<#2#>

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד עלא תלאווי

ב"כ המשיבה עו"ד קרן וקסלר

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על הודעת הערעור. אחדד מספר דברים שמתייחסים לעניין המשפטי או הטעות המשפטית שנפלה בגזר-הדין ובהמשך לטעות של היישום של הוראות תיקון 113 וגם לתוצאה הסופית. ביהמ"ש כאשר גזר את הדין היה חייב על פי תידון 113 לקבוע מתחם עונש לעבירה הספציפית בנסיבותיה ובמידת האשם של הנאשם. ביהמ"ש הלך והרחיב למעשה את המתחם, לא יישם את הוראות החוק כהלכה וקבע מתחם למעשים כגון אלה מבלי להתייחס לנסיבות הספציפיות של האירוע. העובדה שאחר כך ביהמ"ש כשקבע את העונש הראוי בא ולקח נתונים שמתייחסים לנסיבות ביצוע העבירה כשמיקם את העונש, היא הנותנת שמלכתחילה בימ"ש טעה.

לכתחילה ביהמ"ש קבע את המתחם בהתאם לעבירות מעין אלה. ברגע שביהמ"ש קבע את המתחם בין מאסר על תנאי ל- 12 חודשים לתיק כזה אני סבור שנפלה טעות שכן על פי הפסיקה הנוהגת מדיניות הענישה תיקים כאלה המתחם הוא לכל היותר מסתיים ברף הגבוה שלו במכות או באלימות ברף התחתון בעבודות שירות.

כשאנחנו מצטרפים לכך את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כפי שביהמ"ש מנה אותן אני סבור שאנו מגיעים למסקנה שיש צורך לגזור את הדין ברף הנמוך של אותו מתחם, על אחת כמה וכמה כשאנחנו מתייחסים לתסקיר שירות המבחן שמדבר על מערכת היחסים המשפחתית הקיימת, לעובדה שמדובר באדם שיש צורך בטיפול, הוא התחיל טיפול בשיחות בשירות המבחן ושיש לשלבו בקבוצה טיפולית ולכן שירות המבחן העדיף את הליך השיקום, הליך השיקום מאפשר לביהמ"ש לחרוג מההליך לקולא וביהמ"ש במקרה זה לא עשה כן וגזר עליו חמישה חודשים שירוצו בעבודות שירות.

ביהמ"ש למעשה היה "אטום" לצורך בטיפול כי ביהמ"ש גזר עליו חמישה חודשים, הוא יילך לבצע חמישה חודשי עבודות שירות, אחר כך ישתחרר ללא טיפול, המעשים לא חזרו משנת 2009, נשאיר אותו בלי טיפול, את המשפחה בלי ליווי וברגע שייאלץ לעזוב את מקום עבודתו ספק אם ימצא מקום פרנסה והוא יחזור למעגל האבטלה וחלילה זה יכול לגרום לעוד נזקים. ולכן בתיק זה לאור חלוף הזמן והעובדה שמדובר ברף נמוך, לקיחת האחריות, התיקים של כתב האישום, לא נפתחו תיקים ואין תלונות ועל פי המסמכים שהגשנו המערכת הזוגית וגם המשפחתית היא מצוינת היום, לא לחרוג ולא לאמץ את עיקרון השיקום בתיק זה זה הפסד לא רק למשפחה עצמה אלא הפסד לחברה בכללותה שכן קבלת טיפול בתיק זה היא הכרחית והתוצאה של גזר הדין שהוא לא מקבל טיפול, הוא עובד בחניון רכבים בנתניה וזה מקור הפרנסה היחיד של בני המשפחה, האישה איננה עובדת ואין לה יכולת לעבוד כיוון שהיא מטפלת בילדים ואם נוציא אותו ממעגל העבודה הוא יאבד את מקום העבודה ולא יהיה מאיפה לאכול למשפחה, וזה ימוטט את המשפחה, ואם נבחן זאת בחלוף הזמן שאולי צריך לתת עונש אולי בשל"צ, אם ביהמ"ש סבור שיש לתת לו עונש מוחשי, אחרי 4 שנים מביצוע העבירה לתת לו את העונש על העבירות שביצע זה לא מידתי, לא נכון ולא ראוי ובמקרה זה צריך לאמץ את הליך השיקום ולחרוג לקולא.

יש פה עיכוב ביצוע עבודות השירות בהסכמה.

