<#1#>

פרוטוקול

עו"ד עמי עוז

היו לי המון שיחות עם המערער, הוא עבר דרך ארוכה, מרצונו הטוב ובעיקר להשתקם, המשיך בשיקום. יש לו משפחה נורמטיבית. הצלחתי ליצור איתם קשר, הוא עושה מאמצים כביריים, הוא מצא מקום עבודה, הוא גרוש, חי בדירת עמיגור. העבודה שלו מינורית, ובעיקר מתפרנס מביטוח לאומי. הוא עושה הכל כדי לחזור לחיי חברה.

גם הוצאת הרישיון, יהיה עליו לעבור תיאורה ולחדש רישיון. הוא זקוק לרישיון לצורך מקום עבודה.

לעניין חוות הדעת, המקום היחידי שמקבל אותו זה מקום לגמילות חסדים באשדוד. זה מקום שיודע להתמודד עם אנשים כאלה. הם עורכים שיחות והתמדה.

מגישה פסיקה, בין היתר של מותב זה.

עו"ד שטורק

מגיש רישום תעבורתי ופלילי.

נבקש לדחות את הערעור ולהותיר את גזר הדין על כנו.

מדובר במערער שעל אף שרישיונו פקע לפני 25 שנים, הוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה בשתי הזדמנויות שונות בתוך שנה. מעיון ברישום התעבורתי, עולה שמאז שפקע רישנו, נהג 13 פעמים וביצע עבירות. אורך התקופה בה פקע רישיונו מלמד כי המערער למעשה משול כמי שמעולם לא קיבל רישיון לידיו. המערער הוכיח במעשיו כי למעשה הוא מזלזל בחוק, כשנהג תוך שנה פעמיים, ובסך הכל 13 פעמים. המערער העמיד פעם אחר פעם את כלל משתמשי הדרך בסכנה, כשהוא נוהג במצב שאינו כשיר לנהיגה, וללא כיסוי ביטוחי.

לא בכדי מורה משרד הרישיון לחידוש רישיון הנהיגה.

מפנה לתסקיר שירות המבחן, אשר מדבר בעד עצמו ומלמד כי למערער קושי בהצבת גבולות. מדובר במי שלחובתו גם עבר פלילי עשיר, מכאן שאינו ירא חוק, חרף העובדה שביצע מאסרים מאחורי סורג ובריח. אני סבור שלמרות הדרך שעבר, האינטרס האישי שלו צריך לסוג אל מול האינטרס הציבורי, והסכנה החמורה שהעמיד פעם אחר פעם את הציבור. את העבירות ביצע זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר, ומכאן אנו למדים שיש להשית עליו ענישה חמורה, מרתיעה, ונבקש להותיר את גזר הדין על כנו.

מגיש פסיקה, לגבי פסק הדין של העליון, נכון שמדובר ב- 30 שנות פקיעה, וכמי שנהג. בעניינו תקופה של 25 שנות פקיעה, ונהיגה של 13 פעמים, אי אפשר לזלזל בזה.

<#2#>

פסק דין

ערעור על גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופט מאושר), בתת"ע 5691-07-11 מיום 11.4.13, לפיו הורשע המערער על פי הודאתו, בשתי עבירות של נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה פקע לפני כ- 25 שנה, האחת מיום 3.1.11 והשנייה מיום 27.5.12. כן הורשע המערער בעבירות נלוות של נהיגה ללא ביטוח ורישיון רכב שפקע. בית משפט קמא השית על המערער מאסר בפועל למשך ארבעה חודשים, פסילת רישיון נהיגה למשך עשר שנים, קנס ועונשים מותנים.

המערער מלין על חומרת העונש, וטוען כי במהלך השנים האחרונות עבר דרך שיקומית ארוכה. הוא נגמל משימוש בסמים קשים, ועתה הוא מטופל במתדון מספר שנים, ומתמיד בדרך השיקומית. שליחתו למאסר עלולה לגרום להידרדרותו וחזרתו לעולם הסמים. בנוסף, המערער החל לשקם את חייו גם מבחינה מקצועית, ועובד מספר שעות ביום. ב"כ המערער הוסיפה והפנתה לגליון הרישום הפלילי, לפיו העבירה האחרונה שביצע היתה בשנת 2011. כן הפנתה ב"כ המערער לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו לבית משפט קמא. התסקיר מגולל את נסיבות חייו הקשות, ומציין את השינוי שערך בשנים האחרונות, שיתוף הפעולה עם הגורמים הטיפוליים, והניסיון להעלות את חייו על דרך חיובית. על כן המליץ שירות המבחן, על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. זאת בין היתר, על יסוד החשש שמאסר בפועל עלול לגרום לרגרסיה במצבו, ולהשפיע באופן שלילי על חייו. על כן עותרת ב"כ המערער להקל בעונשו, ולמצער, להמירו לעונש שירוצה בעבודות שירות, וכן לקצר את עונש הפסילה הארוך, על מנת לתת למערער אופק חיובי, בפרט נוכח גילו.

ב"כ המשיבה מתנגד לקבלת הערעור.

הוא מפנה לתקופת הפקיעה הארוכה בת 25 שנה, אשר משולה לטענתו לנהיגה ללא קבלת רישיון, לעברו הפלילי והתעבורתי, ולעובדה שנהג בפקיעה לפחות 13 פעמים במהלך 25 השנים האחרונות. לטענתו, יש להעדיף את אינטרס ההרתעה, על פני אינטרס השיקום, ולכן מטעמי בית משפט קמא, יש להותיר את גזר הדין על כנו.

המערער הופנה על ידי לממונה על עבודות שירות, על מנת לבחון האם כמשתמש במתדון הוא מתאים לבצע עבודות שירות. הממונה על עבודות שירות אישר את התאמתו של המערער לביצוע עבודות שירות במרכז גמילות חסדים באשדוד, שהינו מקום ריצוי, אשר מקבל נאשמים בעלי רקע של שימוש בסמים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הערעור.

העונש שהושת על ידי בית משפט קמא, מצוי במתחם העונש ההולם, ואלמלא נימוקי שיקום לא הייתי סבורה שיש להתערב בו. אלא שעסקינן באדם שעבר דרך שיקומית משמעותית, והחזרתו לבית הסוהר עלולה לפגוע בה. מאסר לריצוי בעבודות שירות הינו מאסר לכל דבר ועניין, ועל כן, יש בו כדי לענות על צורכי ההרתעה והגמול שהינם ממטרות הענישה. כל זאת, תוך כדי התחשבות במאמצי השיקום של המערער.

סברתי גם כי עונש הפסילה ארוך יתר על המידה, ואינו מאפשר אופק שיקומי למערער, גם בתחום זה.

אשר על כן, אני מקבלת את הערעור ומורה כדלקמן:

עונש המאסר שנגזר על המערער למשך ארבעה חודשים, ירוצה בעבודות שירות, במרכז גמילות חסדים באשדוד, החל מתאריך 6.10.13. על המערער להתייצב במועד זה בשעה 08:00 בפני הממונה על עבודות השירות בבית סוהר דקל.

עונש הפסילה יעמוד על שבע שנים, תוך שאני מסווגת אותו, וקובעת שבעוד שש שנים יוכל המערער ללמוד נהיגה ולעבור מבחן מעשי ותיאורטי.

יתר רכיבי הענישה ישארו על כנם.

סך של 1,000 ₪ שהפקיד המערער לצורך הבטחת התייצבותו למאסר, יועבר על חשבון הקנס (800 ₪), והיתרה תוחזר לידי המערער.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ז אלול תשע"ג, 02/09/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שנהב כנען