פתח דבר:

1. ערעור על החלטת וועדת הערר (להלן: "הוועדה") לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א – 1961 (להלן: "החוק") מיום 5.3.2013 (להלן: "ההחלטה"), לפיה נדחה ערר המערער, לאחר שבעקבות פסק דין מיום 7/8/2011 (להלן: "פסק הדין") בערעור קודם שהגיש המערער, הורה בית משפט זה (כב' הש' ד. קרת-מאיר), על השבת הדיון לוועדה.

פסק הדין:

2. על פי פסק הדין, מספר שנים לפני מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, עסק המערער בשיווק מוצרי חברת "שטראוס" בצפון הארץ.

המערער המשיך בעיסוקו זה, מספר חודשים לאחר הלחימה, עד שחיסל את עסקיו, בעיקר בשל הסכנות שעבר בתקופת הלחימה.

בתקופת המלחמה המשיך המערער וחילק מוצרי "שטראוס", ללא תמורה, באזור הצפון לתושבים ששהו במקלטים.

במהלך שנת 2006, מכר המערער חלק מקו החלוקה, ובהמשך קו חלוקה נוסף.

במהלך חודשים אפריל ויוני 2006 רכש המערער 2 קווי חלוקה נוספים.

לאחר שהמערער מכר קו אחד והתחיל לרכוש קווים חדשים, התכוון לרכוש קו חלוקה נוסף, אולם הדבר לא עלה יפה והמלחמה והסיכון הביאו אותו לחיסול העסק.

בגין תקופת הלחימה בחודש יולי 2006 קיבל המערער, בחודש אוגוסט 2006, פיצוי בסך 140,000 ₪ לפי הפרש המחזורים.

3. בחלוף מספר שנים דרש המשיב את השבת הפיצוי מתוקף סמכותו לפי תקנה 9 לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) התשל"ג – 1973 (להלן: "התקנות") בנימוק שהירידה במחזור לא נבעה מהלחימה אלא כתוצאה מחיסול עסקי המערער לפני המלחמה ולכן אינו זכאי לפיצוי.

4. בית המשפט קבע כי טענת המשיב, לפיה המערער חיסל את עסקו לאחר מכירת הקו בחודש אפריל 2006, התבררה כלא נכונה וכי המערער המשיך לעבוד גם ביוני 2006 ולפיכך אין מקום לטענה כי המלחמה אינה הסיבה להקטנת המחזור.

5. עוד נקבע בפסק הדין שאין מקום להתערבות בקביעותיה העובדתיות של הוועדה, ובין היתר, כי הירידה במחזוריו של המערער נובעת ממכירת עסקו בסוף אפריל 2006.

6. עם זאת נקבע כי הוועדה הבהירה, כחלק מקביעותיה העובדתיות כי: "המסקנה המתבקשת היא שלכל הפחות חלק (ההדגשה במקור – י"ל) מהירידה בהכנסות, זו אשר מופיעה עוד לפני המלחמה, אינה קשורה למלחמה אלא למכירה".

לאור דברי הועדה, כי אינה יודעת איזה חלק מהירידה קשור למכירה, שכן בסיס דיווחי המערער אינו אמין, קבע בית המשפט כי: "בנסיבות אלה אין מקום לשלילה מוחלטת של הפיצוי אלא לדרישה להשבה חלקית בלבד".

לאור זאת, קבע בית המשפט כי "נראה שיש מקום... לעשות חישוב, ולו רק על דרך הערכה, על מנת להביא לידי ביטוי את אותה מסקנה של הועדה על פיה חלק מהירידה בהכנסות המערער אינה קשורה למלחמה אלא למכירה".

לאור האמור, הורה בית המשפט על השבת הדיון לוועדה על מנת שיתקיים דיון שיאפשר את דרך ההערכה.

החלטת הוועדה

7. כמצוות בית המשפט, דנה הוועדה בעניינו של המערער, כדי להגיע למסקנה, ולו על דרך האומדנה.

המערער הגיש לוועדה חוות דעת מומחה ותצהיר מנהל חשבונות. השניים נחקרו בחקירה שכנגד. מטעם המשיב לא הודגשו כל ראיות לסתור.

8. בהחלטה מנומקת ומפורטת, קבעה הוועדה שהמערער לא עמד בנטל להוכיח מהו אותו חלק בירידה בהכנסותיו בתקופה הרלבנטית כתוצאה מהמלחמה ולא כתוצאה ממכירת קו החלוקה, ואף לא הניח בפניה תשתית מינימלית שיכולה הייתה לסייע לוועדה בהערכת חלק זה.

בהתייחסה לחוו"ד המומחה שהגיש המערער קבעה הוועדה שאין בה כל אבחנה, או הערכה, לשיעור הנזקים שנגרמו כתוצאה מהמלחמה, ביחס לירידה במכירות שנגרמה בשל מכירת קו החלוקה.

הועדה קבעה שטענת המערער בסיכומיו - כי משהוכח שלא חיסל את עסקו בחודש מאי 2006, הרי שיש לשלם לו את מלוא הפיצוי שקיבל - מנוגדת הן להחלטתה הקודמת של הוועדה והן לקביעת בית המשפט בפסק הדין.

