עיינתי בתגובת התובעת שהוגשה בהתאם להחלטה מיום 18.4.2013, ואין בידי לקבל את טענות התובעת בתגובה.

מעיון בכתב התביעה עולה, כי התובעת מבקשת להצהיר כי הנתבעת מס' 2 הינה חליפתה של הנתבעת מס' 2 ובאה במקום הנתבעת 1 בכל הנוגע לחוב בו חבה הנתבעת 1 לתובעת. סעד הצהרתי זה, שאין בצדו סעד אופרטיבי של חיוב הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת סכום מוגדר, אינו מסיים את המחלוקת בין הצדדים והתובעת עדיין תהיה חייבת להגיש תביעה לסעד כספי מוגדר המחייב אותה לשלם לתובעת את הסכום בו חבה הנתבעת מס' 1. בדיוק במקרים כאלה נקבע בפסיקה, כי אין מקום למתן פסק דין הצהרתי ויש להגיש תביעה כספית.

בהקשר זה יש לציין, כי העובדה שנוהל הליך ארוך ומייגע נגד הנתבעת מס' 1 אינה מייתרת את הצורך להגיש תביעה נגד הנתבעת מס' 2 ולטעון להרמת מסך ההתאגדות בין שתי החברות. אין בכך כדי להביא למצב שבו יהא צורך בניהול הליך חדש להוכחת עצם קיומו של החוב, שכן אם ייקבע שיש עילה להרמת מסך ושהנתבעת מס' 2 נכנסת בנעליה של הנתבעת מס' 1, הרי פסק הדין שניתן בהליך הקודם יחייב גם את הנתבעת מס' 2 מכוח עיקרון מעשה בית דין והשתק פלוגתא. במקרה זה כל אשר יהא על התובעת להוכיח הן אותן טענות שהיא מעלה בהמרצת הפתיחה ולא מעבר לכך.

אשר על כן, הנני מורה לתובעת לתקן את כתב התביעה באופן שהוא יכלול סעד מוגדר נגד הנתבעת מס' 2 ולשלם את האגרה בהתאם. כתב תביעה מתון יוגש תוך 30 יום מהיום. לא יוגש כתב תביעה מתוקן בהתאם לאמור בהחלטה זו, אורה על מחיקת התביעה.

לעיוני ביום 28.5.2013.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.