<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד דאמוני עטיה

הנאשם וב"כ עו"ד יוני שניאור

פרוטוקול

הנאשם: אני צריך לעשות תיאוריה.

<#3#>

החלטה

הצדדים יטענו לעונש כעת.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב אדר תשע"ד, 12/02/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום חמור אשר מייחס לו עבירות חמורות של אי ציות להוראות שוטרים, נהיגה שרישיון הרכב לא תקף ורישיון הנהיגה לא תקף.

הנסיבות המפורטות בכתב האישום מעלות התנהגות עבריינית חמורה.

הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה מאז שנת 00', לחובתו 16 הרשעותק ודמות, אחרונה משנת 11' בין עברותיו, עבירה של אי ציות להוראת שוטר ועבירה של רישיון רכב שפקע משנת 06'.

מציג גיליון הרשעות תעבורתי.

לנאשם יש עבר פלילי, הוא ריצה תקופות של מאסר בפועל בגין עבירות רכוש.

התביעה מבקשת להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שלא יפחת מארבעה חודשים, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת מלנהוג ברכב ולהוציא רישיון נהיגה לתקופה בת שנה וקנס כספי.

ב"כ הנאשם טוען לעונש: מפנה לתיקון 113 והשנייה נוגעת לסעיף 22 לחוק העונשין.

ראשית, לא אחזור על כל התסקיר, אבל התסקיר מלמד שמדובר באדם בן 32 נשוי ואב לילד שנמצא בבית שבו רעייתו מתקשה לעבוד עקב בעיות רפואיות.

מפנה בעיקר למילים הב אות 'התרשמנו כי בשנים האחרונות חל שינוי בחייו וכיום אלון מגלה גישה אחראית ובוגרת יותר' ובהמשך 'ניכר שינוי ואחריותו על פרנסת בני משפחתו'.

לכן, על אף העובדה ששירות המבחן לא סבור שיש מקום להתערבות טיפולית, הוא ממליץ על עונש של מאסר על תנאי, התחייבות, צו לשירות תועלת הציבור בהיקף נרחב של 220 שעות, כבר נעשתה השמה.

הוא יעמוד בשל"צ אחרי הדיון שהתקיים פה אתמול.

השיקול היחיד שחורג ממתחם הענישה על פי תיקון 113 זה השיקום, ובאמת חברי צודק, אני לא טוען לעניין עברו של הנאשם אלא לכך שהנאשם נמצא במצב בלתי אפשרי, רעייתו לא עובדת, היא במצב רפואי לא פשוט ומאסר בפועל מחזיר אותם לעידן האבן.

מציג לבית משפט מסמכים רפואיים שנוגעים לאמו שגם היא חולה במחלת הסרטן מאז שנת 90'.

הנאשם מסתכל גם למעלה לאמא וגם ימינה לאשתו, הרישיון שלו לא חודש בגלל הוצל"פ.

הנאשם: אני חייב 50-60 אלף ₪ לפלאפון ולבנק.

ב"כ הנאשם: הנאשם נאבק מגילאים מאוד צעירים, זה מוביל אותי לנקודה הבאה, לא מדובר בפזיזות, בית משפט השתכנע וגם התביעה.

משכך מדובר בארבע עבירות תעבורה שכולם כאחת הן עבירות אחריות קפידה. לא צריך להוכיח יסוד נפשי.

אני סבור שזה לא המקרה, זה מקרה חרגי מאוד ונדיר מאוד שתיקון 113 לוקח אותנו למקום שבו בית משפט יכול להשית על אותה עבירה גם עונש של"צ ועבודות שירות ומאסר, זה מתחם הענישה בין של"צ למאסר.

אדם שמשאיר את רעייתו במקום ובורח, זה מלמד על מצב נפשי מאוד קשה נכון לאותו הרגע וזה מלמד על התנהגות שהיא התנהגות שנובעת מלחץ וחרדה ולא מרצון שהשוטרים לא ידעו מי הוא.

לאור האמור, אבקש לקבל את המלצת שירות המבחן או לחילופין להשית על הנאשם עונש של מאסר במסגרת עבודות שירות ולא מאסר בפועל ממש, אני אומר שוב, זה קריטי.

<#5#>

גזר דין

צר לי על מצבו הלא קל של הנאשם, אך הוא גרם זאת לעצמו.

מתחם הענישה בעבירות של בריחה עם רכב משוטרים הוא מאסר ולו קצר וסמלי שיכול להגיע לעיתים גם עד 18 חודש, הכל בהתאם לנסיבות.

באירוע שבפנינו, לאור חוו"ד של שירות המבחן אין מקום למצות את הדין עם הנאשם ולכן אני דן אותו כדלקמן:

א. מאסר בפועל של 10 ימים.

ב. מאסר על תנאי של חודש למשך 36 חודשים אם לא יציית לשוטרים.

ג. שירות לתועלת הציבור בהיקף 200 שעות במסגרת לשכה לשירותים חברתיים פסגות, והכל בכפוף ולפי הנחיות שירות המבחן שיוכל לשנות מקום השירות.

הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בשל"צ ישוב אליי להפקעת העונש ויישלח למאסר לתקופה נוספת.

לאור נסיבותיו אין מקום לרכיבי ענישה נוספים.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ב אדר תשע"ד, 12/02/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם: אבקש עיכוב ביצוע לתחילת עונש המאסר בפועל.

ב"כ המאשימה: נבקש עיכוב ביצוע לצורך הגשת ערר.

<#7#>

החלטה

מעכב ביצוע עד ליום שלישי 4.3.14 בשעה 12:00 שאז יתייצב בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

העיכוב מותנה בהפקדה של 2,000 ₪ במזומן שתוחזר לנאשם לאחר ביצוע העונש.

לא יפקיד, יחל המאסר מיד.

במידה ויוגש ערעור, מעכב ביצוע עד להחלטה סופית בערעור.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ב אדר תשע"ד, 12/02/2014 במעמד הנוכחים.