכל הכבוד שלערר זה אין הצדקה. החלטת בית משפט קמא לא נפלה בה כל טעות או שגגה המחייבת התערבות ערכאת הערעור.

בתיק זה, אפילו במהות של האישומים, אינו מצדיק אפילו מעצר מלכתחילה אך מאחר ומדובר בתושב שטחים הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

כב' השופט אברהם יעקב, בדיון מיום 21.2.13, קבע כי מאחר ולא נבחנה שאלת החלופה, בניגוד לחוק ולהלכה הפסוקה, שהוא מקבל את הערר ומפנה להחלטה מתאריך זה. הוא הורה להחזיר את הדיון והוסיף כי בדיקת החלופה תהיה על ידי שירות המבחן, שהגיש תסקיר אחד שבו התייחס למעשים, ללקיחת האחריות של העורר ואומר כי בית המשפט לא ראה את העורר כאן היום, מדובר בבחור שהוא דל אמצעים, שהוא אפילו לא כל כך מתוחכם ולא מדובר במי שאפשר לראות עליו שבהתחלה חשבתי שיש לו בעיות התפתחות אך הסתבר כי מדובר במי שבא ממשפחה דלה. יש לו קרובים שמוכנים לסייע לו ובסופו של יום, לאור החלופה שהוצעה, ובחינת בית המשפט את הערבים המוצעים והמיוחס לו, והערבה שהוצעה, שהיא אמו החורגת, שהיא אישה מוגבלת ולא הצעתי אותה כלל, ופסלו אותה. בהמשך, ביקשנו לקבל תסקיר משלים ואכן בתסקיר המשלים לא שחל מהפך, וכשמוגשת לשירות המבחן חלופה קונקרטית שיכולה לאיין את המסוכנות וניתן לסמוך עליו, על אותו ערב, הם נפגשו עם הערב והתרשמו ממנו באופן ישיר והמליצו שכן יש מקום לשחרר אותו. אני כלל לא סבור שיש להשאיר אותו בארץ בגלל עניין האשרות והאישורים.

אני לא חושב שמה שטוענת העוררת שמפנה לפס"ד 45/10 שהתיק הזה נופל באותם קריטריונים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, כב' השופט עמית, בעניין מסארווה, נקבע כי מדובר ברצידביסט, שור מועד, אדם שיש חשש כבד ממנו ויש לו עבר פלילי כבד, ולכן בית המשפט ראה לעצור אותו ולדחות את הערר שלו. כאן, במקרה שלנו, אין שום תחכום ולא מדובר בביצוע עבירות בתכנון מוקדם, תחכום מיוחד, כנופיה של עבריינים וכל האלמנטים האלה אינם נמצאים. כדי להראות לבית המשפט שכותבים שהוא התפרץ לרכב, מדובר בגרוטאה שאין לה כלל מנוע, שעמד בצד והבעלים שלו אומר שהרכב עומד שנה ולא ניסה בו כלום ולא נגנב שם כלום. אומרים שנגנבה תעודת זהות ובעל הרכב אמר שזה לא שלו.

אני סבור שזה לא המקרה להורות על מעצר עד תום ההליכים ולגישת העוררת בתיק זה, שאין מקום לנקוט בכל חלופה בעניינו, דינו להיות עצור עד תום ההליכים ואי אפשר לשחררו, אני סבור שהערבויות שניתנו יש בהן בכדי לאיין ממנו כל מסוכנות. חברי בהגינותו הרבה מאשר שאין שום חשש שהאיש יתייצב לדיונים ולכן, בהתאם לפסיקה של בית המשפט העליון וגם של בית משפט מחוזי, מפנה ל- בש"פ 2628/12, שם כב' השופטת חיות בעבירות של שוד, נשק, שוהה בלתי חוקי ומפנה לעמ' 9-8, בית המשפט קבע כי יש לבחון חלופה ועצם העובדה שמדובר בתושב שטחים אינה אמורה למנוע את שחרורו לחלופה. אני מפנה ל- עמ"ת 54504-09-12, שם דובר על חבורה של שלושה. בית המשפט המחוזי קבע והסתמך על בש"פ טל, אותו הגשתי עכשיו, שמאחר ומדובר באדם ללא עבר פלילי יש להורות על שחרורו לחלופה, אפילו בתחום המדינה. מפנה לבש"פ 9193/99 בעבירות רכוש ושב"ח, התפרצות. כב' השופטת ביניש כתארה דאז הורתה על שחרור. אני מגיש מס' פסקי דין של בית המשפט המחוזי ובנסיבות יותר חמורות בית המשפט ראה לנכון לשחרר לחלופה. מפנה גם לעמ"ת 54229-09-12.

