1. לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך 54,884 ₪ לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע בגין תקלות חוזרות ונשנות ברכבו.

התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1 שהינה יבואנית רכב מסוג פולקסווגן ונגד הנתבעת 2 שהינה מוסך מורשה מטעם הנתבעת 1.

בהתאם לתקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") פסק-הדין הינו תמציתי ויעסוק בעיקרי טענות הצדדים.

טענות התובע:

1. לטענת התובע, ביום 3/5/12 הוא רכש מ"יד שניה", ממוכר פרטי, רכב מדגם פולקסווגן גולף עם נסועה נמוכה ולאחר שהרכב נבדק במכון בדיקה ונמצא תקין. מספר ימים לאחר הרכישה נבדק הרכב על-ידי הנתבעת 2 ואף בבדיקה זו נמצא תקין.

עוד טוען התובע, כי בחלוף כחודש ממועד הרכישה, נדלקה ברכב נורית אזהרה והתובע פנה לנתבעת 2 אשר איתרה תקלה בשסתום נתק הטורבו והחליפה את השסתום. כשבועיים לאחר תיקון זה שבה ונדלקה נורית אזהרה והפעם אותרה התקלה במגדש הטורבו של הרכב והמגדש הוחלף על-ידי הנתבעת 2 בחלק מקורי חדש, במסגרת אחריות היצרן. כחודש לאחר מכן חזרה התקלה במגדש הטורבו וחלק זה הוחלף פעם נוספת על-ידי הנתבעת 2. כחודש וחצי לאחר תיקון זה שוב נדלקה נורית אזהרה והפעם אותרה תקלה במייצב - מצערת בין הטורבו למגדש. כעבור חודשיים אירעה תקלה במזגן הרכב וזאת בעקבות החלפה סדרתית של הטורבו והתובע נאלץ להחליף שסתום לחץ גבוה.

1. לטענת התובע, לאחר התקלה במזגן נוצר משבר אמון בינו לבין הנתבעת 2 והתובע פנה למוסך מורשה אחר של הנתבעת 1 – מוסך קלדס. בדיקה במוסך קלדס העלתה כי אין צורך בהחלפת המצערת אלא יש להחליף "שקע". כחודשיים לאחר מכן נדלקה שוב נורית אזהרה ואזי התבשר התובע במוסך קלדס כי עליו לבצע החלפת מנוע בעלות של כ-40,000 ₪.
2. לטענת התובע, לא יתכן כי הנתבעת 2 שהינה מוסך מורשה מטעם הנתבעת 1, לא הצליחה פעם אחר פעם לאתר תקלה מכאנית ברכב. לטענתו, הנתבעת 2 תיקנה את הרכב ברשלנות ובהיעדר מיומנות המצופה מבעל מקצוע המתיימר להיות מומחה בתחום עיסוקו.

עוד טוען התובע כי בעקבות הטיפול הרשלני והלא מקצועי על-ידי הנתבעת 2 , הוא פנה לנתבעת 1 אשר הסכימה להעניק לו הנחה בסך של 30% מעלות החלפת המנוע, בכפוף לחתימה על התחייבות להימנע מתביעות נגד יצרן הרכב או מי מטעמו.

1. התובע מעמיד את נזקו הישיר ע"ס 36,428 ₪ בתוספת 3,456 ₪ בגין ירידת ערך הרכב. עוד הוא תובע סך של 15,000 ₪ בגין הנזקים הלא ממוניים.

טענות הנתבעות:

1. לטענת הנתבעות, התובע רכש רכב "יד שנייה", כחמש שנים לאחר מכירתו כחדש לבעליו הקודמים ולאחר שלש שנים מתום תקופת האחריות. לפיכך, לטענתן, דין התביעה נגד הנתבעת 1 להידחות על הסף.

הנתבעות אינן מכחישות החלפת שסתום הנתק ברכב ביום 29/5/2012, החלפת מגדש הטורבו ביום 14/6/2012 (לאחר כחמש שנות שימוש ברכב) והחלפה חוזרת של חלק זה ביום 8/7/12 במסגרת האחריות שניתנה להחלפה הראשונה.