התנהלות המערער הותירה בפני הוועדה "רושם לא קל של עדויות מוזמנות ומוטות, חסרות בסיס ואחיזה אמיתיות" (עמוד 5 להחלטת הוועדה).

כפי שפירטה הוועדה, התחשיב שהגיש המערער, יצא מנקודת הנחה שהסיבה המלאה לאי עבודת המערער היא המלחמה וכן לקחה בחשבון את כל ימי העבודה בחודשים שקדמו למלחמה (למעט שבתות) כימים שאילולא המלחמה היה המערער עובד במהלכם, למרות שאף בחודשים שקדמו למלחמה, לא עבד המערער את כל ימי העבודה (עמוד 5 להחלטת הוועדה).

לאור כל האמור דחתה הוועדה את הערר וחייבה אותו בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪.

המחלוקת:

9. המערער העלה שורת טענות כלפי החלטת הוועדה, תוך שתקף התייחסותה, השגויה לשיטתו, לחוו"ד המומחה מטעמו, ולחישובים שערך וליתר הראיות שהובאו בפניו.

10. לטענת המערער, שגתה הוועדה בכך שלא מילאה מצוות בית משפט זה, שהורה על החזרת הדיון כדי שתעריך את הנזק תוצאת הלחימה, בכך שנמנעה מהערכת גובה הנזק האמור.

על פי הטענה, מדובר בשאלה משפטית המתייחסת, בין היתר, למהות הפיצוי העקיף.

לטענת המערער, די בכך שהנישום מתגורר באזור הגבלה, כדי שתקום החזקה שניזוק בנזק עקיף, וביחס לגובה הפיצוי – קבע המחוקק שיטת ממוצע, בתקנות.

11. המשיב ביקש לדחות את הערעור, תוך התייחסות לכל טענות המערער.

לגישת המשיב, כל הטענות המשפטיות והעובדתיות שהעלה המערער הוכרעו כבר על ידי בית המשפט במסגרת פסק הדין.

לטענת המשיב, החלטת הוועדה בשאלת החישוב אותו נתבקשה לבצע, בהתאם לראיות שהוצגו בפניה, היא עובדתית לכל דבר ועניין, ואין בנמצא שאלה משפטית הדרושה להכרעה.

דיון והכרעה:

12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את ההחלטה ואת מכלול הנסיבות הרלבנטיות מסקנתי היא שדין הערעור להידחות.

13. בית המשפט עמד, לא אחת, על כך שהחוק לא נועד לפצות בגין כל נזק כלכלי הנובע מניהול עסק באזור ספר (ראו ע"ש (מחוזי חיפה) 5779/97 ראש הנקרה נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים (11/5/1998)).

כבר נקבע, בהקשר של נזק עקיף, כי הנטל להוכחת קיומו של נזק ושיעור הפיצויים שיש בהם כדי לפצות על הנזק, מוטל על הנפגע (ראו ע"ש (מחוזי חיפה) 45/95 מנהל מס רכוש וקרן פיצויים נ' תעשיות הגליל (קריית שמונה) בע"מ (1/8/1995), בפסקה 4 לפסק הדין).

במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק, קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די בהבאת נתונים, שניתן באופן סביר להביאם, מתוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (שם, בפסקה 5 לפסק הדין).

14. בענייננו, הן הוועדה, בהחלטת הראשונה, והן בית המשפט, בפסק הדין, התרשמו מקיומו של נזק עקיף שנגרם למערער כתוצאה מהלחימה.

עם זאת, לא די בקביעה זו והנטל מוטל על המערער להוכיח את שיעור הפיצויים שיש בהם כדי לפצות על הנזק.

הוועדה קבעה שהמערער לא עמד בנטל זה.

15. על פי כל המבחנים שנקבעו בפסיקה, קביעה זו של הוועדה היא קביעה עובדתית מובהקת, המתייחסת לנסיבות הקונקרטיות של עניינו של המערער.

כל הטענות שהעלה המערער הן טענות עובדתיות מובהקות כלפי החלטה, שגם היא עובדתית, של הוועדה, בהסתמך על הראיות שהובאו בפניה.

כידוע, הערעור לבית משפט זה, מוגבל אך ורק לבעיה משפטית, במסגרת המצומצמת בשאלה שנקבעה בפסק הדין (תקנה 12א לתקנות).

לאור זאת, יש טעם רב אף בטענת המשיב כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על קביעות בית המשפט בפסק הדין.

16. למעלה מן הצורך, לגופן של טענות המערער, בחנתי את מסקנת הוועדה לפיה, לא עמד המערער, בנטל המוטל עליו, להוכיח, במאזן ההסתברויות, את שיעור הנזק שנגרם לו כתוצאה מהמלחמה, ולא מצאתי שנפלה בה טעות.

17. במצב דברים זה, מאחר והצדדים לא הגיעו להסכמה, ולאור ההיקף המוגבל של התערבות בית המשפט בערעור מסוג זה, אין מנוס מדחיית הערעור.

סוף דבר:

18. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה