1. בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט במסגרת תביעה למתן פסק דין הצהרתי לבעלות על מטלטלין ולהשבת סך של 3,000 ₪ שנלקחו מידי המבקשת.

טענות הצדדים

2. מתצהיר המבקשת עולה, כי הינה עצמאית החל מנובמבר 2012, כאשר הכנסתה הממוצעת בחודשים האחרונים עומדת על סך של כ-4,500 ₪. בבעלותה דירה בתל-אביב בשווי של כ-900,000 ₪, וכן, תוכנית חסכון בבנק הפועלים. כמו כן, למבקשת שני ילדים בגילאי 17 ושנה וחצי, אח באמריקה והורים החיים ברוסיה.

3. בתגובת הפרקליטות נטען, כי יש לדחות את בקשת הפטור, שכן מעיון במסמכים אשר צורפו לבקשה ניתן ללמוד כי אין המבקשת שרויה במצב של חסרון כיס, וכי לא עמדה היא בדרישת התקנות כאשר לא הציגה בפני בית המשפט תמונה מלאה ומפורטת אודות מצבה הכלכלי. המבקשת לא צירפה לבקשתה תדפיסי כרטיסי חיוב מששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה, אישור הבנקים הרלוונטיים לקיום או היעדר קופות גמל וביטוח חיים, תדפיסי הוצאות אחזקת הבית, וכן, על אף הצהרת המבקשת בדבר היותה עצמאית, לא צירפה היא הצהרת הון אחרונה למס הכנסה ודו"חות מע"מ של ששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה. מוסיפה המשיבה וטוענת, כי המבקשת לא ניצלה את מסגרת האשראי שלה, העומדת על סך של 3,000 ₪, וכי למבקשת תוכנית חיסכון, כאשר עיון בתדפיסי תנועות החשבון שצירפה עולה כי מידי חודש מועבר סכום של 200 ש"ח לפיקדון. עוד בבעלותה דירה וכי די בקיומה של עובדה זו כדי לדחות את בקשת המבקשת לפטור מתשלום האגרה.

דיון והכרעה

4. בהתאם לתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007, שניים הם התנאים המצטברים בהם צריך בעל דין לעמוד בכדי שתישקל בקשתו לפטור מתשלום האגרה:

1. הוכחת חוסר יכולת כלכלית לתשלום האגרה הקבועה.
2. על בית המשפט להיווכח כי כתב התביעה מגלה עילה.

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי אכן כטענת המשיבה, המבקשת לא צירפה לבקשתה את כלל המסמכים אשר יש בהם לפרוס בפני בית המשפט תמונה מלאה ועדכנית אודות מצבה הכלכלי. אולם, יחד עם זאת, די בנתונים שסופקו על ידי המבקשת בתצהירה כדי לדחות את בקשתה לפטור מאגרה, שכן המבקשת משתכרת משכר העולה על שכר המינימום, בבעלותה דירה, וכן תוכנית חיסכון, אליה מפקידה היא כל חודש כ-200 ש"ח. כמו כן, מתדפיסי חשבון הבנק אותם צירפה המבקשת, ניתן לראות כי חיובי האשראי שלה מעידים על רמת חיים שאינה מן הנמוכות, ודי בנתונים אלה כדי לקבוע כי יש ביכולת המבקשת לשלם את האגרה הנדרשת על סך של כ- 645 ₪, בהתאם לסוג הבקשה אותה בחרה היא להגיש לבית המשפט.

6. תשלום האגרה קיים לצורך הבטחת כיסוי תקציבי ותשלום הוצאות ההתדיינות המשפטית בערכאות בית המשפט והיא מהווה חלק מהכנסות המדינה בתמורה לקבלת שירות מהמדינה. לפיכך, בהתאם לעמדת המדינה, הישענות על קופת הציבור לצורך מימון תשלום האגרה צריכה להיות המוצא האחרון והיחידי העומד בפני המבקשת, ואילו במקרה דנן לא נמצא כי אכן זהו מצב הדברים וכי למבקשת יכולת להביא למימון האגרה הנדרשת, שבאופן יחסי אינה כה גבוהה.

7. באשר לתנאי השני, מצאתי כי ההליך אכן מגלה עילה, נוכח הטענות הנטענות בבקשת המבקשת, וכי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי מדובר בהליך סרק. אולם, מאחר ושני התנאים מצטברים הם, די בכך שלא עמדה המבקשת בתנאי הראשון, דהיינו משלא הוכיחה כי הינה חסרת יכולת כלכלית לתשלום האגרה, כדי שבקשתה לפטור תדחה.

סוף דבר

8. לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה לפטור מתשלום האגרה.

9. האגרה תשולם על ידי המבקשת בתוך 30 ימים, שאחרת תמחק התביעה.

ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.