בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אירוע פריצה למחסן של התובעת שהיה המבוטח על ידי הנתבעת.

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1. התובעת ניהלה עסק לממכר ושיווק דיו למדפסות. מחסן התובעת היה ממוקם באזור התעשייה הצפוני בקיסריה, בקומת הקרקע של מבנה בן 3 קומות ברחוב תרשיש 15 (להלן: "המחסן"). מלבד המחסן, קיימים בקומה זו שני עסקים נוספים - חברת "ספרטה ספא" (להלן: "ספרטה") ומשרד שמאים גדי דגני (להלן: "משרד השמאים"). הכניסה למחסן נפרדת משני העסקים הנוספים הממוקמים בקומה.

2. לטענת התובעת, ביום 22.07.12, נמסרה למנהל והבעלים של התובעת מר מיכאל כהן הודעה ממוקד 99 (להלן: "המוקד"), לפיה אירעה במחסן הפסקת חשמל. בסמוך לקבלת ההודעה, הגיע מר כהן למחסן, הפעיל את מערכת החשמל מחדש על ידי הרמת מפסק הפחת ודרך את מערכת האזעקה. ביום 27.07.12, הגיע מר כהן למחסן וגילה כי הוא נפרץ ותכולתו נגנבה. עם גילוי הפריצה, הגיש מר כהן תלונה במשטרה ומסר הודעה לנתבעת אשר ביטחה את התובעת באותה עת בפוליסת "סיכוני פריצה ושוד לתכולה" (להלן: "הפוליסה"), אודות אירוע הפריצה. הסכום המקסימאלי למקרה פריצה עמד על סך של 400,000 ₪.

3. התובעת סייעה לנתבעת בבדיקת נסיבות אירוע הפריצה, ואולם דרישתה לקבלת תגמולי ביטוח נדחתה על ידי הנתבעת במכתב מיום 30.10.12. במכתב ציינה הנתבעת, בין היתר, כי:

ממצאי הבדיקות והחקירות שנערכו לאחר מסירת ההודעה מעלים חשד כבד כי לא אירע מקרה ביטוח של פריצה וגניבה כנטען, כי אין מדובר בפריצה וגניבה שנעשו על ידי גורמים חיצוניים, כי אם על ידי המבוטח או מטעמו וכי נמסרו עובדות כוזבות בקשר עם קרות מקרה הביטוח הנטען דבר המחזק את החשד האמור.

על פי תנאי הפוליסה, נדרשה חברתכם לקיים שורה של דרישות הגנה מבית העסק, לרבות תקינות אביזרי המיגון והפעלתם כל אימת שבית העסק אינו מאויש.

בנוסף, נדרשה חברתכם להסדיר מול חברת המוקד בהסכם את החובה למסור הודעה וזימון מורשה כניסה כל אימת שמתקבלת קריאה משני אזורי גילוי או קריאה חוזרת מאותו אזור גילוי.

מבדיקות שנערכו על ידי מומחים מטעם חברתנו עולה:

1. מערכת האזעקה לא הייתה נדרכה (כך במקור – א.ס.) למן יום 17.7.12 ואילך, וממילא לא הייתה דרוכה ופעילה במועד האירוע.

2. בתאריך 22.7.12 נותק זרם החשמל המזין את מערכת האזעקה והודעה על כך נמסרה לחברתכם ואולם, זרם החשמל לא חודש עד למועד האירוע וסוללת הגיבוי הייתה מרוקנת יום או יומיים לפחות לפני המועד הראשון שבו יכולה הייתה הפריצה להתרחש.

...

דרישות מיגון אלו שהופרו מהווים תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי ולחבות השיפוי. לו ידעה חברתנו כי דרישות המיגון לא יהיו תקינים, פעילים ומופעלים, לא הייתה מבטחת את בית העסק כלל כפי שכל מבטח סביר היה נוהג.

4. התובעת הכחישה את הנטען כי היא הייתה שותפה בפריצה והוסיפה כי היא עמדה בהתקנת כל אמצעי המיגון שנדרשו לפי הפוליסה. במסגרת חובותיה לפי הפוליסה, היא התקשרה עם המוקד ופעלה בהתאם להוראות שניתנו לה ובהתאם לדרישות הנתבעת.

5. התובעת הוסיפה כי במסגרת בחינת נסיבות האירוע, מינתה הנתבעת את מהנדס החשמל, מר אשר סלוצקי, וזה קבע בחוות דעתו כי על מנת להפסיק את החשמל במחסן, יש להוריד את המפסק בלוח החשמל שבמשרדי חברת ספרטה הסמוכה. ואולם, החשמלאי, מר מיכה חביב, אשר התקין את מערכת החשמל במחסן, קבע בחוות דעתו שהוגשה מטעם התובעת כי קביעת המהנדס סלוצקי מוטעית, שכן ניתן ליצור הפסקת חשמל יזומה במחסן תוך יצירת קצר כלשהו במחסן, מבלי להיכנס למשרדים הסמוכים. כך גם, על מנת לחדש את זרם החשמל למחסן, אין צורך להיכנס למשרדים וניתן לעשות זאת על ידי הרמת המתג במחסן.

6. את נזקיה תמכה התובעת בחוות הדעת מיום 5.02.13 של השמאי משה הנדלמן, אשר העריך את הנזקים בסך של 356,125 ₪, הכולל את מלאי ראשי הדיו והטונרים שנגנבו בסך של 337,825 ₪; נזק למערכת האזעקה בסך של 4,500 ₪; מחשב שנגנב וסטי רכיבים לקופה הממוחשבת בסך של 5,000 ₪; דלת דו כנפית בסך של 3,800 ₪; ונזק למבנה בסך של 5,000 ₪. על כך הוסיפה התובעת סך של 50,000 ₪ בגין נזקי מימון ואובדן רווחים, והיא העמידה את תביעתה על סך של 406,125 ₪.

7. בהגנתה טענה הנתבעת כי היא מכחישה את עצם התרחשותו של אירוע הביטוח. לטענתה, לא ארע מקרה ביטוח של פריצה וגניבה על ידי גורמים חיצוניים, אלא על ידי התובעת או מי מטעמה. התובעת גם מסרה עובדות כוזבות באשר לאירוע הנטען, והאירוע הנטען ארע בנסיבות שאינן מקימות לה חבות ביטוחית. לדבריה, התביעה מהווה מרמה בתביעת תגמולי ביטוח כמשמעה בסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

8. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת לא קיימה את תנאי הפוליסה המחייבים והמהווים תנאי מוקדם לקיומו של כיסוי ביטוחי, בכך שלא דרכה או הפעילה או בדקה את תקינות מערכת האזעקה ומערכת המצלמות במחסן, ולא דאגה להגעת מורשה לאחר קבלת קריאה, כמו גם להגעת נציגי המוקד. היא ציינה בעניין זה כי מערכת האזעקה במחסן לא עבדה מיום 17.07.12 ולכן לא הייתה דרוכה ופעילה במועד האירוע. ביום 22.07.12 אף נותק זרם החשמל המזין את מערכת האזעקה. הודעה על כך נמסרה לתובעת, אך זו לא פעלה לחידוש זרם החשמל עד למועד האירוע. אי קיום אמצעי המיגון פירושה אי עמידה בתנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי. לוּ מערכת האזעקה הייתה תקינה ופעילה, האירוע הנטען היה מתגלה באופן שהיה בו כדי לסכל את הפריצה והגניבה הנטענות. לוּ ידעה הנתבעת כי כך תנהג התובעת – ולא תטרח להפעיל את מערכות המיגון ולא תדאג לשמישותן – היא לא הייתה מסכימה לבטחה. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת לא שיתפה פעולה בבירור התביעה והכשילה בזדון את בירור החבות הנטענת. התובעת לא מסרה לנתבעת את כל המסמכים הדרושים לה, מסרה עובדות כוזבות וגרמה לנזק ראייתי בכוונת מרמה על מנת למנוע מהנתבעת לברר את חבותה.

9. הנתבעת גם שללה את טענות החשמלאי חביב ותמכה בטענות המהנדס סלוצקי, כי על מנת לנתק את זרם החשמל במחסן, יש צורך להוריד את מתג החשמל שנמצא במשרד השמאים. גם אין לקבל את טענת החשמלאי חביב כי ניתן להפסיק את זרם החשמל במחסן על ידי יצירת קצר מכוון במחסן, שכן לשם כך יש להיכנס למחסן, ובמקרה זה, מערכת האזעקה כלל לא זיהתה כניסה למחסן.

10. התובעת תמכה את טענותיה בעדות מנהלהּ מר כהן, בחוות דעתו של החשמלאי מיכה חביב, ובחוות הדעת של השמאי מר הנדלמן. מנגד, הנתבעת הצטיידה בתמיכה לטענותיה בעדות עו"ד איריס קירשנבאום – מנהלת צוות עסקים במדור תביעות רכוש אצל הנתבעת, בחוות דעתו של המהנדס אשר סלוצקי, בעדותו של מר יהודה חזן – הסוקר הראשי במוקד, בחוות דעתו של מר שניר עזר – מומחה בתחום מערכות אזעקה, בעדותו של מר שמואל שטיינר אשר חקר את נסיבות הפריצה מטעם הנתבעת, בחוות דעתו של מר יצחק רובינשטיין - מומחה בתחום הביטוח. כל העדים נחקרו באריכות ועדויותיהם ישובצו וידונו במסגרת הפרק "דיון והכרעה" להלן.

דיון והכרעה

11. כאמור, הנתבעת ביטחה את התובעת במועד הרלוונטי בפוליסת "סיכוני פריצה ושוד לתכולה". התובעת טוענת להתרחשות אירוע פריצה המזכה אותה בתגמולים לפי הפוליסה. הנתבעת מצדה טוענת לפטור, הן לפי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, שכן מקרה הביטוח נגרם על ידי התובעת או מי מטעמה במתכוון, והן לפי סעיפים 18, 19 ו-21 לאותו חוק, נוכח אי נקיטת אמצעים להקלת סיכונה של המבטחת. לפי ההלכה הפסוקה, הנטל הראשוני רובץ על שכמו של התובע – המבוטח להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח (ע"א 678/86 חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177 (1989); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)). בשלב השני, ככל שאכן הוכח שהתרחש מקרה הביטוח, עובר נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעת – המבטחת, אשר טוענת שקיים פטור מחבותה, ועליה להוכיח את תנאי הפטור או הסייג.

הטענה כי מקרה הביטוח נגרם על ידי התובעת במכוון

12. במקרה שהמבטחת טוענת לפטור לפי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, היינו שמקרה הביטוח נגרם בידי המבוטח "במתכוון", עליה להציג ראיות לכך (רע"א 630/07 חממה מאיר סחר 1996 בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 14.03.07)). במסגרת זו, עליה להציג ראיות המצביעות על מעורבותו של המובטח בפריצה הנטענת או לכך שהאירוע הנטען כלל לא התרחש וכן להצביע על מניע למרמה זו (השוו: ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837 (1993)). מידת ההוכחה הנדרשת מן המבטחת להוכיח את טענתה כי המבוטח גרם לקרות מקרה הביטוח בכוונה, בהתאם לסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הינה המידה הרגילה במשפט האזרחי של הטיית מאזן ההסתברות (ע"א 78/04 בעניין המגן). עם זאת, מאחר ועסקינן בטענה חמורה המייחסת למבוטח ביצוע של עבירה פלילית, הרי שעוצמת הראיות הנדרשת הינה גבוהה יותר, ויש לתמוך טענה זו בראיות בעלות משקל ניכר (ראו, למשל: ע"א (מחוזי-חי') 33689-10-15 ח'ליל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 1.05.16); ע"א (מחוזי-ת"א) 26451-10-10 עטיה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 20.09.11); ירון אליאס, דיני ביטוח (2009), כרך ב, עמ' 963). אם בסופו של יום עלה בידי המבטחת להציג ראיות המבססות חשד של ממש שמעשה הפריצה בוים במאזן הסתברויות, אין היא חייבת בפיצוי המבוטח.

13. עם זאת, אין כל מניעה להוכיח את המרמה באמצעות ראיות נסיבתיות, כל עוד אלו משתלבות ומצטלבות עם עובדות המקרה הספציפי (ראו: ע"א (מחוזי-חי') 33689-10-15 בעניין ח'ליל). גם בהליך פלילי בו נטל הראייה גבוה יותר ניתן להרשיע על פי ראיות נסיבתיות, כאשר מכלול הראיות שלובות ואחוזות זו בזו באופן שהן מובילות למסקנה הגיונית אחת ויחידה (ראו: ע"פ 836/81 לביא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(3) 692 (1982); דנ"א 7709/01 נ.ס.נ.ר ייצור ושיווק בע"מ נ' מנורה מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 16.07.02); ע"א (מחוזי-ת"א) 1115/06 בן חמו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 04.01.07)). גם במסגרת הליך פלילי, אין על בית המשפט לחוש לאירוע רחוק ויוצא דופן העולה באופן היפוטתי בקנה אחד עם חפותו של הנאשם, כאשר מכלול הראיות מוליך למסקנה סבירה הרבה יותר והיא שהנאשם אינו חף מפשע (ע"פ 3124/91 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 406 (1993)). מקל וחומר אתה למד, כי בתביעה מעין זו, בה נטל הראיה הוא מאזן הסתברויות, די בראיות המובילות באופן הגיוני למסקנה כי אירוע הפריצה לא ארע על ידי גורם חיצוני, אלא על ידי מי מאנשי התובעת או מטעמה או בשותפות עמו, אף אם מסקנה זו איננה בגדר וודאות ממש, כדי להכריע את הכף לטובת הנתבעת (השוו: ע"פ 2014/94 נג'בי סאלח נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 624 (1996)). בהעדר פרשנות לוגית והגיונית שיש לתת לצירופן של הנסיבות, באופן שיש בהן להוביל למסקנה כי לתובעת לא היה כל קשר לפריצה, אין מקום לקבל אפשרות שכזו (השוו: ע"פ 346/02 אגבריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 828 (2003)).

14. השאלה היא אפוא, האם עלה בידי הנתבעת להוכיח במאזן הסתברויות את טענתה כי התובעת או מי מטעמה היה מעורב בהתרחשות האירוע. יצוין כבר עתה, כי לאחר שמיעת מכלול העדויות, טיעוני הצדדים וסיכומיהם, ובחינת העדויות והראיות, כל אחת ואחת לעצמה לצד בחינתן בסקירה אחת, הגעתי לכלל מסקנה כי, במקרה זה, מכלול הראיות הנסיבתיות וכן התמיהות, התהיות והקשיים הרבים בגרסתו של מר כהן מובילים למסקנה הגיונית אחת ויחידה לפיה התובעת או מי מטעמה היה מעורב בהתרחשות אירוע הפריצה הנטען.

15. נמנה אפוא, את מכלול מארג הראיות הנסיבתיות והתהיות שבגרסת התובעת המובילות למסקנה האמורה, אחת לאחת:

א. טענת מר כהן לביקור במחסן ביום 22.07.12

16. מר כהן טען כי הגיע למחסן ביום 22.07.12 בשל התראה טלפונית שקיבל מהמוקד על הפסקת זרם החשמל למערכת. לאחר קבלת ההודעה ובסמוך לה, הוא הגיע למחסן, הפעיל את מערכת החשמל מחדש על ידי הרמת מפסק הפחת, דרך את מערכת האזעקה ועזב את המקום. איני נותן אימון בגרסה זו. מר כהן לא סיפר על קבלת התראה זו ועל ביקורו במחסן במועד זה, לא למר שטיינר ולא למר עזר, שעה שתחקרו אותו אודות אירוע הפריצה. מר שטיינר ציין בתצהירו כי שוחח עם מר כהן, וזה ציין בפניו כי הפעם האחרונה שביקר במחסן עובר לפריצה היה ביום 24.07.12 שעה 17:00 והוא הציג בפניו תעודת העברת סחורה ידנית הנושאת את השעה 20:33 ביום זה. רק לאחר ששמע ממר חזן כי ביום 22.07.12 בשעה 14:49 התקבלה התראה אודות נפילת מתח החשמל במחסן והודעה על כך נמסרה למר כהן, הוא שב למר כהן עם מידע זה, ובשיחתם השנייה, כאשר העלה עובדה זו בפני מר כהן, וזה ציין בפניו, כי בהגעתו למחסן ביום 22.07.12 לאור פניית המוקד, הוא לא הבחין בדבר חשוד או חריג. הוא לא זכר את סדר פעולותיו כשהגיע למקום, אך, לדבריו, הוא הרים את מפסק הפחת, דרך את מערכת האזעקה ועזב את המקום. גם מר עזר ציין כי מר כהן לא ציין בפניו, בשיחתו עמו, כי קיבל קריאה מהמוקד על נפילת מתח החשמל ביום 22.07.12. ההסבר שנתן מר כהן להשמטת ביקורו זה במסגרת הדברים שמסר למר שטיינר היה כי הוא לא ראה רלוונטיות לעניין זה אחר שהיה במחסן מאוחר יותר ביום 24.07.12 ולא הבחין בדבר חריג. ברם, לא זו בלבד שגם כאשר העמיד אותו מר שטיינר על עובדה זו בשלב מאוחר יותר, מר כהן לא חשף בפניו כי באותו יום, דקות ספורות קודם לכן, הוא קיבל הודעה מהמוקד גם על אזעקות במחסן; אלא שאין בהסבר לאי הדיווח על אירוע זה למר שטיינר ולמר עזר כדי להניח את הדעת. ברי, כי אדם סביר שעסקו נפרץ יראה בהתראות שקיבל על הפסקת זרם החשמל בעסקו ועל התראות על אזעקות שנתקבלו ימים ספורים לפני הפריצה כקשורים לפריצה, וייראה לנכון לציינם בפני חוקרי הפריצה. הדבר נכון מקל וחומר ביחס למר כהן אשר גילה בקיאות בשיטות פריצה ואף העלה בפני החוקרים תיאוריה שלמה ביחס לאירוע הפריצה המבוססת על שיטת "הדאבל" (כניסה כפולה של הפורצים למחסן: האחת לניתוק החשמל והתקשורת והשנייה לשם גניבת הציוד – ראו להלן). בנסיבות אלו, ניתן להסיק כי הסתרת המידע אודות ההתראות שנתקבלו אצלו ביום 22.07.12 והגעתו למחסן באותו יום, נעשתה על ידי מר כהן במכוון.

