בפני ערעור על החלטתה של כב' הרשמת עידית כלפה מיום 7.1.13 בת.א. 548/97.

מדובר בהחלטה בבקשה לביטול פס"ד שניתן כנגד המערער ביום 23.11.97 בהיעדר הגנה.

כב' הרשמת כלפה פירטה בהחלטתה כי ביום 23.11.97 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה וביום 1.2.11 עתר המערער לביטול פסה"ד.

במסגרת הבקשה נחקר המערער על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

כב' הרשמת כלפה מפרטת כי המערער טוען שמעולם לא קיבל את כתב התביעה, לא התגורר בכתובת הרשומה ככתובתו בכותרת פסה"ד, ודבר קיומו נודע לו רק בחודש דצמבר 2010, כאשר ביקש לצאת לחו"ל והסתבר לו כי הוצא כנגוד צו לעיכוב יציאתו מן הארץ.

המערער טען עוד כי לא ידע על קיומו של תיק ההוצל"פ שכן לא קיבל את האזהרה שנשלחה אף היא לכתובת שאינה כתובתו.

המערער עוד טוען כי אין לו כל סכסוך עם המשיבה ו/או בעיה משפטית עמה.

המשיבה טענה כי המערער ידע על פסה"ד, מדובר על פס"ד משנת 1997 בגינו נפתח תיק הוצל"פ ביום 1.2.98, האזהרה נמסרה ביום 1.3.98 והמערער סירב לחתום על אישור המסירה וננקטו כנגד המערער הליכים שונים לרבות עיקולי מיטלטלין וצד ג'.

המשיבה טוענת כי ביום 20.1.10 עתר המערער לביטול עיקול ולביטול הליכים בהוצל"פ בקשה שנתמכה בתצהיר חתום על ידו ושניתנה בו החלטת ראש ההוצל"פ ביום 31.1.10.

המשיבה טוענת כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח היכן גר ולא צירף פלט מרשם האוכלוסין באשר לכתובת מגוריו.

כב' הרשמת כלפה דחתה את הבקשה וציינה בין היתר:

1. טענות המערער נטענו באופן כללי וסתמי, ללא כל תימוכין ומבלי שהמערער הביא כל ראיה לתמיכה בטענותיו.

2. הטענה כי המערער לא ידע על הגשת התביעה כנגדו לא הוכחה ובאה בסתירה לחזקת תקינות המסירה כאשר יכול היה להוכיח זאת באמצעות פלט משרד הפנים וכאשר לא הביא ראיה זו עליה לפעול לרעתו.

3. כי הכתובת עליה הצביע ככתובתו בכסייפה, היא הכתובת בה בוצע עיקול המיטלטלין.

4. כי בתיק ההוצל"פ ראיות לפיהן המערער ידע על תיק ההוצל"פ מזה שנים וידע עליו במועד המאוחר ביותר ביום 20.1.10 כאשר עתר בהיותו מיוצג בבקשה לביטול עיקול ולביטול הליכי הוצל"פ.

5. כי כל טענותיו נותרו בגדר טענות בעלמא.

6. כי למרות שבמועד חקירתו ב"כ המערער הצהיר כי הם מתחייבים להמציא תדפיס משרד הפנים, לא הומצא דבר ואף לא היתה התייחסות לכך בסיכומי המערער.

7. כי המערער לא עשה דבר להרמת הנטל המוטל עליו לעניין הגנתו ולא הביא כל ראיה להראות הגנה.

8. כי המערער קושר עצמו לתביעה כשהוא סבור כי אולי קשורה למניה כלשהי למרות שטוען כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה לידיו. המערער אינו מפרט טענות אלה ולא מסביר אותן.

9. כי החזקה בדבר המסירות למערער בשלבים השונים של ההליכים שבוצעו כדין לא נסתרה.

המערער חויב בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪.

המערער הגיש ערעור בו הוא טוען בין היתר כדלקמן:

1. כי לא הוכח שהמערער קיבל לידיו אי פעם את כתב התביעה וההזמנה לדין. לא הוגשו אישור מסירה ו/או תצהיר מוסר.

2. כי לתגובת המשיבה לא צורף תצהיר התומך בטענות העובדתיות שבה.

3. כי כתבי בי-דין נשלחו לכתובת של המערער ברהט כאשר הוא התגורר כל הזמן בפזורה ליד כסייפה באיזור ערד.

4. כי מי שמבקש ביטול פס"ד די שיצביע על טענות הגנה אפשריות ואין הוא נדרש להוכיחן במידה וודאית בשלב זה.

5. כי בימ"ש קמא התעלם מהעובדה כי המשיבה לא הביאה שום אישור מסירה או הצהרה עליהן ניתן להסתמך לצורך החזקה.

6. כי בימ"ש קמא שגה כאשר קבע שהנטל מוטל על המערער כאשר הוא למעשה מוטל על המשיבה להוכיח את המסירה.

המערער הגיש עיקרי טיעון בהם חזר למעשה על טענותיו.

המשיבה הגישה עיקרי טיעון מטעמה בו טענה בין היתר כדלקמן:

1. כי יש לדחות את הטענה בדבר אי צירוף תצהיר לתגובת המשיבה שכן טענה זו לא עלתה בפני כב' הרשמת כלפה.

2. כי החלטת כב' הרשמת כלפה מבוססת על ממצאים עובדתיים ביחס למועד ידיעתו של המערער על חובו למשיבה וכן על התרשמותה ממנו, ובית המשפט שלערעור לא יתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י בית משפט קמא.

3. כי משהתיק בוער ולא ניתן למצוא את המסמכים המקוריים מתקיימת חזקת תקינות המסירה לפיה חזקה כי פסה"ד שניתן, ניתן לאחר שכתב התביעה הומצא למערער וכי עובר למתן פסה"ד ראה בית המשפט את אישור המסירה ועל כן ניתן פסה"ד כהלכה.

4. כי המערער לא הרים את הנטל לסתור את החזקה.

5. כי המערער עצמו ביקש לבטל עיקול ועוד בשנת 2010 בוצע הליך של הוצאת מיטלטלין בכתובתו של המערער והוא בחר שלא להגיש בקשה לארכת מועד.

ועוד...

הדיון בערעור התקיים בפני ביום 27.1.14 ובו טענו ב"כ הצדדים טענותיהם. לאחר מכן הוריתי לב"כ הצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

הכרעה

הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה דלמטה.

יתרה מזאת, מסתבר כי המערער ידע על פסק הדין או שהיה עליו לדעת עליו כאשר הגיש בקשה לביטול עיקול ולביטול הליכי הוצל"פ בראשית שנת 2010 ואילו את בקשתו לביטול פסק הדין הגיש רק ביום 1.2.11.

תק' 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה או פס"ד שניתנו במעמד צד אחד או בהיעדר כתב טענות בתוך 30 ימים.

אין ולא יכול להיות חולק כי המערער לא הגיש את בקשתו בתוך 30 הימים שנקבעו בתקנות.

כמו כן המערער לא הגיש בקשה למתן ארכה להגשת הבקשה לביטול פס"ד.

לפיכך, לא קמה למערער הזכות לעתור לביטול פסה"ד אשר הפך לחלוט.

מעבר לכך אציין עוד כי לא מצאתי כל פגם בקביעתה של כב' הרשמת כלפה לגבי טענותיו בעלמא של המערער לגבי סיכויי הגנתו, טענות שנטענו ללא כל פירוט ו/או הסבר מספקים.

לאור כל האמור לעיל דין הערעור להידחות.

המערער יישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, ב' אדר ב תשע"ד, 04 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.