בכל הכבוד הראוי, בהתאם למצוות החוק, בית המשפט קמא בחן חלופה, מצא אותה ראויה וכל אותו עניין שלא ניתן ליתן בו אמון, אמר שתיאם זאת עם המשפחה, אני לא חושב שזה מן העניין. האיש הזה לא ניסה להימלט. לא מדובר במי שניסה לברוח משוטרים. הגיעו למקום, עצרו אותו. אני לא מנסה להמעיט אך מדובר במי שטוענים שגנב נעליים וצמיד. עדיין, בנסיבות תיק זה ובמיוחד לאור העושה והמעשה והנסיבות, אין כאן מקום לקבל את הערר, לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא, ההחלטה הייתה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, שיש לבחון חלופה בהתאם לתסקיר והורה על שחרור לחלופה.

<#3#>

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט שטיין)במ"ת 29490-01-13, אשר הורה על שחרורו של המשיב בתנאים של חתימה על התחייבות עצמית, חתימת ערב צד ג' והפקדת סכום של 10,000 ₪ במזומן.

ביום 15.1.13 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, התפרצות לרכב, גניבה מרכב והתפרצות למקום מגורים וגניבה בשני מועדים.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.1.13 ועד יום 7.1.13, נכנס המשיב לישראל ללא שהיה בידו אישור כניסה או שהייה כחוק, נכנס לרכב אשר חנה ברחוב ברמלה ונטל תעודת זהות השייכת לאחר, ללא רשותו, בהמשך היום הגיע לבית ברמלה, פתח את אחד החלונות ונכנס פנימה, בעוד אחת מבנות הבית ישנה באחד החדרים ונטל משם שעון, שני תליוני זהב, זוג עגילים מזהב, צמיד מזהב, מכשיר טלפון נייד (סמארטפון), כסף מזומן, רישיון נהיגה ונעלי ספורט, ביום שלמחרת פרץ לבית נוסף ברמלה דרך חלון המטבח, בזמן שבני הבית ישנו בו, אלא שהאזעקה הופעלה והוא נמלט מן המקום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בחקירתו של המשיב הודה הוא במיוחס לו ואף מסר פרטים מוכמנים.

בחקירה מאוחרת יותר הכחיש את המיוחס לו וטען כי לא הבין את שנאמר בחקירתו הראשונה, למרות שזו תורגמה לו וצולמה כנדרש, ובהמשך מסר אף כי הוכה.

בית משפט קמא הורה תחילה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו ובערר שהוגש לבית המשפט המחוזי הורה כב' השופט יעקב על הזמנת תסקיר בעניינו של המשיב, כמצוות המחוקק ובית המשפט העליון.

תסקיר ראשון הוגש לבית משפט קמא ביום 7.3.13 ומסקנת שירות המבחן הייתה כי אין מקום להורות על שחרורו של המשיב ממעצר בשל העובדה שאינו תושב ישראל, העובדה כי מסר לשירות המבחן כי הגיע לבקר קרובי משפחה ברמלה אך אלה מסרו לשירות המבחן כי לא ידעו כלל על הגעתו לישראל, בשל העדר חיבור ומחויבות למערכת חוק בישראל ובשל דפוסי התנהגותו האימפולסיביים, אשר כל אלה מעידים כי רמת הסיכון להפרת התנאים והישנות התנהגות עוברת חוק, הינן גבוהות.