ב. אפשרות החזרת זרם החשמל למחסן מבלי להיכנס למשרד השמאים

17. מר כהן טען כי כשהגיע למחסן ביום 22.07.12 נוכח התראה המוקד על הפסקת אספקת החשמל למערכת, הוא החזיר את זרם החשמל במחסן על ידי הרמת המפסק במחסן. לטענה זו אין כל אינדיקציה. אדרבה, מר עזר העיד כי אם מר כהן היה מחזיר את זרם החשמל, הייתה לכך אינדיקציה בדו"ח הפעילות של המוקד ואינדיקציה כזו אינה בנמצא. טענת הנתבעת הייתה כי במקרה של קצר לא ניתן להחזיר את זרם החשמל למחסן אלא דרך המפסק שבלוח החשמל במשרד השמאים, ומכאן שנסתרת עדותו של מר כהן.

18. הנה כי כן, מעדותו של מר חביב החשמלאי שהקים את לוח החשמל במחסן עלה כי אין ממש בטענה זו, ובמקרה של קצר במחסן, אפילו "קצר קיצוני", אפשר שרק המפסק שבלוח החשמל במחסן יקפוץ. מר חביב ציין כי נוכח קביעתו של המהנדס סלוצקי הוא ערך בדיקה במחסן, ביצע קצר יזום בלוח החשמל של המחסן אשר גרם לקפיצה של המפסק הראשי במחסן החברה, אך לא גרם לשינוי כלשהו בלוח החשמל במשרד השמאים. לפיכך, קביעתו של המהנדס סלוצקי כי לצורך הפסקת חשמל במרכזת הפריצה שבמחסן התובעת היה צורך להיכנס למשרדי חברת ספרטה ולהוריד את המפסק, שגויה ומשוללת כל יסוד. אמנם, המהנדס סלוצקי הבהיר בחקירתו הנגדית כי רק במקרה של העמסת זרם יתר אזי יקפצו קודם המפסקים שבמחסן, לפי הסדר של עומס הזרם (והוא הבהיר זאת האמצעות תרשים שערך – ת/4). לעומת זאת, במקרה של קצר חשמלי במחסן, ככלל, המפסקים במחסן והמפסק שבמשרד השמאים החולש על הזרם במחסן יקפצו כאחד. ואולם, גם המהנדס סלוצקי שציין כי, ככלל, במקרה של קצר, יקפצו כל המפסקים שבמחסן ובמשרד השמאים כאחת, לא נשללה על ידו לחלוטין האפשרות שרק המפסק שבמחסן יקפוץ.

19. ברם, מאידך, לא הייתה מחלוקת כי הורדת המפסק במשרד השמאים החולש על המחסן, מפסיקה את החשמל במחסן (עדות מר חביב בעמ' 1, שורה 27, עדות מר הנדלמן בעמ 46 שורה 4 וסעיף 14 לחוות דעתו של מר סלוצקי). והנה, מר שטיינר (סעיף 16 לתצהירו) העיד כי בביקורו במחסן הוא הרים את המפסק במחסן, אך החשמל לא חודש. בד בבד, מר סלוצקי ציין בחוות דעתו (סעיף 10) כי בביקורו במחסן הוא הרים את המפסק השולט על המחסן ממשרד השמאים ועם הרמתו חודש הזרם למחסן. מכאן, כי מר כהן לא יכול היה להחזיר את החשמל למחסן מבלי להיכנס למשרד השמאים. הטענה כי הפסקת החשמל נעשתה על ידי הפורץ במועד המאוחר לביקורו של מר כהן במחסן (לפי טענתו) ביום 22.07.12 וביום 24.07.12 אינה סבירה, מפני שלאחר שהפורצים חיבלו במערכת החשמל (ואף בקו התקשורת, כהשערת התובעת) ביום 22.07.12, לא הייתה להם כל סיבה להוריד את המפסק בעת הגעתם למחסן במועד מאוחר יותר לגניבת הסחורה. כמו כן, אם הפורצים חדרו למבנה ביום 22.07.12, מדוע היה עליהם לעשות "קצר" והם לא בחרו בדרך הקלה לגשת ללוח החשמל ולהוריד את המפסק.

ג. טענת מר כהן לביקורו במחסן ביום 24.07.12

20. בחקירתו הנגדית ציין מר כהן כי הוא ניהל את העסק ממשרד שהיה ממקום בקומה השלישית בבניין בו נמצא המחסן, ולעיתים הוא היה משנע סחורה מהמחסן לחנויות. הוא לא הגיע למחסן בתדירות גבוהה וכשהיה מגיע למחסן היה שוהה בו בין 5 דקות למספר שעות בהתאם לצורכי העבודה במקום. ניהול המלאי של התובעת היה ממוחשב, אך במחסן עצמו לא היה מחשב. כשהוא היה מוציא סחורה מהמחסן לחניות, הוא רשם בכתב היד את המלאי שהוציא וכמותו וכשהיה מגיע למחשב, במשרד שמעל המחסן או בביתו, הוא היה מפיק את תעודת המשלוח. לדבריו, הוא רשם בתעודה את התאריך בו הוצאה הסחורה מהמחסן (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 3-1). מכאן, הוא ביקש להוכיח את ביקורו במחסן ביום 24.07.12. לטענתו, ביום זה הוא הגיע למחסן סמוך לשעה 17:00, מערכת האזעקה הייתה דרוכה ופעילה, החשמל פעל כרגיל והוא לא הבחין בדבר חריג. הוא נכח במקום מספר דקות, לקח סחורה ועזב. את חמשת סוגי ראשי הדיו שנטל באותו ביקור במחסן הוא רשם, ככל הנראה, בביתו בשעה 20:33.

21. ואולם, למעשה, עלה כי מר כהן לא הקפיד על רישום מדויק סמוך להוצאת סחורה מהמחסן. כך, למשל, חרף תיעוד של תנועת סחורה בהיקפים גדולים ביום 20.07.12, דו"ח הפעילות מלמד כי הוא לא היה במחסן ביום זה. תשובתו הייתה כי הוא היה במחסן ביום 19.07.12 וכנראה שהסחורה שנרשמה כמי שהוצאה מהמחסן ביום 20.07.12, הוצאה ביום 19.07.12 (עמ' 41 לפרוטוקול, שורה 1), ואולם, מדו"ח הפעילות (ת/5) עולה כי גם ביום 19.07.12 לא ביקר איש במחסן. מכאן, כי לא ניתן ללמוד מתוך הרישום ביום 24.07.12 על ביקור במחסן באותו יום, ומה גם שאפשר, כפי שטענה ב"כ הנתבעת, שהרישום נעשה על ידי מר כהן כחלק מתכנית הכיסוי לביום הפריצה. בהקשר זה, יש לציין כי מר כהן טען כי ביקר במחסן ביום 17.07.12 ודרך את מערכת האזעקה, אף שאין תיעוד על הוצאת סחורה באותו יום. תשובתו לעניין זה הייתה כי אפשר שהוא הגיע למחסן לצורך אחר (עמ' 40 לפרוטקול, שורות 31-30). מהות הצורך לא הובררה כשהמחסן, יש לזכור, שימש אך להחסנת סחורה. אין אפוא, ללמוד דבר מתנועות המלאי. אדרבה, עלה כי מר כהן ביקר במחסן בימים הסמוכים לפריצה הנטענת מבלי שיש תיעוד על רישום מלאי מאותם ביקורים ופשרם של הביקורים לא הוברר.

22. זאת ועוד. מר כהן סיפר למר עזר כי ביקר במחסן בפעם האחרונה ביום 24.07.12 בשעות אחר הצהריים. לדבריו, הוא דרך את האזעקה טרם עזיבתו ונעל את הדלת. לפעולה זו אין כל תיעוד. מה גם, שמר חזן ציין – ועדותו לא נסתרה - כי במידה ומערכת האזעקה נותקה מזרם החשמל כפי שאכן עולה מדו"ח הפעילות (ת/5 – ראו להלן) וסוללת הגיבוי המספיקה ל-24 שעות התרוקנה אף היא לפני ביקורו של מר כהן במחסן ביום 24.07.12, הרי שמר כהן לא היה מצליח לדרוך את המערכת. אכן, טענת התובעת היא כי פעולה זו לא נרשמה במוקד נוכח הנתק בקווי התקשורת, ואולם, מר חזן ציין – וגם עדותו זו לא נסתרה – כי לוּ התקשורת הייתה מנותקת באותה עת, הרי שמר כהן היה מבחין בנורת חיווי על מצב זה בבואו לדרוך את מערכת האזעקה. זאת ועוד. התובעת יכולה הייתה להוכיח עניין זה בנקל באמצעות בדיקת זיכרון המערכת עצמה, אך היא וויתרה על כך. מכאן, כי לוּ הייתה נבדקת המערכת ונתוניה היו מוצגים לבית המשפט, הם לא היו תומכים בטענת התובעת כי מר כהן ביקר במחסן בימים 22.07.12 ו-24.07.12 ודרך את המערכת, ואין אפוא, ליתן אימון גם בטענת מר כהן לביקורו במחסן ביום 24.07.12.

23. ויודגש, בקשתה של התובעת להגיש חוות דעת במסגרת הדיון ביום 17.03.16, בקשה שהיא החליטה לחזור ממנה, הייתה רק על מנת לסתור את טענת מר עזר (המפורטת להלן בסעיף 25) כי המערכת חובלה באופן שלא ניתן יהיה לבצע בדיקה של המערכת. רק לעניין זה נתבקשה הרשות להגיש חוות דעת, כפי שהדגיש ב"כ התובעת בדיון (עמ' 168-167 לפרוטוקול מיום 17.03.16) ולעניין זה שבה התובעת מבקשתה. ב"כ התובעת ציין כי הוא אינו רואה צורך בהגשת חוות דעת כדי להוכיח טענה כלשהי, אלא אך כדי לסתור את טענת מר עזר כי המערכת חובלה באופן שלא ניתן היה להוציא ממנה נתונים (שם. ובפרט בעמ' 168). ואכן, לסתירת טענת מר עזר כי לא ניתן היה להוציא את המידע שבמערכת נוכח החבלה בה, לא הייתה תועלת בהגשת חוות דעת. שכן, טענת מר עזר הייתה כי השחתת מערכת האזעקה מלמדת על רצון הפורץ לחבול במערכת האזעקה באופן שלא ניתן יהיה לבודקה (דבר שלטענתו אינו נעשה על ידי פורצים שהצליחו לנטרל את האזעקה, אלא רק על ידי מי שיש לו אינטרס למנוע בדיקה שכזו, כמו לתובעת במקרה זה), ולצורך טענה זו, אין משמעות לשאלה האם אכן מי שחיבל במערכת הצליח במזימתו אם לאו, ודי בכך שהוא ניסה לעשות זאת. ברם, בשום שלב, התובעת לא ביקשה לבחון את המערכת על מנת להוכיח את מועדי האזעקות, הדריכות ושאר ההתראות שנרשמו בה (מבלי שדווחו למוקד נוכח הפסקת החשמל והתקשורת), ומכל מקום, איש לא מנע ממנה לעשות זאת, ולוּ בשלב מאוחר. המסקנה היא אפוא, כי מערכת האזעקה לא נדרכה ביום 24.07.12 וגם בכך סתירה לעדותו של מר כהן.

ד. השיחות של מר כהן עם החשמלאי חביב בסמוך לאירוע הפריצה

24. ביום 22.07.12 בשעה 10:41, כ-4 שעות לפני הפסקת החשמל במחסן, שוחח מר כהן עם החשמלאי חביב במשך כ-3 דקות. ביום 24.07.12, יום בו לפי טענת מר כהן הוא ביקר במחסן, הוא התקשר למר חביב 4 פעמים. לשיחות אלו, לא יכלו מר כהן ומר חביב לספק כל הסבר. יש לציין, בהקשר זה, כי אמנם מר חביב נתן שירות למר כהן ולתובעת גם לחנויותיה וגם לעסקים אחרים של מר כהן, אך אין מדובר ביחסים שהצריכו שיחות קבועות ותדירות. השערה שהעלה מר חביב, כי אפשר שהשיחות היו קשורות לחנויות של התובעת, לא זכתה לאישוש כלשהו, דוגמת חשבוניות שילמדו על עבודות שבוצעו על ידו בחנויות בסמוך למועד זה. צירוף הזמנים ותדירות השיחות, ללא כל הסבר, מצטרפים לשאר הראיות המצביעות על הקשר של התובעת לפריצה ולפעילות שארעה במחסן, כהפסקת החשמל, בימים הסמוכים לפריצה. כך גם לא ניתן הסבר לפעילות הרבה של המערכת בימים האחרונים של חודש יוני 2012 כפי שניתן לראות בדו"ח הקריאות (נ/3), וגם עובדה זו מצטרפת למכלול הנסיבות המצביעות על מוערבות של התובעת או מי מטעמה באירוע הפריצה הנטען.

ה. השחתת מערכת האזעקה

25. מר עזר ציין בחוות דעתו כי מערכת האזעקה שהייתה מותקנת במחסן חובלה באופן ברוטאלי ורוב רכיבי המערכת חובלו, ועל כן אין באפשרותו להתבסס על נתוני המעגל. לדבריו, חבלה זו, שכללה, בין היתר, שיטוח מעגל המערכת עם אמצעי קשיח, אינה אופיינית לחבלה שנועדה להשתיק את מערכת האזעקה והפסקת פעולת החיוג והצופרים. הוא ציין כי ניסיונו מלמד שישנן חבלות שאופייניות לפורצים שמעוניינים אך לנטרל את המערכת ולמנוע קריאות, ויש חבלות – כמו החבלה בה צפה במקרה זה - שעניינן לפגוע בחומרי הליבה של המערכת במטרה למנוע שחזור ובדיקה אלקטרונית שלה שתאפשר לגלות אירועים שאירעו אחרי שהתקשורת נותקה ועל כן הם נרשמו רק במערכת עצמה ולא דווחו למוקד. טענתו זו שלא נסתרה מקובלת עלי. אינטרס שכזה קיים רק במקרה של שיתוף פעולה של התובעת בפריצה, שכן ישנו חשש מפני גילוי פעילות שנעשתה על ידה עובר לפריצה. אינטרס זה אינו קיים במקרה של פורץ שהצליח למנוע את התראת המערכת ואין לו סיבה לחשוש מבדיקתה בעתיד. כאמור, אין בטענת התובעת כי בדיקה שערכה (ולא הוגשה) העלתה כי כן ניתן היה לשחזר את נתוני המערכת מתוכה, כדי לשלול את מסקנתו של מר עזר כי היה ניסיון שכזה כפי שניתן להתרשם מהחזות החיצונית של המערכת, וגם אם ניסיון זה כשל, אין בו כדי לשלול את המסקנה בדבר כוונתו של מי שחיבל במערכת.

ו. נתוני דו"ח הפעילות

26. לשם הנוחות, נוכח החשיבות הרבה של המידע שבדו"ח הפעילות (ת/5) להכרעה במחלוקת שבין הצדדים, נביא את עיקרי דו"ח הפעילות שהוגש באמצעות מר חזן, במסגרת עדותו (ההדגשות, הקווים והמרווחים אינם במקור):

ביום 17.07.12 שעה 09:00:42 פתיחה תקינה.

ביום 17.07.12 שעה 09:07:12 סגירה מהירה.

ביום 17.07.12 שעה 09:56:24 בדיקה כללית.

ביום 18.07.12 שעה 09:41:21 בדיקה כללית.

ביום 18.07.12 שעה 12:26:20 אובדן חשמל למערכת.

ביום 18.07.12 שעה 12:41:38 טלפון תפוס. טל ב. מיכאל כהן.

ביום 18.07.12 שעה 13:00:56 דיווח נמסר לאיש קשר מוקדן טל ב. מיכאל כהן.

ביום 18.07.12 שעה 13:00:57 גמר טיפול – סגירת אירוע. טל ב.

ביום 18.07.12 שעה 14:35:47 חזרת חשמל.

ביום 19.07.12 שעה 09:41:26 בדיקה כללית.

ביום 20.07.12 שעה 09:41:29 בדיקה כללית.

ביום 21.07.12 שעה 09:41:32 בדיקה כללית.

ביום 22.07.12 שעה 09:41:21 בדיקה כללית.