לטענת הנתבעות ברכב לא הייתה כל תקלה שחזרה על עצמה וכי לא קיים כל קשר בין החלפת הטורבו לבין החלפת השסתום והמייצב, אשר התובע בחר שלא להחליף ממילא.

1. עוד טוענות הנתבעות כי הרכב תוקן על-ידי הנתבעת 2 בצורה מקצועית ויעילה וכי הרכב נבדק במוסך קלדס לאחר שגמע כ-8,000 ק"מ מאז שהתובע החליט שלא לבצע החלפת מצערת בניגוד לעמדת הנתבעת 2. גם לאחר הבדיקה במוסך קלדס המשיך התובע לעשות שימוש ברכב במשך 9,500 ק"מ נוספים, תוך שהוא מתלונן כי הרכב מקרטע ואזי בדיקת הרכב העלתה כי יש צורך להחליף מנוע. הנתבעות מודות כי לתובע הוצעה הנחה של 30% מעלות המנוע החדש אך טוענות כי ההצעה לא הייתה במסגרת אחריות הנתבעת 1 אשר פגה כשלש שנים וחצי קודם לכן.
2. לטענת הנתבעות, התובע התעלם מההנחיות שקיבל מהנתבעת 2 ובמוסך קלדס והמשיך לעשות שימוש מואץ ברכב תחת תיקונו ובכך הגדיל את נזקיו ויצר נזקים חדשים.

עוד טוענות הנתבעות כי התובע לא ביצע את החלפת המנוע ברכבו ולפיכך לא נגרם לו כל נזק.

הראיות:

1. בתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמם, חזרו הצדדים על הטענות המועלות בכתבי הטענות, כפי שנסקרו בהרחבה לעיל.
2. בהתאם לתקנה 130(ג) לתקנות, מונה מר אביעד שמואל, מהנדס מכונות, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הרכב.

כעולה מחוות דעתו, הוצגה בפניו על-ידי התובע בוכנה אחת מבוכנות המנוע שכשל ובדיקתה העלתה כי בדופן הבוכנה אירע שבר באזור טבעות אטימה מסביב לבוכנה ושתי טבעות האטימה נמצאו שבורות.

עוד עולה מחוות דעת המומחה כי הרכב עלה לכביש ביום 14.6.07 וכי תקופת האחריות הסתיימה ביום 14/6/09. כמו כן, מציין המומחה כי הרכב לא עבר כל אירוע חריג שהיה בו כדי לגרום לנזק כלשהו במנוע.

1. באשר לטיפול הרכב על-ידי הנתבעת 2, קובע המומחה כי התקלה במערכת הטורבו לא הייתה קבועה אלא הופיעה לסירוגין, דבר שהקשה על המוסך לאתר את מקור החלק הלקוי שגרם לתקלה במערכת הטורבו. עוד קובע המומחה כי המוסך פעל בצורה נכונה בניסיון לפתור את בעיית הטורבו, בכך שניסה על פי הנחיות היצרן ועל פי ניסיונו להחליף בכל פעם חלק אחר במערכת הטורבו.
2. באשר לאחריות היצרן, קובע המומחה כי זו הסתיימה ביום 14/6/09 וכי החלקים שהוחלפו על-ידי הנתבעת 2 הוחלפו ללא תשלום במסגרת מחווה של רצון טוב מצד יצרן הרכב. עוד קובע המומחה כי לאחר הטיפול אצל הנתבעת 2 התקלה במערכת הטורבו לא חזרה על עצמה.

באשר לטענת התובע כי התקלה במערכת מיזוג האוויר אירעה כתוצאה מהחלפה חוזרת של הטורבו, קובע המומחה כי על סמך הנתונים שהוצגו לו, אין ביכולתו לאשר או להכחיש טענה זו.

1. לעניין התקלה בבוכנת המנוע, קובע המומחה כי הסימנים של השבר שאירע בדופן הבוכנה "מעידים על כשל בחומר של הבוכנה כתוצאה מהתפתחות של סדק בחומר". עוד קובע המומחה כי "השבר בבוכנת המנוע הינו כשל שאירע באופן פתאומי ללא כל התרעה מוקדמת ו/או ושלא ניתן לחזות מראש".

לשיטת המומחה קיימים שני גורמים אפשריים לשבר בבוכנת המנוע, שהינם: כשל בייצור או שימוש בדלקים מזוהמים.

1. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעות, העיד התובע כי הרכב רשום על שם רעייתו ואישר כי נרכש בחודש מאי 2012, כחמש שנים לאחר עלייתו לכביש. עוד אישר התובע כי היה מודע להיסטוריה של הרכב בטרם רכישתו, לרבות מספר תאונות בהן היה מעורב ורעשים בהנעה ובנסיעה בצד ימין קדמי. עוד העיד התובע כי בטרם רכישתו, הרכב נבדק במכון הבדיקה ונמצא תקין. כמו כן, העיד, כי ימים ספורים לאחר רכישתו, נלקח הרכב לבדיקה אצל הנתבעת 2 ואף בבדיקה זו נמצא תקין.

לעניין אחריות היצרן, העיד התובע כי לא הקדיש לה כלל מחשבה בעת הרכישה, מאחר וסבר כי רכש רכב תקין.

1. התובע חזר בחקירתו על פירוט התקלות שאירעו ברכב בתקופה הקצרה מאז רכישתו ואישר כי התקלה הראשונה אירעה בשסתום נתק של הטורבו וכי החלק הוחלף לו כמחווה של רצון טוב. עוד העיד כי בוצעה ברכב החלפה חוזרת של הטורבו. באשר לתקלה במצערת, העיד התובע כי לא הסכים להחלפת המצערת בעלות של 5,000 ₪ מאחר ואיבד אמון בנתבעת 2. התובע אישר כי המשיך לעשות שימוש ברכב מבלי להחליף את המצערת מאחר ולא נאמר לו כי זה יכול לגרום לנזק ברכב.
2. התובע המשיך והעיד כי הוא מכר את רכבו כארבעה חודשים לאחר הגשת התביעה הנוכחית, מבלי לבצע תיקון במנוע. כאשר נתבקש התובע לפרט את הנזק הישיר, שלגרסתו נגרם לו העיד: "הרכב שלי היה שווה כמעט 70,000 ₪, הלך לי מנוע ברכב שלא באשמתי, אלא באשמת הנתבעת 1 והמוסכים המורשים שלא טיפלו ברכבי כראוי ונאלצתי למכור את הרכב במחיר מופחת בכ-40,000 ₪ פחות מהמחירון, ללא מנוע".
3. מר אלעד נידם אשר העיד מטעם הנתבעות, אישר כי לאחר רכישתו, הרכב הובא לבדיקה אצל הנתבעת 2 ונמצא תקין. מר נידם אישר כי הטיפולים שבוצעו לרכב התובע אצל הנתבעת 2, לרבות החלפה והחלפה חוזרת של הטורבו. עוד העיד, כי לאחר החלפת הטורבו נתגלתה ברכב בעיה חדשה, במצערת והתובע בחר שלא לבצע את התיקון המוצע והמשיך לנסוע עם רכב לא תקין. מר נידם הכחיש מכל וכל כי חלה על הנתבעת 2 חובה כלשהי לדאוג כי התיקון יבוצע וציין כי כל עוד לא מדובר בתקלה הקשורה לבטיחות, השיקול דעת לגבי התיקון מסור אך ורק ללקוח.

דיון והכרעה:

1. כעולה מגרסאות הצדדים, חזית המחלוקת ביניהם אינה רחבה כלל וקיימת הסכמה לגבי מרבית הטענות העובדתיות. כך, מוסכם על הצדדים כי התובע רכש רכב "יד שניה" – לא באמצעות מי מהנתבעות – שאינו בתקופת האחריות.

