1. לפני תביעה כספית על סך 4,648 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע לכאורה כתוצאה מפגיעת רכב

הנתבעים ברכבו.

לטענת התובע, הנתבע יצא מחנייה ברברס, פגע ברכבו בחלקו הקדמי ימני ונגרמו לו נזקים. התובע צירף חוות דעת שמאי וטען כי הוא תיקן את הרכב.

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו טענו כי הנתבע עצר כדי לתת לילד לעבור, כשלפתע הגיע התובע מאחור במהירות מופרזת ופגע ברכבו.

3. הצדדים זומנו לפני לדיון וביום 23.9.14 התקיים דיון בין התובע לנתבע כשחברת כלל לא הייתה צד לתיק.

בתום הדיון ביקש הנתבע לצרף את כלל והוריתי על צירופה.

התובע העיד וטען כי ראה את הנתבע משוחח עם ילד וחוזר אחורנית ופוגע ברכבו מצדו הקדמי ימני.

הנתבע טען כי הסתובב עם הגב וכשראה את התובע מגיע, צפר לו אך הלה לא עצר.

4. בדיון האחרון שהתקיים ביום 26.3.15 כשחברת כלל כבר הייתה צד לתיק, תיאר התובע את נסיבות התאונה וטען כי הנתבע היה בעצירה על המדרכה, שם דיבר עם ילד במרחק שלושה מטרים ממנו, התובע המשיך בנסיעתו ישר, אלא שלאחר שהנתבע סיים לדבר עם הילד הוא חזר ברברס בבת אחת ופגע בכנף ימני של רכב התובע.

לעומתו טען הנתבע בעדותו, שילד עבר ואז הוא עצר, כדי לתת לו לעבור ואז הגיע התובע במהירות מופרזת ופגע ברכב הנתבע. הנתבע הכחיש כי הוא דיבר עם הילד וטען כי הוא פשוט אפשר לו לעבור.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו ובדברי העדים, החלטתי לקבל את התביעה חלקית, תוך ייחוס אשם תורם לתובע בשיעור של 20%.

התובע נסע בנסיעה ישירה ,כשהנתבע עמד על מדרכה ושוחח עם ילד ואז פתאום חזר ברברס ופוגע ברכב התובע.

אני דוחה את הגרסה שכאילו הנתבע עמד ברחוב כדי לאפשר מעבר של ילד וכי לפני שעשה רברס הסתובב וצפר. גרסה זו אינה סבירה בעיני.

מעניין לראות את הסתירה בין עדות הנתבע לפניי, בה הודה שהוא עשה רברס, לבין גרסתו בכתב ההגנה ובתביעה בתיק השני מס' 7594-08-13, בהן טען הנתבע כי הוא עצר כדי לתת זכות מעבר להולך ילד ונפגע מאחור על ידי רכב התובע.

סתירה זו מכרסמת בגרסתו של הנתבע ומביאה אותי להעדיף את הגרסה של התובע על פני גרסת הנתבעים.

6. חלקו של התובע באירוע התאונה מתבטא בחוסר זהירות לנעשה בדרך לפניו ובשל כך מייחס לו אשם תורם בשיעור של 20%.

7. אשר על כן, אני מקבל את התביעה חלקית ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע, באמצעות נתבעת 2- כלל חברה לביטוח בע"מ, שיעור של 80% מסכום הנזקים התאונתיים ושכ"ט שמאי, דהיינו מהסך של 5,203 ₪. יוצא אפוא, שעל כלל לשלם לתובע סך של 4,162 ₪ והוצאות משפט סך של 150 ₪ וסה"כ 4,312 ₪.

הסכום ישולם לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת כלל העתק פסק דין זה, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' סיוון תשע"ה, 20 מאי 2015, בהעדר הצדדים.