ביום 22.07.12 שעה 14:34:25 אזור 1 – מגנט כניסה. פריצה אזעקה.

ביום 22.07.12 שעה 14:34:25 ראה חמה בליל אזורים HOTEVT.

ביום 22.07.12 שעה 14:34:25 אזור 6 – אנטימסק מסדרון כיסוי. פריצה אזעקה.

ביום 22.07.12 שעה 14:34:25 אזור 6 – אנטימסק מסדרון כיסוי. רגיעת אזעקת פריצה.

ביום 22.07.12 שעה 14:34:55 טלפון תפוס. טל ב. מיכאל כהן.

ביום 22.07.12 שעה 14:35:09 אזור 1 – מגנט כניסה. פריצה אזעקה.

ביום 22.07.12 שעה 14:35:11 אזור 6 – אנטימסק מסדרון כיסוי. פריצה אזעקה.

ביום 22.07.12 שעה 14:35:11 אזור 6 – אנטימסק מסדרון כיסוי. רגיעת אזעקת פריצה.

ביום 22.07.12 שעה 14:35:11 אזור 1– מגנט כניסה. רגיעת אזעקת פריצה.

ביום 22.07.12 שעה 14:35:11 אזור 1– מגנט כניסה. פריצה אזעקה.

ביום 22.07.12 שעה 14:35:11 סוללת מערכת חלשה.

ביום 22.07.12 שעה 14:35:39 אזור 1– מגנט כניסה. רגיעת אזעקת פריצה.

ביום 22.07.12 שעה 14:35:39 אזור 1– מגנט כניסה. פריצה אזעקה.

ביום 22.07.12 שעה 14:39:58 טלפון תפוס. טל ב. מיכאל כהן.

ביום 22.07.12 שעה 14:40:03 דיווח נמסר לאיש קשר טל ב. מיכאל כהן.

ביום 22.07.12 שעה 14:40:16 גמר טיפול – סגירת אירוע. טל ב.

ביום 22.07.12 שעה 14:49:19 אובדן חשמל למערכת.

ביום 22.07.12 שעה 14:52:03 טלפון תפוס. טל ב. מיכאל כהן.

ביום 22.07.12 שעה 14:54:55 דיווח נמסר לאיש קשר טל ב. מיכאל כהן.

ביום 22.07.12 שעה 14:54:56 גמר טיפול – סגירת אירוע. טל ב.

27. יצוין, כי למעשה, עד למתן עדותו של מר חזן, המידע שהיה גלוי בפני הצדדים (כך לפי טענתם) היה כי ביום 22.07.12 הייתה התראה על הפסקת אספקת החשמל למערכת האזעקה. לא היה ידוע כי הייתה גם קריאת אזעקה באותו יום. אדרבה, הנתבעת טענה כי מערכת האזעקה לא הופעלה מיום 17.07.12 ועל כן לא הייתה דרוכה ביום האירוע (כך, למשל, בעדותה של עו"ד קירשנבאום). והנה, מעדותו של מר חזן עלה כי ביום 22.07.12 גם נרשמה קריאת אזעקה וגם עליה דווח למר כהן.

28. בחקירתו הנגדית נדרש מר חזן לפנייתו של החוקר עזר לקבלת החומר הרלוונטי. לדבריו, לא כל החומר שהוצג בבית המשפט על ידו נמסר למר עזר, שכן נמסר לו רק את החומר שנתבקש על ידו, היינו, האינפורמציה האחרונה עד ההתרחשות, ומבחינת מר עזר, ההתראה האחרונה הייתה על הפסקת החשמל. בעניין זה נשלח להם מכתב ביום 5.08.12 (ת/2) בו צוין כי ביום 22.07.12 בשעה 14:49 נרשמה במוקד התראה על הפסקת אספקת חשמל למערכת האזעקה והמוקד דיווח על כך למר כהן. לאחר הקריאה הנ"ל ועד הדיווח של התובעת על האירוע ביום 27.07.12, לא נרשמה כל קריאה חריגה נוספת במוקד. הוא הבהיר כי מר עזר הגדיר את פרק הזמן בו ארע האירוע ולגביו נתבקש המידע. כן נתבקשה הקריאה האחרונה לפני אותו מועד, ובתשובה לכך צוינה הפסקת החשמל.

29. הנה כי כן, וכפי שפרט והסביר מר חזן, מדו"ח הפעילות עולה כי ביום 22.07.12 שעה 14:34 התקבלה אינדיקציה על פריצה מאזעקה באזור 1, היינו בכניסה למחסן ומעידה על פתיחת דלת הכניסה של המחסן (עדות מר חזן בעמ' 54, שורות 23-22, שלא נסתרה וכן חוות הדעת של מר עזר בסעיף 1). כן התקבלה אינדיקציה על פריצה מאזעקה באזור 6 שהוא המסדרון המוביל מהכניסה למחסן אל לוח החשמל הנמצא בסופו. לפי עדותו של מר חזן, שלא נסתרה, גלאי 6 הינו גלאי המתריע על מצב בו הגלאי מכוסה והוא מעיד על כך שמישהו התקרב מאוד לגלאי החולש על המסדרון שנמצא מעל לוח החשמל (עמ' 57, שורות 22-20). באותו זמן, בשעה 14:35 התקבלה אינדיקציה על סוללת מערכת חלשה המעידה על חוסר אספקת חשמל לטעינת סוללת הגיבוי של המערכת והיא מתחילה להיחלש (עדות מר חזן בעמ' 54, שורה 27). בשעה 14:35 יש אינדיקציה על סגירת דלת הכניסה ובשעה 14:40 נרשם דיווח למר כהן. באותה שעה צוין דיווח על גמר טיפול באירוע, ומכאן, כך לפי עדותו של מר חזן, שהמוקד שוחח עם מר כהן והלה אישר את סגירת האירוע (עמ' 55, שורות 20-14). מר חזן ציין כי לא נשלח למקום סייר מאחר שמדובר על קריאה באמצע היום, בשעות הפעילות לפי ההגדרה בהסכם עם המוקד (נ/2). בחלוף מספר דקות, בשעה 14:49 מתקבלת אינדקציה על הפסקת אספקת החשמל למערכת ובחלוף כ-5 דקות נמסרת הודעה על כך למר כהן, והוחלט על סגירת האירוע. מכאן ניתן להסיק כי או שמר כהן שהה קרוב מאוד למחסן במועד בו נתקבלה ההתראה על פריצה למחסן באופן שהוא יכול היה לאשר את סגירת האירוע לאחר שנכח במחסן, או, למצער, שהוא אישר את סגירת האירוע מבלי להיות במקום וגם בכך יש כדי לעורר תמיהה רבה.

30. ממועד זה (יום 22.07.12 שעה 14:49), אין אינדיקציה כלשהי על פעילות של המערכת, וגם הבדיקה הכללית המתבצעת אוטומטית בכל יום בשעה 9:50 לא התבצעה. מכאן המסקנה, כי אספקת החשמל למערכת לא חודשה. זאת, כאמור, בניגוד לטענת מר כהן כי הוא השיב את החשמל למערכת שעה שהגיע למחסן ביום 22.07.12 לאור קריאת המוקד. מסקנה זו גם עולה בקנה אחד עם העובדה כי בעת ביקורו של מר שטיינר במחסן הוא לא הצליח להשיב את החשמל מלוח החשמל שהיה במחסן ועם עדותו של מר סלוצקי כי בביקורו שלו במחסן הוא הבחין במפסק שבלוח החשמל במשרד השמאים החולש על החשמל במחסן כשהוא מורד. ההסבר היחיד שניתן על ידי מר כהן להעדר פעילות של המערכת היא הפסקת פעילות התקשורת בין המערכת למוקד. ברם, טענה זו של מר כהן כמו גם טענתו כי השיב את החשמל למערכת בביקורו במחסן ביום 22.07.12, אינן עולות בקנה אחד עם עדותו של מר חזן לפיה בהעדר חשמל למערכת (גם מסוללת הגיבוי שמספיקה ל-24 שעות) אין אפשרות לטעון את המערכת (עמ' 65, שורות 4-2) ובהעדר תקשורת למוקד יופיע על הצג במחסן חיווי אודות תקלת תקשורת (שם, שורות 11-9). מר כהן העיד כי דרך את המערכת גם בביקורו במחסן ביום 24.07.12, ולא הבחין בחיווי אודות העדר תקשורת, זאת כאשר ידוע כי כבר ביום 23.07.12 לא הייתה תקשורת ולא נרשמה הודעה על ביצוע בדיקה כללית במועד הקבוע בשעה 9:50. בנוסף, כאמור, בהעדר אספקת חשמל גם לא ניתן לדרוך את המערכת, ומכאן, קושי של ממש בעדותו של מר כהן. מה גם, שכאמור, התובעת יכולה הייתה להוכיח טענה זו באמצעות בדיקת מערכת האזעקה עצמה ופיענוח הנתונים שנרשמו בתוכה, אך היא בחרה שלא לעשות זאת, גם כאשר קיבלה את המערכת לידיה, ולוּ במהלך שמיעת ההוכחות. חזקה על בעל דין שלא יימנע מבית המשפט ראייה שיש בה להכריע את המחלוקת לטובתו. אם נמנע בעל דין מהבאת עד או ראיה רלבנטית המצויה בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו התייצב העד ולוּ הובאה הראיה, העדות והראייה היו פועלות כנגדו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651 (1991); ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו, 27.07.08)). לכל אלו יש להוסיף שמר כהן הוא היחיד שהחזיק מפתח למחסן והיחיד שהגיע אליו במועדים משתנים ובפרקי זמן לא קבועים (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 15-12 ועמ' 40 שורות 6-3), והוא היחיד שידע את קוד מערכת האזעקה (עמ' 40 לפרוטוקול, שורה 3). כן יש לציין כי בעדותו נדרש מר חזן לכך שמדו"ח הקריאות של מערכת האזעקה (נ/3) עולה כי ביום 29.06.12 נרשמו מספר קריאות סמוכות בסמוך לשעה 10:50. הוא השיב כי הדבר מעיד על כך שהיה מי שביצע פעולות שונות במערכת, דרך ונטרל. עובדה זו מצטרפת לביקורים שנעשו במחסן בסמוך למועד הפריצה כשאין כל תיעוד להוצאת מלאי באותם ביקורים, ולא ניתן להם כל הסבר, מלבד, כאמור, הטענה כי אפשר שרישום המלאי נרשם בימים סמוכים.