ב"כ המשיבה: אנחנו לא סבורים שיש מקום להתערב בגזר הדין של בימ"ש קמא, חברי לא הצביע על איזו שהיא טעות, המתחם שנקבע הוא סביר ואף איננו מחמיר, יש לזכור שלא מדובר באלימות קלה, אלא אלימות באמצעות חפצים, חגורה בפנים ובקבוק. האלימות פה ברף הגבוה וגם שירות המבחן נכון שכותב שיש איזו שהיא התמתנות בבית עקב פתיחת ההליך הפלילי והתערבות שירותי הרווחה אבל בוודאי שאין כאן נימוק כפי שחברי טען לחרוג לקולא מהמתחם כי החוק קובע שהחריגה לקולא תהיה רק כשכבר היה הליך שיקום מוכח שמצדיק את זה ופה מה ששירות המבחן כותב שהוא נזקק להתערבות טיפולית והוא לא מדבר על הליך שהוא כבר עבר אלא מציע משהו עתידי ולכן אין בכך נימוק להקל.

<#3#>

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 6628-01-12 (בימ"ש השלום בפתח תקווה) בתקיפת שלושת ילדיו בכך שהיכה בפניהם או בישבנם בידיו, באמצעות חגורה ובאמצעות בקבוק, כמתואר ברישא גזר-הדין, ונידון ל- 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ול- 8 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה ביהמ"ש קמא בקביעת מתחם הענישה בין מאסר על תנאי לבין שנת מאסר בפועל בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות נושא גזר-הדין, ובהתחשב בתהליך שיקומי עליו המליץ שירות המבחן בתסקיר שהיה בפני ביהמ"ש קמא ואשר צורף להודעת הערעור.

כמו כן טוען ב"כ המערער, כי שגה ביהמ"ש קמא כאשר לא התחשב במידה הראויה בעברו הפלילי הישן של המערער, בכך שלא נגרם לילדיו נזק פיזי או רפואי, שהמערער לא עשה שימוש בנשק קר או חם, ושהתנהגותו היא תוצאה של התנהגות לא ראויה של ילדיו וכאמצעי לחנך אותם.

לטענת ב"כ המערער, הטלת עונש מאסר, ולו בעבודות שירות, יגרום לפיטוריו של המערער ממקום עבודתו ותפגע בפרנסת משפחתו, לרבות בפרנסת ילדיו.

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונשו של המערער, ועומדת על חומרת התנהגותו האלימה כלפי ילדיו, לרבות תוך שימוש בחפצים.

עיון בגזר-הדין נושא הערעור מעלה כי ביהמ"ש קמא קבע נכונה את מתחם הענישה באשר לעבירות האלימות שביצע המערער כלפי ילדיו, כאשר הוא מתחשב בכך שלא מדובר באלימות חד פעמית אלא באלימות שנמשכה על פני קרוב לשנתיים, בגילם הצעיר של הילדים, ובכך שהמערער עשה שימוש בחפצים על מנת להכות אותם בתואנה של חינוך.

לאחר קביעת מתחם הענישה הראוי להתנהגותו של המערער, התחשב ביהמ"ש קמא במידה הראויה בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, דהיינו, בנטילת האחריות של המערער על מעשיו שחסכה את עדויות עדי התביעה, בכך שהמערער השתלב בטיפול שירות המבחן וגורמי הרווחה, כך שנראה פניו לשיקום ולשינוי נרחב, ובעברו הפלילי הישן.

אין באמור בתסקיר שירות המבחן בכל הקשור להליך שיקומי שעובר המערער כדי להצדיק חריגה לקולא ממתחם הענישה שקבע ביהמ"ש קמא ועונש של 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות מהווה איזון נכונה בין הנסיבות לקולא לבין הנסיבות לחומרה כפי שנקבעו על ידי ביהמ"ש קמא ונטענו על ידי ב"כ הצדדים בפניו ובפנינו.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

המערער יתייצב לביצוע עבודות השירות בפני הממונה על עבודות שירות ביום 9.6.13 בשעה 08:00 בנציבות שב"ס ברמלה ואם לא יתייצב – ייעצר ויועבר למשמורת שב"ס.

התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עבודות השירות יעמדו בתוקפם עד לסיומן.

<#4#>

ניתן והודע היום י' סיון תשע"ג, 19/05/2013 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.