כמו כן, מוסכם על הצדדים כי הרכב נמצא תקין – לפני רכישתו במכון בדיקה ולאחר הרכישה, אצל הנתבעת 2.

עוד מוסכם על הצדדים כי בתקופה של כחצי שנה, כחודש לאחר רכישתו, אירעה ברכב סדרה של תקלות: תקלה בטורבו שחזרה על עצמה, תקלה במצערת – שלא תוקנה על-ידי התובע ותקלה במערכת המיזוג של הרכב.

עניין התקלה בבוכנה שהועלה בחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אינו מוכחש אף הוא על-ידי הנתבעות אשר לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו.

1. המחלוקת בין הצדדים נוגעת אך ורק לאחריות הנתבעות לתקלות: של הנתבעת 1 כיבואנית הרכב ושל הנתבעת 2 כמי שביצעה בו תיקונים.

כעולה מכתב התביעה, המהווה גדר המחלוקת, טענת התובע כלפי הנתבעת 1 נעוצה בהחלפת הטורבו אשר בוצעה על חשבונה ולא על חשבון התובע וכן בהצעת הנתבעת 2 להפחית 30% מעלות החלפת המנוע. אלו הן הטענות שהועלו על-ידי התובע כלפי הנתבעת 1 – ואלו בלבד.

1. באשר לסוגיית אחריות הנתבעת 1, הרי שהמומחה מטעם בית המשפט ציין ברחל ביתך הקטנה כי הרכב נשוא התביעה אינו במסגרת אחריות היצרן וכי החלפת הטורבו בוצעה כמחווה של רצון טוב. אף התובע לא העלה בכתב התביעה או בתצהיריו ואף לא בחקירתו הנגדית כי זכאי לתיקונים במסגרת אחריות היצרן ואף אישר כי החלפת הטורבו בוצעה כ"אות של רצון טוב" - ותו לא.
2. באשר למסקנת המומחה בחוות דעתו, כי שבר בבוכנה יכולה להיות, בין היתר, תוצאה של פגם בייצור, הרי שהטענה של פגם בייצור מעולם לא הועלתה על-ידי התובע כלפי הנתבעת 1. כאמור, עיון בכתב התביעה מעלה כי התביעה נגד הנתבעת 1 מושתתת אך ורק על החלפת הטורבו שלא על חשבון התובע ועל ההצעה להנחה בהחלפת המנוע.
3. משעלה עניין הפגם בייצור בחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, לא עמד התובע על זכותו מכוח תקנה 136 לתקנות ולא תיקן את כתב התביעה על מנת להוסיף את הטענה של פגם בייצור כלפי הנתבעת 1.

אף לא בחקירתו הנגדית לא ייחס התובע לנתבעת 1 כל אחריות בגין פגם בייצור ולא ביקש להרחיב חזית בעניין זה – הרחבה לה, ככלל, התנגד ב"כ הנתבעות באופן נחרץ ובמספר הזדמנויות.

1. למעלה מן הצורך יצוין כי אף אם הטענה של פגם במנוע הייתה נטענת ומיוחסת לנתבעת 1, הרי שמשלא הכריע המומחה לגבי מה האפשרות המסתברת יותר מבחינתו לשבר בבוכנת המנוע – האם זה פגם בייצור או שימוש בדלק מזוהם – אין אלא לקבוע כי התובע לא עמד בנטל המוטל לפתחו ולא הוכיח ברמה הנדרשת בהליך אזרחי כי המדובר בפגם בייצור. על כן, אף אם הטענה הייתה נטענת – והיא , כאמור, לא נטענה באף הזדמנות לאורך ניהול ההליך– הייתה, ככל הנראה, נדחית.

לאור האמור לעיל, הרי שדין התביעה נגד הנתבעת 1 להידחות.