בתסקיר נוסף שהוגש ביום 24.3.13 המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לבית אמו בבית לקיה, כאשר דודו המתגורר בג'לג'וליה ואינו מוכן לקבלו לחלופת מעצר, הסכים לשמש כערב מלווה לדיוני בית המשפט.

שירות המבחן סבר כי עדיין קיימת רמת סיכון גבוהה באם המשיב ישוחרר לשטחי הרשות הפלשתינית ללא פיקוח צמוד, אלא שסבר כי יחסי הנאמנות המשפחתית כלפי הדוד עשויים להפחית מרמת הסיכון להישנות כניסה לישראל וביצוע עבירות ולאי התייצבות לדיונים.

לטענת ב"כ העוררת שגה בית משפט קמא משהורה על שחרורו של המשיב באשר מדובר במשיב אשר רמת מסוכנותו היא גבוהה כפי שהתרשם שירות המבחן, המשיב, מלבד ביצוע עבירות השהייה הבלתי חוקית, ביצע עבירות רכוש אשר על פי פסיקת בית המשפט העליון (בש"פ 45/10) די בעבירה אחת אף עבירה בלתי מתוחכמת, כדי להקים עילת מעצר, כי מסוכנותו לא ניתנת לאיון בדרך בה נקט בית משפט קמא וכי לא קיימת כל הלימה בין התרשמות שירות המבחן בתסקירו הראשון לבין המלצתו בתסקיר השני.

ב"כ המשיב עתר להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה, באשר לטעמו מדור במשיב צעיר, נעדר עבר פלילי, המדובר בעבירות רכוש אשר אין מקום למעצר כלל, ויש לאמץ את המלצת שירות המבחן אשר תבטיח התייצבותו לדיונים.

שני הצדדים הפנו לפסיקה התומכת בעמדותיהם.

יש לציין כי חלק ניכר מן הפסיקה שהוצגה על ידי הסנגור הינה פסיקה הנוגעת לעבירות רכוש ולא לעבירות רכוש שבוצעו על ידי תושבי הרשות.

על פי פסיקת בית המשפט העליון אין מניעה משחרור תושבי הרשות לחלופת מעצר, אלא שכל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו.

פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי שהייה בלתי חוקית בישראל של תושב האזור, כשהיא לעצמה מקימה עילת מעצר של חשש מהימלטות מן הדין, וכשנלוות לשהייה ביצוען של עבירות, הרי שעילת המעצר ברורה היא.

במקרים כגון דא יש לשקול את מבחן העושה והמעשה, העבירה ונסיבותיה, עוצמת עילות המעצר והראיות לכאורה והאם יש חלופת מעצר אשר בכוחה להשיג את מטרת המעצר ובענייננו מטרת המעצר אינה אך התייצבותו לדין של המשיב.

המשיב נכנס לישראל שלא כדין ובמהלך יומיים ביצע ארבע עבירות רכוש אשר לטענת הסנגור אינן מתוכחמות, ברם לטעמי מעידות הן על תעוזה כשפרץ המשיב לדירות בהן שהו אנשים באותה עת ומאחת מן הדירות נטל רכוש בהיקף לא קטן.

גם התנהגותו של המשיב בחקירה מעידה על דפוסים עברייניים לטעמי, ומעבר לכל אלה איני סבורה כי קיימת הלימה בין המסוכנות הגבוהה להפרת תנאים והישנות התנהגות עוברת חוק ממנה התרשם שירות המבחן לבין ההמלצה בתסקיר השני לשחרורו של המשיב בתנאי שתיחתם ערבות להתייצבותו לדיונים.

התרשמות שירות המבחן באה לידי ביטוי גם בתסקיר המשלים ובהעדר חלופה המסוגלת לאיין מסוכנותו של המשיב ולא רק לגרום להתייצבותו לדיון, אין מקום להורות על שחרורו ממעצר.

לאור כל האמור הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ל' ניסן תשע"ג, 10/04/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי מיכל בוניאל