עניינה של התביעה שלפניי, במכתב דחיה מיום 4/4/13, במסגרתו דחה הנתבע את תביעתה של התובעת לקבלת קצבת ניידות בשל העובדה שהחל מתאריך 1/11/12, אין בבעלותה רכב.

במסגרת מכתב הדחיה הפנה הנתבע לסעיף 13 להסכם הניידות.

לאחר שהנתבע הגיש הודעה בעקבותיה ניתנו החלטות והוגשו הודעות/תגובות/בקשות, הוגשה ביום 8/9/13, הודעה אחרונה מטעם הנתבע (להלן:"הודעת הנתבע") במסגרתה צויין כי לאחר שהתובעת המציאה רישיון רכב על שמה הוחלט לאשר את זכאותה.

התובעת נדרשה להגיב להודעה זו וביום 10/9/13 הודיעה כי היא מסכימה למחיקת התביעה "בכפוף לחיוב הנתבע בהוצאות התביעה לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין".

לנוכח המפורט לעיל ובשים לב להודעת הנתבע, הריני מורה על מחיקת התביעה.

בכל הקשור לבקשת התובעת לחייב את הנתבע בהוצאות התביעה - אין מחלוקת (והתובעת אף לא טענה) כי המציאה לנתבע רישיון רכב על שמה, עוד בטרם נדחתה תביעתה, לפיכך והואיל והסיבה לשינוי החלטת הנתבע היתה הרישיון שהומצא על ידי התובעת רק לאחר הגשת תביעתה לבית הדין - החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ד, (10 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים.