06 יוני 2013

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 6/3/13 ("הוועדה"), אשר קבעה שלא נותרה למערערת נכות צמיתה בגין התאונה ("ההחלטה").

2. טענת הערעור מכוונת כנגד קביעות הוועדה בתחום האורטופדי. לטענת המערערת, ממצאי הוועדה הצביעו על מגבלה בתנועת הקרסול מלווה בבצקת, ולכן היה מקום לזכותה בנכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב), בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות.

3. לטענת המשיב, הוועדה מצאה הגבלה מזערית בתנועה, שלא מגיעה כדי פגיעה בתפקוד הקרסול, ולכן קבעה שלא נותרה נכות. נטען כי החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (ראו סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

5. ביום 6/3/13 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואת אף אוזן גרון. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ולדברי באת כוחה שהתלוותה אליה. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, לרבות בדיקת אולטרא סאונד קרסול שמאל מיום 29/5/12, בדיקת מיפוי עצם מיום 26/3/12 ובדיקתMRI קרסול שמאל מיום 7/9/12. הוועדה ערכה למערערת בדיקה אורטופדית ונוירולוגית ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. באבחנת הוועדה צוין "מצב לאחר חבלה בקרסול שמאל. תגובה הסתגלותית". לדעת הוועדה, לא נותרה נכות נוירולוגית ואורטופדית, הן בקרסול והן בשרירי השוק. הוועדה הוסיפה וציינה כי המגבלה המזערית בתנועות אינה גורמת לנכות תפקודית.

6. הערעור נסוב, כאמור, על החלטת הוועדה בנוגע לנכות האורטופדית. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה ציינה את ממצאיה בפירוט רב, ובין היתר: מתאר אנטומי של שוק, קרסול וכף רגל שמאל תקין; ללא הבדלי צבע וטמפרטורה; היקף שרירי שוקיים שווה דו צדדי; קיימת בצקת בשוק שמאל. הוועדה הוסיפה כי בעת שהתבקשה המערערת להניע את הקרסול, נצפתה מגבלה אקטיבית בינונית ביישור ובכיפוף. אולם, בעת הנעה פסיבית ובהיסח הדעת, תוך כדי הליכה בחדר, נצפו תנועות כיפוף ויישור מלאות. לאור האמור הגיעה הוועדה למסקנה כי קיימת מגבלה קלה בלבד בתנועות סיבוביות. לדעת הוועדה, ממצא זה אינו מצדיק קביעת נכות שכן אין בהגבלה המזערית בתנועות סובטלריות כדי להשפיע על כושר הפעולה ותנועות הקרסול של המערערת.

7. עינינו הרואות, החלטת הוועדה מבוססת על ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערערת. בחינת ממצאים רפואיים ותרגומם לדרגת נכות הינה בסמכות ייחודית של הוועדה הרפואית לעררים, לה הידע הרפואי והכלים המקצועיים. בית הדין לא יתערב בשיקול דעתה, אלא אם שוכנע שהוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. בעניינה של המערערת, לא מצאתי בנימוקי הערעור כל טעם לפגם בהחלטת הוועדה, ומכאן שדין הערעור להידחות.

8. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת.

9. אין צו להוצאות.

10. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ח סיון תשע"ג, (06 יוני 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.