31. בהתאם להלכה הפסוקה, פעמים רבות משקלן של ראיות נסיבתיות אינו נמדד על פי משקלה של כל ראיה בפני עצמה, אלא על פי משקלן הכולל כמארג (השוו: ע"פ 334/02 סיבוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,13.01.03). במקרה זה, בחינה כוללת של מכלול הראיות וצבר הקשיים שבגרסתו של מר כהן המלמדים על חוסר מהימנותו, מטים את הכף אל עבר המסקנה כי לתובעת יד ורגל בביום הפריצה הנטענת.

32. בד בבד, התיאוריה שהעלה מר כהן, לפיה הפורצים פעלו בשיטת "הדאבל" - היינו, נכנסו למחסן ביום 22.07.12 לאחר שהגיעו ללוח החשמל בזחילה על גבי התקרה המינראלית וניתקו את קווי התקשורת, ולאחר שהמחסן נבדק על ידי המבוטח ונמצא תקין ללא איתור סימני פריצה, הם שבו למחסן ובצעו את זממם כאשר מערכת האזעקה לא תיקשרה עוד עם המוקד - משוללת כל היגיון. ראשית, כפי שציין מר שטיינר, ואיני רואה מקום להטיל ספק בעדותו בעניין זה, לא ניתן לזחול בחלל שעל גבי התקרה המינראלית מבלי לגרום נזק ממשי לתקרה המינרלית ולנפילת חלקים ממנה (סעיף 9.23 לדו"ח החקירה וכן סעיף 6.9 לדו"ח החקירה). הסברו כי האמור בדו"ח שערך (סעיף 4.7) כי ללא שום קושי ניתן לעבור מעליה (על התקרה המינראלית – א.ס.) ולהגיע ללוח המקשים של מערכת האזעקה הממוקמת מאחורי דלת הכניסה לאותו מסדרון" , מתייחס רק להגעה ללוח שממוקם מאחורי דלת הכניסה למסדרון, אך לא למעבר על גבי התקרה לאורך כל המסדרון, מקובל עלי שכן, כאמור, הדבר עולה עם הדברים שהוא עצמו כתב באותו דו"ח. זאת ועוד. מעדותו של מר שטיינר עולה כי גם אם היה הדבר אפשרי, לוּ הפורצים היו עושים זאת, הרי שבשעה שהם היו יורדים מהחלל שמעל התקרה לחלל המחסן, האזעקה הייתה מופעלת (שם, שורה 18 ועמ' 164, שורה 24). אמנם, האזעקה הופעלה ביום 22.07.12, ברם מדו"ח הפעילות עולה כי עברה דקה אחת בלבד ממועד הכניסה למחסן (שהפעילה את גלאי 1), בשעה 14:34, ההגעה ללוח החשמל בסוף המסדרון (שהפעילה את גלאי 6) ועד ליציאה מדלת המחסן וסגירתה בשעה 14:35. במשך דקה זו, הפורץ לא חיבל במערכת התקשורת, שכן בשעה 14:49 המערכת עדיין דיווחה למוקד על הפסקת אספקת החשמל למערכת. מה גם, שמר כהן טען כי הגיע למחסן לאחר ההתראה שקיבל מהמוקד ולא הבחין בכל דבר חשוד. לא בניתוק החשמל או קווי התקשורת ולא בליקוי בתקרה המינראלית.

33. כאמור, גלאי מספר 1 שמותקן בדלת הכניסה התריע על כניסה ביום 22.07.12 שעה 14:34. ככל שהכניסה הייתה באמצעות מפתח הרי שכאמור, רק מר כהן החזיק מפתח למחסן, והוא הרי הגיע למקום רק לאחר ההודעה שקיבל מהמוקד על התראה זו. ככל שהכניסה דרך הדלת הייתה בפריצה בכוח, הרי שמר כהן היה מבחין בכך בביקורו במחסן ביום 22.07.12 ובביקורו הנטען ביום 24.07.12. לוּ הפורץ החזיק במפתח או שהייתה לו דרך אחרת להיכנס למחסן ללא גרימת נזק לדלת הכניסה, לא הייתה לו סיבה להזיק לדלת הכניסה במועד ההגעה לגניבת הסחורה, ומעדותו של מר כהן עלה כי כשהגיע למחסן ביום 27.07.12 דלת הכניסה הייתה הרוסה. גם אין כל היגיון מדוע השקיע הפורץ זמן בהשחתת מערכת האזעקה, קריעת החיווט ועקירת הרכזת של המערכת והסוללות, שעה שהוא כבר הבטיח את נטרול התקשורת עם המוקד כבר ביום 22.07.12.

המניע

ובאשר למניע של התובעת בביום הפריצה.

34. בעניין זה, טען ב"כ התובעת כי אין לייחס מניע כלשהו למר כהן בביום פריצה למחסן, אחר שגם מר שטיינר העיד כי מדובר במבוטח מבוסס, והוא אינו בטוח כי המניע הוא כלכלי. ואולם, מניע כלכלי אינו בהכרח נעוץ במצב כלכלי גרוע הדורש כסף מיידי.

35. הנה כי כן, מר כהן עסק בתחום מכירת דיו וטונרים משנת 2001. לתובעת היה מחסן בקיסריה ו-2 חנויות, האחת בתל-אביב והשנייה בגבעתיים. כמו כן, הייתה חנות נוספת בחיפה שהופעלה על ידי זכיין. והנה, לאחר הפריצה שונתה צורת הפעילות של התובעת והיא למעשה הופחתה עד שהופסקה כליל. מיד לאחר הפריצה הנטענת, התובעת הפסיקה את הפעילות במחסן ולא חידשה את הפעילות בו בשום שלב. היא גם לא החזיקה מחסן במקום דאחר אלא שמרה את הסחורה בחנויות עצמן על אף שהן לא היו מבוטחות. היא גם לא חידשה את המלאי שנגנב לטענתה, לא רכשה סחורה בהיקפים גדולים, והפסיקה כליל את יבוא הסחורה מחו"ל (עדות מר כהן בעמ' 30 לפרוטוקול, שורות 31-30 ועמ' 20, שורות 28-25). כל זאת, מבלי להצביע על מצוקה כלכלית שמנעה ממנה לעשות זאת, ועל אף שלטענת התובעת, מר כהן הוא אדם מבוסס. לבסוף הופסקה פעילות התובעת כליל, בשנת 2014 כשהחנויות נמכרו לעובדים שעבדו בה עבור התובעת, ומר כהן עצמו הפסיק את העיסוק בתחום זה.

36. לצד זה, גם במהלך 7 החודשים שקדמו לאירוע הפריצה לא ייבאה התובעת סחורה כלשהי מחו"ל, ומר כהן גם לא ידע לומר מתי התקבל המשלוח האחרון מחו"ל עובר לאירוע הפריצה (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 17-11). הוא גם סרב למסור מי הם הלקוחות להם מכר סחורה בתקופה הסמוכה לפריצה. מהחישוב שערכה הנתבעת, שלא נסתר ולא בא עליו חולק, נכון למועד הפריצה, החזיקה התובעת בהיקף מלאי הגבוה פי 3-2.5 מהנחוץ לה, היינו ממכרותיה ב-7 החודשים שקדמו לפריצה. שכן, המלאי במועד הפריצה היה לפי טענת התובעת שווה לסך של 337,000 ₪, כשהמלאי לסוף שנת 2011 עמד על שווי סך של 390,000 ₪. התובעת הציגה חשבונית אחת ויחידה על רכישה בסך של 99,000 ₪, ומכאן כי היא מכרה ב-7 חודשים אלו מלאי בהיקף כספי של 152,000 ₪ בלבד. אין מדובר ב"מלאי מת", ואין אפוא, סתירה למסקנת רו"ח רוני טיומקין שבדיקתו (לבקשת הנתבעת) העלתה כי "לא נמצא 'מלאי מת' ברשימות המלאי" (כפי שעולה מחוות הדעת מיום 6.09.12 של השמאי ארז בן שמואל ממשרד אורי נס בע"מ (ת/6)), כי אם במלאי גדול באופן משמעותי מהנדרש שלתובעת לקח זמן רב למוכרו.

37. מכאן, שגם אם למר כהן לא היה צורך כלכלי בדמות צורך בכסף מזומן, ייתכן בהחלט כי במועד הפריצה הנטען, התובעת לא הייתה זקוקה למלאי שהיה ברשותה, לא היה לה צורך בו, לא עלה בידה למוכרו והיה לה אינטרס להיפטר ממנו. כאמור, המלאי גם לא חודש ובסופו של יום בחלוף זמן לא ארוך העסק נמכר, ודי בכך כדי להצביע על מניע אפשרי.

הטענות בדבר מהימנות עדי הנתבעת

38. בשולי הדברים, יצוין, כי ב"כ התובעת ביקש במסגרת סיכומיו להטיל דופי בכל עדי הנתבעת, ולמעשה, גם בנציגיה וב"גדודי אנשיה" כדבריו. ואולם, לא זו בלבד שלא השתכנעתי כי יש להטיל דופי במהימנותו של מי מהם, אלא שרובן הניכר של הראיות הנסיבתיות שהביאו למסקנה כי התובעת הייתה מעורבות באירוע הפריצה הנטען, הינן ראיות שאינן תלויות בעדויות עדי הנתבעת, כי אם עדויות שנתמכות בראיות "חפציות" כדו"ח הפעילות וממצאים אחרים במחסן, שיש בהן כדי לתמוך בעדויות עדי הנתבעת. פשיטא כי העובדה שמר סלוצקי טעה תחילה באשר לשם המשרד בו מצוי לוח החשמל השולט על המחסן אין בה כדי ללמד על חוסר מהימנותו או חוסר מקצועיותו. הוא הבהיר את מקור הטעות ואני מקבל את הסברו.

39. גם יש לדחות את טענת ב"כ התובעת כי מר עזר ומר שטיינר ידעו בזמן אמת על התראת האזעקה ביום 22.07.12 (שעלתה, לכאורה, לראשונה רק מעדותו של מר חזן) והם העלימו אותה. לא זו בלבד שאין כל בסיס לטענה זו, כפי שב"כ התובעת הודה בסיכומיו, אלא, שכמפורט לעיל, מידע זה דווקא תומך בטיעוני הנתבעת ולא הייתה כל סיבה להעלים אותו. ומה גם, שהתובעת יכולה וצריכה הייתה לפעול בעצמה לקבלת החומר על מנת להוכיח את טענותיה, ואף היא לא עשתה זאת. אדרבה, ב"כ התובעת ומר כהן, הם אלו שהיו מופתעים, לכאורה, כשנתגלה במהלך עדותו של מר חזן אודות התראת האזעקה ביום 22.07.12 וטענו שוב ושוב במהלך הדיונים כי מידע זה הועלם מהם. זאת, שעה שמר כהן ידע היטב על אזעקה זו, שכן מדו"ח הפעילות עולה כי נמסרה לו הודעה על כך דקות ספורות לאחר האזעקה, והוא זה שבחר שלא למסור מידע זה הן למר שטיינר ולמר חזן שתחקרו אותו אודות הפריצה, והן במסגרת עדותו בבית המשפט, בכלל זה בתצהירו. בכך, יש דווקא כדי לחזק את המסקנה בדבר חוסר המהימנות שיש לייחס לעדותו של מר כהן, זאת לצד כל הקשיים האמורים בעדותו המובילים לסמקנה דומה.

40. אכן, לא ניתן לשלול את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, כי מר עזר לא פעל די כדי לקבל את מלוא החומר מידי המוקד. נכון גם כי קיימת אי נחת מהעבודה שמר שטיינר לא ידע להצביע על תכתובות והקלטות של שיחות שביצע במסגרת חקירתו, כמו למשל שיחתו עם מר חזן, עם מר אמיר בצלאלי מהמוקד והשיחה עם מנהלת משרד השמאים. ברם, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה האמורה העולה ממכלול הראיות. אכן, מר חזן טען כי הוא לא מסר למר עזר את המידע אודות התראת האזעקה ביום 22.07.12, מאחר שנמסר לו רק את החומר שנתבקש על ידו, היינו, האינפורמציה האחרונה עד ההתרחשות, ומבחינת מר עזר, ההתראה האחרונה הייתה על הפסקת החשמל. טענה זו הינה "מיתממת" ומעוררת תמיהה, ואפשר שיש יסוד לטענת מר שטיינר כי הייתה למוקד סיבה להעלים מידע זה, ואולם אין לכך משמעות של ממש, שכן מר חזן לא מסר מידע אישי מהידוע לו, מלבד המידע שניתן לעמוד עליו מתוך עיון בדו"ח הפעילות עצמו. גם לעובדה כי מר עזר לא שלח את מערכת האזעקה לבדיקה אין השלכה ממשית על המסקנה. ב"כ התובעת עצמו טען בסיכומיו (עמ' 189 לפרוטוקול, שורות 24-21 ועמ' 190, שורה 1) כי המידע האגור במערכת האזעקה לא רלוונטי לתובעת להוכחת טענותיה, ומה לו כי ילין על הנתבעת בעניין זה. אכן, אפשר שהבדיקה הייתה מעלה כי ניתן להוציא את המידע האגור במערכת, ואולם, כאמור, כל שטען מר עזר בעניין זה היה כי המערכת חובלה באופן שלא ניתן יהיה להוציא את המידע האצור בה וכי זו הייתה כוונת מי שחיבל בה. לכן, לעובדה כי לא עלה בידי מי שחיבל להשיג את מבוקשו אין כדי לגרוע מהמסקנה העולה מכך שמי שחיבל ביקש להשיג תוצאה זו.

41. די אפוא, באמור כדי לשלול את תגמולי הביטוח מהתובעת בהתאם להוראת סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, אחר שהנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי מקרה הביטוח נגרם בידי התובעת.

הטענה לאי נקיטת אמצעים להקלת הסיכון

42. מעבר לצורך, אדון גם בטענתה השנייה של הנתבעת לפיה התובעת אינה זכאית לתגמולי ביטוח, גם אם ידה שלה לא הייתה במעל הפריצה, נוכח אי נקיטת האמצעים להקלת הסיכון בהתאם לחובותיה של התובעת לפי הפוליסה.

43. למעשה, ב"כ הנתבעת הסכימה כי אין טענה בדבר אי התקנת המגונים שנדרשו לפי הפוליסה (עמ' 264 לפרוטקול, שורות 24-15). הטענה היחידה בעניין זה היא כי התובעת לא פעלה להחזרת אספקת החשמל לאחר שקיבלה דיווח על כך מהמוקד ביום 22.07.12, וכפועל יוצא מכך לא דרכה את האזעקה. ממילא גם לא הייתה התראה במועד הנטען לפריצה ולא יכול היה להגיע נציג מטעמה לבדיקת המחסן באופן שהיה בו כדי לסכל את הפריצה הנטענת (עמ' 158 לפרוטוקול).

44. סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלהלן:

הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו-19, בשינויים המחויבים.

סעיף 18(ג) לחוק קובע כי:

קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:

[...]

(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי.

כאמור, אי-נקיטת אמצעי להקלת סיכונו של המבטח בזמן שנקבע לכך, אינה גוררת, באופן אוטומטי, שלילה של הכיסוי הבטוחי, אלא אך הפחתה יחסית של שיעור התגמולים - על פי היחס בין דמי הביטוח ששולמו לבין דמי הביטוח שהיו משתלמים במצב שבו לא ננקט האמצעי. עם זאת, סעיף קטן (2) קובע כי הזכות לקבל דמי ביטוח מופחתים אינה עומדת כאשר אף "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר". בפסק הדין בעניין סלוצקי (רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' סלוצקי (פורסם בנבו, 15.09.13)) נקבע כי סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח חל גם מקום שבו לא הופעל אמצעי מיגון, ולא רק כאשר האמצעי לא הותקן.