1. באשר לנתבעת 2, הרי שכעולה מכתב התביעה, מתצהיר התובע ומחקירתו הנגדית, מיוחסת לה טענת רשלנות באיתור ובטיפול בתקלות שאירעו ברכב התובע. לשיטת התובע, הנתבעת 2 לא איתרה נכון את התקלה בטורבו ועל כן נאלצה להחליפו פעמיים, דבר שגרם לבעיה במערכת מיזוג האוויר של הרכב ובהמשך לבעיה במנוע.
2. עיון בחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שולל טענות אלו.

כעולה מפרק ה"מסקנות" בחוות הדעת, במשך התקופה של כחצי שנה, אירעו ברכב 4 "תקלות שונות" (סעיף 7.25): תקלה שמערכת הטורבו, תקלה בשסתום לחץ גבוה במערכת מיזוג אויר, תקלה במערכת ההצתה ותקלה מכנית במנוע. המומחה אינו קובע כי קיים קשר כלשהו בין התקלות וכאמור, מציין כי על סמך ממצאיו הוא אינו יכול לאושש או להפריך את טענת התובע כי החלפה חוזרת של הטורבו גרמה לתקלה במערכת מיזוג אוויר של הרכב. המומחה, כאמור, מציין כי התקלה בטורבו לא חזרה על עצמה לאחר תיקונה ואף אינו מבקש לקשור בין התקלות בטורבו לבין השבר בבוכנה. נהפוך הוא, המומחה קובע כי לשבר שני גורמים אפשריים (כאמור, פגם בייצור או שימוש בדלק מזוהם) והתקלות הקודמות אינן מהוות גורם לכך.

אי לכך, טענת התובע כי טיפול לא נכון בתקלות גרר תקלות נוספות נטענה בעלמא והופרכה בחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

1. כך גם טענת התובע לפיה הנתבעת 2 כשלה באיתור התקלה. כאמור, המומחה קובע בחוות הדעת במפורש כי הנתבעת 2 פעלה כמוסך מקצועי וסביר, כי איתור התקלה היה מורכב וכי לא נפל כל פגם בהתנהלותה.
2. העולה מן המקובץ הוא כי דין טענת הרשלנות המיוחסת על-ידי התובע לנתבעת 2 להידחות.

לאור האמור, הנני מורה על דחיית התביעה נגד כל אחת מן הנתבעות.

1. במאמר מוסגר יצוין כי טענת הנתבעות לפיה התובע אינו הבעלים הרשום של הרכב ולפיכך לא קיימת יריבות בינו לבין הנתבעות, דינה להידחות, שכן בכתב ההגנה (סעיף 7) מודות הנתבעות כי התובע רכש את הרכב.
2. למעלה מן הצורך אף יצוין כי התובע אף לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את הנזקים הנטענים בכתב התביעה, שם טען לנזק ישיר בסך של 36,428 ₪ כתוצאה מהתקלה במנוע. מאחר והתובע אישר כי תקלה זו מעולם לא תוקנה על-ידו ובמסגרת הסכמתו למינוי מומחה מטעם בית המשפט וויתר על חוות דעת מומחה מטעמו, הרי שכלל לא ברור על מה מבוססת טענתו זו.

בחקירתו הנגדית, כאמור, העיד התובע כי הרכב נמכר על-ידו במחיר הנופל בכ-40,000 ₪ ממחיר המחירון ועל כן יש לפצותו. ראשית, טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה לה התנגד ב"כ הנתבעות, מאחר ולא נטענה בכתב התביעה, שהוגש בטרם נמכר הרכב. ויודגש, עם מכירת הרכב והתגבשות הנזק, לא ביקש התובע לתקן את כתב התביעה ולטעון להפסד כספי כתוצאה מהמכירה. שנית, טענת התובע לפיה הרכב נמכר במחיר הנופל ממחיר מחירון בכ-40,000 ₪ בשל התקלה במנוע לא נתמכה באסמכתאות וכלל לא הוכחה. התובע לא הראה תמורת איזה סכום נמכר רכבו ואף לא הביא כל ראיה לשווי השוק של הרכב במצב תקין, מה שיכול היה ללמד על הפער בין השניים.

סוף דבר, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ו, 09 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.