1) עניינו של ההליך דידן הנו תביעה ותביעה שכנגד בין נזקים שנגרמו לשני רכבים מעורבים בתאונה שאירעה ביום 21.10.12 (להלן: "התאונה). התובע העמיד את תביעתו על סך 5,091 ₪, והנתבעת (התובעת שכנגד) העמידה את תביעתה על סך 1,718 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובע טוען בין השאר, כי עת נסע ברחוב יהודה הנשיא בבית שמש, ביקש להחנות את רכבו מימין הדרך, ולפתע רכב שהיה נהוג על-ידי הנתבעת, ביקש לעקוף אותו מצד ימין ופגע ברכבו בחלקו הימני. כאמור, התובע העמיד את תביעתו על סך 5,091 ₪.

4) הנתבעת טוענת בין השאר, כי נסעה ישר בכיוון נסיעתה והתובע שנסע לפניה אותת באיתות השמאלי בכדי לפנות שמאלה, עברה לנתיב הימני ולפתע הוא פנה ימינה ורכבו פגע ברכבה. כאמור, הנתבעת העמידה את תביעתה על סך 1,718 ₪, כאשר סכום זה מבטא את הנזק העקיף שנגרם הכולל השתתפות עצמית ועוד.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון, נחה דעתי כי בדין לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באפון תמציתי.

6) למעשה, מעיון במכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את הצדדים, הפלוגתא המרכזית בתביעה דידן היא בשאלת נסיבות קרות התאונה. בעוד התובע טוען כי התאונה אירעה כאשר רכב הנתבעת עקף את רכבו ופגע בו בשעה שביקש לפנות ימינה כדי להחנות את רכבו, הנתבעת טוענת כי אכן, נסעה בנתיב הימני ברחוב שני נתיבים וכי התובע ביקש לפנות ימינה בעוד רכבו נסע בנתיב השמאלי.

7) לאחר ששמעתי את דברי הצדדים והתרשמתי מהם, וכן לאחר שעיינתי במכלול החומר שהוגש לבית המשפט, אני מעדיף את גרסת הנתבעת על גרסת התובע, שכן ממכלול החומר שהונח לפניי עולה כי הרחוב בו נסעו הרכבים הוא בן שני נתיבים באותו כיוון. בדיון בבית המשפט הוצג צילום של הרחוב ובו מופיע קו מקוטע בין הנתיבים, אולם נטען כי התמונה צולמה לאחר התאונה. התובע טוען, וצירף צילום בו נראה, כי במועד התאונה לא הופיע קו מקוטע על הכביש האמור.

ברם, רוחב הרחוב כעולה מן התמונות שהוצגו, כעולה מעדות הנתבעת לפיה תחילת הרחוב מתחילה בנתיב אחד ולאחר מכן הרחוב מתרחב [שורות 1-2, עמוד 4 בפרוטוקול], סימון הכביש כעולה מהצילום שצולם בשלב מאוחר יותר לתאונה, וכך גם עדות הנתבעת בבית המשפט, עדות אשר הותירה רושם חיובי ולפיה מדובר ברחוב בן שני נתיבים, מחזקים את הגרסה כי מדובר ברחוב בן שני נתיבים כאמור, לרבות במועד קרות התאונה.

8) אשר על כן, לאור מכלול החומר שהונח לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הייתה רשאית לנסוע בנתיב הימני ברחוב האמור, ובכל מקרה, התובע שביקש להחנות את רכבו בצד הימני של הרחוב, לא יכול לעשות כן עת נסע בנתיב השמאלי. יתירה מכך, גם לו נניח כי דובר ברחוב שבו נתיב אחד, דומה כי היה על התובע עת ביקש להחנות את רכבו בצד הימני של הרחוב, להיצמד לצד ימין או למצער, למרכז הרחוב ולא לצד השמאלי, זאת בשים לב לטענת התובע בדיון לפיה החניות מימין הרחוב שורטטו באופן אנכי דבר המקשה ביצוע חניה כשנוסעים בצד ימין.

9) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים ומהתרשמותי מעדויותיהם, מתקבלת בזאת טענת הנתבעת לפיה התאונה נגרמה בשל התרשלות התובע משלא נקט בזהירות הנדרשת. בכל מקרה, התובע לא הוכיח את תביעתו לפי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי.

סיכום

10) לאור האמור, התביעה נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת.

התובע ישלם לנתבעת סך של 1,218 ₪ בצירוף עם סך 500 ₪ כאשר מובהר כי סכום זה כולל פיצוי בגין עוגמת נפש והחזר האגרה ששולמה במועד הגשת התביעה שכנגד.

הסכומים האמורים ישולמו לנתבעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום.

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ה, 13 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.