45. במקרה זה, עלה בידי הנתבעת להוכיח במאזן הסתברויות כי מערכת האזעקה לא הייתה תקינה ופעילה מיום 22.07.12, וכי מר כהן היה מודע לכך ולא פעל לתיקון המצב. זאת כאשר התובעת התחייבה במסגרת הפוליסה "לוודא תקינותה והפעלתה של מערכת האזעקה בכל עת שהמקום אינו מאויש". אין מדובר במקרה בו המבוטח סבר שהוא דורך את האזעקה ובפועל היא לא נדרכה. במקרה זה, לוּ היה מר כהן דורך את האזעקה בביקורים הנטענים, ביום 22.07.12 וביום 24.07.12, הוא היה שם לב כי היא אינה נדרכת, ולמצער, מתריעה על העדר תקשורת. כאמור, התובעת טענה כי דריכות המערכת במועדים האמורים לא נרשמו במוקד נוכח ניתוק קו התקשורת. ברם, כאמור, התובעת יכולה הייתה לתמוך טענה זו ב"חילוץ" המידע הרשום במערכת עצמה, אחר שלפי טענתה שלה, ניתן להוציא את המידע שבמערכת, והיא בחרה שלא לעשות זאת. כאמור, המסקנה מכך היא כי "חילוץ" המידע מהמערכת היה מוביל למסקנה כי המערכת לא נדרכה במועדים הנזכרים.

46. בנסיבות העניין, גם ברי, כי לאי קיום דרישות המיגון הייתה השפעה מהותית על אירוע הפריצה הנטען, וייתכן בהחלט כי אם אכן היה מתרחש אירוע פריצה, הוא היה נמנע, לוּ היה מר כהן דואג להשבת אספקת החשמל למערכת האזעקה ביום 22.07.12 באופן שהיא הייתה מתריעה במועד הפריצה הנטען (לוּ, כאמור, הייתי סבור כי אכן ארע אירוע פריצה), ומובילה להגעת מר כהן או נציג המוקד למחסן והפריצה הייתה נמנעת.

47. ואולם, בכך אין די. על מנת שתקום למבטחת ההגנה הקבועה בסעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח, יש לבחון תחילה, האם המבטחת מציעה פוליסת ביטוח שאיננה מחייבת את נקיטת את אמצעי הקלת הסיכון שלא ננקטו באותו מקרה. אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, יש לבצע את התשלום היחסי על בסיס דמי הביטוח שהיו נגבים במסגרת הפוליסה החלופית. לעומת זאת, אם התשובה לשאלה זו היא שלילית, יש לבחון האם מבטח סביר היה מתקשר בחוזה ביטוח שאינו דורש את נקיטת האמצעים האמורים. אם גם התשובה לשאלה זו היא שלילית, תופטר המבטחת כליל מתשלום דמי הביטוח למבוטח. הנטל להוכיח שמבטח סביר לא היה נקשר בחוזה הביטוח, אף בעבור דמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאשורו, מוטל על המבטחת (רע"א 3370/14 דיין מוצרי קירור בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 23.07.14)). הוכחה זו יכולה שתעשה בהגשת תצהיר של אקטואר או איש מקצוע אחר הבקיא בתחום הביטוח, לפיו, למיטב ידיעתו, לא מוצעת בשוק הביטוח בישראל פוליסה מסוג זה (רע"א 3260/10 בעניין סלוצקי), אך אין מדובר בנטל "כבד מנשוא" (שם. ראו גם: ע"א (מחוזי-ת"א) 43952-06-13 בר נתן פדהצור נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 14.04.14)).

48. מר רובינשטיין ציין כי אי קיום אמצעי המיגון וההתראה הם בעלי השפעה ישירה על עצם התרחשות אירוע הפריצה והגניבה הנטען נמשכו (ככל שהוא אכן ארע) זמן ארוך ובהיכר ניקף. כן ציין כי "כל מבטח סביר לא היה מוכן להתקשר בהסכם ביטוח עם התובעת בלא שידרוש קיומם והפעלתם של אמצעי מיגון והתראה, כאשר קיומה, שמישותה, והפעלתה של מערכת אזעקה תקינה הוא תנאי מקובל ונהוג אצל כל מבטח סביר בביטוח עסק כדוגמת עסקה של התובעת. בוודאי שמבטח סביר לא היה מתקשר בהסכם ביטוח עם מבוטח... המקבל דיווח על ניתוק אספקת זרם החשמל למערכות המיגון תוך התעלמותו מכך, ו/או בלא שינקוט בפעולות הנדרשות לחידוש אספקת זרם החשמל ו/או לוידוא חידוש פעילות מערכת המיגון, לשם הפעלה תקינה של מערכות אלו...". מר רובינשטיין עוסק בתחום הביטוח החל משנת 1975, ובין היתר, הוא מתמחה בניסוח פוליסות והנחיות חיתום, ועדותו אפוא, באה בגדרי מומחה בתחום הביטוח. עדותו גם נראית הגיונית וסבירה, כשמנגד, התובעת לא הביאה כל עדות סותרת לכך. מר כהן עצמו ציין כי התובעת לא ביטחה את החנויות שלה, בשל סירובה של חברות הביטוח לבטח את החנויות ללא עמידה בדרישות מיגון מחמירות. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר במחסן המצוי במקום אין מגיעים אליו בסופי שבוע.

49. יש אפוא, לדחות את התביעה לא רק על יסוד הוראת סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח כאמור, אלא גם בהתאם להוראות סעיפים 18 ו-21, אחר שהוכח כי התובעת לא נקטה באמצעים שהיה עליה לנקוט לפי הפוליסה להקלת סיכונה של הנתבעת, ולאחר שהוכח כי הנתבעת וגם כל מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, גם בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא שהתובעת אינה פועלת להקטנת הסיכון כפי שנקבע בפוליסה.

דיון בגובה הנזק

50. הגם שהתביעה נדחית, להשלמת התמונה, יצוין, כי בכל הנוגע לגובה הנזק הנתבע, הרי שככל שהתביעה הייתה מתקבלת היה מקום לפסוק לתובעת סך של 353,125 ₪ בגין הנזק שנגרם כתוצאה מהפריצה למערכת האזעקה ולמבנה ובגין מלאי הסחורה שנגנב. השמאי הנדלמן אמד את נזקי התובעת בסך של 356,125 ₪. אכן, בחקירתו הנגדית, לא ידע מר הנדלמן להשיב אם היה מלאי סחורה שהגיע ישירות לחנויות התובעת מבלי לעבור במחסן. הוא גם לא ידע לומר אם לקוחות התובעת הם לקוחות אקראיים או קבועים, אם התובעת מכרה רק בקמעונאות או גם בסיטונאות, מי היו ספקי המלאי של התובעת, והוא גם לא בחן את רשימות המלאי של חנויות התובעת. למעשה, הוא גם לא בדק שורה שורה בדו"ח שווי המלאי שהציג לו מר כהן ביחס למלאי המחסן ואף לא השווה את דו"ח שווי המלאי לספירת המלאי של המחסן ולתנועות המלאי. ב"כ הנתבעת אף טענה טענות רבות אודות שווי המלאי שהיה במחסן. ואולם, אין מחלוקת כי גם השמאי ארז בן שמואל ממשרד אורי נס בע"מ בדו"ח מיום 6.09.12 (ת/6) העריך את מלאי התובעת בסך של 353,125 ₪ בערכי כינון ובסך של 347,325 ₪ בערך ריאלי. כן צוין בדו"ח כי בדיקה שערך רו"ח רוני טיומקין העלתה כי התביעה נמצאה נכונה ונתקבלה במלואה. לעומת זאת, גם אם התביעה הייתה מתקבלת לא היה מקום לפסוק את נזקי המימון ואבדן רווחים שנתבעו, שכן לא הובאה להם כל ראייה, ולא היה מקום לפסוק לשמאי שכר טרחה בשיעור של 4% מתגמולי הביטוח, וודאי לא במקרה זה בו השמאי מטעם התובעת אך אימץ את מסקנת השמאי מטעם הנתבעת. ואולם, כאמור, התובעת ממילא אינה זכאית לתגמולי ביטוח נוכח דחיית התביעה בהתאם להוראת סעיף 26 והוראות סעיפים 18 ו-21 לחוק חוזה הביטוח.

סופו של יום אפוא, ובשים לב לכל האמור, התביעה נדחית.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, הסכום הנתבע, היקף החומר, וקביעותי באשר למרמה, התובעת תשא בהוצאות עדי הנתבעת (עלות חוות הדעת ושכר עדויותיהם) בכפוף להמצאת קבלות ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ו, 20 יוני 2016, בהעדר הצדדים.