1. נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הגישה התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב והדיון בהתנגדות הועבר לבית המשפט.

2. בטרם התקיים דיון בהתנגדות, הגיש התובע בקשה למחיקת התביעה כנגד הנתבעת, ללא צו להוצאות.

3. הנתבעת מתנגדת לבקשה ומבקשת לדחות את התביעה כנגדה ולחייב את התובע בהוצאות.

4. תקנות 511 ו- 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעות כי בתום כל הליך יחליט בית המשפט אם לחייב בעל דין בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת בעל דין אחר.

5. פסיקת ההוצאות מסורה לשיקול דעת בית המשפט, וזה יבחן את שווי הסעד, התנהגות בעלי הדין להליך, דרך ניהול ההליך, מורכבות התיק , הזמן שהושקע בהכנת התיק וחשיבות העניין לבעלי התיק. (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית עמ' 744). עוד נאמר שם כי העובדה שבעל דין פעל בתום לב, אין בה כדי לפטור אותו מהוצאות הנפסקות למי שמפסיד בדינו, בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא ייצא בהפסדו וממילא הוא זכאי להוצאותיו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בדבר ההוצאות וקביעת שיעורן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 800 ש"ח.

7. לאור האמור לעיל ולבקשת התובע למחיקת התביעה, אני מורה על מחיקת התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת תוך 30 יום מהיום סך של 800 ₪.

8. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט סיון תשע"ג, 07 יוני 2013, בהעדר הצדדים.