נגד

צד ג' מגדל חברה לביטוח בע"מ

הרקע לתביעה

1. עניינה של התביעה שלפני בנזקי רכוש שנגרמו לקטנועו של התובע בתאונת דרכים שארעה ביום 14.9.12 (להלן: התאונה). הנתבעת נהגה ברכב מתוצרת "אאודי", אשר בוטח באמצעות מגדל חברה לביטוח בע"מ, צד ג' בתיק זה (להלן: המבטחת).
2. לטענת התובע, התאונה ארעה שעה שרכב על קטנועו בכביש 44 מצפון לדרום. הנתבעת יצאה מצומת T ופנתה שמאלה על מנת להשתלב בכביש 44, ואולם, כך על פי הנטען, הנתבעת לא צייתה לתמרור 301 (תן זכות קדימה) וחסמה את דרכו של התובע. לאור האמור ועל מנת לחמוק מרכב הנתבעת, כך נטען, בלם התובע בלימת חרום, סטה ימינה והתנגש ברכב צד ג'. כתוצאה מן התאונה נגרמו לתובע גם חבלות גוף.
3. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי התאונה ארעה לאחר שהשלימה את פנייתה שמאלה, התיישרה עם רכבה ואף התקדמה מעט. הנתבעת טענה כי התובע הגיח מהנתיב הנגדי, סטה מנתיבו תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף ופגע בצדו השמאלי אחורי של רכבהּ.
4. כנגד הנתבעת הוגש כתב אישום, אשר ייחס לנתבעת עבירות של אי ציות לתמרור "תן זכות קדימה", נהיגה רשלנית, גרימת חבלה של ממש בתאונת דרכים והתנהגות הגורמת נזק.
5. הנתבעת הורשעה בעבירות שיוחסו לה על פי הודאתה וגזר דינה הוגש לבית משפט זה (ת/1). כן הוגש לבית המשפט תיק המשטרה (ת/2).
6. בדיון שנערך לפני העידו התובע והנתבעת.
7. בנוסף הוגשו לבית המשפט לאחר הדיון, באמצעות נט המשפט, חוות דעת שמאי בדבר הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעת ותמונות של הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעת.

דיון והכרעה

1. בדיון לפני חזר התובע על גרסתו לפיה הוא נסע בנתיבו, רכב הנתבעת "יצא וחסם אותי, התפרץ לכביש... התפרץ לי לנתיב...." (פרוטוקול הדיון, עמ' 4, ש' 17-18). התובע העיד כי בלם בחזקה, אולם כתוצאה מחסימת נתיבו על-ידי הנתבעת, נגרמה התאונה ("הרכב הזה חסם את הכביש" (עמ' 6, ש' 12); "היא התפרצה לצומת" (עמ' 6, ש' 17)).
2. במענה לשאלות נציג המבטחת, השיב התובע כי לא היתה בעיה בשדה הראיה שלו; כי אינו זוכר באיזו מהירות נסע בעת התרחשות התאונה, אך ככלל נהג לנסוע בכביש זה במהירות שבין 80 ל-90 קמ"ש.
3. הנתבעת מצידה העידה כי בעת התרחשות התאונה כבר היתה בנתיבה, לאחר הפנייה. לדבריה: "אני הייתי בנתיב בזליגה, ראיתי מקדימה ומאחורה את הנתיב דרומה... ראיתי אותו מגיע ממול בנתיב שלו, אני הייתי בנתיב שלי, אז הוא נצמד לי לאוטו, נתן לי חבטה באוטו ממש בפינה. התאונה התרחשה בקצה, אני בנתיב שלי, הוא בנתיב שלו" (שם, עמ' 6, ש' 27-30).
4. הנתבעת טענה כי נגרם לה עוול הן בחקירתה במשטרה הן בבית המשפט לתעבורה, שם הודתה בעבירות שיוחסו לה, שכן לא ניתנה לה אפשרות להתבטא ולהביא את גרסתה להתרחשות התאונה.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע באשר להתרחשות התאונה. בנוסף, אני קובעת כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הנתבעת לבין התובע בשיעור 85%: 15%.
6. גרסתו של התובע עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות שהובאו בפני, ובהן, בין השאר: הודאתה של הנתבעת בבית המשפט לתעבורה בעובדות כתב האישום; הודעתו של עד נטרלי לתאונה, מר גבי וקראט, המצויה בתיק המשטרה, ולפיה רכב הנתבעת לא סיים את הפנייה שמאלה, התמהמה תוך כדי הפניה ובשל כך חסם לתובע את נתיבו; סימני הבלימה של הקטנוע, שנמצאו כולם בנתיב הנסיעה של הקטנוע; דו"ח הבוחן ולפיו: "כל ממצאי השטח: סימן בלימה ושבר בסימן, שברים ושריטות שנמצאים כולם בנתיב הנסיעה מצפון לדרום, מפריכים את גרסת נהגת האאודי [הנתבעת- ש.צ.ה] ומצביעים על כך שהתאונה קרתה בנתיב נסיעת הקטנוע. כמו כן הודעתו של עד ראיה ואקרט גבי וגם הודעתה של נהגת רכב 3 גם הן מפריכות את גרסת נהגת האאודי".
7. בנסיבות אלה, אני קובעת כי התאונה ארעה כתוצאה מכך שהנתבעת לא צייתה לתמרור תן זכות קדימה לתובע, פנתה שמאלה וחסמה את דרכו של התובע, שבלם בלימת חרום.
8. אשר לחלוקת האחריות – התובע העיד, וכך מסר גם בהודעתו במשטרה, כי נסע במהירות של 80-90 קמ"ש. מדובר בדרך בין עירונית בה המהירות המותרת היא 80 קמ"ש. אין חולק כי ביום התאונה היה מזג אוויר נאה וראות טובה. שדה הראיה של התובע ישר לֵפנים, כך על פי דו"ח הבוחן, היה של 200 מטר לפחות.
9. בנסיבות אלה, שומה היה על התובע להפחית את מהירותו עם הגיעו לצומת.
10. אכן, הגם שזכות הקדימה בנתיב היתה של התובע ומותר היה לו להניח כי הנתבעת תמלא את חובתה ליתן לו את זכות הקדימה לעבור בצומת, כבר נפסק לעניין צומת מרומזר, והדברים יפים מקל וחומר בענייננו, כי:

"זכות קדימה כזאת אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית... נהג, על אף היותו בעל זכות דרך, צריך להיות ער לנעשה בכביש... אף בצומת מרומזר... אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרע. משמע, גם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה... אותה מידה אם לא יותר מזה, על הנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור 'עצור' המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להיכנס לצומת בלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חופשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן" (ע"א 533/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט (2) 341, 342-343 (1975). וראו גם: ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137, 144 (1989)).

1. התובע הוכיח את נזקיו באמצעות חוות דעת שמאי וחשבונית תיקון. על כן אני קובעת שכתוצאה מן התאונה נגרמו לתובע נזקים בסך של 15,327 ש"ח (85% מן הנזק על פי חוות דעת שמאי); 800 ש"ח בגין שכר טרחת שמאי; וכן 294 ש"ח בגין גרירת הקטנוע (על פי הקבלה שהוצגה).
2. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.
3. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע, באמצעות המבטחת (צד ג'), סך של 16,421 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה (14.9.12). בנוסף, תשלם המבטחת לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 750 ש"ח.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 1.6.14.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.